ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

מפונת גוש קטיף: "המראות קשים, הכל חזר אלינו"

12 שנים חלפו מאז שחגית ירון נאלצה לעזוב את ביתה בנווה דקלים, והכאב לא נשכח. עם פינוי עמונה היא מספרת על ההזדהות ועל האכזבה: "אנחנו רואים איפה ואיפה בהתייחסות המדינה לערבים וליהודים"

מפוני גוש קטיף תוקפים את המדינה על רקע פינוי עמונה: חגית ירון, יו"ר ועד מתיישבי גוש קטיף שנאלצה לעזוב את ביתה בנווה דקלים בעת ההתנתקות, הביעה היום (ד') את אכזבתה מההנהגה ואת תמיכתה  במפונים החדשים. "אנחנו מאוד כואבים את הסיפור של עמונה", היא אמרה ל-360. "אני חושבת שאין אדם מגוש קטיף היום שלחץ הדם שלו לא עלה. המראות קשים, הכול חוזר אלינו. אני נעה בין כאב מאוד גדול להזדהות".

פינוי עמונה: בני נוער מתעמתים עם כוחות הביטחון (קרדיט: חופי עמוס)

 

בשיחה עם 360 אמרה ירון כי "המדינה לא מקיימת את ההסכמים שלה, ודורשת מאתנו כל הזמן לעמוד במה שאנחנו צריכים. המקום הזה קשה וזה מקום שעבדתי עליו עם עצמי בעשר השנים האחרונות הרבה, כדי להחזיר את הקשר ביני לבין המדינה. היה צריך להמשיך עם המתווה ולמצוא פתרון".

ירון, אשר מתגוררת כיום בניצן, סיפרה כי 180 ממשפחות מפוני גוש קטיף נמצאות עדיין ללא בית וכי המדינה מפקירה את תושבי עמונה כפי שהפקירה בזמנו את מתיישבי גוש קטיף. "המדינה לא עומדת בהתחייבויותיה ובלוחות הזמנים שלה" היא אמרה. "היא לא עושה את הדברים שהתחייבה אליהם. אנחנו התחייבנו לעמוד בלוחות זמנים מאוד קשוחים ואם לא עמדנו בלוחות הזמנים נענשנו בקנסות ובכספים.
  
"מדינת ישראל הלכה עם מתיישבי עמונה להסכם, להישאר על ההר ולמצוא את הפתרון לאותם נכסי נפקדים", הסבירה. "אמרו שיקבלו פיצוי, או כספי או קרקע חלופית. גם בהסכם הזה המדינה לא עמדה. בשביל כלום מפנים אנשים. זה יום עצוב לכולנו, מדינת ישראל וכל אזרח בה צריך לעצור רגע ולחשוב מה זה להיות מגורש מהבית וגם מבחינת עמידה בהסכמים - איך אנחנו מנהלים את החיים שלנו אם אני לא יכולה לסמוך לא על צדק מצד אחד ולא על הסכם מצד המדינה מצד שני. אז מה כן יש לנו פה?"
 
עוד הלינה ירון כי חוקים שונים קיימים עבור אזרחיה היהודים של המדינה ועבור אזרחיה הערבים: "לצערי הרב אנחנו רואים איפה ואיפה". כאשר מדובר במקרים של פינוי יהודים, היא אמרה, המדינה עומדת בתאריכים שקבעה לעצמה - אך לא כך במקרי פינוי יישובים ערביים. "באום אל חיראן, אפילו בלי הבעת עמדה אם היה צריך לפנות או לא, 13 שנה מתעכב הסיפור הזה. ובמקרה הזה המדינה גם נתנה מקום להקים את היישוב מחדש. התושבים שם זה לא טוב להם - זה כבר סיפור אחר.
 
"בעמונה ההסכם היה שמעתיקים את היישוב לאותו הר ולגבעה אחרת ולזה התושבים הסכימו, אז איפה זה? למה התאריך מקודש עבור יהודים ולא עבור ערבים? גם אצלנו זה היה בדיוק אותו דבר. קבעו תאריך, הפכו אותו למקודש ובגלל זה למעלה מ-180 משפחות היום עדיין לא בבית אחרי 12 שנים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg