ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

אלפים בסכנה: באינדונזיה חוששים מצונמי ענק

אינדונזיה בוחנת מערכת חיישנים מתקדמת לאיתור צונמי לאחר שהמערכות הקודמות לא פעלו, ובמדינת האיים חוששים מפגיעת גלי ענק עתידיים ששוב יביאו למותם של אלפי בני אדם

המערכת האינדונזית לאיתור צונמי, המורכבת מחיישנים בקרקעית האוקיינוס שמתקשרים עם מצופי שידור על פני הים, הפכה חסרת תועלת בשל נזקים שנגרמו לה ובגלל מחסור במימון. כעת מדענים אינדונזים ואמריקנים מדווחים כי פיתחו דרך להפעיל את המערכת בלי המצופים היקרים, ואגב כך גם להוסיף כמה דקות נוספות ומכריעות כדי לספק התראה יעילה לערי חוף פגיעות.

האבטיפוס של המערכת, שמצוי בבנייה זה ארבע שנים ועוצב כדי לאתר גלי צונמי, נבחן בפדנג שבחוף המערבי של סומטרה. הוא ממתין להחלטה בדבר מתן מימון ממשלתי שיאפשר לחבר אותו לסוכנויות לניהול אסון.
  
הצונמי שגרמה רעידת האדמה ב־26 בדצמבר 2004 באוקיינוס ההודי הביא למותם או להיעלמותם של כמעט 230 אלף איש, רובם הגדול באינדונזיה. הוא גם הדגיש את הדחיפות להבטיח שלקהילות החוף יהיה זמן רב ככל האפשר להתפנות מבתיהן.

אבל כשרעידת אדמה גדולה אירעה ליד איי מנטוויי, במרחק 170 קילומטרים מפדנג, בחודש מארס של השנה שעברה, לא עבד אף אחד ממצופי אזהרת הצונמי באזור. לפי בכיר בסוכנות האסון הלאומית כל 22 המצופים של אינדונזיה, שעלו כמה מאות אלפי דולרים ושהפעלתם יקרה גם היא, לא תפקדו – וזאת בגלל הוונדליזם של צוותי הספינות באזור או המחסור בכסף לתחזוקם.

הרעידה לא עוררה גלי צונמי, אבל פדנג ומיליון אזרחיה פונו בבהלה, וכן גם ערים אחרות שזוכות להתראה של שלושים דקות לכל היותר לפני פגיעת גלי צונמי. בגלל המחסור במידע, ראשי המדינה לא ביטלו את אזהרת הצונמי במשך שעתיים.

"כעת אין לנו מצופים באינדונזיה. כולם ניזוקו", אמר איאן טוריאנה, מהנדס ימי בסוכנות האינדונזית להערכת טכנולוגיה ויישומה, "היכן אתה מתגורר באינדונזיה? בג'קרטה? אה, זה בסדר. אבל אם אתה חי בפדנג, אם אתה גר בבנגקולו, חייך עשויים להיות בסכנה גדולה". גרמניה וארה"ב סיפקו 12 מהמצופים, סיפר טוריאנה, אבל לא תחזקו אותם.

בשביל האינדונזים, מחוז אצ'ה בצפון סומטרה, שבו נהרגו 100 אלף איש אחרי רעידת האדמה ב־2004, הפך שם נרדף לסיכון שמציבים גלי הצונמי. כעת, פדנג וערים השוכנות בקרבתה עומדות בפני סכנה גדולה עוד יותר להימחק על ידי גלי ענק.

רעידת האדמה בעוצמה 9.1 בסולם ריכטר מ־2004, שמוקד הרעש שלה היה בצפון אזור המפגש בין שני לוחות טקטוניים, במקום שבו חלק מרכזי של קרום כדור הארץ נלחץ כנגד חלק אחר – שחררה די אנרגיה כדי להפוך את האפשרות של עוד רעש רב עוצמה באותו האזור ללא סבירה בעתיד הנראה לעין.
 

ליד חופי פדנג, באזור של "דחיפת העל", תנועה אדירה הנובעת מהתנגשות של לוחות טקטוניים, הלחץ נבנה ללא הרף. לפיכך, רעידת אדמה מתחת לים שעוצמתה גדולה מ־8.5 בסולם ריכטר אפשרית בעשורים הקרובים באזור פדנג.

כדי להגדיל את יכולתה לאתר מראש פגעים, יפן למודת הצונמי קישרה בין עשרות חיישנים בקרקעית האוקיינוס ליד חופיה המזרחיים באמצעות אלפי קילומטרים של סיבים אופטיים. עלות המיזם עמה על כמה מאות מיליוני דולרים. יוזמה מקיפה דומה תטיל עלות בלתי אפשרת על כתפיה של אינדונזיה, מדינת איים נרחבת אך ענייה, השוכנת באחד האזורים הפעילים ביותר מבחינה סיסמית בעולם. אבל בעזרת מימון של 3 מיליון דולר מ'קרן המדע הלאומית' של ארה"ב, אבטיפוס של רשת חיישנים ימיים נפרס בין פדנג ובין איי מנטוויי.

אין צורך כעת במצופים, כי הסיסמוגרפים וחיישני הלחץ שולחים גלי קול נושאי מידע לפני המים החמים. משם הם נשברים בחזרה למעמקים, וטסים 20־30 קילומטרים לצומת הבא ברשת, וכך הלאה. בנקודה התת־ימית האחרונה הרשת מסתמכת על סיבים אופטיים באורך כמה קילומטרים בלבד כדי לחבר אותה לתחנת החוף באיי מנטוויי, שבה קטעי המידע יועברו באמצעות לוויין לסוכנות הגיאו־פיזית והמטאורולוגית, שמפרסמת אזהרות צונמי, וכן לבכירים בסוכנויות החירום בפדנג.

"התהליך כולו צפוי לארוך 1־3 דקות במקום 5־45 דקות, כפי שבדרך כלל קורה במערכת המצופים", אמרה לואיז קומפורט, מומחית לניהול אסונות מאוניברסיטת פיטסבורג שהובילה את המיזם, הכולל גם מהנדסים מהמכון האוקינוגרפי 'וודס הול'.

 "אנו מקבלים תיעוד מיידי של התנועות הסיסמיות, ובעזרת המידע המוקדם הזה אנו זוכים בכמה דקות של זמן יקר מאוד. אנו מקבלים גם סימן ברור יותר אם עומד להתרחש צונמי או לא".

לדברי טוריאנה, המהנדס הימי, הנחת הכבל תעלה לממשלת אינדונזיה כ־1.5 מיליארד רופי – כ־112 אלף דולר. משרד המחקר, הטכנולוגיה והחינוך הגבוה במדינה שוקל הצעות מחיר שהוגשו לו. המערכת לא הוצבה במקומות אחרים, אבל היא יכולה להיות אפשרות בת־קיימא למדינות עניות או לאזורים שפגיעותם לגלי צונמי גבוהה.
 

מאז 2004 המנטרה השגורה בקרב בכירי הסוכנויות לניהול אסון באינדונזיה הייתה שרעידת אדמה היא האזהרה מפני צונמי וסימן לפינוי מיידי. לא כולם משוכנעים, לפיכך, שמערכת לאיתור צונמי היא צורך חיוני. "מדוע?" הסביר טוריאנה, "כי צונמי מהיר מדי כשהוא מתקרב ליבשה. אחרי רעידת אדמה אנו מתפנים, ואין צורך לאתר את הצונמי – רק להתפנות. זו האפשרות השנייה במעלה, ולכן קשה כל כך להשיג לה תקציב".

תומכי המערכת החדשה אומרים שהזיכרונות מגלי הצונמי ב־2004 טריים עדיין די הצורך, ואינדונזים המתגוררים בסמוך לחוף לרוב רצים לאזורים גבוהים יותר בכל פעם שהאדמה רועדת – אירוע תדיר למדי. עם זאת, ללא מערכת אמינה שתפחית את מספר התראות השווא, השפעת  הקריאה "זאב זאב" תשנה לבסוף את אופן התנהגותם של התושבים. יתרה מכך, המערכת עשויה לתת לבכירי הסוכנויות לניהול אסון מידע חשוב וגורלי לגבי הצונמי, כמו גובה הגלים או המקום שבו יפגעו.

"המערכת נועדה לוודא שהצונמי אכן מתקרב", אמר פברין איסמאעיל, מהנדס בניין המעורב במיגור רעידות אדמה ותכנון צונמי בפדנג, "לעתים אחרי רעידת אדמה אנשים רצים, ואז הם רואים שלא מגיע צונמי. בעתיד אולי הם לא ירוצו עוד. אני חושש שרעידת האדמה עצמה אינה יעילה דיה כאמצעי התראה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg