ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

מתחרה בקושנר: סטיב באנון נאבק על ראשו ולבו של טראמפ

האסטרטג הפוליטי של הנשיא החדש, לניניסט על פי הגדרתו, הולך וצובר כוח חסר תקדים. ברוסיה מקווים שהרפורמות בהובלתו יהפכו את טראמפ לגורבצ'וב האמריקאי שיפרק את ארה"ב. בינתיים, המתח בינו לבין החתן-היועץ גובר

לפעמים גם סטטיסטיקה יכולה להפוך אותך ברגע לצמחוני. רשת 'פוקס' מדווחת כי במהלך משחק הסופרבול הבא עלינו לטובה בסוף השבוע הנוכחי, יצרכו תושבי ארה"ב מיליארד פיצות ו-1.3 מיליארד כנפי עוף. רק המחשבה על מיליוני תרנגולות שילכו כעוף לטבח, די בה להעלות מחשבות על התנזרות מבשר לאורך זמן.

מי שהוכיח בסוף השבוע האחרון שהוא רחוק מלהיות צמחוני הוא סטיב באנון, האסטרטג הפוליטי של דונלד טראמפ. באנון, יחד עם סטיב מילר, יועץ צעיר יותר ומוכר פחות, הם המנוע מאחורי הצו הנשיאותי האוסר על אזרחי שבע מדינות מוסלמיות להיכנס לתחומי ארה"ב.
 
הצו, אומרים בחצי קריצה בוושינגטון, נחתם ביום שישי שעבר בשעות אחר הצהריים, כאשר חתנו ובתו של הנשיא, ג'ארד ואיוונקה קושנר, הנתפסים גם כשני המבוגרים האחראים בבית הלבן, היו עסוקים בהכנות לקראת שבת.

אילו קושנר היה נוכח בשטח, אומרים מקורות בוושינגטון, ייתכן שההחלטה הייתה נדחית, אולי אפילו מתמתנת. מאז טקס השבעתו של טראמפ לנשיא גובר המתח בין קושנר לבאנון, במאבק על ראשו ולבו של הנשיא. לעת עתה נראה כי באנון הוא המנצח הגדול.

ב'ניו-יורק טיימס' נכתב השבוע כי רמת המידור סביב החתימה על הצו הנשיאותי הייתה כה גדולה, שאפילו המזכיר החדש להגנת המולדת, ג'ון קלי, לא שותף בהחלטה. בזמן שהצו יצא לדרך התארח הגנרל קלי יחד עם אחרים מצוות הבית הלבן לסעודת שבת אצל בני הזוג קושנר. מאוחר יותר אמר קלי כי היה ידוע לו על הצו באופן כללי יום קודם. זו הייתה רמת הידע והמעורבות של האיש העומד בראש המשרד להגנת המולדת.

האימפקט של הצו הנשיאותי היה מיידי. אנשי המכס וביקורת הגבולות שקיבלו את הצו ללא כל הכנה מוקדמת, התקשו להתמודד עם השלכותיו בשטח. המשמעות בפועל הייתה כי אנשים ומשפחות שבעת חתימת הצו כבר היו באוויר, בדרכם לארה"ב, היו עתידים להידחות על הסף עם נחיתתם. זאת, אף שקיבלו את הוויזות כדת וכדין, לאחר תהליך ארוך של בדיקת רקע ביטחונית, ובין אם מדובר בפליטים, סטודנטים, בעלי 'גרין קארד' או בני משפחות שבאו לבקר את יקיריהם בארה"ב.

בכל שעה שעברה נוצרו מתח ובלבול נוספים. גם בישראל חלפו יותר מ-48 שעות עד שהתברר כי הצו איננו נוגע לאזרחי ישראל שנולדו במדינות ערביות. בהמשך הודיעו הרשויות גם כי הצו אינו חל על בעלי 'גרין קארד', אבל הנזק כבר נעשה.

קשה לתאר את עוצמת הביקורת נגד הצו הנשיאותי. הדיון התקשורתי גלש מהר מאוד לרחוב. מפגינים בכל רחבי ארה"ב ביטאו תחושה של אי-צדק בסיסי, וטענו כי הצו פוגע בערכים ובאידיאלים בסיסיים. באופן חסר תקדים, אלפי אזרחים אמריקאים הגיעו להפגין בשדות תעופה ברחבי ארה"ב.

"זה לא אמריקאי, אנחנו לא כאלה", היו האמירות. בין המפגינים בשדה התעופה של סן-פרנסיסקו היה גם מייסד גוגל סרגיי ברין. "אני עצמי מהגר מרוסיה", אמר ברין, שמשפחתו נמלטה מרוסיה הסובייטית בסוף שנות השבעים.

בבית הלבן לא נבהלו ולא התנצלו. טראמפ המשיך לצייץ. "יש הרבה בחורים רעים בשטח", הסביר בטוויטר את המהירות והבהילות שבה הוצא הצו. "אם היינו מודיעים מראש, הם היו נערכים בהתאם".
   
הצמד באנון ומילר לא הגיבו כלל. אבל זה לא יהיה פשוט. סקרי דעת קהל מראים ש-46 אחוזים מהציבור האמריקאי תומכים ברמה זו או אחרת בצו הנשיאותי. אלה גם אותם אנשים שהצביעו לטראמפ. מבחינתם הוא עושה בדיוק מה שהבטיח - מטפל בהגירה ובביטחון המולדת. אבל הרוב, 54 אחוזים, מתנגדים לו. אמריקה קרועה, והצו הזה קורע אותה עוד יותר.

הטענה העיקרית היא כי פליטים משבע המדינות הכלולות בצו הנשיאותי כלל לא היו מעורבים בפעילות טרור בארה"ב בעשור האחרון. לעומת זאת, מדינות כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, שאזרחיהן היו מעורבים בפיגועי 11 בספטמבר, לא נכללו בצו הנשיאותי.

במהלך השבוע עלו תהיות בנוגע לטיב שיקוליו של הנשיא טראמפ בשאלה אילו מדינות לכלול בצו הנשיאותי ואילו לא. בין השאר הוזכרו שבעת מסלולי הגולף בבעלות הנשיא, באיחוד האמירויות. האם זה היה שיקול? 

ההתנגדות לצו רחוקה מלדעוך, ובמידה רבה המאבק עובר כעת לזירה המשפטית. האליטה התרבותית והטכנולוגית של אמריקה - חברות כמו גוגל ואמזון - הודיעו כי יפעלו משפטית נגד הצו. גוגל אף הודיעה השבוע על הקמת 'Crisis Fund', קרן של ארבעה מיליון דולר לתמיכה בפליטים. טראמפ ואנשיו יתקשו להמשיך להתעלם מחזית ההתנגדות של עמק הסיליקון.
 

 
חברות-ענק בינלאומיות כאלה תלויות בגיוס כישרונות מכל רחבי הגלובוס. לא מדובר בפועלי דחק, אלא במנוע הבערה הטכנולוגי של חברות ההייטק. ביום שבו פורסם הצו נערכה גוגל לטפל מיידית בלא פחות ממאתיים מעובדי החברה המחזיקים בוויזות עבודה מיוחדות. מי שנמצא בתחומי ארה"ב הונחה להישאר, ומי שיצא ממנה קיבל הוראה לחזור מהר ככל האפשר.

בבית הלבן יצטרכו כנראה להבין שבדומה לתיקון הצו ביחס לבעלי 'גרין קארד', כך יהיה צורך לטפל באינספור מכשלות שיצר הצו הנשיאותי. אחרת יתברר מהר מאוד שרעיון 'אמריקה פירסט' עלול להתנגש עם עליונותה הטכנולוגית של מעצמת-העל, וכתוצאה מכך גם עם זו הצבאית, הכלכלית והתרבותית.

במהלך הקמפיין אמר טראמפ כי יפעל לצמצם מאוד את ויזות העבודה המיוחדות בארה"ב. "יותר מקומות עבודה לאמריקאים", הכריז. ספק אם לקח בחשבון את אופייה הגלובלי של תעשיית ההייטק ואת הערכים שעליהם היא מושתתת.

מכאן גם עולה השאלה האם הדרך שבא נחתם הצו הנשיאותי הייתה מכוונת. האם מדובר בכאבי גדילה של ממשל חובבני, או במהלך מחושב שנועד להעביר מסר אגרסיבי. ואולי זהו דווקא שילוב רעיל בין השניים. אחת מהנחות היסוד בוושינגטון אומרת שטיפשות וכוונות רעות הולכות יחד.

האם מישהו חושב ברצינות שממשל טראמפ מתכוון למנוע מפליטים יזידים, קורבנות רצח העם בעיראק, למצוא מקלט בארה"ב? או אולי להפר הבטחות שניתנו למתרגמים מקומיים בשירות הצבא האמריקאי, שסיכנו את חייהם ואת חיי בני משפחותיהם במלחמה נגד דאעש והטליבאן? ברור שלא.

ומה, למשל, בנוגע למו פארה, האלוף האולימפי הסומלי שעבר להתגורר בארה"ב לפני שש שנים והביע התנגדות לצו? עקרונית, גם הוא נמנה עם מי שמעמדם בסכנה.
   
גם אם מדובר בשליפה, אף שאין שום סיבה לחשוב כך, עדיין הטקסט של הצו הנשיאותי היה יכול להיות סובלני יותר, כזה שלא יאפשר למתנגדיו לטעון כי מדובר באפליה על רקע דתי. זה לא מה שקרה, וכנראה לא במקרה.
אחרי פיגועי התאומים אמר הנשיא בוש כי ארה"ב תרדוף את תוקפיה, אך הקפיד לומר שארה"ב איננה מצויה במלחמה עם האסלאם. אובמה, כידוע, סירב בכלל להעלות על דל שפתיו את הביטוי טרור אסלאמי. אבל בצו הנשיאותי של טראמפ לא היה שום ניסיון לערוך אבחנות כאלה.

האם הכאוס שנוצר היה מכוון? ואם כן, האם זהו בדיוק החלק שבו ניכרות טביעות אצבעותיו של סטיב באנון, האסטרטג והאידאולוג של ממשל טראמפ? אם לצדו של ג'ורג' בוש היה קארל רוב, וליד אובמה עמד ואלרי ג'ארט, באנון הוא האיש של טראמפ. סטיב באנון, 62, היו"ר לשעבר של אתר 'ברייטברט', מעוז תנועות הימין הקיצוניות והבדלניות ('אלט-רייט'), הוא אולי האיש המבריק ביותר אך גם המסוכן ביותר בממשל טראמפ. אולי אפילו לטראמפ עצמו. 

השבוע מונה באנון לחבר של קבע במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. זהו מינוי חסר תקדים. מעולם לא ישב במועצה לביטחון לאומי, שהיא מעין קבינט ביטחוני מצומצם, האסטרטג הפוליטי של הנשיא. בזמן שבאנון זכה למושב של קבע במועצה, הורה הנשיא טראמפ כי ראש המטות המשולבים ומנהל המודיעין הלאומי, בכירי מערך ההגנה של ארה"ב שעד כה היו בעלי מושב של קבע במועצה, ישתתפו בפגישות רק כאשר הדיונים יעסקו בתחומי אחריותם ומומחיותם.
 

 
באנון הועלה מדרג של יועץ פוליטי בכיר למעמד מקביל לשר ההגנה ומזכיר המדינה. זהו מעמד גבוה מזה של כל יועציו הצבאיים והמדיניים של הנשיא, כולל הגנרל מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי של טראמפ. באנון ניצב כעת בקצה פירמידת הקרבה וההשפעה על הנשיא. מאמר מערכת שהופיע השבוע ב'ניו-יורק טיימס' נשא את הכותרת "הנשיא סטיב באנון".

ליאון פאנטה, לשעבר שר ההגנה בממשל אובמה וראש ה-CIA, אמר על מינויו של באנון למועצה כי "המקום האחרון שבו כדאי להציב מישהו שמתעסק בפוליטיקה הוא החדר שבו מדברים על ביטחון לאומי. מעולם לא ראיתי דבר כזה, ואסור שהוא יקרה. לבאנון אין ניסיון במדיניות חוץ ובנושאי ביטחון לאומי. תפקידו הוא לפקח או להדריך את מצפונו של הנשיא בהתאם להבטחותיו במסע הבחירות, וזה לא אמור להיות תפקידה של המועצה לביטחון לאומי".

לביקורת של פאנטה הדמוקרט הצטרף ג'וש בולטון, מי שהיה ראש הסגל של הנשיא ג'ורג' בוש. בולטון מנע בזמנו את כניסתו של קארל רוב למועצה לביטחון לאומי. השבוע הוא אמר כי "להחלטות המתקבלות במועצה יש השלכות של חיים ומוות על חיילים, ואסור שהן תהיינה מוכתמות בשיקולים פוליטיים".

אבל באנון הצליח במקום שבו אפילו קארל רוב האגדי נעצר. באנון הוא איש מוכשר ורב-תחומי, מבריק ועתיר ניסיון. הוא שירת שבע שנים כקצין בצי האמריקאי, בוגר הרווארד, איש 'וול-סטריט' עם רקורד ב'גולדמן-סאקס', שאותם עזב לטובת הקמת בנק בוטיק להשקעות.

בהמשך עבר למימון השקעות בסרטים ויצירת סרטים דוקומנטריים. בין היתר הוא השקיע בסדרה 'סיינפלד', ונמנה עם המשקיעים בסרט 'טיטוס' שגם היה מועמד לאוסקר. הוא מכיר את הוליווד, גם אם אינו נמנה עם האליטה שלה.

הרקורד שלו כולל עוד כמה דברים לא צפויים, כמו שנתיים בניהול פרויקט אקולוגי. גם בנושא הזה הוא עוד עלול להפתיע את טראמפ ויועציו, שלא בדיוק מאמינים בהתחממות כדור הארץ. אחד הדברים המעניינים ברקע של באנון הוא מעורבותו בפרויקט משחקים אינטרנטי, שבו אפשר לקנות בכסף אמיתי זהב וירטואלי ברשת. על עסקה טובה מזו קשה לחשוב. אפילו טראמפ לא הגיע לרמות כאלה.
   
ציטטה אחת מפי באנון, שנכללה בכתבת פרופיל עליו שפורסמה ב'בלומברג', אומרת הרבה מאוד על האיש: "אני בא ממשפחה דמוקרטית, מרקע אירי קתולי של בעלי צווארון כחול, שתמכו בנשיא קנדי ובאיגודים המקצועיים. לא הייתי איש פוליטי, עד שנכנסתי לצבא וראיתי איך ג'ימי קרטר דפק הכול. הפכתי למעריץ של הנשיא רייגן. אני עדיין מעריץ אותו. אבל מה שגרם לי לפנות נגד הממסד... הייתה הדרך שבה בוש דפק הכול, בדיוק כמו קרטר".

כן, לאיש המוכשר במיוחד הזה, שהאינטלקט שלו עולה כנראה על זה של טראמפ, פלין ויתר יועצי הנשיא, אין יותר מדי עכבות. בריאיון ל'דיילי ביסט' במהלך הקמפיין לנשיאות הוא הסביר: "אני לניניסט. לנין רצה להרוס את המדינה, וזו גם מטרתי. אני רוצה להרוס את הממסד הקיים".

כעת באנון הוא הממסד. האם יוכל לרסן את יצר ההרס? ברוסיה, אומר לי השבוע חבר, תולים תקוות-ענק בטראמפ. על פי תיאוריה חדשה המככבת שם, טראמפ הוא הגרסה האמריקאית של גורבצ'וב, שהרפורמות שלו פירקו את ברית המועצות. ובאנון, האינטלקטואל המבריק, הוא האיש שיעזור לו להגשים את התפקיד שייעדה לו ההיסטוריה. להרוס את ארצות הברית. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg