ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

חשש בליכוד: נתניהו וטראמפ יקבעו גבול סופי ביו"ש

בזמן שבימין חגגו את פגישת שני המנהיגים בבית הלבן יש דווקא מי שחושש ממהלך מדיני שיכלול פינוי התנחלויות וקביעת עובדות מעל הראש של הפלסטינים. בליכוד מעריכים שבמקרה כזה עלול נתניהו ללכת לבחירות כדי לקבל את אמון הציבור

בשבועות האחרונים התקבעה במערכת הפוליטית שלנו התחושה שהחיים שלפני פגישת נתניהו-טראמפ והחיים שלאחריה הם שתי תקופות שונות. מה שהיה בעבר לא יהיה עוד, טענו רבים. מימין ומשמאל דיברו בחשש או בתקווה לקראת היום הזה. אלא שזמן קצר לאחר הפגישה המדוברת, ולאחר מסיבת העיתונאים המשותפת, התברר שלא כצעקתה. סימני השאלה עודם איתנו. הערפל ביחס למצב הבנייה העתידי ביהודה ושומרון לא ממש התפזר בעקבות הפגישה, וכך גם בנוגע לתכניות לעתיד בנוגע למזרח התיכון.

אלא שישנם כאלו בליכוד ובבית היהודי שאף עברו תהליך הפוך מזה שעברו רבים מאנשי הימין בעקבות פגישת טראמפ-נתניהו. לטענת אותם בכירים בשתי המפלגות, בניגוד לצהלות שעלו בקרב חלק מחברי הכנסת, הכוונה המרכזית של נתניהו וטראמפ - אם תרצו, התכנית הגדולה שלהם - מתייחסת לסיכום עתידי על קביעת גבולות הקבע של ישראל מול הפלסטינים.

צילום: רויטרס

לדברי אותם בכירים, הסיכום הזה אמור לכלול את השטח של גושי ההתיישבות, פלוס שטח נוסף. איך יוגדר אותו "פלוס" - זהו כרגע הנעלם הגדול מבחינתם. החשש של אותם גורמים הוא מכך שסיכום כזה ייחשב כהישג גדול עבור שני המנהיגים, ולכן לטענתם השניים מתכוונים למקד בנושא הזה את עיקר המאמץ שלהם. לגרסת הבכירים משתי המפלגות, חלקם גם שרים מכהנים, מדובר במהלך משולב של קביעת גבולות והחלת ריבונות ישראלית על אותם חלקים, דבר שיכול לקסום לרבים בציבור הישראלי.

אז מהו ההבדל, בכל זאת, בין טראמפ לאובמה בהקשר הזה. "אובמה רצה להביא הסכם על הראש של ישראל, ואילו טראמפ רוצה להביא הסכם ביחד עם נתניהו על הראש של הפלסטינים", הסביר שר בכיר. "הקערה למעשה התהפכה". במילים אחרות, לפלסטינים יהיו שתי אפשרויות במצב כזה – או לקבל את מה שיישאר בשטח, לאחר שנתניהו וטראמפ יחליטו על השטח שיוגדר כישראלי, ואז יהיה מדובר בפתרון שתי המדינות, או שהפלסטינים יגידו "לא" ואז תהיה רק מדינה אחת – מדינת ישראל, שתחלוש על אותם שטחים ששני המנהיגים יחליטו שעליהם תוחל ריבונות, בעוד שאר השטח יישאר כפי שהוא היום.

במצב כזה יהיה מדובר בסיכום בין ארה"ב לישראל, שמיד לאחריו תבקש ארה"ב לשכנע כמה שיותר מדינות ברחבי העולם להצטרף ולהכיר באותו סיכום. החשש אותו מביעים בשתי מפלגות הימין הוא שעל בסיס ההסכם הזה, שיוצג על ידי ראש הממשלה כהישג משמעותי לישראל, ילך נתניהו לבחירות. גם האפשרות של קרע מחודש בתוך הליכוד, בדומה למה שקרה בעקבות הגירוש מגוש קטיף, עולה כאפשרות ריאלית במסגרת הדברים של אותם גורמים בליכוד ובבית היהודי.
 
"עם כל ההבדל בין אובמה לטראמפ ועם כל החלקים החיוביים שיש במהלך כזה, לנתניהו יהיה קשה מאוד להעביר את המהלך בתוך הליכוד", טוענים הבכירים. "אתה רואה אנשים כמו אדלשטיין, לוין, אלקין ואחרים מצביעים בעד ויתור על אלון מורה, איתמר ויישובים נוספים?". אם אכן נגיע לשם, וכאמור הדרך עוד ארוכה, נתניהו יצטרך לקבל החלטה מה הוא עושה. הולך לבחירות על אותו מהלך או לא? נשאר בליכוד או מקים מפלגה חדשה? מתעקש על הסיכום שיושג מול טראמפ או יורד מכל העניין? הכל עדיין בערפל, אך מאחורי הקלעים השטח כבר מתחיל לגעוש.

וכל זה עוד לפני שקיבלנו תשובה על שאלת נושא הבנייה. לנתניהו יהיה לא פשוט לחזור ארצה כשאין באמתחתו מדיניות רחבה של בנייה בירושלים וביהודה ושומרון. אם לדוגמה הוא יציג הסכמה אמריקאית לבנות רק בתוך קווי הבנייה של היישובים, זה לא יעבור פוליטית. בבית היהודי כבר הכריזו כי לא יקבלו מגבלה שכזו, אך גם בליכוד צפויים להישמע קולות דומים בקרוב. הכינוס הלעומתי לנתניהו שנערך השבוע בכנסת, ביוזמת ראשי רשויות ביו"ש מטעם הליכוד, ייחשב כלטיפה עדינה לעומת מה שעתיד לקרות במידה ולא יהיה שינוי משמעותי בנושא הבנייה.

בלשכת נתניהו הכחישו את הדברים שהובאו לעיל.

אורחים בלתי צפויים הגיעו השבוע לישיבת הסיעה של מפלגת ש"ס בכנסת - חברי הכנסת מנו טרכטנברג מהמחנה הציוני ומיקי זוהר מהליכוד. המשותף לשניים הוא ששניהם חתומים על הצעת החוק המכונה "חוק השבת", שמבקשת למצוא הסדר מוסכם לסוגיית יום השבת בישראל.

בגדול, בלי להיכנס לכל פרטי המתווה, הצעת החוק מקבלת את העיקרון של אמנת גביזון-מידן, שבין היתר אומרת לדתיים – תנו תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, ומבקשת מהחילונים – תורידו משמעותית את מינון פתיחת בתי המסחר ביום המנוחה השבועי. תאמינו או לא, אבל שני חברי הכנסת שהוזכרו ביקשו לשכנע את חברי המפלגה החרדית-ספרדית שמדובר ביוזמה שנכונה וחשובה גם עבורם ועבור הציבור אותו הם מייצגים.
 

נשמע כמו כניסה לגוב האריות? אולי כסוג של בזבוז זמן? ובכן, תופתעו לשמוע שחברי הכנסת של ש"ס כמעט ולא פצו פה במהלך הפגישה, הקשיבו בעניין רב לדברים, ומידי פעם אף שאלו שאלות הבהרה בנוגע לפרטי הצעת החוק. "אני חרד למעמדה של השבת בעקבות התהליכים שמתרחשים בשנים האחרונות ביחס אליה", פנה ח"כ טרכטנברג לרגש של הח"כים החרדים. "למרות שאני לא חובש כיפה, השבת חשובה לי ולמשפחה שלי. יכול להיות שכבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אבל חייבים לנסות".

בנקודה זו בחרו זוהר וטרכטנברג להיות גלויים וישירים עם אנשי שיחם וחשפו בפניהם מה הם באמת מחפשים אצלם. "אנחנו לא מצפים שתעשו את הבלתי אפשרי מבחינתכם ותתמכו בהצעת החוק", הודו השניים. "אבל תוך כדי שאתם מתנגדים לה, תנו בבקשה חופש הצבעה לקואליציה. כדי שאם זה צריך לעבור, זה יעבור. אל תטילו וטו".

יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי, שקל את דברי התגובה שלו בזהירות. עוד לפני שנספר לכם על דבריו, נעדכן מראש שלא תמצאו בהם שורה תחתונה, חדה וברורה. וזו גם החדשה הגדולה מהפגישה הזו. "יש דברים שרק גדול הדור יכול להתיר", הסביר יו"ר ש"ס. "יש לו הסתכלות רחבה וכוללת על כל הציבור ורק הוא יכול להכריע בדברים כאלו". דרעי עוד הספיק להתעניין בנושא המסחר ושאל מדוע הצעת החוק מאפשרת מסחר בשבת החל משעות אחה"צ, ונענה בתשובה שאם הוא ייתן סימן שיש על מה לדבר, יהיה טעם מבחינת היוזמים לנהל מלחמה מול הגורמים הרלוונטיים ולאסור באופן מלא פתיחת בתי מסחר בשבת.
 
במשך כל הפגישה לא ניסו אנשי ש"ס להתווכח, להביע דעה שלילית, או להקשות על שני האורחים. "איפה עוד ראיתם סיעה שמקשיבה ככה", התפאר דרעי בחברי סיעתו. "אפילו זבוב לא עבר בחדר".

אז אמנם אכן לא עבר זבוב בחדר, אך לפחות להבנתם של יוזמי הצעת החוק הדרמה האמיתית הייתה בכך שאנשי ש"ס, בדגש על דרעי, לא הודיעו שאין על מה לדבר. שלא יובן לא נכון, ש"ס כמובן תצביע נגד יוזמה כזו. אבל התשובה שנתן דרעי, ביחס להכרעה הנדרשת מצד גדול הדור (מי בדיוק נחשב היום לגדול הדור?), יכולה להיות כל ההבדל שבין לא להתיר לבין לצאת למלחמה על הנושא ולדרוש הטלת וטו. התחושה של אלו שיצאו מהפגישה היא שיש על מה לדבר.

ואם כבר בענייני מתינות עסקינן, דיווח על מתינות חרדית נוספת הוצג השבוע דווקא על ידי שר הביטחון אביגדור ליברמן. זה קרה במהלך ישיבת הסיעה של ישראל ביתנו, כשליברמן נשאל על ההפגנות האלימות ועל חסימות הכבישים מצד אנשי הפלג החרדי הקיצוני שתומך ברב אוירבך, על רקע נושא הגיוס לצה"ל.

ליברמן הפתיע את חבריו ועדכן אותם שבשקט בשקט ניגשו אליו בימים האחרונים כמה מחברי הכנסת של יהדות התורה וביקשו להודות לו על הקו הנוקשה שהוא נוקט כלפי אותו פלג קיצוני. על פי התיאור של ליברמן לחברי סיעתו, גם הח"כים החרדים הודו שמדובר בקבוצה קיצונית באופן מיוחד ושהיא אינה מייצגת את הציבור החרדי. חבל רק שהדברים הללו נאמרים על ידי הח"כים החרדים בחדרי חדרים ולא באופן גלוי ופומבי.

בתחילת דרכה של ההתיישבות לקחו לעצמם אנשי המפד"ל את השליטה על רבים מתפקידי ראשי הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי ורוב ראשי היישובים בהתיישבות משתייכים יותר ויותר לליכוד.

הבחירות שהתקיימו השבוע על ראשות מועצת גוש עציון סימנו תקופה חדשה – כבר לא מדובר במאבק בין מפלגות, אלא על קרב שמתקיים בתוך הליכוד עצמו, בין השרים וחברי הכנסת, על מוקדי הכוח ברחבי ההתיישבות.
 

לא פחות מ-15 שרים וח"כים מהליכוד הגיעו ביום הבחירות כדי לעזור למועמד משה סוויל. לאורך כל הדרך הוא נחשב למועמד המוביל, כשהוא גם מכהן כממלא מקום ראש המועצה בתקופה שלפני הבחירות. לסוויל גם יש קבוצה קטנה של מתפקדים בליכוד, שזו עוד סיבה טובה למוטיבציה מיוחדת עבור חברי הכנסת במפלגה לסייע ולעזור לו.

מול המטה של סוויל, שכאמור כלל בתוכו תמיכה של מרבית השרים והח"כים בליכוד, ניצב המטה של המועמד השני, שלמה נאמן, ובו רק תומך מרכזי אחד – השר זאב אלקין. בהמשך הדרך הצטרף לרשימת התומכים גם ח"כ יהודה גליק, וממש ברגע האחרון גם השר אורי אריאל מהבית היהודי הודיע על תמיכה.

אלא שדיל עם הח"כים החרדים מהפלג של דגל התורה (שמשתייך לסיעת יהדות התורה), שהחליטו ממש בלילה שלפני הבחירות לתמוך במועמדו של אלקין, עשה לבסוף את ההבדל הקטן. אלקין, שזו לא הפעם הראשונה בקריירה הפוליטית שלו שהוא תופר דילים פוליטיים עם המפלגות החרדיות, רשם לעצמו ניצחון גדול, כמעט לבדו, על מרבית חברי סיעתו. במקביל, וזה כנראה החלק הפחות סימפטי, הוא גם פתח לעצמו חזית גלויה מול רבים מהם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg