ראשי » חדשות » בארץ

ממעשיהו תצא תורה: חידון התנ"ך הארצי לאסירים

הבמה מקושטת, המשפחות בקהל, התחרות צמודה ויש פרסים – אבל החידון הזה הוא בכל זאת דבר אחר. "כל מי שרוצה להפוך את הלימון החמוץ של המאסר ללימונדה, הדרך פתוחה בפניו", אומר רב השב"ס

לבושים מדים כתומים, תחת שמירה צמודה, צועדים תשעת האסירים בזוגות אל תוך "בית המורשת" בכלא מעשיהו. שם, בחדר צדדי סגור, על ארוחת צהריים קלה של כריכים וירקות חתוכים, הם שולפים דפים עמוסי טקסט מתוך ניילוניות. בשקדנות ובהתרגשות של תלמידים מצטיינים רגע לפני מבחן גורלי הם עוברים שוב על הכתוב, מנסים לתפוס עוד שינון אחרון לפני העלייה אל הבמה.

יש קוטביות מובהקת בין היותם של היושבים כאן אסירים מאובטחים ובין מעמדם כמתמודדים רבי-ידע, הפיינליסטים שהצליחו להעפיל למעמד הגמר החגיגי במיוחד של חידון התנ"ך לאסירים. בתוך כמה דקות הניגוד הזה רק מקצין ומעמיק, כשלחדר מוכנסים קולבים שעליהם נתלו, באדיבות שירות בתי הסוהר, חולצות לבנות מכופתרות בלוויית עניבות תכולות אחידות.

 הנבחנים לובשים את החולצות הלבנות מעל המדים, מיישרים בקפדנות את קשרי העניבות, ורק המכנסיים שלהם נותרים לזרוח בכתום בולט. קשה למצוא דוגמה מוחשית מזו לדרך שבה הבגד עושה את האדם: מהמותניים ומעלה - חתני תנ"ך גאים; מהם ומטה – פושעים מורשעים.

ההזמנה לצפות בגמר חידון התנ"ך של שב"ס, שהתקיים בשבוע שעבר, נענתה מפאת הסקרנות, אף שהיה לנו ברור שהאירוע יהיה מתנ"סי ואפרפר. ובכן, לא אפור ולא יומיומי. למרבה ההפתעה אנחנו מוצאים מולנו הפקה מושקעת במיוחד, שכולם מתייחסים אליה ברצינות מרשימה.

באודיטוריום הסמוך מוכנה כבר הבמה, מקושטת סידורי פרחים ודגלים. לפניה האקורדיוניסט, שילווה את המעמד במוזיקה חיה, מסדר את דפי התווים. שי אלוני, המפיק החיצוני של החידון, עטור עניבה ומצוחצח נעליים, עמל עכשיו על סגירת הפרטים האחרונים, רגע לפני שמתחילים. כן, כולל הבדיקות הקוליות המוכרות של מערכת ההגברה, ששום טקס ישראלי לא שלם בלעדיהן.

אלוני, מפיק חידוני תנ"ך משופשף - ובעצמו סגן ראשון לחתן התנ"ך העולמי לנוער התשמ"ח וחתן תנ"ך צה"לי - נשכר כדי להרים כאן את העסק. הוא כתב את השאלות, הפיק את החידונים המחוזיים שנערכו קודם לגמר הארצי, וגם אחראי לצוות הכולל שחקן, פנטומימאי, אקורדיוניסט וצייר שקפים בזמן אמת, שיעוררו את השאלות התנ"כיות לחיים.

"אני שם מההתחלה", אומר אלוני. "הייתי מעורב בבניית התהליך, בקביעת חומרי הלימוד. מרכז הכובד של הלמידה נעשה בבתי הכלא באמצעות הרבנים של שירות בתי הסוהר. זה עבד מצוין".
איך התרשמת מרמת הידע של האסירים?

"היא מצוינת. את תראי אותם מפגינים בקיאות נהדרת. שולפים את התשובות מהר. אחד מחלקי החידון נקרא 'מקבילית המוחות': הם נדרשים לשלוף עשר תשובות בחצי דקה, ועושים את זה. זה מרשים. את רואה שזה מה שמעסיק את חיי התוכן שלהם בחודשים האחרונים. ובעיניי זה מה שהכי יפה פה בכל הסיפור".

הגמר היום הוא הדובדבן שבקצפת העוגה שהוכנה בעבודה מאומצת לאורך תקופה לא קצרה: 1,600 אסירים יצאו לדרך לפני תשעה חודשים, והחלו ללמוד לחידון. 300 מהם עברו את הסינון הראשוני בכתב. מתוכם הגיעו 36 לשלושת החידונים המחוזיים – צפון, מרכז ודרום. בכל אחד מהמחוזות הוכתרו חתן ושני סגנים, וכך הורכבה נבחרת הגמר.

יש לציין שעם כל הכבוד להפקה המרשימה של אלוני, האירוע שמתרחש כאן דרש חשיבה גם מכיוונים אחרים לחלוטין. כמו זה המודיעיני למשל. "כל מפגש של אסירים מבתי סוהר שונים מצריך היערכות מודיעינית מדוקדקת", מסבירה בכירה בשב"ס. "צריך לוודא שאין מתיחות, אין סכסוכים. מפגשים כאלו עלולים להיות נפיצים".

ואם הבדיקות היו מעלות שקיימת בעיה?
"היינו שוקלים בזהירות מה לעשות. אפילו ההסעה של האסירים לכאן ממקומות הכליאה ברחבי הארץ היא פרויקט כבד משקל". ציפור קטנה כאן לוחשת שאחד האסירים שכמעט העפילו לגמר הוא בן למשפחת פשע מוכרת. למרבה המזל הוא לא צבר את מספר הנקודות הנדרש, וכך נחסך כאב ראש לחלק מהגורמים העוסקים במלאכה.

"כשמרוקנים אדם, צריך למלא אותו במשהו אחר. הם הגיעו לפה כי הם ניצחו. כל מי שעובד פה מאמין שהאסירים יכולים להשתנות, לפעמים אפילו יותר משהם מאמינים בעצמם. אנשים טעו, אבל בסופו של דבר הם ישתחררו ויחזרו לחברה", אומרת לנו בכירת השב"ס.

גונדר-משנה הרב יהודה ויזנר, הרב הראשי של שב"ס, נוכח כמובן באירוע. אני שואלת אותו אם המוטיבציה ללמוד מגיעה מהכלואים עצמם, או שהרבנים מגייסים ומשכנעים אותם להירתם למשימה. "תראי, מעבר לחידון התנ"ך יש לנו 1,250 לומדי תורה בבתי הסוהר ברחבי הארץ.

יש שישה אגפים תורניים ומחלקה טיפולית תורנית. בנוסף פועלות מדרשות תורניות הפתוחות לכל אסיר. כל מי שרוצה להתחבר ולהתחזק ולהפוך את הלימון החמוץ של המאסר ללימונדה, הדרך פתוחה בפניו, אבל הוא מחויב לאורח חיים דתי. אי אפשר ללמוד במדרשה כתוכנית לימודית בלבד. זו תוכנית חינוכית כוללת. זה ערוץ שבו אנחנו משתמשים בתורה כדרך חיים, לא תוכנית כבקשתך".

במציאות הישראלית זה קצת טריקי. אנחנו רגילים לראות שכל נאשם שמובל לבית המשפט, פתאום כיפה מתנוססת לו על הראש.
"המטרה שלנו היא למצות את המציאות שהאדם נמצא בה כרגע. לראות איך הוא הופך את המקום שנקלע אליו לדרך חיים מתוקנת, שבה יועיל לעצמו, למשפחה ולחברה. ביהדות, כידוע, מאסר הוא לא דרך הענישה המועדפת לכתחילה. יש דרכים אחרות, כמו היחס לגנב שלא עמד בתשלום החזרים, או האופציה של עיר מקלט. אבל בכל מקרה, הכליאה היא הסיטואציה שעומדת בפנינו, וצריך לנצל אותה כדי להוציא את האדם לדרך מחודשת.

"רב בשב"ס הוא קודם כול רב של האסירים, ולהיות רב של האסירים משמעו להיות קשוב. נדרש פה המון לב. בלי לב זה לא עובד. החברה שלנו בחוץ לא סלחנית, וכך אנחנו בידיים שלנו דוחפים אותם לחזור לדרך המקולקלת, אומרים 'מצדנו שיירקבו בכלא', ולא נותנים להם תקווה לתקן ולחזור לשורות החברה".

ולהתרשמותך, אנשים באמת מתקנים את דרכיהם?
"יש הרבה מאוד שמתקנים, בהחלט כן. צריך אמונה בבורא עולם ואמונה באדם. כל אחד מועד, וכל אחד יכול לקום".

חידון התנ"ך, אומר הרב ויזנר, הוא אחד הזרזים לחיבור האסירים לתורה. "יש עשרות דרכים נוספות – מתקיימים שיעורים, הקמנו עכשיו מסגרת 'צורבא מרבנן' ללימודי הלכה, ויש עוד תוכניות שהמטרה של כולן היא ליצור עניין וחדשנות. את הרעיון של חידוני תנ"ך הבאנו מהצבא - אני הייתי רב חיל החינוך, וערכתי חידונים כאלה. מי שיזמה את המהלך הנוכחי היא נציבת שב"ס, עפרה קלינגר".

ויש התגייסות יתר של האסירים ללימוד הזה דווקא, בגלל הממד החידוני?
"בוודאי. זה יוצר עניין, מוטיבציה ודינמיקה חיובית מאוד. גם בשעות שבין הלימודים הרשמיים ראינו כל הזמן את האנשים מסתובבים עם תנ"ך ביד. עשו פה עבודה רצינית ביותר".

ומה הפרס?
"לא חופשה", הוא מחייך. "מי שמגיעה לו חופשה, מקבל אותה. זה לא קשור. לזוכים אנחנו מחלקים ספרי קודש".

א', אחד המתמודדים, עוזב לרגע את הדפים שלו כדי לשוחח איתנו. הוא לא מפסיק לחייך, למרות התרגשות השיא והלחץ הניכר. א' מעדיף שפרטיו האישיים לא יתפרסמו. לא השם, לא הגיל ולא המצב המשפחתי. זו הפעם השנייה שהוא מעפיל לגמר חידון התנ"ך של בתי הסוהר. בחידון הקודם, שנערך לפני שלוש שנים, הגיע למעמד הזה לאחר שזכה במקום הראשון בחידון המחוזי.

וואו, אתה פה לא מעט זמן.
"לצערי אני נכנס ויוצא".

כמה למדת לקראת הגמר?
"המון. אני 'אסיר עבודה', עובד בתחזוקה של הכלא. בכל יום מוקדשות ללימוד שעות הבוקר המוקדמות שלפני העבודה ושעות אחר הצהריים. זה יוצא כמה שעות טובות בכל יום. אני מגיע מבית מסורתי, תימני, אמונים על לימוד תורה משחר ילדותנו. אני נהנה מהתהליך, מהשלבים, נהנה לרכוש ידע.

זה נותן דבר שאפשר להיאחז בו במאסר שהוא לפעמים די מעיק. אפשרות למלא את החלל הריק, להתפתח. חידון כזה הוא אחד הדברים הכי טובים שאפשר לעשות, כי זה מוציא את האדם שנמצא שם, בתוך התפקידים של האסיר והסוהר".

ד', שיושב לצדו, לומד ברצינות לחידון כבר מספטמבר, "במשך שעה-שעתיים מדי יום. לפעמים גם באמצע הלילה, אז יש שקט". מרבית הפיינליסטים חובשים כיפה שחורה לראשם; זו של ד' סרוגה וגדולה. "הגעתי לכלא כאדם חילוני לחלוטין. בתור ילד אהבתי תנ"ך, הייתי הולך לבית הכנסת עם סבא שלי בכל שבת ושומע פרשת שבוע, אז הלימוד הזה הוא מעין סגירת מעגל בשבילי. מעבר לזה, הלימוד נותן תחושה של חסד".

תסביר.
"זה קירב אותי מאוד. מכיוון שאני חילוני, כדי להצליח הייתי צריך ללמוד את התנ"ך לעומק, לצלול אליו בצורה שלא האמנתי שאפשרית לי. ותוך כדי הלימוד הרגשתי שאני מפנים ומבין את הכתוב. התחזקו אצלי אהבת השם והביטחון בהשם. אשתי, שהגיעה היום לצפות בחידון, היא מסורתית. היא שמחה מאוד על ההתחזקות שלי, זה צעד שהיא תמיד רצתה בו".

גם הוא זכה במקום הראשון במחוז שלו. "אסירים ניגשים אליי, מעודדים אותי ללמוד, מרגישים טוב עם העובדה שגם חילוני מצליח ומתקדם בשלבים. לרבים מהם זו נראתה משימה בלתי אפשרית, והם מאוד מתרגשים לראות שאני מצליח. זה כאילו מנגיש גם להם את האפשרות ללמוד ולהתפתח.

"בכלא אתה יורד עם עצמך לבור עמוק, וגם התנאים החיצוניים לא ממש עוזרים להתרכז בלמידה. תמיד יש רעש, אין מקום שבו תוכל לשבת בפרטיות, ובכל זאת אתה רואה שכשאתה לומד יש סביבך חסד. זה גורם לאסירים ולסוהרים להתנהג בצורה נעימה יותר. אני מקבל המון מחמאות מהסוהרים.

אפילו מפקד האגף שלי מקדם ומעודד ומאמין בי. ללימוד יש ערך שיקומי בלתי נתפס, כי האמון בעצמך גובר מאוד. בחוץ נשרתי מהלימודים, והחסד שלי עם עצמי הוא שאני רואה לראשונה שאני לומד וגם מצליח".

בינתיים האולם הולך ומתמלא. את אחת השורות העליונות-האחוריות ממלאים אסירים בלבוש כתום, שבאו לעודד את חבריהם המתחרים. הם הביאו איתם שלטי עידוד צבועים תוצרת בית (או תא) עם שם המתמודד המקורב אליהם, וישלפו אותם בהמשך, כשהתחרות תלך ותהפוך מותחת.

בשורות הראשונות של האודיטוריום יושבת הקצונה הבכירה של שב"ס, ולצדה רבני השירות. ובין לבין, בין הכתומים ללובשי המדים, יושבת שורה נבוכה משהו של נשים וכמה גברים בבגדים אזרחיים רגילים, בני המשפחות של מתמודדי הגמר. מהבמה ההולכת ומתמלאת מנפנפים לעברם עכשיו בשמחה.

בשביל מי שצפו בשנים האחרונות ביקיריהם בעיקר כשהם יושבים על ספסל הנאשמים בבית המשפט, אין ספק שמדובר באווירה חיובית הרבה יותר. ועדיין, העיניים שלהם לא באמת משדרות שמחה. יש בהן איזו השפלת מבט מבוישת, של מי שהסיטואציה הנרגשת כאן לא ברורה לו לכל פרטיה, ושהיה מעדיף להיות גאה באמת באח או באב, ולא להסתפק בהישג הלימודי שבצל כתם העוון.

"חידון התנ"ך הארצי לאסירים, בסימן מנהיגות", מכריז השלט הגדול מעל הבמה, שהמשתתפים תפסו עליה את מקומותיהם. ההתרגשות כאן בשיא. שומר מגודל שרירים מיחידת המבצעים עומד בפנים ליד הדלת שנסגרה, בפוזה שלא משתמעת לשני פנים. הנוכחים שירצו לצאת החוצה (כולל בת משפחה שנזקקה לשירותים) יגלו בהמשך שאחרי הכול זה בית סוהר פה, והיציאה מהאולם אסורה. חוויית כליאה בזעיר אנפין.

הקהל מתבקש לא לצלם, ובתקיעות שופר הגמר הגדול יוצא סוף-סוף לדרך.

השאלה הראשונה מוצגת בפנטומימה. הנשאל צריך לזהות את האירוע, ולהשלים כמה פרטים לגביו. הפירוט הנדרש רב, אבל הסיטואציה קלה למדי לזיהוי: זו יעל, המשקה את סיסרא בחלב ואז מרוצצת את גולגולתו ביתד.

בקהל כמעט לא מתאפקים מללחוש את התשובות, אבל על הבמה איש לא זקוק לעזרה. השליטה בפרטים אכן מרשימה, אם כי יש להודות שרוב השאלות נוגעות בסיפורים מהזן המוכר יותר בספר הספרים - יהודה ותמר או מלחמת דוד בגליית - ולא בפרקי הנביאים העלומים שבהם נתקלים הצופים האדוקים של חידוני התנ"ך לנוער ביום העצמאות.

השאלות ממשיכות, הנקודות נצברות, והפערים בין המתמודדים קטנים למדי. חלקם יורים את התשובות במהירות עוד לפני שמסתיימת הקראת השאלה, ממש כמו אחיהם לידע מהחידונים בעולם שבחוץ.

סגן-גונדר הרב עופר אלמליח, סגנו של הרב ויזנר, הוא המופקד על מיזם החידון מטעם הרבנות. "יצאנו למסע של 'לחיות עם התנ"ך'", הוא מספר. "הגדרנו המון פרקי תנ"ך ללמידה, וכמו ששמעת, הם למדו הרבה.

יש גם אסירים שלקחו את זה למסלול של אמנות - יצרו עבודות בגבס, בחימר, ציירו. במחוז דרום היה לנו מיצג אמנות מרשים מאוד בעקבות סיפורי התנ"ך. היו אפילו שלושה אסירים מוסלמים שהשתתפו בחידון בשלבים המוקדמים יותר. פתחנו את זה לכולם, כי התנ"ך הוא אוניברסלי, הוא מלמד את כולם איך לחיות. ראינו אצל המתמודדים רמת למידה מרשימה באמת, שגם בחוץ לא מגיעים אליה".

טוב, יש להם הרבה זמן ללמוד לעומת אנשים בחוץ.
"זה נכון. והם למדו והם השקיעו ונתנו את כל מרצם. זה הפך להיות עניין יחידתי. משהו שהמפקדים רצו בו, כי זה כבוד של היחידה. גאים לספר ש'מישהו מאצלנו עלה למחוזי, הגיע לארצי'.

"קיבלתי היום מסמך מעניין, תזכורת למורשת של שב"ס. מתברר שבשנות השישים והשבעים כבר ערכו חידוני תנ"ך לאסירים, ואנחנו בכלל לא ידענו שאנחנו מחדשים מסורת ותיקה. בלי שמות, אבל בזמנו השתתפו בחידונים אסירים די מפורסמים. גם השופטים היו ידועים. אפילו עמוס חכם, חתן התנ"ך העולמי הראשון, הגיע לשפוט".

במערך רבנות השב"ס, הוא מספר, משרתים 35 רבנים. "רב של בית סוהר נמצא שם כל יום. מתחיל את סדר היום שלו בשש בבוקר, עוסק בענייני כשרות, תפילות, מדרשות. יכולות להיות תפילות בעשרה אגפים שונים באותו מקום כליאה. יש לנו 200 בתי כנסת, לאסירים ולסגל, עם ספרי תורה ולפעמים גם עם ספרות תורנית עשירה שאפילו בכוללים ובישיבות אין.

אנחנו נותנים שירותי דת - יש נישואין בתוך בית סוהר וגם גירושין. שירותי הדת ניתנים לכלל האסירים – ליהודים, למוסלמים ולנוצרים, לאזרחים ישראלים ולשוהים בלתי חוקיים. עכשיו למשל ביקשו מאיתנו את הברית החדשה בטיגרית. הבאנו".

מתוך שישה אגפים תורניים, בשלושה יש "תרבות יותר תורנית", לדבריו, ושלושה מיועדים "לאסירים שמתחזקים בזמן המאסר".
 
בקרב הכלואים באגפים התורניים, מה שיעור האסירים שמגיעים שומרי מצוות מהבית?
"כמעט 80 אחוז. היום אנחנו רואים יותר אנשים מהמגזר הדתי-חרדי שמגיעים לבתי הסוהר, כי יש יותר פתיחות ומודעות להתלונן על עבירות. גם בצוואר הבקבוק של מערכת הכליאה, בבתי המעצר, אנחנו רואים תוצאות של הפגנות ושאר אירועים חדשותיים, בדמות עצורים חרדים".

בינתיים, קצין בכיר שמברך מהבמה משבש את שם פרשת השבוע הקרובה, וגורם לרבנים לזוע בכיסאותיהם באי נוחות. את שאלת ראש הממשלה לא שואל אהוד אולמרט, אף שהוא כנראה שוהה לא רחוק מכאן, אלא גונדר אשר וקנין, ממלא מקום נציבת שב"ס, שנמצאת בחופשת מחלה ממושכת. אל מול הערנות והתשובות מהקהל, הוא מבטיח שבקרוב יהיה חידון דומה גם לאנשי הסגל.

לתוכנית האמנותית, שמפיגה את המתח בין סדרת שאלות אחת לאחרת, עולה לבמה עוזיה צדוק, ילד-זמר ובוגר ריאליטי. הוא מתקבל בהתרגשות לא מוסתרת מצד קצינות השב"ס שיושבות בקהל. אורח אחר שמצליח להעמיד פה את כולם על הרגליים הוא הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל-העמק.

"אתם נראים כמו חתנים. תראו איזה אור על הפנים. מה הקשר ביניכם לבית סוהר?" הוא מחייך אל יושבי הבמה. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. הלימוד שלכם שחרר אתכם. אין דבר משחרר יותר לנפש האדם מלתקשר עם הקב"ה דרך התורה. אשריכם שלקחתם את הזמן שלכם והשקעתם בלימוד תורה. זה יישאר לכם לנצח".

האהבה המורעפת על האסירים אנושית כל כך, אבל לא מצליחה להשכיח שלכל אחד מהיושבים פה יש קורבנות, אנשים שהוא פגע בהם בצורה קשה, עד כדי כך שנידון להרחקה מהחברה ולחיים מאחורי סורג ובריח. כשלא יודעים מה הביא את המתמודדים לכאן, קל יותר לשמוח איתם; גיגול קצר של השמות מפחית מאוד מההתלהבות.

החידון מסתיים בפוטו-פיניש. דרמה מתחוללת בשלב הסופי, וכשהנקודות סוף-סוף נספרות ומסוכמות, מוכרזת התוצאה: שני סגנים שניים עם 99 נקודות לכל אחד, סגן ראשון עם 100 נקודות, וחתן תנ"ך אחד שגרף 101 נקודות. הוא זורח כששמו מוכרז. בעוד האולם הולך ומתרוקן, מאפשרים לו לקבל חיבוק מאמא שבקהל.

ברכות על הזכייה. כשתחזור הערב מהמעמד המכובד הזה לתא שבאגף - זו תהיה נפילה בשבילך?
"בכלל לא. יש לי בחדר חברים טובים שראו אותי לומד וקיוו מאוד שאצליח. אני יודע שהם שמחים בשבילי, וגם על כך שיהיה לי עכשיו זמן לשבת ולדבר איתם, ולא רק ללמוד כל הזמן".

תת-גונדר עופר בן-שמואל, מפקד כלא מעשיהו, זוכה ללחיצות יד מחבריו הקצינים ולברכות על ההצלחה: הזוכה בתואר הנכסף הוא אסיר מבית הכלא שלו. "מה, את לא יודעת שממעשיהו תצא תורה?" מחייך בן-שמואל. "וברצינות, זה חשוב. נותן כוח חיובי".
נו, אז למה לא חופשה כפרס?
"לא, זה ממש לא עובד ככה. חופשה מקבל רק מי שמגיע לו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg