ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

נחוש לעצב מורשת: נאום הפרידה בו ברק אובמה ינסה להוכיח שניצח

הלילה יתייצב הנשיא היוצא ברק אובמה מול מעריציו הנלהבים בשיקגו, במה שחלק מאמריקה המפולגת מכנה "נאום הפרידה והחזון", וחלק אחר מעדיף לכנות "הזדמנות נוספת לחבל במשטר טראמפ". האם יצליח לשכנע בפעם האחרונה שסיסמת הבחירות שלו, yes we can הייתה נכונה?

היום (רביעי) בארבע לפנות בוקר שעון ישראל, יתייצב הנשיא היוצא ברק אובמה בפעם האחרונה אל מול המצלמות ומול מעריציו הנלהבים, במה שחלק מאמריקה המפולגת מכנה "נאום הפרידה והחזון", וחלק אחר מעדיף לכנות "הזדמנות נוספת לחבל במשטר טראמפ". המיקום של הנאום, שיקגו, אינו מקרי. לפי אובמה, "יש לו אהבה עצומה לעיר", וזה שבשיקגו יש אהדה לאובמה בוודאי לא מזיק. גם העובדה שראש העיר של שיקגו הוא רם עמנואל, שהיה ראש הסגל שלו, מבטיחה לו קבלת פנים אוהדת. סידורי האבטחה בעיר, שבשנה שעברה נרשם בה שיא של כמעט 800 מקרי רצח, חסרי תקדים.
 
לפי אובמה, שיקגו מסמלת עבורו את העבר, כמו גם את העתיד: ב-2021 אמור להיפתח בעיר המרכז הנשיאותי על שם אובמה, שם גם החל אובמה במסע הבחירות שלו. לפי דובר הבית הלבן, ג'ון ארנסט, "הנשיא חש מחויבות לדבר על מה שלמד בשמונה השנים של כהונתו, מה שלמד על המדינה שלנו, מה שלמד מחוויית השלטון, ולהעביר לעם האמריקאי את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האתגרים העומדים מולם".

אלו מילים יפות, אולם גם ה"וושינגטון פוסט", עיתון שלא בהכרח נמנה עם מבקריו של אובמה, מודה בנתונים העולים בסקרים: פחות ממחצית מהאמריקאים חושבים שיהיה טוב להם יותר אחרי אובמה מאשר לפניו, רק שליש מהאמריקאים מאמין שהוא קיים את הבטחותיו. עם זאת, רוב האמריקאים מוכנים לתת לו את הקרדיט על כך ש"הוא ניסה, אבל פשוט לא הצליח".
 
אובמה ינסה, ברטוריקה המעולה שלו, להוכיח שסיסמת הבחירות שלו, yes we can, הייתה נכונה ולמעשה כרגע המצב הוא yes we did – כן, עשינו את זה. אוהדיו בשיקגו יסכימו איתו, ברוב החלקים האדומים והעירוניים פחות באמריקה חושבים אחרת.

הנשיא הדמוקרטי מתמחה בנאומים מסוג זה בדיוק. אחד הראשונים שבהם אפילו זיכה אותו בפרס נובל בפרק הראשון של כהונתו. הוא רהוט, מדבר היטב ויודע להעביר את המסר שלו בבהירות וחדות. זו ההזדמנות של כוכבו לדרוך בפעם האחרונה, לזהור בשמיים של ארה"ב רגע לפני שהם מחשיכים בימי כהונתו של טראמפ. בפעם האחרונה יוכל להגיע לכותרות החדשות בעולם כולו לפני שבראייתו יפקיר את הזירה הבינלאומית בידי, בין השאר, הרודן מהקרמלין, איש העסקים הלא צפוי מניו-יורק וראש הממשלה הלא אמין מירושלים.
 
כמעט תמיד נוטים נאומים אלה לגעת יותר בעניינים פנים-אמריקאיים ולא בסוגיות בינלאומיות. אבל הנשיא אובמה כבר הוכיח כי הוא לא בוחל בהפתעות וכמי שלא ייתן להיסטוריה או למסורת להכתיב את צעדיו. הוא מנסה להנחיל את "מורשת אובמה" בכל דרך ובכל אולפן טלוויזיה, גם אם הוא של אילנה דיין מ"המדינה הזעירה ישראל", ולא מוכן לתת לעובדות ההיסטוריות להרוס לו את השואו. הוא הצהיר שלא היה משנה במילה את נאומו בקהיר, ובכלל – הוא אינו מתחרט על כלום, כי הכל הוא עשה למען העם האמריקאי והחזון האמריקאי, ואת זה, כפי שאמר פעמים רבות בשבועות האחרונים, ההיסטוריה תשפוט.
 

לא מן הנמנע שגם בנאומו האחרון הוא יתייחס לסוגיות הבינלאומיות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המצב במזרח התיכון וכמובן – רוסיה, כיוון שלדידו הם חלק מהחזון הלאומי של אמריקה. אובמה אינו מבדיל בין הקפאת רישיונות קידוח באמריקה לגינוי ההתנחלויות ביהודה ושומרון. זה גם זה הוא אינטרס לאומי אמריקני עבור אובמה, שעומד להדגיש, שוב, בנאומו כי אמריקה היא לא השוטר של העולם, אלא, לתחושתו, המורה שמנסה להנחיל לתלמידיו שלא תמיד מבינים, עולם טוב יותר.
 

שאובמה נכנס לתפקידו לפני שמונה שנים, הוא ועוזריו היללו בראש חוצות את קודמו ג'ורג' בוש ואנשיו, ודיברו עד כמה הם עזרו להם לצלוח את המשוכות הרשמיות והביורוקרטיות הרבות הכרוכות בסידורו מחדש של החדר הסגלגל. כתוצאה מכך הבטיח אובמה עם היוודע תוצאות הבחירות כי ינהג באופן דומה כלפי הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, ויחזיר לו את הטובה שקיבל מקודמו הרפובליקאי.

אלא שהבטחות לחוד ומציאות לחוד: חילופי הממשל בחודשים האחרונים של 2016 ובתחילת 2017 נדמו כמו התנגשות בין ענקים שאוחזים בראייה שונה לחלוטין על המציאות, ואשר לא מסוגלים כנראה להגיע לעמק השווה ביניהם. יתרה מכך, כפי שהעירו פרשנים בארה"ב – כך למשל, בכתבה נרחבת באתר "פוליטיקו" – אובמה וטראמפ פשוט לא אוהבים אחד את השני, ולא סומכים זה על זה.
 
הנשיא היוצא נחוש לעצב את המורשת שלו גם על חשבון יחסיו עם יורשו, ובמיוחד לאור תפיסתו של טראמפ לגבי סוגיות אחדות, השונה מהותית מאופן שבו אובמה רואה את הדברים. דבר זה צפוי לקבל משקל גדול בנאומו הבוקר.

הנשיא נחוש להיראות בימים שנותרו עד לצאתו מהבית הלבן כמי שנושא את "קולו של ההיגיון", לגרסתו. הוא משוכנע שההיסטוריה תאשר במשנה תוקף את המורשת שלו, אפילו אם משמעות הדבר היא שבמעשיו כעת יעניק ליריביו הפוליטיים הישגים בטווח הקצר. ויש שאומרים, שלא מדובר בנאום של פרידה, אלא של "להתראות". אולי עוד ארבע שנים עם מישל. באמריקה, כמו באמריקה, הכל יכול לקרות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg