האסטרטגיה של טראמפ: לצנן את קשרי איראן-רוסיה
הנשיא החדש מבקש מצד אחד לקרב אליו את הקרמלין, ומנגד להבהיר לאיראנים שלא יסכים כי יערערו את היציבות העולמית באמצעות פעולות טרור והפחדה. הבעיה היא תג המחיר שיידרש הממשל לשלם לרוסים בתמורה ליחסים עם בעלת הברית השיעית
המטרה המרכזית של הנשיא החדש דונלד טראמפ ביחסיו עם רוסיה היא לערער את הברית הדיפלומטית והצבאית בין הקרמלין לבין טהרן – כך פורסם הבוקר (יום ב') בכתבה נרחבת ב"וול סטריט ז'ורנל".טראמפ: רוסיה עוזרת להילחם בטרור האיסאלמי
לריאיון המלא ב"פוקס", להקיש כאן
בכירים אמריקאים ששוחחו על הנושא סיפרו כי הממשל מבקש לרתום את מוסקבה הן ביתר שאת למלחמה נגד ארגון הטרור דאעש, והן לסיום הסכסוך בסוריה. לשם כך, הם הדגישו, מוכרחים הרוסים להפסיק להזין את אחד הגורמים המרכזיים באזור שמחולל טרור - הרפובליקה האסלאמית.
בינתיים בוושינגטון השמיעו כמה מסרים סותרים בעניין זה: בעוד ששגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי אמרה בשבוע שעבר, בדיון על האלימות במזרח אוקראינה, כי יש צורך ב"גינוי ברור ובהיר של הפעולות הרוסיות", סגן הנשיא האמריקאי מייק פנס הצהיר כי אולי יהיה ניתן להסיר את העיצומים מעל מוסקבה אם תשתף פעולה יותר במאבק נגד דאעש. כמו כן, בריאיון הראשון שהעניק מאז שנכנס לתפקידו, הנשיא טראמפ אמר אתמול כי אמנם מקבילו הרוסי ולדימיר פוטין הוא רוצח, אך ציין שגם בארה"ב יש רוצחים רבים. בנוסף הצהיר כי רוסיה היא בעלת ברית חשובה למלחמה בטרור, ואמר כי עדיף להסתדר איתה מאשר לריב עמה.
בכיר בבית הלבן ששוחח עם ה"וול סטריט ז'ורנל" הסביר כי לבית הלבן אין אשליות לגבי הרוסים ופוטין עצמו, ושם לא תופסים אותו כ"נער מקהלה". עם זאת, הוא הבהיר גם כי הקרמלין אינו נראה כמי שמציג איום קיומי לארה"ב באותה המידה כמו בזמן המלחמה הקרה. ובה בעת, קבע הבכיר, טראמפ מחויב להתמודד עם איראן – כך שהקשר עם הקרמלין בהקשר זה חשוב במיוחד. "אם יש בקע שאפשר להרחיב אותו בין רוסיה לאיראן, אנחנו מוכנים לנסות לעשות זאת", ציין הבכיר.
גורם אירופי שעמד בקשר עם המועצה לביטחון לאומי של טראמפ אישר את הדברים, ורק הזהיר שלא ברור מה יהיה המחיר שתדרוש רוסיה תמורת רצונם של האמריקאים לערער את הברית עם טהרן. מומחה לענייני רוסיה טען כי הקרמלין יבקש לבטח להפחית את העיצומים שהטיל עליו הממשל הקודם, והבהיר כי "הרוסים אינם מאמינים בארוחות חינם".
פרשנים אחרים העריכו שבין השאר ידרשו הרוסים שהממשל החדש יעצום עין אל מול פעילותם במזרח אוקראינה, ואף ישהה את צירופן של כמה מדינות במזרח אוקראינה לברית נאט"ו המערבית. מלבד הסרת העיצומים על מוסקבה, אין ספק שהקרמלין גם יעריך את ביטול פריסת הכוחות האמריקאיים במרכז ובמזרח אירופה, הכוללים גם טילים מתקדמים.
אלא שהמחיר שיידרש הבית הלבן לשלם אינו רק בקשריו מול מוסקבה, כי אם גם מול בעלות ברית אחרות שלו, במזרח אירופה בעיקר אך גם במערב ובמזרח התיכון, שנחושות להתמודד עם הקרמלין בחזיתות אחרות. כך למשל, האוקראינים דורשים עמדה תקיפה מול פוטין, ואילו המדינות הבלטיות חוששות שמטרתו הבאה של הנשיא הרוסי היא פלישה לשטחן.
לא ברור גם מה באמת מידת ההיענות של הרוסים ליוזמה האמריקאית: הקרמלין העמיק בחודשים האחרונים את הברית שלו עם טהרן, ונחשב לספק העיקרי של כלי נשק וחומרים גרעיניים לרפובליקה האסלאמי. כך למשל, בעוד שבתחום הנשק ידועה בעיקר עסקת העברת טילי הקרקע-אוויר מסוג "אס-300" למשמרות המהפכה, גם מערכות נשק אחרות הועברו לאיראנים. בתחום הגרעיני, רק הלילה שיגרה מוסקבה אורניום מועשר לטהרן לצורכי מחקר.
מייקל לדין, יועצו לשעבר של מזכיר ההגנה האמריקאי מייקל פלין, שאף חיבר עמו ספר בשנה שעברה, הסביר ל"ז'ורנל" כי הסוגיה שעליה מבקשת ארה"ב להסתער היא המתיחות בין הרוסים לאיראנים בעניין עתידה של סוריה והאסטרטגיה העתידית של שתי המדינות במזרח התיכון. "השאלה היא אם פוטין מוכן לזנוח את איתוללה עלי חמינאי", הסביר המומחה, "אני חושב שזה עשוי להיות אפשרי אם הוא יחשוב שארה"ב 'תטפל' באיראן. כיום הוא לא סבור כך".
בשיחות על עתיד סוריה שנערכו בקזחסטן לאחרונה הפגינו הרוסים והאיראנים את גישותיהם השונות לגבי המצב במזרח התיכון. בכירים שהיו בחדרי הדיונים העידו כי בניגוד לטהרן, הקרמלין היה פתוח הרבה יותר לשוחח על סוריה ללא הנשיא בשאר אל-אסד. הרוסים גם העלו את האפשרות של כתיבת חוקה חדשה והעברה הדרגתית של השלטון למשטר דמוקרטי.
טראמפ, אגב, אינו גאון שהמציא את הגלגל בגישתו זו: גם קודמו ברק אובמה ניסה להשתמש במקלות ובגזרים מול הרוסים במטרה להרתיע אותם מלהתקרב יותר מדי לרפובליקה האסלאמית. לצד איומים בעיצומים או הבטחות להסרתן, השתמש הממשל הקודם באיומים צבאיים או בקשריו עם ברית נאט"ו כדי להבהיר למוסקבה שיש באמתחתו אפשרויות צבאיות שלא יהסס להשתמש בהן.
אלא שבניגוד לאובמה, הנשיא החדש מצוי בעמדה משמעותית יותר להשפיע בעניין זה: הבלוף של אובמה, שבעצמו נתן יד חופשית לאיראן, חתם איתה על הסכם הגרעין, הסיר מעליה עיצומים, נתן לה להיפתח למערב ועוד, כבר לא תקף במקרה של טראמפ – שהבהיר את עמדתו לגבי הרפובליקה האסלאמית כמה פעמים, ורק בסוף השבוע איים עליה שלא יהיה נחמד אליה "כמו אובמה".
הממשל החדש אף נהנה מהילה של קרבה לקרמלין, לאחר שנטען כי הרוסים סייעו לטראמפ להיבחר לנשיאות באמצעות הדלפות מדודות מהמטה הדמוקרטי של יריבתו, הילרי קלינטון. גם מזכיר המדינה החדש רקס טילרסון ידוע כמי שיש לו קשרים אישיים ברוסיה, ובעיקר עם הנשיא פוטין עצמו.
בה בעת, הנשיא החדש הסביר כמה פעמים מאז שנכנס לתפקידו כי הוא לא בטוח מה עמדתה של רוסיה בעניין זה, וכי הוא לא יכול להתחייב שיצליח לשכנע את הקרמלין לשתף עמו פעולה.
גם טהרן לא יושבת בשקט, והיא לא תעמוד מנגד בזמן שוושינגטון מנסה להפריד בינה ובין ידידיה החדשים במוסקבה. היא יכולה להשתמש בהשפעתה על המתרחש בסוריה כדי להפעיל לחץ על הרוסים, ובנוסף עשויה לאיים לנקוט פעולה חריפה נגד הקרמלין אם יחליט להפנות לה עורף.
אפשרי גם מצב ביניים, ובמסגרתו הצדדים "ישחקו" ביניהם, יחממו ויקררו לחלופין את היחסים על בסיס רגעי. התפתחויות שונות בשטח יכולות להשפיע מאוד על המשולש הדיפלומטי הזה, כך שבינתיים הכול עוד פתוח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם