מאה יום זוז: מה צופנת תחילת נשיאותו של דונלד טראמפ
במאה הימים הראשונים לכהונתו ייבחן טראמפ ביכולתו לממש את תוכניותיו, ובהן ביטול צווים של אובמה, מינוי שופט לבית המשפט העליון והיחסים עם רוסיה. מה יישאר מההבטחות? הפערים בין הצהרותיו לפני ואחרי הבחירות עשויים לתת כמה רמזים
"מאה הימים הראשונים" הוא ביטוי המלווה כל נשיא אמריקני זה שמונה עשורים. אות וסמל ליכולתו או לכישלונו של הדייר החדש בשדרות פנסילבניה 1600 שבוושינגטון, להטביע חותם ולשנות במהירות את החברה האמריקנית ואת הכלכלה האמריקנית כפי שהבטיח במהלך מערכת הבחירות.כמו כל ביטוי שהופך עם הזמן לקלישאה, גם זה רחוק כיום מהמקור. במרץ 1933 הושבע פרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיא ה־32 של ארה"ב. הוא קיבל לידיו מדינה במצב הגרוע ביותר בהיסטוריה. השפל הגדול, שהחל במפולת הבורסה בניו־יורק ב־1929, העמיק והחריף, למרות התקוות כי המצב ישתפר לאחר שנתיים כמקובל אחרי משברים פיננסיים. אמריקנים רבים חשבו שמדובר בסופה של האימפריה. רוזוולט הגה אז את תוכנית ה"ניו דיל" לשיקום כלכלת ארה"ב, והחל בסדרת פעולות מיידיות ורדיקליות. אלא שהביטוי "100 הימים הראשונים" כלל לא התייחס לימי נשיאותו של רוזוולט אלא לכהונת הקונגרס החדש שנבחר. הוא הוטבע על־ידי רוזוולט לא במערכת הבחירות כשרטוט קווי מתאר עתידיים לפעולותיו, אלא בנאום רדיו שנשא מאוחר יותר, ביולי 1933.
הצלחתו הגדולה של רוזוולט, שבעקבותיה הושווה לנשיא אברהם לינקולן והוכתר כמציל השני של האומה האמריקנית, הביאה לכך שמאותו היום ועד ימינו אנו, כל נשיא מנסה ללכת בדרכיו ולשנות כמה שיותר דברים בשלושת החודשים הראשונים לכהונתו. מעבר לסמליות שבדבר, יש בתקופה זו סגולה אמיתית להצלחה: התקשורת עדיין לא תוקפת בכל הכוח ונותנת ימי חסד, ובקרב הציבור ישנה בדרך כלל אווירה אופטימית מעצם השינוי בחדר הסגלגל. הכוחות העומדים לרשות הנשיא עדיין טריים ורעננים, וטרם הספיקו להתבוסס במדמנת הפוליטיקה הוושינגטונית הנכלולית.
ההיסטוריה מוכיחה כי היו נשיאים שהצליחו יותר בתוכניות מאה הימים שלהם, כשרונלד רייגן וביל קלינטון הם שניים מהבולטים שבהם. בהציבם תוכנית הגיוניות שהתמקדו במספר מצומצם של סוגיות חשובות, הצליחו השניים - משני עברי המתרס הפוליטי - לבצר את מעמדם כנשיאים ראויים כבר בתחילת כהונתם. דוגמאות הפוכות לא חסרות, הבולטת שבהן היא ג'ון קנדי. הפלישה הכושלת למפרץ החזירים בקובה באפריל 1961, בניסיון להפיל את משטרו של פידל קסטרו, צבעה את תחילת כהונתו בצבעים קודרים. לזכותו של קנדי ייאמר שבמידה רבה הוא צפה את הנולד. בנאום ההכתרה שלו, שלושה חודשים מוקדם יותר, טבע את אחד המשפטים הנודעים על מיתוס מאה הימים הראשונים: "לא נסיים את המלאכה במאה ימים, גם לא באלף. אולי הדבר גם לא יקרה בימי חיינו. אבל בואו נתחיל". גם על דוויט אייזנהאוור נמתחה ביקורת לאחר תום מאה ימי החסד של תחילת כהונתו ב־1953. העיתונאים קבלו אז על "התחלה אטית" וקבלת החלטות לא מספקת, אך הדבר לא הפריע לאייק להיבחר לנשיאות שוב בסוף 1956. הנשיא היוצא, ברק אובמה, נאלץ להמתין כמעט עם כל תוכניותיו לשלב מאוחר יותר, כי במאה הימים הראשונים נאלץ להתמקד בחילוץ הכלכלה האמריקנית מהמשבר הכלכלי העמוק שאליו נקלעה אחרי המשבר הפיננסי ב־2008.
כעת מתחילים מאה הימים הראשונים של טראמפ. מהן תוכניותיו של הנשיא החדש לשלושת החודשים הקרובים, מה יישאר מהן בפועל והאם התחושה בסופם תהיה אכזבה או התרוממות רוח? את העתיד אמנם קשה לצפות, בעיקר בעידן טראמפ, אבל לפחות בכל הקשור לתוכניותיו של הנשיא החדש יש בידינו מידע רב, ממקור ראשון, והוא מפורט ונהיר עד מאוד.
ב־21 בנובמבר, שבועיים לאחר זכייתו בבחירות, שחרר הנשיא הנבחר סרטון קצר בן שתי דקות וחצי ובו פירט מה הוא מתכוון לעשות במאה ימים אלו. הוא הצהיר כי ייסוג מהסכם הסחר הטרנס־פסיפי ובמקומו יחתור להשגת הסכמים דו־צדדיים בין ארה"ב ל־12 המדינות שאמורות להיות כלולות בו; עוד אמר שיבטל הגבלות נשיאותיות בתחום האנרגיה, הקשורות לאיכות הסביבה ואנרגיה מתחדשת. לטענתו הן גרמו לאבטלה רבה בעיקר באזור "רצועת החלודה" ובמערב התיכון; טראמפ הודיע כי על כל תקנה אחת שיחוקק הוא מבטיח לבטל שתי תקנות קיימות. כל זאת במטרה לצמצם את הרגולציה והבירוקרטיה שלטענתו משתקות את הממשל. בתחום הביטחון הכריז טראמפ על תוכנית כוללת להגנה מתקיפות סייבר ומהתקפות מסוגים אחרים. בסוגיית ההגירה, שעל גליה נישא כל הדרך לבית הלבן, אמר טראמפ שיורה לחקור את כל המקרים שבהם מנוצלות הוויזות שמנפיקה ארה"ב לרעת האזרחים.
במישור האתי הבטיח טראמפ לייסד תקופת צינון בת חמש שנים לעובדי ציבור, שבהן לא יוכלו לשמש לוביסטים בעבור חברות מסחריות, וכן איסור לכל החיים לשמש כלוביסטים של ארגונים ומדינות זרות.
צירופם של סעיפים אלו יחדיו אכן יוצרים תוכנית קוהרנטית וישימה, גם אם לא בטוח שבאמת אפשר לבצע את כולה בשלושה חודשים ומשהו. כל הפעולות הנ"ל באות לבטל צווים נשיאותיים ותקנות של ברק אובמה, וטראמפ יכול להחליט את ההפך המוחלט בהינף חתימה על כמה דפים. הוא אינו זקוק לאישור הקונגרס בשביל לעשות זאת, בדיוק כפי שאובמה לא היה זקוק לאישור הקונגרס כשהחליט מה שהחליט בנושאים אלו.
הבטחות לחוד
אלא שבדיוק חודש לפני פרסום הסרטון הקצר ההוא, בנאום שנשא בעיירה גטיסברג שבפנסילבניה ב־22 באוקטובר, פרס טראמפ במשך 24 דקות את חזון מאה הימים הראשונים שלו. כאן כבר מדובר על תוכנית אחרת לגמרי. אכן, ישנם כמה סעיפים זהים בין נאום מאה הימים בגטיסברג לנאום מאה הימים בסרטון - שביניהם מפריד כאמור חודש ויום הבחירות. למשל: ביטול שתי תקנות על כל תקנה חדשה והאיסור על נושאי משרות ציבוריות להפוך ללוביסטים. גם הנסיגה מההסכם הטרנס־פסיפי מופיעה בשני הנאומים, כמו גם תוכנית ההגנה מפני מתקפות סייבר והסרת המגבלות הנוגעות לתחום ייצור האנרגיה.
אבל בגטיסברג ניתנו הבטחות רבות נוספות, וכרגיל אצל טראמפ אלה נאמרו באופן מוחלט ונחרץ. הנשיא הנבחר - אז עדיין המועמד המפגר בסקרים - הבטיח אז שכבר ביומו הראשון לתפקיד יבצע את הדברים הבאים: הגבלת תקופת הכהונה של חברי הקונגרס, עצירת גיוס עובדים למשרות ממשלתיות חוץ מביטחון ובריאות, והטלת איסור מוחלט על ארגונים זרים לגייס תרומות למערכות בחירות פנים־אמריקניות.
טראמפ ידוע כאיש של מילים מפוצצות והבטחות ענקיות. זהו חלק מתדמיתו הציבורית שהצליחה להביא אותו בניגוד לכל התחזיות לבית הלבן. בהתאם, לא מפתיע היה להסיק מנאום גטיסברג שטראמפ לא משאיר הרבה ל־99 הימים שיבואו אחרי יומו הראשון בתפקיד. זאת לאחר שמנה צעדים נוספים שאותם הבטיח לבצע כבר ביום הראשון: ביטול כל הצווים הנשיאותיים של אובמה; התחלת תהליך מינוי השופט החסר בבית המשפט העליון, במקומו של השופט הארכי־שמרן אנטונין סקאליה, שנפטר לפני שנה ואובמה לא הצליח למלא את כיסאו; ביטול כל ההקצבות הפדרליות ל"ערי מקלט" - ערים בארה"ב שבתקנות מקומיות לא אוכפות חוקים נגד מהגרים בלתי חוקיים; התחלת תהליך גירושם של שני מיליון מהגרים בלתי חוקיים שנעצרו והורשעו בעברות שונות, וביטול תוכנית הוויזה למדינות שלא יסכימו לקלוט אזרחים אלה בחזרה, וגם השהיית ההגירה מאזורים מוכי טרור.
וכל זאת, כאמור, ביום הראשון בלבד. או, כמו שיש מי שמתבדחים בימים אלה בוושינגטון: "את כל זה נספיק עד ארוחת הצהריים, מה נעשה אחריה?"
בנוגע ל־99 הימים הבאים הבטיח טראמפ בגטיסברג שורה של פעולות ומעשים. חלקם נוגעים באופן ישיר למי שהביא אותו לבית הלבן, הפועל מהמעמד הבינוני: משא ומתן מחודש על נפט"א - הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה שעליו חתומות קנדה, ארה"ב ומקסיקו; הכרזה על סין כיריבה במלחמת מטבעות; זיהוי כל המקרים של סחר חוץ המנצלים את העובדים האמריקנים וטיפול בהם; ביטול העברות בסך מיליארדי דולרים לתוכניות שינויי אקלים של האו"ם והעברת הכסף לשיפור הסביבה והתשתיות בתוך ארה"ב.
הבטחות נוספות בנאום זה נוגעות לענייני מסים: הורדת מסים לבני מעמד הביניים - 35% פחות מס בממוצע למשפחה; יצירת 25 מיליון משרות חדשות; פישוט מערכת המסים והפחתת רגולציה; שינוי מס החברות באופן שיעודד חברות להישאר ולייצר בארה"ב, ובמקביל יקנוס חברות שעזבו את ארה"ב ומייצרות במקומות אחרים בעולם אך ממשיכות למכור את מוצריהן לאמריקנים; שינוי מדיניות החינוך - מפיקוח פדרלי הדוק וכוללני לפיקוח מקומי של הקהילות עצמן על החומר הנלמד, וביטול והחלפה של תוכנית הביטוח הרפואי 'אובמה־קר'.
טראמפ דיבר בנאום על "תוכנית חיסכון בריאותי" שתחליף את ספינת הדגל של אובמה, אך לא פירט והוסיף כי ישנן כמה שיטות לעשות זאת; רפורמה ב־FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקני: טראמפ קבל על כך שיותר מ־4,000 תרופות ממתינות זמן רב מדי לאישור, בעוד שאנשים סובלים ולא יכולים ליהנות מהן; יצירת אפשרויות חיסכון ללא מסים לילדים ולזקנים; בניית חומה בגבול הדרומי עם מקסיקו; שנתיים מאסר לכל מהגר לא חוקי שחוזר לארה"ב לאחר שגורש ממנה פעם אחת, ומאסר של חמש שנים למי שגורש יותר מפעם אחת או שביצע מעשים פליליים במהלך שהותו בארה"ב; שינויים במדיניות הוויזה והחמרת הענישה למי ששוהים מעבר למותר; הקמת כוחות שיטור מקומיים כדי להתמודד עם בעיות אלימות וסמים; הרחבת ההשקעה הכספית בצבא, והקצאת מימון פדרלי לטיפולים רפואיים מיידיים ליוצאי צבא.
כשמשווים בין נאום מאה הימים הראשונים שנשא טראמפ בגטיסברג רגע לפני הבחירות לנאום שלו שבועיים אחריהן, אפשר להתחיל ולהבין את הגרסה האמריקנית של "דברים שרואים משם לא רואים מכאן". מנאום של כחצי שעה רצוף הבטחות ומילים גדולות, החזון הצטמצם לשתי דקות וחצי שבהן המסר שהועבר היה אינפורמטיבי, במונחים של טראמפ אפילו קצת יבשושי. אבל העיקר הוא כמובן התוכן: מעט מאוד מההבטחות שאותן הגדיר בגטיסברג כ"חוזה בין דונלד טראמפ לעם האמריקני", מצאו את מקומן באותו החזון לאחר הבחירות. הנושאים הבולטים ביותר בהיעדרם, ולכן גם הצורמים ביותר מבחינת תומכי טראמפ, הם אלה שאותם הוא טיפח באדיקות במהלך מערכת הבחירות היצרית שניהל מול הילרי קלינטון וממשל אובמה שהתייצב נגדו בגלוי. החומה בגבול מקסיקו, פרויקט שהפך למזוהה עם טראמפ באופן אישי, לא הוזכר ולו במילה אחת בסרטון הקצר שלאחר הבחירות. בריאיון שהעניק לאחרונה ל'וול־סטריט ג'ורנל' כבר הודה טראמפ שכנראה לא יהיה מדובר בחומה בצורה לאורך כל הגבול, ושחלק ממנה יהיה בכלל גדר.
נושא אמוציונלי נוסף שהגדיר את מערכת הבחירות של טראמפ היה 'אובמה־קר'. את הרפורמה עצמה אמנם יכול רק הקונגרס להפיל, אך טראמפ בהחלט יכול ביומו הראשון לחתום על צווים נשיאותיים שיקצצו את תקציביהם של סעיפים חשובים ברפורמה. בכל זאת, גם הביטוי 'אובמה־קר' לא נכנס לסרטון מאה הימים ששוחרר לאחר הבחירות. גם בנושא הזה כבר ניכרת הפשרה ביחסו של טראמפ, ומתברר שלפחות חלקים מהרפורמה - בעיקר אלה הקשורים לביטוח ילדים - הוא מתכוון להשאיר על מכונם.
אז מה באמת יקרה במאה הימים הראשונים? האם טראמפ יפתיע שוב את כולם ולפחות ינסה לממש את רוב הבטחותיו? אם יתברר שכן, מדובר במהפכה של ממש בתחומים רבים. אבל סביר להניח שהשינוי יהיה אטי יותר ומדורג, וכאמור כבר יש לכך סימנים בשטח. לארי סבתו, פרופסור לפוליטיקה מאוניברסיטת וירג'יניה, אמר השבוע ל'אינדיפנדנט' הבריטי כי טראמפ יפתח את כהונתו ככל הנראה בביטול כמה צווים נשיאותיים של אובמה. ב־266 הצווים הנשיאותיים האמורים שנחתמו בידי אובמה בשמונה השנים האחרונות - כלולים 25 שהם קריטיים לנושאי הליבה החשובים לטראמפ, בעיקר כאלה הקשורים להגירה ולאקלים. לאחר מכן יפנה טראמפ למשימת מינוי שופט לבית המשפט העליון - שרבים בציבור הימני־נוצרי שתמך בו בבחירות רואים בה אינטרס אמריקני עליון.
בתחום יחסי החוץ, הפוקוס הראשון של טראמפ צפוי להיות היחסים עם רוסיה, בעיקר לאור הערפל שעוטף את קשריו עם פוטין והקרמלין. למשל, טראמפ יכול להכריז בימים הראשונים לנשיאותו על החזרתם של 35 הדיפלומטים הרוסים שגורשו לא מכבר מוושינגטון בידי אובמה. היחס לרוסיה ישפיע כמובן בתגובת שרשרת מהירה על יחסי החוץ של ממשל טראמפ במאה הימים הראשונים לכהונתו, כשאיראן, סוריה, ובמידה לא מועטה גם מדינת ישראל, הן חוליות בשרשרת זו.
רבים־רבים בחברה האמריקנית עדיין לא מעכלים את עובדת הפיכתו של דונלד טראמפ לנשיא. התגובות בשמאל האמריקני לתוכניות מאה הימים שלו בשלל תחומי הממשל נעות בין ייאוש עמוק לסאטירה עוקצנית.
בנושא הזה טראמפ יכול לקבל עידוד ממי שנשא את הנאום היותר־מפורסם, שנישא באותה גטיסברג שבפנסילבניה - הנשיא אברהם לינקולן. "נאום גטיסברג" שלו, שהפך לאחד המכוננים והחשובים בתולדות ארה"ב, נישא בנובמבר 1863, תוך כדי מלחמת האזרחים. לינקולן, שנאם בסך הכול במשך שתי דקות, דיבר על חירות אנושית ושוויון, והיפנט את שומעיו.
אלא שלא כולם סברו אז שמדובר בנאום כה חשוב. ה'שיקגו טריביון', עיתון שנטה לדמוקרטים, כתב עליו כך: "לחי של כל אמריקני חייבת לעקצץ מבושה בעודו קורא את המסרים הטיפשיים, השטוחים והנדושים של האדם שזרים אינטלגינטים לא יאמינו כי הוא נשיא ארה"ב". קחו את המשפט הזה ושימו אותו בפיו של כל מנחה טוק־שואו ליברלי כיום, ואף אחד לא ישים לב להבדל. טראמפ עדיין רחוק מלהיות לינקולן, אבל לפעמים כדאי גם למנוצחים לקחת את הדברים בפרופורציה ולתת להיסטוריה לעשות את שלה. דבר אחד בטוח - בעוד מאה ימים נהיה כולנו חכמים קצת יותר.
אקו"ם