שינוי תפיסה: בנייה לבדואים ללא קשר תביעות בעלות
אחרי שנים שבהן המדינה עיכבה בנייה במגזר עד להסדרת תביעות הבעלות על שטחים גדולים, הקשר הגורדי הזה מופרד. מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, מנסה לעשות סדר באדמות הדרום
הממשלה הייתה אמורה לאשר שלשום (א') תוכנית חומש גדולה להשקעה במגזר הבדואי, אך ההצבעה עליה נדחתה לישיבת הממשלה הבאה. את התוכנית מביא לממשלה שר החקלאות אורי אריאל, הממונה על הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. מדובר בתוכנית בהשקעה של שלושה מיליארדי שקלים בתחומי החינוך, התעסוקה וחיזוק הרשויות המקומיות של המגזר.
אין ספק שהחברה הבדואית בנגב - הסובלת מ-40 אחוזי אבטלה ו-60 אחוז ממנה חיים מתחת לקו העוני, ורק עשירית מבוגרי מערכת החינוך שלה ממשיכים לאקדמיה - דורשת השקעה ממשלתית גדולה. ועדיין, לכולם ברור גם שהטיפול במגזר הבדואי חייב לכלול התייחסות גם לסוגיית ההתיישבות.
כ-250 אלף תושבים בדואים חיים בנגב. בין 80 ל-100 אלף מתוכם, למעלה משליש, מתגוררים במה שמכונה "הפזורה הבדואית", מחוץ ליישובים מוסדרים. במקביל, הבדואים גם טוענים לבעלות על 650 אלף דונם ברחבי הנגב, שכמחצית מהם מוחזקים על ידם. עד לאחרונה נכרכו סוגיית הסדרת ההתיישבות ותביעות הבעלות של הבדואים זו בזו.
לפני כחודש וחצי דחה השר אריאל טענות שהוא מקדם חוק הדומה לחוק שקידם בעבר השר בני בגין, להסדרת ההתיישבות ותביעות הבעלות של הבדואים. בשיחה טלפונית שקיימתי איתו באותו שבוע אמר לי השר שהחוק השנוי במחלוקת אמנם לא מקודם, אבל דברים גדולים אחרים עומדים להיעשות בתחום הסדרת ההתיישבות הבדואית.
מי שפורט את ההצהרה הזו לפרטים הוא יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים. בריאיון עיתונאי ראשון, שמונה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, מדווח מעיין על קידום תוכניות לבניית עשרות אלפי יחידות דיור עבור המגזר הבדואי, ומספר על שינוי תפיסה. למעשה, אומר מעיין, אין כרגע צורך בקידום חוק שיתייחס לתביעות הבעלות של הבדואים. אפשר וצריך להציף את המגזר הבדואי ביחידות דיור, ולהשאיר את סוגיית תביעות הבעלות להמשך.
"במשך הרבה שנים המדינה אמרה שעד שלא נסדיר את כל תביעות הבעלות לא נפַתח למגזר הבדואי יישובים, כי אין סיבה לתת להם אדמות מדינה כשהם מחזיקים אדמות וטוענים לבעלות עליהם", מסביר מעיין. "התוצאה של המדיניות הזו היא כ-100 אלף תושבי פזורה שהתפזרו לכל עבר. אנחנו אומרים ועושים עכשיו דבר הפוך. נתכנן מעל 100 אלף יחידות דיור רק על אדמות מדינה, נסדיר את ההתיישבות שלהם, ובעוד חמישים שנה נריב על תביעות הבעלות".
כאשר מעיין מדבר על תכנון 100 אלף יחידות דיור, הוא לא מדבר רק על תושבי הפזורה אלא קודם כול על תושבי הערים והיישובים המוכרים, שגם הם סובלים במשך שנים רבות ממצוקת דיור.
"קצב היילודה במגזר הבדואי גדול מקצב הסדרת ההתיישבות, והפער רק הולך וגדל. המגזר הבדואי כולל כ-160 אלף ילדים וצעירים מתחת לגיל עשרים, וזה אומר שבעשרים השנים הקרובות יהיו 80 אלף זוגות נשואים. תוסיף לזה עוד 20 אלף שכבר היום אין להם בתים, ותגיע למחסור של 100 אלף יחידות דיור.
"המשימה שלנו היא לתכנן כ-120 אלף יחידות דיור לעשרים השנים הבאות, שזה אומר כ-5,000 יח"ד בכל שנה. אם לא נשווק קרקעות בקצב הזה נמצא עוד ועוד עבירות בנייה, ונראה עוד בנייה בלתי-חוקית.
"אנחנו משווקים עכשיו קרקעות מוסדרות כמענה לריבוי הטבעי בכל העיירות הוותיקות, ויש ביקוש גדול. בערוער למשל שיווקנו מתחם של 280 מגרשים, ונרשמו 450 איש. ברהט, שגם בה אנחנו משווקים, יש ביקוש של אלפי יח"ד. שיווק המגרשים בערים הגדולות נועד גם לפזורה הבלתי-חוקית שנוצרה בתוך הערים ובסמוך להן".
למיטב ידיעתי ראשי הערים לא ששים להכניס אליהם את תושבי הפזורה. ראש עיריית רהט למשל לא רוצה שתכניס לו את בני שבט אבו-קוידר, שגרים היום ממזרח לבאר שבע.
"אף אחד לא שואל את ראש העיר. מדובר באדמות מדינה, ולראש עיר אין יכולת חוקית לקבוע מי יגור אצלו. חלק מהמהלכים יהיו בכפייה. יש ריבון, והוא יחליט מה עושים. אם לראש העיר לא טוב, שיילך לבג"ץ להסביר. אם הוא יטען שאין אדמות לתושבי רהט, אז בשביל זה הכנו לו 20 אלף יחידות דיור, כדי שלא יגיד שאין לו מספיק".
מעבר למחסור הקשה בדיור ביישובים העירוניים הוותיקים, הממשלה החליטה עוד בתחילת שנות האלפיים להקים שבעה יישובים בדואים חדשים. עד היום, אף שהם קיימים בשטח, היישובים הללו לא הוסדרו ולא חוברו למים ולחשמל. מעיין מדווח שהרשות החלה בשנה האחרונה לייצר גם עבור היישובים הללו תוכניות בינוי מפורטות.
השאלה היא למה שהבדואים יחפשו את המגרשים המתוכננים ואת הבנייה המוסדרת שתחייב אותם בתשלומי ארנונה ובחיובים נוספים, כשרבים מהם יכולים להמשיך לגור בבתים שנבנו באופן לא חוקי.
"בכל שנה מתבצעים כאלף צווי הריסה, ולבדואים נמאס לחיות בפחד שיבואו להרוס להם את הבית או שייקחו אותם לבתי משפט להליך שיימשך שנים ויעלה להם כסף. צריכים גם לזכור שבדואי שאנחנו מסדירים את הבנייה שלו מקבל פיצוי על הכסף שהוא השקיע בבית שהוא חי בו. גם בדואי שחי בפזורה יכול לקבל קרקע מפותחת חינם, ולשלם רק על הפיתוח סכום של עד 150 אלף שקל, ובנוסף פיצוי על שווי המחוברים שהוא בנה".
ובכל זאת, לא נרשמת הסתערות של תושבי הפזורה על שכונות ביישובים העירוניים.
"כי רבים מהם, כמו הזקנים של פעם, רגילים למצב שלהם ולא רוצים שינוי. זה נכון שיש לנו בעיה לגרום להם לעבור לבנייה מוסדרת אפילו כשמדובר רק בלגשת להוציא היתר בנייה. הפרוצדורה הזאת לא נעשית עד שלא מביאים להם צו הריסה. אין ספק שבלי אכיפה אין התקדמות, אפילו כשמדובר בהסדרה של בית על הקרקע שבו הוא הוקם".
מעיין מכיר היטב את תחום האכיפה במגזר הבדואי. בשנים 2003-2001, בתקופה שבה אביגדור ליברמן כיהן כשר התשתיות, שימש מעיין מנכ"ל משרדו. במסגרת תפקידו הוא היה ממונה גם על מנהל מקרקעי ישראל ועל מנהלת הבדואים שהייתה מסונפת אז למנהל. בהמשך כיהן מעיין כמנכ"ל עיריית ירושלים בשנים 2010-2007, ולאחר מכן פרש לעסקים במגזר הפרטי, עד שבאפריל האחרון מונה לתפקיד מנכ"ל הרשות.
בוא נדבר על הסדרת הפזורה. ביישוב ביר-הדאג' למשל, הסמוך לקיבוץ רביבים, הוצעו לתושבים מגרשים של חמישה דונמים, ובכל זאת הם סירבו להתכנס לתוך קווי המתאר של היישוב שתוכנן עבורם.
"המקרה של ביר-הדאג' הוא אחד האירועים היותר חמורים של היעדר משילות מצד הממשלה. זו הדוגמה הכי קיצונית ובולטת לאי-שליטה ולאובדן חוק וסדר. מכמה עשרות תושבים שהגיעו לשם מאזור רמת-חובב ולא פונו, הם הפכו ל-8,000 איש שמתפרסים ומפוזרים הרבה מעבר לקו הכחול, בפיזור אדיר של אלפי יחידות דיור. אין להם תביעת בעלות כי מדובר שם באדמות מדינה, וחלק מהשטח שהם תופסים הוא קרקע פרטית של יהודים.
"המדינה התנהלה מולם במשא ומתן, אבל הם רצו את כל 20 אלף הדונם שאליהם הם פלשו. יש איתם הסכם משנת 2006 שהם מתכנסים ליישוב עם מגרשים של חמישה דונמים, זה אושר שוב ב-2012, ומאז לא חלה התקדמות משמעותית. בספטמבר האחרון פתחנו שוב מבצע לשלושה חודשים, והם לא הצטרפו.
"בסך הכול הצטרפו בשנתיים האחרונות כמאתיים משפחות שאמורות לחתום על הסכמים בשבועות הקרובים, ולגבי כל השאר נקיים מבצע אכיפה עם צווי הריסה וצווי פינוי ופלישה כדי להכניס את כולם לקו הכחול של היישוב על פי חוק. מצד אחד המדינה תעמיד פתרונות של מגורים ומגרשים לבנייה, ומצד שני כל מי שלא ייקח את זה בטוב, נפעל נגדו באכיפה. נגמרו המשחקים".
ביולי האחרון הכרזתם על הקמת יישוב חדש עבור תושבי ואדי אל-נעם שגרים מול נאות-חובב, אבל הם רוצים יישוב במקום שבו הם נמצאים עכשיו.
"אף אחד לא שואל אותם, יש החלטת ממשלה. בג"ץ חייב את המדינה לתכנן להם יישוב כי הם יושבים ברדיוס הסיכון של נאות-חובב ורמת-בקע. יש שם תושבים שחיים עם ילדים מתחת לחוטי חשמל פעילים של קו מתח עליון, ומסכנים את ילדיהם יום-יום. צריך להכניס אותם לכלא על סיכון חיי ילדים, אז בוודאי שתהיה שם אכיפה.
"הם גרים על אדמות מדינה במקום שאסור לגור בו. אי-אפשר לתת להם יישוב במקום הנוכחי, כי צריך להוציא אותם מרדיוס הסיכון. אנחנו מקימים עבורם יישוב מדרום לשגב-שלום, וגם מחזירים כך 70 אלף דונם לעם ישראל".
מדובר בהעתקה של קרוב לעשרת אלפים איש צפונה. אתה רואה את זה קורה?
"אנחנו לא הולכים בכוח על פינוי עשרת אלפים איש. אנחנו מדברים עם חלקים מתוכם, וכבר נמצאים במו"מ עם מעל מאה משפחות שחלקן כבר רוצות לחתום על הסכם ולעבור. אבל נכון שזה לא פשוט. זה הרבה צווי פינוי וצווי הריסה והרבה יס"מ, אבל גם הרבה פיצויים. התחלנו תהליך של תכנון שייקח שנה-שנה וחצי, ואנחנו עושים את זה בתיאום עם המשפחות.
"למרות שהם עדיין לא מסכימים להעתקה, אנחנו מבררים עם מי כל משפחה רוצה להיות בשכונה וכמה מגרשים צריכים לתכנן להם. נתכנן אפילו בלי הסכמה, כי הם פולשים לאדמות מדינה ומסכנים את חיי ילדיהם".
ומה עושים עם שאר הפזורה שלא נמצאת בתוך היישובים שהוכרו.
"אחרי בנייה ביישובים המוכרים ובפזורות שבתוכם ולצדם, אנחנו נשארים עם עשרים אחוז בערך שמרוכזים במספר גושים. גוש אחד של 8,000 איש בביר-הדאג' שמוסדרים שם, גוש נוסף של 12 אלף איש באזור ואדי אל-נעם ובפזורת שגב-שלום מערב, שיוסדרו ליד שגב-שלום, וגוש שלישי וגדול נמצא באל-פורעה ליד ערד. יש שם קרוב לעשרת אלפים איש, וצמודים אליהם עוד כמה מאות תושבים בתל-ערד.
לגוש הזה אנחנו הולכים להקים יישוב אחד או שניים, אין ברירה אחרת, ושם הם יגורו. יש שם תביעות בעלות, נעשה להם הסדרה של התביעות וגם בשביל זה לא צריך חוק. גם באזור המכונה 'שטח הסייג' (בין כביש באר שבע-דימונה לכביש באר שבע-ערד) אני מעריך שבסוף נקים עוד שניים או שלושה יישובים, והמקבצים הקטנים יועברו לתוך היישובים שיוקמו".
אז לא צריכים בכלל חוק כדי לטפל בתביעות הבעלות?
"החוק בלבל את כולם. הוא אמנם מסדיר את תביעות הבעלות, אבל אני לא חייב להסדיר אותם כרגע. 85% מהבדואים הם כלל לא תובעי בעלות. מתוך 15% שכן תובעים בעלות, אני מסדיר יותר מחמישים אחוז על הקרקעות שעליהן הם יושבים. יש מחירון לרכישת הקרקעות מתובעי הבעלות, ואנחנו מביאים עכשיו למועצת המנהל הצעה לתיקון התעריפים כך שיהיו יותר ריאליים.
"אמנם החוק המדובר היה אמור לתת גם כלי אכיפה מאוד חזקים מול אלו שיסרבו להסדרה, והכלים הללו חסרים לי, אבל את תחום התשלומים שהוא תיקן עבור תביעות הבעלות אני יכול להשיג דרך מועצת המנהל ולא דרך חוק שגורר הרבה אמוציות. אחרי שנסדיר את אלה שאפשר להסדיר אותם על המקום שבו הם יושבים, נישאר עם עוד 7-5 אחוזים, ואיתם אפשר לחכות גם עוד מאה שנה ולייבש אותם.
"בינתיים אני מציף את הנגב במגרשים על אדמות מדינה ומשווק אותם לכל דורש. מדינת ישראל לא שיווקה עשרים שנה מגרשים לבדואים, וזו בושה וחרפה. היא התעלמה מהמגזר, וזה הוביל לבנייה לא חוקית ולהתפרסות בשטח. אני עומד לשווק רק בשנתיים הקרובות 32 אלף יח"ד, אחרי שבעשור האחרון שיווקו עשירית מזה".
ובכל זאת, יש מקומות שבהם קשה לשווק מגרשים מבלי לפתור את תביעות הבעלות. כך למשל בעיר לקיה, שבה שטחים נרחבים משטח העיר הם קרקעות עם תביעות בעלות של בדואים החיים מחוץ לעיר, ובדואים אחרים מסרבים לבנות על שטחים אלה את ביתם.
"בלקיה אני במבוי סתום לפי השיטה שלי, כי אין לי אדמות מדינה", מודה מעיין. "הפזורה שם גדולה יותר מהעיר, ואני לא יכול להכניס אותם לתוך העיר כי הכול שם קרקעות של תביעות בעלות. אפשר להסדיר שני שליש מהפזורה שם בלי חוק, אבל עדיין נשארת בעיה שדורשת כנראה להגדיל את לקיה, והשאלה היא עד כמה".
באופן כללי מעיין מסרב להתרגש מתביעות הבעלות של הבדואים, ומזכיר שעד כה התובעים הפסידו בכל התביעות שלהם בבתי המשפט. "מדובר בשקרים גמורים. הם חילקו ביניהם את הקרקעות, והחליטו שכל אחד יתבע אזור אחר ויעיד על השני שזה היה שלו. אין להם שום ראיות, ולכן הם מפסידים במאה אחוז מהתביעות שלהם.
"יש לנו למשל רשימה של 30 אלף דונם של אדמות קק"ל שרשומות בטאבו, והבדואים טוענים לתביעת בעלות עליהן. אנחנו עושים עכשיו מבצע להשיב לקק"ל את האדמות הללו".
התפיסה של השר אריאל ושל המנכ"ל מעיין דוגלת בהסדרת המקבצים הגדולים של ההתיישבות הבדואית, והיא גם לא מותנית בהסכמתם של הבדואים לכל הסדרה. זו מדיניות שונה מהמדיניות הקודמת של הרשות, בשמונה השנים שבהן היא נוהלה על ידי יהודה בכר ובאחריותם של השרים בני בגין ויאיר שמיר.
את ההשלכות המעשיות של שינוי המדיניות מרגישים למשל בני שבט רכמה המתגוררים סמוך לירוחם. ועדת גולדברג, שעסקה בהסדרת ההתיישבות הבדואית, המליצה בשנת 2008 להקים יישוב עבור תושבי רכמה. מועצת ירוחם ומנהיגי רכמה הגיעו להסכמה על הקמת יישוב עצמאי לתושבי הכפר, כקילומטר מצפון לירוחם.
הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית העניקה בשנת 2012 את ברכתה להסכם, וביקשה מהמדינה לקדם את הקמת הכפר. הם ראו בהסכם בין ירוחם לרכמה הזדמנות לרשום הצלחה ראשונה בשטח בתחום הסדרת ההתיישבות, וביקשו לנצל את העובדה שבאופן נדיר למדי כל הגורמים המעורבים - תושבי רכמה, הנהגת ירוחם ורשויות המדינה - הסכימו על הפתרון המוצע.
כעת, בעידן השר אריאל והמנכ"ל מעיין, הרשות אינה מתכוונת להקים לרכמה יישוב. "מדובר ב-150 משפחות, ולמיטב ידיעתי לא כולם הסכימו לעבור ליישוב החדש. הם משתייכים לשבט אל-עזזמה, שאנחנו מקימים כבר עבורו שלושה יישובים במקומות אחרים, אז שיעברו ליישובים הללו. אני לא אקים יישוב לכל מקבץ של 150 משפחות כי אז יהיו לי מאה יישובים. אנחנו מקימים יישובים רק למקבצים של מעל 500 משפחות, ומתעסקים עכשיו רק במקבצים הגדולים".
אתה לא חושש שהבדואים במקבצים הגדולים יסרבו להסדרה כל עוד לא פותרים גם את הבעיות של המקבצים הקטנים?
"ממש לא. אין אצלם התניות. כל אחד לעצמו, ואין קבוצתיות. אחרי שנפתור את הבעיות של 200 אלף, את האלפים הבודדים שיישארו לסוף אפשר יהיה להזיז לאיפה שנרצה ואף אחד לא ידבר".
כאשר חוק פראוור-בגין עלה להצבעה דווקא ראינו התאגדות של המגזר הבדואי להפגין נגדו.
"מי מחה כנגד החוק? מי היה בהפגנות? היו שם הרבה ערביי ישראל וחברי כנסת ערבים. לא היו שם הרבה בדואים, ואלו שכן לא היו מתובעי הבעלות. קודם כול נראה לבדואים שאנחנו עושים ובונים כי נכון להיום אין להם אמון במדינה, ובצדק. אחרי שהם יראו טרקטורים ועבודות, הם ישתכנעו שבונים להם.
"אנחנו מוציאים עכשיו מכרזים לקבלנים בו-זמנית בכל היישובים. בחורה כבר עובדים על חמש שכונות בו-זמנית, ובתוך חודשיים-שלושה יהיו טרקטורים בשטח בכל היישובים. הוצאנו הזמנות לעבודות ב-400 מיליון שקל.
"יחד עם זה תעבור החלטת הממשלה החדשה שמעניקה תקציבים גדולים לרשויות הבדואיות כדי שישפרו את השירות לתושבים. כל עוד ביישובים המוכרים לא מקבלים שירות טוב, לתושבים בפזורה אין סיבה להיכנס ליישובים. אם איכות החיים ביישובים תהיה טובה, אני מאמין שתושבי הפזורה ירצו לעבור ליישובי הקבע".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם