דיין מוסלמי במדינה יהודית? לא פשוט להיות כזה
מצד אחד לאשר נישואים לשתי נשים, מצד שני לדווח על כך לרשויות. מצד אחד להגן על הזהות הדתית, מצד שני לשלב אותה בחיים המודרניים. מצד אחד קוראן, מצד שני דגל ישראל. הקאדי של י-ם מנסה לחבר בין הניגודים
בוקר חורפי בבית הדין השרעי בירושלים. לאולם הדיונים של איאד זחאלקה נכנסת משפחה: אמא, אבא וילד כבן שלוש בג'ינס ובנעלי התעמלות. הזאטוט מנענע ברגליו, שקצרות בהרבה מרגלי הכיסא שעליו הוא יושב. נראה כי אינו מנחש שבדקות הקרובות יוחלט איפה ואיך יגור בשנים הבאות - עם אמא או עם אבא.
"מגיעים אליי הרבה סיפורי טלנובלה", אומר לנו אחר כך זחאלקה, הקאדי של ירושלים. "היה תיק אחד שעסק בטרגדיה משפחתית קשה ביותר, ופשוט השאיר אותי בלי מילים. אשתי רגילה שאני חוזר הביתה ומדבר, אבל כמה שהיא דובבה אותי – במשך שבוע לא הצלחתי להוציא מילה מרוב הלם.
"לעומת זאת ישנם תיקים שמצחיקים אותי. לפעמים יש צורת הבנה שהיא כל כך לא אופיינית וחריגה, שזה מעלה חיוך. אני מקפיד לא לחייך, כדי לא לפגוע באנשים ולא להפחית מהמעמד הרשמי של הדיון, אבל בפנים אני רוצה לפרוץ בצחוק".
לאורך היום נכנסים ויוצאים באולמו של זחאלקה הצדדים לדיונים, בעיקר בני זוג, כשהם מלווים בפרקליטים המומחים לדין השרעי. הנשים בבגדים ארוכים וכהים, רק פניהן מציצות מתוך המטפחת ההדוקה הממסגרת אותם.
קלדנית ארוכת ציפורניים מעלה על המחשב את החלטותיו של הקאדי זחאלקה, היושב בכיסאו כשהוא לבוש גלימת שופטים שחורה. מאחוריו תלוי סמל המדינה, ומשמאל לדוכן ניצב דגל ישראל. האולם נראה כמו כל בית משפט ישראלי, אלא שההחלטות כאן ניתנות בהתאם לשריעה - ההלכה המוסלמית.
בית הדין השרעי ממוקם בקומה השלישית והרביעית של בית אגרון הסמוך ל"כיכר החתולות". שכניו הצמודים הם "מוזיאון הסובלנות" ו"מעלית הזמן" ונראה שבית הדין הזה מסמל קצת משניהם: סובלנות מצד המדינה לקיומה של מערכת משפט דתית מקבילה, בצד חתירה מתמדת להתאים את הלכות האסלאם לרוח הזמן ולחיים במדינה מודרנית.
"אנחנו מערכת שיפוט דתית-מוסלמית, שמחויבת בראש ובראשונה למשפט השרעי", מסביר זחאלקה. "מצד שני, אנחנו גם חלק ממערכת המשפט הישראלית. כאשר יש חקיקה אזרחית מתערבת, אנחנו נענים אליה ומנסים לגשר בינה לבין הדין הדתי".
ומה קורה כשיש התנגשות?
"היו מקרים שהגיעו לבג"ץ, למשל כשטענו שאנחנו מנסים לקבוע מה טובת הילד על פי החוק הדתי. בג"ץ פסק שזו סמכות אינהרנטית שלנו, כל עוד אנחנו אכן פוסקים על פי מה שתואם את טובת הילד. אנחנו משתדלים כל הזמן לראות את המשותף ולגשר, כך שלא נפר את החוק האזרחי, ומצד שני לא נאבד את זהותנו הדתית".
בתי הדין השרעיים פעלו בארץ כבר בתקופת האימפריה העות'מאנית, אז שימשו כבתי משפט מטעם השלטון. עם הקמתה של מדינת ישראל הוענקה להם סמכות מוחלטת כלפי האזרחים המוסלמים בשורה של נושאים - נישואין וגירושין, מזונות, אחזקת ילדים, שלום בית, מניעת אלימות במשפחה, ירושה וכדומה.
תיקון לחוק בית המשפט לענייני משפחה, שהתקבל בשנת 2001, הסמיך גם את מערכת המשפט האזרחית לדון בעניינים הנוגעים למעמד אישי של אזרחים מוסלמים, דוגמת משמורת ומזונות, ואילו הנישואין והגירושין נותרו באחריותו הבלעדית של בית הדין השרעי - בדומה לבתי הדין הרבניים אצל האוכלוסייה היהודית. באותה שנה גם עברה האחריות על בתי הדין השרעיים ממשרד הדתות למשרד המשפטים.
במערכת המשפט השרעית בארץ קיימות שתי ערכאות: בית דין אזורי, שבו יושב קאדי אחד, ובית הדין לערעורים, בהרכב של שלושה קאדים. זחאלקה (48) משמש מזה עשור כמנהל של מערכת בתי הדין השרעיים, ומאז 2012 הוא מכהן כקאדי של בית הדין האזורי בירושלים.
אם שם משפחתו נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה: הקאדי הוא קרוב משפחה של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד, ומתגורר בשכנות אליו בכפר-קרע, משם הוא נוהג מדי יום במשך שעתיים וחצי לירושלים.
מעמדו של קאדי מקביל לזה של שופט, ולכן הריאיון עם זחאלקה הצריך אישור מיוחד של שרת המשפטים. אנחנו נפגשים בלשכתו בתום הדיונים, כשהוא מתפנה ללגום תה ארל גריי עם לימון. על מדפי כוננית העץ שבחדר מונחים ספרי הלכה מוסלמיים, ולצד סמל המדינה שעל הקיר ממוסגר משפט בערבית, רקום באותיות זהב: "אין אל מבלעדי אללה, והנביא מוחמד הוא שליחו".
בכל שנה מטפל בית הדין השרעי בירושלים בכ-33 אלף תיקים של מוסלמים תושבי העיר והסביבה. מכיסאו של הקאדי ניתן לראות עד כמה הפכו הליכי הגירושין לאופנתיים במגזר. "אחוזי הגירושין אצלנו גבוהים מאוד, והם רק הולכים וגדלים", אומר זחאלקה. "ישנה התפרקות של המבנה המשפחתי. אני חושב שזה בגלל שהחברה שלנו עוברת תהליכי שינוי ומודרניזציה מהירים, ולא מספיקה לעכל אותם".
אבל בקצהו של התהליך החברתי יש ילדון בג'ינס, שהקאדי צריך להכריע איך ייראו חייו. כמי שישב לאורך השנים בוועדות ממשלתיות שונות שעסקו במשמורת ילדים, זחאלקה מחזיק עמדה נחרצת בנושא - והאבות הפעילים לביטול חזקת הגיל הרך לא יאהבו את מה שיש לו לומר.
"בזמנו הייתי חבר בוועדת שניט לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין. חלק מהמשתתפים חשבו שאני, כנציג בתי הדין השרעיים, אצדד אוטומטית בעמדת הגברים. תחת זאת, כתבתי עמדת מיעוט שמצדדת בהשארתה של חזקת הגיל הרך, שנותנת לאם את המשמורת על ילדיה שמתחת לגיל שש. גם המשפט המוסלמי נותן לאישה קדימות במשמורת על פני האב, כשמדובר בילדים עד גיל שבע וילדות עד גיל תשע.
"את הביסוס של הדינים השרעיים אני רואה גם בתוך המשפחה שלי: יש לי ארבעה ילדים והם מאוד אוהבים אותי, מעריכים אותי ורואים בי סמל, אבל הם קשורים יותר לאמא שלהם, ואני מבין את זה.
"אני מסתכל על הבן שלי, כיצד הוא רודף אחרי אמא שלו כדי לספר לה דברים, ואני נזכר איזה קשר חזק היה לי עם אמי המנוחה. חזקת הגיל הרך מיטיבה עם הילדים, עם מעמדם ועם מימוש הזכויות שלהם במצב של פרדה בין הבעל לאישה. טובתם היא שיישארו בחזקת אמם בגילאים האלה".
לא מעט נושאים חברתיים-תרבותיים טעונים נוחתים על שולחנו של זחאלקה. כך למשל הפוליגמיה, שאסורה במדינה על פי חוק אך מותרת באסלאם ונפוצה בעיקר בפזורה הבדווית. שרת המשפטים איילת שקד והיועץ המשפטי לממשלה הקודם יהודה וינשטיין הכריזו מלחמה על התופעה של נישואי גבר לשתי נשים או יותר, אך זחאלקה מסביר כי לו עצמו אין ברירה לפעמים אלא לאשר תוקף של נישואין כאלה.
"אנחנו פוסקים על פי הדין הדתי, ואין לנו שיקול דעת בעניין הזה. ברגע שהדין הדתי קובע שנישואין בין גבר נשוי לאישה נוספת תקפים על פי חוק, לקאדי אין שיקול דעת שלא לרשום אותם".
ואתה לא חש אי נוחות כשאתה מעניק את חתימתך?
"בגוף ההחלטה אנחנו תמיד קובעים שהנישואין עומדים בניגוד לחוק הפלילי, ומפנים עותק מפסק הדין לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא זה שאמור לקבל את ההחלטה ולטפל במקרים האלה כחוק".
במקרים של נישואי קטינים, ההלכה המוסלמית מאפשרת לו להתערב באופן אקטיבי יותר. "הדין השרעי קובע שלא תתחתן נערה שמתחת לגיל הנישואין אלא באישור של קאדי. אז לקאדי יש סמכות לאשר נישואין כאלה, אבל לדעתי הוא צריך שלא לאפשר אותם, כי זה עוול בלתי נסבל כלפי הבנות הצעירות. בנסיבות החיים המודרניים יש לאפשר לילד ולילדה ללמוד ולהתקדם בחיים, ולכן גיל הנישואין צריך להיות גבוה ככל שניתן.
"בנייר העמדה שכתבנו בבתי הדין השרעיים לגבי תיקון חוק גיל הנישואין, קבענו שאנחנו תומכים ב-18 כגיל מינימום. יש מקומות שבהם גיל הנישואין הוא 15 ואפילו פחות מזה. לא כך כתוב בהלכה, ואני חושב שאת העניין הזה צריך למגר". בבית הדין השרעי שבמזרח ירושלים נוהגים לאשר נישואי קטינים, אך קאדי זחאלקה מדגיש כי לבית הדין שלו, המהווה חלק ממערכת המשפט הישראלית, אין קשר למוסד המקביל שבמזרח העיר.
מערכת המשפט השרעית עוסקת גם בפסיקת דמי מזונות, שבאסלאם משמעותם חיוב הבעל לכלכל את ילדיו ואת אשתו בזמן הנישואין. לאורך השנים נטען כי בית הדין נותן גושפנקא להשפלת הנשים, באמצעות פסיקת דמי מזונות נמוכים או הוצאת "צו ציות לבעל".
"הציות הוא בתמורה למזונות", אומר זחאלקה. "אם אישה אומרת שהיא לא רוצה לחיות בבית הבעל, הוא לא יכול להכריח אותה - אבל אז היא לא זכאית למזונות. לחיות בבית זה רק לגור עם בעלה, זה לא אומר שהיא חייבת לקיים איתו יחסי אישות, וזה לא אומר שהיא צריכה לשרת אותו. על פי המשפט המוסלמי, אישה לא חייבת לעשות את עבודות הבית, אלא עושה את זה מיוזמתה. יציאתה מהבית הזוגי לעבודה או ללימודים מותנית בהסכמת הבעל".
אז לא עדיף לאישה לפנות לבית משפט אזרחי לענייני משפחה, שיסתכל עליה באופן שוויוני יותר?
"לרבות מהנשים שמגישות תביעה במערכת האזרחית לא פוסקים מזונות, כי הן עובדות ומרוויחות כמו בעליהן. מבחינת בית המשפט, ההכנסה שלהן מספקת. בית הדין השרעי, לעומת זאת, לא מסתכל כמה האישה מרוויחה או כמה נכסים יש לה, וגם לא מעניין אותו אם הבעל עני או לא. בצד החובה של השהייה בבית הבעל יש זכות של קבלת מזונות, והזכות הזו היא מוחלטת.
"דת האסלאם מבוססת על שוויון מלא בין גברים לנשים, אבל זה לא שוויון של אחד לאחד בכל נושא; סך כל החובות וסך כל הזכויות שיש לגבר שווים באופן מלא לאלה של האישה. נשים מרגישות בטוחות בבית הדין השרעי, והוא שומר על הזכויות שלהן, ומאפשר להן התדיינות הוגנת וקבלת מה שמגיע להן לפי דין".
למגזר המוסלמי יש מערכת משפט דתית שהוא יכול לפנות אליה, אך בפועל, לא מעט נשים מוסלמיות נרצחות בידי קרוביהן מתוך תפיסה שאומרת שכך ראוי לנהוג במקרים של פגיעה בכבוד המשפחה.
"זה מנהג אנטי אנושי, שאינו שאוב מהדת. על פי ההלכה המוסלמית, רק הריבון יכול להעניש, ואין אדם מוסמך לפגוע באדם אחר מתוך מחשבה שעשה משהו רע. מי שעושה את זה, שלא יגיד שפעל בשם הדת. אלוהים כיבד את האישה, ונתן לה מעמד בדיוק כמו הגבר. האיש אינו יקר יותר מהאישה".
אתה מדבר על שוויון מוחלט, אבל לאורך השנים בתי הדין השרעיים לא אפשרו למנות אישה לתפקיד קאדי.
בנושא הזה יש לזחאלקה בשורה: "שרת המשפטים פרסמה הודעה על כוונה למנות קאדים חדשים, והיא מעוניינת למנות אישה לאחת המשרות הללו. גם נשיא בית הדין השרעי לערעורים אמר פעמים רבות שהוא תומך במינוי אישה לקאדי, ואני חושב שהיישום תלוי רק במועמדים ובתהליך הפורמלי. מבחינה הלכתית אין מניעה למנות אישה לתפקיד, כך שהדבר נמצא בידי הגוף הממנה.
"בכלל, ניכר כי השרה שקד בחרה לתעדף את בתי הדין השרעיים ולטפל בנושאים שהיו תקועים במשך שנים. היא החליטה למשל להקים בית דין בסכנין וליצור אזור שיפוט שרעי חדש במרכז הגליל, כדי להנגיש את השירות לציבור שם, דבר שלא נעשה שנים. היא גם מינתה חמישה קאדים חדשים ומתכוונת למנות נוספים".
תחום נוסף שעליו מופקד בית הדין השרעי הוא טיפול בבקשות להתאסלם. לדברי זחאלקה, בישראל נפתחים בכל שנה כמה מאות תיקים כאלה. "ביו המבקשים להמיר את דתם לאסלאם ישנם יהודים, נוצרים ובני דתות אחרות. להפוך למוסלמי זה לא תהליך מסובך, אבל אנחנו מנסים לברר מה מביא אדם להחליט על כך, ומוודאים שהוא עושה זאת מרצונו החופשי ולא מתוך כפייה או אילוץ.
"אחרי שבדקנו שהוא באמת מבין לְמה הוא נכנס ומה ההשלכות, הוא רק צריך להעיד ש'אין אלוהים מבלעדי אללה, והנביא מוחמד הוא שליחו', וזהו - הוא מוסלמי. אם אני משתכנע שהוא הגיע אלינו מתוך אמונה ומרצונו הטוב והחופשי, אני לא יכול להגיד לו לא. זכותו של אדם לרצות להיות מוסלמי. אנחנו לא בודקים אחר כך אם הוא מקיים את המצוות, אבל מסבירים לו מראש שעל מוסלמי חלות חובות דתיות שהוא צריך לקיים".
המונח "קאדי" חלחל לשיח הישראלי בשבוע האחרון בעקבות הפרסום על יוזמה של חברי הכנסת יהודה גליק ועבד אל-חכים חאג'-יחיא לצרף איש דת יהודי ואיש דת מוסלמי לוועדה להפסקת הריון. ההצעה עוררה מחאה מצד חברות כנסת וארגוני נשים, שטענו כי בנושאים כה אינטימיים ופרטיים אסור לערב סמכות דתית.
זחאלקה דווקא מברך על היוזמה: "הצעת החוק הזו באה להוסיף לציבור, ולא לגרוע או להוביל לכפייה דתית מכל סוג שהוא. פעמים רבות אנשים רוצים לשמוע את עמדת הדת בסוגיות שונות לצורך קבלת החלטות גורליות, רפואיות למשל, אך לא מוצאים נציג דתי מוכשר ובעל ידע והבנה גם בתחום הרלוונטי. היוזמה לגבי הוועדה להפסקת הריון אולי תהווה סנונית ראשונה להפעלת מערך ייעוץ דתי למבקשים זאת גם בשירותי הרפואה השונים".
זחאלקה עצמו נוהג להיפגש עם מגוון רחב של אנשי דת, במטרה לקדם שיח בין-דתי. לאורך השנים הוא נפגש לא מעט עם הרבנים הראשיים לישראל - הקודמים וגם אלה הנוכחיים - ובשנה שעברה אף נסע עם משלחת רבנים לסיור משותף בקמפוסים של אוניברסיטאות אמריקאיות.
הטונים הפייסניים שלו יצרו גם שיתופי פעולה בינו לבין נשיא המדינה ראובן ריבלין, שבין השאר פנה לזחאלקה לקראת פסח האחרון, בניסיון להנמיך יחד את המתיחות בין יהודים לערבים על רקע העליות המתוכננות להר הבית.
הנושא הרגיש של הווקף וההקדשים האסלאמיים אמנם מונח לפתחם של בתי הדין השרעיים, אך קאדי זחאלקה מסביר כי בכל הקשור להר הבית, אין לו סמכות ביצועית: "המתחם הזה לא באחריותנו ואנחנו לא ממונים על הניהול הפנימי שלו, מכיוון שיש הסכם בין ממשלת ישראל לממשלת ירדן בנושא. אומר רק דבר אחד: אני חושב שהחוק הישראלי ערב לחופש הפולחן, ושצריך לאפשר לכל אדם לעבוד את האל בדרכו, על פי אמונתו, ללא הפרעה וללא שום פגיעה.
"צריך ללבן כל סוגיה בצורה שתכבד את התפיסה הדתית של כל צד. אנחנו בעד שתהיה הידברות בין האנשים המוסמכים לכך, כדי להגיע להבנות ולהסכמות. שחלילה לא יהיו אי הבנות שיובילו לאי הבנות קשות יותר.
"אין לנו סכסוך דתי פה. כולנו אזרחים של אותה מדינה, אנחנו עובדים יחד ולומדים יחד באוניברסיטה, גם אם אנחנו שייכים לדתות שונות. אלוהים ברא דתות שונות ועמים שונים כדי להעשיר את החיים שלנו וכדי שנעבוד אותו כל אחד בדרכו.
"חשוב שנכיר, נבין זה את זה ונסביר מה הדת של כל אחד מאיתנו. בקוראן האלוהים מצווה על הנביא לקרוא את עמי הספר לבוא ל'מילה' אחת משותפת, כשהכוונה היא לעבודת האל, שטומנת בחובה את הערכים ההומניים. כל אחד יעבוד בדרכו את האל האחד והיחיד, יעשה טוב בחיים, ולא יפגע באנשים".
זה נשמע רחוק מאוד מהפרשנות של דאעש לאותו קוראן.
"האנשים האלה סטו באופן טוטאלי מהדין. יש להם יחסי ציבור טובים, כי המדיה אוהבת לשדר סנסציות ולא אוהבת מסרים אמיתיים, פרגמטיים, שמבינים את המציאות ואת הדת כמו שהיא. אני לא מבין את דאעש, הדת שלהם היא לא הדת שלי. מה שהם עושים זה בניגוד לפסוקים בקוראן".
אבל הם משכנעים אנשים שזהו האסלאם, ומצליחים לצרף אליהם מתנדבים מאירופה ואפילו מישראל.
"אני דווקא חושב שדאעש נוחלים כישלון טוטאלי בעולם. מתוך 1.5 מיליארד מוסלמים - כמה תומכים בהם? עשרות אלפים, כמות זעומה ביותר. אילו העולם המוסלמי באמת היה תומך בהם, כבר הייתה פורצת מלחמת עולם שלישית. בפועל, מי שנלחם בהם בכל מקום אלה המוסלמים עצמם. הדת שלנו זו דת המתינות, דת הסובלנות".
לחיזוק דבריו מזכיר זחאלקה את היחס מעורר הפלצות של אנשי "המדינה האסלאמית" לשבויים הנופלים לידיהם. "הקוראן אומר שאם יש לך אסיר, אתה צריך לכבד אותו, אתה צריך להאכיל אותו. הפרשנות שלהם מעוותת לגמרי".
מה עמדת האסלאם בנוגע להחזרת גופות של שבויים, כמו במקרה של הדר גולדין ואורון שאול?
"זו שאלה פוליטית, אבל אני יכול לומר לך שדת האסלאם מקדשת את החי ואת המת. הנביא אוסר לפגוע בגופה, ואומר שצריך לכבד אותה כמו שמכבדים את החי".
בימים אלה ציינו בצרפת שנתיים לטבח במערכת השבועון שרלי הבדו. בעולם המוסלמי היו רבים שגינו את הפיגוע, אבל באותה נשימה גינו גם את פרסום הקריקטורות של מוחמד. מה לדעתך צריך להיות היחס לקריקטורות כאלה?
"כשיש קריקטורה כזו אני מתעלם ממנה. התשובה שלי צריכה להיות להתחזק יותר בדת, להבין אותה, להעמיק את האמונה שלי וגם להיות דוגמה ומופת לאחרים. כדאי שנתמיד בלימוד שלנו ובמסורת של הנביא, ולא נתייחס לכל מי שפוגע בו. אני רוצה שיגידו: המוסלמי הזה, גם כשפוגעים בו הוא משיב בצורה תרבותית ומכבדת. אני נגד פגיעה בכל אדם שהוא בשם הדת. חיי האדם הם קדושים".
לפני שבועות אחדים סבלה ישראל מגל שרפות, שעל פי החשד חלקן הוצתו בידי ערבים ישראלים. "מי שעשה את זה בזדון - בין אם הוא מוסלמי, נוצרי, דרוזי או יהודי - עשה פשע ופגע באנשים תמימים", אומר זחאלקה. "זו פגיעה בטבע שלנו, בחיים שלנו, בנכסים שלנו. כל אדם הוא ברוך אצל אלוהים, ולא משנה מה דתו או גזעו. נבראנו כולנו כדי לחיות יחד".
גם האלימות הפנים-מגזרית מעסיקה אותו רבות. "מדי יום שישי, לפני התפילה, יש לי שיעור במסגד בכפר-קרע, ואני מנצל אותו כדי להרביץ תורה שהיא כולה אהבה, כולה דחייה של תופעות שליליות כמו הנשק הבלתי-חוקי ופגיעה בחפים מפשע. אני חושב שאנחנו מצליחים להסביר את המסר הזה בצורה טובה, ושהציבור שלנו רוצה לשמוע את זה".
מתוקף תפקידו אסור לו להתבטא בסוגיות בעלות השלכות פוליטיות. כשאני שואלת לדעתו על ההחלטה להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, הוא משיב "אני לא רוצה להתייחס לזה, אבל רק אומר שהמוסלמים בישראל צריכים לנהוג על פי החוק".
גם על חוק המואזין הוא אינו מעוניין לדבר, אך מאמירותיו בנושאים אחרים ניכר עד כמה חשוב לו שחופש הדת והפולחן של מוסלמים לא יופרע. "שמעתי פעם הרצאה של פרופסורית אירופית, שאמרה שלו אישה מוסלמית הייתה לובשת את החיג'אב במטבח, זה לא היה מפריע לאף אחד; ברגע שהיא יצאה עם החיג'אב שלה לעבודה, להשכלה, לים ולקניונים - זה התחיל להפריע לאנשים. אני אומר שכל אישה חופשית לצאת לאן שהיא רוצה וללבוש מה שהיא רוצה, כל עוד איש לא כפה זאת עליה".
הקונפליקט המלווה את חייהם של מוסלמים במדינות לא-מוסלמיות הוא תחום המחקר העיקרי של זחאלקה כאיש אקדמיה. הדוקטורט שלו עסק ב"דוקטרינת פִקְה אל אַקַלִיַאת' (הלכות המיעוטים המוסלמים) והשלכתה על המוסלמים בישראל".
בספרו "שריעה בעידן המודרני - ההלכה למיעוטים המוסלמיים" (הוצאת רסלינג, 2014) הוא מסביר כי הדוקטרינה האמורה היא "הלכה שהתפתחה בשני העשורים האחרונים ונועדה לספק פתרון הלכתי למיעוטים המוסלמיים, בעיקר במערב, בהתחשב בנסיבות חייהם הייחודיות. הלכה זו מנסה לשלב בין שמירה על זהות דתית מוסלמית וקיום מצוות דת האסלאם, ובין השתלבות אזרחית במדינה הלא-מוסלמית".
לא חסרות לו דוגמאות מרתקות לדילמות שמולן עומדים המוסלמים החיים במערב. "ישנו למשל פסק הלכה שניתן עבור חייל מוסלמי בצבא ארה"ב, ששאל אם מותר לו להשתתף במלחמה נגד מוסלמים באפגניסטן", מספר זחאלקה. "חכמי ההלכה השיבו שהוא חייב לצאת למערכה, כי האינטרס של המוסלמים בארה"ב הוא לא להיות 'אזרחים על תנאי', ושלא יטענו כלפיהם שהם בוחרים להיות אזרחים רק כשזה נוח להם".
מלבד "שריעה בעידן המודרני" פרסם זחאלקה ארבעה ספרים העוסקים בבתי הדין השרעיים, וספר חמישי יראה אור בקרוב. את התואר הראשון במשפטים הוא עשה באוניברסיטת תל-אביב, ואת התואר השני והשלישי באוניברסיטה העברית. היום הוא משמש כמרצה בשתי האוניברסיטאות שבהן למד, בנוסף להרצאות בבתי ספר ובמוסדות כמו מכון הרטמן, המכון למחקרי ביטחון לאומי ומכון ון ליר. גם לכנסת ולפורומים שונים ברחבי העולם הוא מוזמן לשאת דברים.
בתחילת שנות התשעים, כסטודנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, הוא דווקא לא הרגיש בבית. "הייתה חלוקה דיכוטומית והתהלכנו כל קבוצה בנפרד: סטודנטים ערבים עם עצמם ויהודים עם עצמם. כיום, רוב הסטודנטים שלי יהודים, יש לי אליהם קשר קרוב, ויש ביקוש גבוה לקורסים שלי. אני חושב שאם כמרצה אוהבים את השיעורים שלי, בטח שהיו צריכים להיות קרובים אליי גם כשהייתי סטודנט".
מה יכול לגשר על הריחוק הזה בין האוכלוסיות?
"אני חושב שהציבור היהודי עשה טעות גדולה כשהזניח את לימודי הערבית בבתי הספר שלו. לדעתי זה גורם לתהום בין הציבורים השונים. אנחנו הערבים מבינים את השפה העברית, את התרבות הישראלית ואת הדת היהודית, ובעיניי זה צריך להיות הדדי".
זחאלקה נושא מאחוריו ניסיון פוליטי: בסוף שנות התשעים הוא רץ לראשות מועצת כפר-קרע, ומשנת 98' עד 2000 שימש שם כסגן ראש המועצה. הוא היה אז צעיר מאוד, כבן 28 בלבד. עד מהרה ברח כל עוד נפשו בו מהפוליטיקה, והתמסר לעולם המשפט.
"עזבתי כי לא הרגשתי שאני שייך לתחום הזה", הוא אומר. "אני איש של עקרונות, אמונה ומסר, לא טיפוס של טכניקות ועסקנות. אני לא יכול להתחיל להתעסק בתרגילים פוליטיים, כי אני לא כזה".
ובכל זאת, יש סיכוי שנראה אותך יום אחד רץ לכנסת?
"לא. אני מאוד מרוצה מהמקום שלי. בעבודה שלי כקאדי וכמנהל בתי הדין אני מצליח לתרום לחברה, לתרום לקהילה המוסלמית בישראל ולתרום למשפחה שלי, וכאיש אקדמיה אני תורם להרחבת הידע בישראל ובעולם".
אשתו של זחאלקה, פיירוז, עובדת כמורה ומרכזת חינוך חברתי בבית הספר בכפר-קרע. "היא אישה מדהימה, חכמה ומבינה. לא יכולתי להגיע לאן שאני נמצא ללא התמיכה שלה. גם אני תמכתי בה. יש לה תואר שני בחינוך, ועכשיו היא רוצה ללמוד לקראת דוקטורט בחינוך באוניברסיטת חיפה".
מה אתה עושה בשעות הפנאי?
"הפנאי שלי זו המשפחה שלי. אני מאמין בערכים של המשפחה ושמירה על החוסן הפנימי שלה, ולכן בכל זמן שמתאפשר לי אנחנו יוצאים לטיולים, יושבים בבתי קפה ביחד, הולכים לקניות או יושבים בבית. אחרי שהילדים הולכים לישון אני קורא ספרים, גם ספרות דתית וגם עולמית.
"בטלוויזיה אני כמעט לא צופה, אבל הייתי רוצה לראות שם יותר פרשנים ערבים. שמי שיושב עכשיו ברמת-אביב או בשדרות, יקבל הזדמנות לראות את הערבי לא רק כשהוא הולך לבית סוהר או חשוד בפעילות חבלנית. אני רוצה לראות אותו גם כפרשן ספורט, כאיש קולינריה, כפרשן פוליטי ופרשן לענייני מזרח תיכון.
"הציבור הערבי הוא חלק ממדינת ישראל, והעניינים שלו צריכים להיות במרכז הקונצנזוס. בדיוק כמו שיש קונצנזוס על הצורך לקדם את אופקים, שדרות ובית-שאן, כך גם צריך להיות לגבי אום-אל-פחם, סכנין, עראבה ורהט. פיתוח של יישובים ערביים ושירותים בחברה הערבית יגביר את השייכות למדינת ישראל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם