חסד של אמת: סנדרה סלגאדו נגד המזימה האיראנית
בעלה לשעבר, התובע אלברטו ניסמן, שחקר את הפיגוע נגד יהודי ארגנטינה נרצח - אשתו לשעבר מקווה כעת לרתום את הציבור הישראלי למאבק לחשיפת האמת על שאירע, אחרי שנמצאו עקבות איראניים בולטים לפיגועי הטרור נגד המוסדות היהודיים במדינתו
יום חורף בפריז, 19 בינואר 2015. בעיר האורות שוהה השופטת הפדרלית הארגנטינית סנדרה ארויו סלגאדו יחד עם שתי בנותיה, יארה וקאלה. בשעת צהריים מגיעה שיחת טלפון בהולה מבואנוס-איירס, שמזעזעת את המשפחה הקטנה, קוטעת את החופשה, ומשליכה את סלגאדו ובנותיה ללב סערה שמטלטלת גם את המערכת הפוליטית בארצן.
"התקשרו אליי ואמרו לי שאלברטו, בעלי לשעבר, לא עונה לטלפונים", נזכרת סלגאדו. "דאגתי מאוד. הרי הוא היה אדם מאוד זמין, תמיד ענה לוואטסאפ מיד, תמיד ענה לטלפון.
"אביו של אלברטו נפטר בגיל צעיר, מהתקף לב. גם הסבא נפטר צעיר יחסית, ולכן גם אלברטו היה בטוח שימות צעיר. הייתה לו בעיית כולסטרול, הוא סבל מלחץ דם גבוה, ועבד הרבה שעות ביממה. לכן כשלא שמעו ממנו, חששתי שהוא לקה בלבו. אמרתי בטלפון שישברו את הדלת וייכנסו פנימה".
"אלברטו" הוא אלברטו ניסמן, יהודי-ארגנטיני שכיהן כתובע פדרלי בכיר. בתפקידו זה הוא מונה לנהל את חקירת הפיגוע בבניין אמי"ה (AMIA) של הקהילה היהודית בארגנטינה בשנת 1994, שבו נהרגו 85 בני אדם. הממצאים שלו הפנו אצבע מאשימה כנגד צמרת המשטר בטהרן.
"באותו בוקר שבו דיווחו לי שהוא נעלם, אלברטו היה אמור להיפגש עם המזכירה שלו, לפני שייצא להציג את דו"ח החקירה לקונגרס הארגנטיני", מספרת סלגאדו. "שישה ימים קודם לכן הוא פרסם דו"ח בן 288 עמודים שמפרט את טענותיו כלפי ממשלת ארגנטינה. לאחר מכן הוא היה אמור להביא לקונגרס ממצאים חדשים שמראים כי הממשל בבואנוס-איירס, שרצה לשפר את קשריו עם איראן, היה קשור לטיוח החקירה של הפיגוע".
אמו המודאגת של ניסמן ניסתה ללא הצלחה לפתוח את דלת דירתו בפורטו-מדרו שבבואנוס-איירס. בשעות המאוחרות של הלילה היא אכן הזמינה פורץ מקצועי, וזה הצליח לפתוח את דלת השירות האחורית של הדירה, בקומה ה-13 של מגדל טורה דל-פארק. כשנכנסה האם פנימה היא מצאה את גופת בנה, שהיה שרוע בשלולית דם בחדר האמבטיה, ולצדו אקדח.
מהנתיחה שאחרי המוות עלה שניסמן, בן 51, מת כבר ב-18 בינואר בצהריים, שעות לפני שנמצאה גופתו. לא היו סימנים לפריצה לדירה או למאבק שהתחולל בה, וחדר האמבטיה היה נעול מבפנים. האקדח שבו נורה ניסמן היה שלו – הוא ניתן לו בידי אחד משותפיו לחקירה, לצורך הגנה עצמית. כל הסימנים הללו העידו שהתובע התאבד, וזו גם הייתה ההשערה הראשונית שהוצגה לכלי התקשורת.
ובכל זאת, בתוך זמן קצר החלו להישמע טענות כי מדובר ברצח. זאת משום שעל כפות ידיו של ניסמן לא נמצאו עקבות אבק שרפה, כפי שאמור היה לקרות אם הוא זה שלחץ על ההדק, ותנוחת גופתו לא תאמה התאבדות.
עוד התברר כי לניסמן היו מאבטחים מטעם המשטרה, ודווקא ביום הזה הם לא הופיעו בביתו. החשדות גברו כשהעיתונאי דמיאן פצ'טר, שחשף פרטים על מותו של ניסמן, נמלט לישראל; לדבריו, הוא "קיבל רמז" האומר שכדאי לו לעזוב את ארגנטינה.
בתחילה דבקה נשיאת ארגנטינה דאז, כריסטינה פרננדס דה-קירשנר, בגרסה שלפיה ניסמן התאבד. בהמשך חזרה בה, והאשימה סוכני מודיעין ברציחתו. בדירתו של התובע נמצאה דווקא טיוטה לצו מעצר נגד דה-קירשנר, בחשד למעשי שחיתות הקשורים בחקירת הפיגוע.
"אלברטו סיפר לי שבמטה האינטרפול בעיר ליון, עדכנו אותו שהאייתוללה חמינאי הוציא 'פתווה' (פסק הלכה מוסלמי) הגוזרת עליו מוות, בשל מעורבותו בחקירת הפיגוע", אומרת סלגאדו. "לאורך השנים הוא קיבל הרבה מאוד איומים. הוא ידע שהוא מטרה".
בארגנטינה נוהגים בני הנוער לציין את יום ההולדת ה-15 בחגיגה גדולה, ולפעמים בנסיעה לחו"ל. כשיארה הגיעה לגיל הזה היא ביקשה משני הוריה, שהיו אז פרודים, לקחת אותה לטיול ארוך באירופה.
הרעיון היה לנצל את חופשת הקיץ – שמתחילה בארגנטינה באמצע דצמבר ומסתיימת בסוף פברואר – לבילוי משפחתי משותף-מפוצל: יארה תטוס עם אביה למסע באירופה - מאנגליה להולנד, ואז לספרד ולצרפת. בפריז הם ייפגשו עם אמה ועם האחות הקטנה קאלה, ואחרי כמה ימים יחזור ניסמן לארגנטינה, וסלגאדו תמשיך במסע האירופי עם הבנות.
אבל לוח הזמנים השתבש: ניסמן נאלץ לשוב לבואנוס-איירס בדחיפות, בעקבות התפתחויות מהותיות בחקירה שניהל. עד היום יארה מתקשה להתמודד עם המחשבה שאילו נשאר אביה עוד קצת לצדה באירופה, אולי הוא עדיין היה בחיים.
בשבוע שעבר, שנתיים ועשרה ימים לאחר הרצח, הגיעו סלגאדו ובנותיה לישראל, לביקור פרטי. יארה, בת 17 כיום, סיימה לא מכבר את לימודי התיכון; קאלה הקטנה בת 10. "החלטתי שחשוב ביותר שנגיע לישראל", מסבירה האם, "גם כדי ליצור המשך לנסיעה ההיא שנקטעה, וגם כדי לראות אתרים כמו האנדרטה בנהריה לזכר אלברטו והנרצחים בפיגוע באמי"ה, ולשאת דברים באירוע לזכרו באוניברסיטה העברית.
"דיברנו עם הפסיכולוגית של יארה, והיא אמרה שחשוב שהבת שלי תגיע לכאן, שתשמע כמה העבודה של אביה הייתה חשובה. היה לו האומץ לעבוד עד הסוף, ובסופו של דבר עבודתו לקחה את חייו".
ביוזמתם של מיגל שטוירמן, מנכ"ל הערוץ היהודי "רדיו ח"י" המשדר בארגנטינה, והמהנדס הישראלי-ארגנטיני ארנסטו שוורצר, נפגשה כאן סלגאדו עם נשיא המדינה ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שרת המשפטים איילת שקד, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ואישים נוספים.
בדרך לישראל עצרה המשפחה ברומא, כדי להיפגש קצרות עם האפיפיור פרנציסקוס, שמוצאו ארגנטיני. סלגאדו ביקשה מהאפיפיור "להמשיך להתפלל למציאת האמת" בנוגע למותו המסתורי של בעלה לשעבר. השיחה הזו, שזכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, הייתה לדבריה "נוגעת ומרפאת".
אנחנו פוגשים אותה במלון סוויטות קטן במרכז ירושלים, שם היא ממתינה לנו יחד עם שוורצר ושטוירמן. היא מאופקת, לבושה היטב, ואפשר לדמיין אותה ניצבת על דוכן המשפט, חורצת דין ולוחמת לעשיית צדק. אבל כאן, בראש ובראשונה היא אמא.
"אצלנו עכשיו שוב חופשת קיץ – בתי המשפט בפגרה, וגם הבנות בחופש מבית הספר ומחוגי הספורט שלהן", היא טורחת להסביר, בספרדית רכה ומתנגנת, את מועד הביקור שלה בישראל.
ליארה זה איננו הביקור הראשון בארץ; לפני שבע שנים היא הגיעה לכאן יחד עם אלברטו. מדריך הטיולים שליווה אז את האב ובתו, הוביל גם הפעם את האם ובנותיה. "הוא הראה לנו איפה הוא צילם אותם - למשל בכותל או בתצפית בארמון הנציב, תמונה שנשמרה כרקע במחשב האישי של אלברטו", מספרת סלגאדו. "יארה אמרה לי, 'אמא, תודה שהבאת אותי לכאן. לא אשכח את זה לעולם'. בערב שבת הלכנו לכותל למרות הגשם והשלג, והייתה חוויה מרגשת מאוד".
היא עצמה אינה יהודייה. ניסמן, למרות מוצאו, לא היה קרוב ברוב שנות חייו לקהילה היהודית, והתחיל להתעניין יותר ביהדותו לאחר ביקורו בישראל. הוא היה בן למשפחה חילונית ממעמד הביניים, שהתגוררה בבירת ארגנטינה.
לאחר לימודיו באוניברסיטת בואנוס-איירס מונה לעוזר משפטי בבית המשפט הפדרלי שב"ארמון המשפט של האומה הארגנטינית". לאחר מכן שימש תובע בעיר מורון שבמחוז בואנוס-איירס, עד שמונה לתובע המיוחד לחקירת הפיגוע בבניין אמי"ה.
סלגאדו, כיום בת 47, הכירה אותו כבר בשנת 1992, כשהייתה תלמידה שלו באוניברסיטה. "היה בינינו הפרש של שש שנים", היא נזכרת בחיוך. "הוא היה עוזר מרצה, ולימד את הקורס 'טיפול בתיק פלילי בבית משפט'. במבחן הסופי של הקורס הוא לא הגיע, ורק בדיעבד התברר לי שאבא שלו נפטר באותו יום".
בזמן הפיגוע בבניין הקהילה היהודית, אלברטו וסנדרה כבר היו בני זוג. "אני זוכרת טוב מאוד את היום ההוא. הייתי ברכבת בדרך לעבודה כשהפיגוע התרחש, וכנראה לא שמתי לב למהומה בעיר, כי הקשבתי למוזיקה באוזניות. רק כשהגעתי למשרד אמרו לי: 'ראית מה קרה? היה פיצוץ ענק'. כשהבנתי היכן אירע הפיגוע, נבהלתי מאוד. אלברטו גר קרוב לבניין אמי"ה, אולי 400 מטר משם, עם אמו ואחותו. התקשרתי אליו מיד. למרבה המזל, באותו זמן הוא היה בעבודה".
זה היה יום שני, 18 ביולי 1994, י' באב תשנ"ד. מחבל מתאבד הפעיל מטען של כ-400 ק"ג חומר נפץ במכונית שנסעה היישר אל בניין הקהילה היהודית בבואנוס-איירס. מעוצמת הפיצוץ התמוטטה לחלוטין חזית הבניין, מבנים סמוכים ניזוקו, וברחוב נפער מכתש גדול.
85 בני אדם נהרגו ו-330 איש נפצעו בפיגוע, שנחשב לקטלני ביותר בהיסטוריה של ארגנטינה. החיזבאללה לא לקח אחריות ישירה, אך הכריז שזו הייתה תגובה למותו של מנהיג הארגון, עבאס מוסאווי, שחוסל על ידי צה"ל בפברואר 1992.
זו לא הייתה פעולת הנקם הראשונה שביצע חיזבאללה על אדמת ארגנטינה בעקבות חיסול מוסאווי: במארס 1992 פוצץ מחבל מתאבד מכונית תופת ליד שגרירות ישראל בבואנוס-איירס, הרג 29 בני אדם ופצע למעלה ממאתיים. גם את הפיגוע הזה סלגאדו זוכרת היטב: "הייתי בפקולטה למשפטים, שנמצאת כשני קילומטרים משם, והרגשנו היטב את הפיצוץ האדיר".
למרות הפיגוע ב-1992, כוחות הביטחון בארגנטינה לא הגבירו את האבטחה סביב יהודי המדינה, ולא עשו מספיק למנוע אפשרות של מתקפת טרור נוספת. זו אכן הגיע כעבור שנתיים, בפיגוע באמי"ה. דו"ח המודיעין הארגנטיני העלה כי את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית ביצע לבנוני בשם איברהים חוסיין ברו, ששני אחיו נהרגו בתקריות עם צה"ל.
הוא עצמו חדר לארגנטינה כשבוע לפני הפיגוע. המודיעין ציין שהסיבה לפגיעה ביהודים דווקא בארגנטינה הייתה החלטתה של הממשלה בבואנוס-איירס לבטל חוזים שבהם התחייבה לספק טכנולוגיות וחומרים לפרויקט הגרעין של איראן.
חרף הפצרות הקהילה היהודית, במשך כמה שנים לא נערכה חקירה מעמיקה יותר, שתוביל אל משלחיו של המחבל ואל התשתית שאפשרה לו לבצע את הפיגוע. הנשיא דאז קרלוס מנם הכשיל את כל הניסיונות לערוך בירור שכזה. הנשיא הבא, נסטור קירשנר (בעלה של כריסטינה דה-קירשנר, שכיהנה אחריו), שינה את המדיניות: הוא החליט שתיפתח חקירה ומינה את ניסמן לתובע הראשי שיוביל אותה.
ניסמן נעזר ב-SIDE, שירות הביון של ארגנטינה, וכן בסי-איי-איי האמריקאי ובמוסד הישראלי. בסוף 2002 הוא פרסם דו"ח שהטיל את האחריות לשני הפיגועים – בשגרירות ובבניין הקהילה היהודית - על עשרות בכירים איראנים ואנשי חיזבאללה.
לפי הדו"ח של ניסמן, את ההוראה נתנו מנהיגי איראן - האייתוללה עלי חמינאי והנשיא אכבר האשמי רפסנג'אני (שמת בראשית ינואר השנה, וזכה להספדים ממנהיגי העולם כמדינאי "מתון"). עוד הוזכרו שר המודיעין האיראני עלי פלחיאן, שגריר איראן בארגנטינה האדי סולימנפור ואחרים.
לבקשתו של ניסמן הוציא האינטרפול צווי הסגרה בינלאומיים נגד חמישה אישים איראנים ובכיר בחיזבאללה. משיקולים פוליטיים, נמנע האינטרפול מלבקש את הסגרתם של רפסנג'אני ושר החוץ שלו, עלי אכבר וליאתי. אלה נותרו בגדר מבוקשים בארגנטינה, אך לא מחוץ לה.
באיראן לא התרגשו מהדו"ח. "טביעות האצבעות של המוסד הישראלי ניכרות בו", אמרו שלטונות טהרן, והודיעו שנציג איראן באינטרפול יוציא צו מעצר בינלאומי כנגד ניסמן עצמו. אבל בשנת 2011 שינו האיראנים את הטון, והודיעו שהם "מוכנים לשתף פעולה עם ארגנטינה בחקירה". ניסמן השיב שיש רק דרך אחת לשתף פעולה: "הסגרת כל החשודים והפסקת ההצהרות הריקות שלא תורמות כלום".
הנשיאה כריסטינה דה-קירשנר, שנבחרה לתפקידה ב-2007, חשבה אחרת. היא הודיעה שתקים יחד עם איראן "ועדה לחקר האמת", וכי שתי המדינות ישתפו פעולה בפרסום דו"ח מאוחד על הפיגועים. בתקשורת דווח על קיומה של פגישה בין שרי החוץ של איראן, ארגנטינה וסוריה בעיר חאלב, כדי לסכם על הקמת הוועדה.
אבל ניסמן סירב לקבל את ניסיון הטיוח. הוא נאבק בכל כוחו, עד שבית המשפט בארגנטינה קיבל את עמדתו והחליט למנוע את הקמת "הוועדה לחקר האמת". "בסופו של דבר, המטרה של איראן הייתה לבטל את צווי ההסגרה הבינלאומיים", מסבירה סלגאדו.
ניסמן המשיך בחקירה אינטנסיבית משלו. בינואר 2015 הודיע כי בידיו ראיות שלפיהן הנשיאה דה-קירשנר ביקשה לטייח את החקירה כדי לשפר את יחסי ארגנטינה ואיראן, ובתמורה לזכות בהקלות בייבוא נפט. ואז הוא נמצא ירוי בראשו.
בעקבות מותו של התובע פרצה בארגנטינה סערה ציבורית רחבה, לאורך קווי השבר הפוליטיים במדינה. "הממשלה ניסתה להשחיר את השם של אלברטו, את אורח החיים שלו, את דמותו ואת משפחתו", מספרת סלגאדו. "הם רצו להראות שהוא היה איש לא אמין. זה היה קמפיין אדיר שהובילה ממשלתה של דה-קירשנר".
אך היו רבים שדאגו שהפרשה לא תשקע. ב-18 בפברואר, כחודש אחרי מותו של ניסמן, התאגדו כל התובעים הפדרליים של ארגנטינה והובילו "צעדה שקטה", בקריאה לחקור את מה שאירע לעמיתם. כחצי מיליון בני אדם צעדו לצדם בבואנוס-איירס, ובמקביל התקיימו אירועים דומים בערים אחרות.
"בתולדות ארגנטינה לא היה מפגש כזה של כל כך הרבה אנשים, שצעדו בשקט כדי להביע הערכה לתובע", אומרת סלגאדו. "אנשים הלכו ברחובות עם שלטים שפונים לממשלה - 'מסתכלים על מה שאתם עושים', או 'לא מאמינים למה שאתם מנסים למכור לנו'. ההפגנות האלה יצרו לחץ ציבורי חיובי". במסורת המחאות הציבוריות של השנים האחרונות, הצעדה הזו נקראה F18 על שם תאריך קיומה. הנשיאה קירשנר נשארה בביתה במהלך ההפגנה, וכלל לא התייחסה אליה.
זו הייתה שנת בחירות בארגנטינה. קירשנר לא התמודדה מטעם מפלגתה, ובאוקטובר 2015 ניצח במירוץ לנשיאות מאוריסיו מאקרי, מועמד המפלגה שמנגד. המהפך שינה את מערך הכוחות הפוליטיים במדינה, ואפשר לקדם את המשך החקירה שבה עסק ניסמן. באוגוסט 2016 אישר בית המשפט לחדש את ההליך, על בסיס הדו"ח שניסמן היה צפוי להגיש.
אף שמטרת הביקור המשפחתי בישראל היא "קודם כול בשביל הבת הגדולה, שתרגיש את החיבוק", סלגאדו מודה שהיא מעוניינת גם לגייס תמיכה ציבורית במערכה להכרה בפועלו של ניסמן. "כשרון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, שאל מה אפשר לעשות כדי לסייע - אמרנו לו שעצם ההכרה היא משמעותית.
"חשוב לנו לומר תודה לכל הישראלים שסייעו לנו, אבל מלבד ההודיה חשובה לנו ההכרה של הנשיא (ריבלין) והגורמים הישראליים. כי ברגע שאלברטו חשף את הסכם ההבנות בין ארגנטינה לאיראן, הוא חטף ביקורת מאוד רצינית, וגם הקהילה היהודית הרשמית קצת התרחקה ממנו".
הקהילה היהודית בארגנטינה היא הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, והשביעית בגודלה מחוץ לישראל. לפי ההערכות חיים כיום בארגנטינה כ-180 אלף יהודים, רובם מתרכזים בבואנוס-איירס. סלגאדו מספרת שהיהודים עצמם עקבו בדריכות אחרי החקירה, וכאשר ניסמן נפגש עם חברי הקהילה ("בעיקר בפסח או ביום כיפור"), הם היו שואלים אותו האם יש התפתחויות.
מוסדות הקהילה, לעומת זאת, "השאירו אותו לגמרי לבד במערכה. הם לא התייחסו לעניין המשפטי, וגם לא היו חלק מהחקירה. עוד לפני שאלברטו מת הם היו יכולים להיכנס כצד להליך, מפני שהוא עסק בפיגוע שאירע בבניין שלהם, אבל הם לא עשו זאת. הקהילה היהודית לא שמרה על אלברטו באותם ימים, והוא היה מאוד בודד. זה הפריע לי, וזה מפריע לנו כמשפחה".
גם בימים שלאחר מותו של ניסמן, בחרה הקהילה היהודית להנמיך פרופיל. "מוסדות הקהילה היו שקטים מאוד. הם לא הגיבו על המוות שלו, לא יצאה הצהרה מטעמם, ולא הייתה תמיכה בבנות שלי או באמא של אלברטו". את חידוש החקירה באוגוסט 2016 היא מייחסת להחלטת הארגון הפוליטי של הקהילה היהודית, דאי"ה, להצטרף סוף-סוף כצד להליכים המשפטיים.
לחקירה המתחדשת יש על מה להתבסס. נסטור קירשנר, כך מספרת סלגאדו, התחייב לאפשר לניסמן גישה לכל המידע המסווג של זרועות המודיעין השונות. הדו"ח שגובש היה מבוסס על 40 אלף שעות הקלטות של שיחות, ציתותים והאזנות, ומהחומר הזה עולים חשדות כבדים נגד הנשיאה דה-קירשנר, בכירי הסתדרות העובדים ואנשי המאפיה הארגנטינית.
"יש שחיתות מבנית בכל מוסדות השיפוט בארגנטינה. אין עצמאות שיפוטית, במיוחד בתיקים עם הקשר פוליטי", אומרת סלגאדו בעצב. "העובדה שאין עצמאות בתיק (חקירת מותו של ניסמן) היא בעייתית מאוד בעיניי. אני סובלת מכך באופן אישי. יחד עם זאת, אני מגלה כל מיני שינויים מוסדיים שנעשו ישירות בעקבות המוות של אלברטו. כל מיני רפורמות בעולם המשפט, חלקן קטנות, התרחשו כמענה לביקורת הציבורית שהתעוררה.
"אחרי מותו של אלברטו נוצר משבר רציני בין הממשלה לשירותי המודיעין", מוסיפה סלגאדו. "עלו שאלות על תפקודה של המשטרה הפדרלית, שהייתה צריכה לשמור עליו 24 שעות ביממה. זו ההוראה שהם קיבלו. היו 12 איש מטעם המשטרה ששמרו עליו יומם ולילה, ודווקא באותו יום הם לא היו לצדו. גם הניידת שנהגה לפטרל מסביב לביתו, לא הייתה שם.
"המודיעין בארגנטינה תלוי בנשיא ובממשלה. לפעמים הוא צריך לחקור את הפוליטיקאים, וזה דבר בלתי אפשרי. מצד שני, בארגנטינה השופטים עצמם הם חלק מהליך החקירה, אז כשיש עניין מורכב שעוסק בממשלה – למי גופי המודיעין צריכים להיות נאמנים? לשופט או לגורמי הממשל?
"לאחרונה הממשלה החליטה שהיחידה למעקב משפטי בתוך שירות המודיעין - היחידה שהקליטה את השיחות שאלברטו השתמש בהן – תעבור לאחריות של בתי המשפט. כשופטת פדרלית הוזמנתי לטקס שבו בית המשפט קיבל את הסמכות הזו, אך לא יכולתי להשתתף בו, כי היה לי קשר ישיר לדבר: זה קרה בגלל המוות של אלברטו".
את מרגישה שיש שינוי מאז שמאקרי נבחר לנשיא?
"כן, הרבה וילונות ומחסומים החלו לזוז ולהיפתח, שזה טוב. מצד שני, זה נתפס כמהלך פוליטי, מה שמסכן את החקירה ואת תדמיתה.
"אלברטו היה אחד מהתובעים החשובים ביותר בארגנטינה, ודובר על כך שהוא יגיע לתפקיד התובע הכללי של המדינה. הייתם חושבים שמערכת שמאבדת אדם כל כך בכיר תרצה מיד למנות חוקרים ותובעים שיחקרו באופן מקצועי את המוות שלו, אבל זה לא קרה.
"למרות שאני שופטת, במשך שנה לא הצלחתי לגרום לכך שישמעו את הדרישה שלנו לחקירה. זה בכלל לא עלה לדיון. מצד שני, לפי הסקרים 80 אחוזים מהארגנטינים מאמינים שאלברטו נרצח בגלל תיק אמי"ה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם