אחת שיודעת: "מול נחקר בכיר אתה חייב להיות מקצוען"
תנ"צ בדימוס זיוה אגמי-כהן התגייסה למשטרה בגיל 18 והתקדמה עד לתפקיד ראש יחידת החקירות הארצית. כמי שניהלה את החקירה בתיק הולילנד, היא מתריעה מפני התוצאות החמורות של הזלזול בחוק: "המשטרה הולכת ונחלשת"
תת-ניצב בדימוס זיוה אגמי-כהן מכירה אולי יותר מכל אדם אחר את נפתולי פרשיות אהוד אולמרט, את הגרסאות השונות שסיפק ואת הראיות שעמדו נגדו. כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בשנים 2013-2010, היא הובילה את החקירה בתיק הולילנד, אחת החקירות המהדהדות והחשובות ביותר בתולדות היחידה. ועם הרקע הזה, היא מספקת הסבר מטריד לעובדה ששופטי בית המשפט העליון הקלו לבסוף עם ראש הממשלה לשעבר, וניקו אותו מאשמת שוחד בפרשה.
"אולמרט הוא אדם חריף שיודע להתנסח בבהירות, וזה מעורר אמון אצל השופטים", אומרת אגמי-כהן. "האם השופטים שהאמינו לטענה שלו 'לא ידעתי' שייכים לאותה שכבה שלו? התשובה היא כן. ולכן הם לא יכולים לייחס לו מחשבה פלילית. כשאני ואתה באים מאותו מקום, אם אני מייחס לך מחשבה פלילית, אני מעיד גם על עצמי. הרבה יותר קל לייחס את זה למישהו אחר, לא מהשכבה שלנו. רק אחרי ששומעים את העדות של שולה זקן, שהפכה בהמשך לעדת מדינה, ואת השיחות בינה ובין אולמרט, מבינים שהאיש מדבר כמו עבריין וחושב כמו עבריין".
אל תיק הולילנד היא הוטלה מיד לאחר מינויה לקברניטה של ספינת הדגל במלחמה בשחיתות. "כל היחידה הייתה רתומה לנושא הזה, לא עשינו באותה תקופה שום דבר אחר. היום בדיעבד יש לי הרבה תובנות לגבי תיק הולילנד. למשל, ששחיתות היא לא משהו שמתרחש מהיום להיום. היא קיימת בשטח תקופה ארוכה, מבעבעת מתחת לרדאר, כולם נהנים ממנה ואף אחד לא רוצה לדבר. הסיפור הזה נמשך עשרים שנה, היו מעורבים בו הרבה אנשים מתוך עיריית ירושלים, ואף אחד לא דיבר. מתי זה התפוצץ? כשהמאכער של הפרויקט לא קיבל את הכסף שהוא היה צריך לקבל. בסופו של דבר אנשים מגיעים למשטרה בגלל אינטרס".
איך חוקרים אדם שכיהן בתפקיד בכיר כל כך?
"אני לא רואה הבדל לעומת מקרים אחרים. יאח"ה היא יחידה מיומנת מאוד ויש בה אנשים בעלי ניסיון עשיר בתחום חקירות שחיתות של שועי עם ונבחרי ציבור. כולם ביחידה, ללא יוצא מן הכלל, הם קצינים, וכולם משכילים - כלכלנים, רואי חשבון או עורכי דין. ובסוף, כשאתה בא לחקור אדם כזה, אתה לא מגיע עם תיק של שני עמודים.
יש לך כבר ארגזים של ראיות, המון מסמכים. הדברים שאומר החשוד בחקירה הם לא מרכז הכובד. נעשית עבודה מקיפה, חצי שנה עד שנה של איסוף ראיות, והנחקר בעיקר צריך להגיב למסמכים שאתה מציג לו.
"קח למשל רופא שצריך לנתח את ראש הממשלה: נראה לך שרק ברגע שהוא פותח לו את הבטן הוא מתחיל לחשוב מה צריך לעשות? ממש לא. הוא חייב להיות מקצוען. וגם כשאתה יושב מול נחקר כזה, אתה חייב להיות מקצוען".
המאכער שבגללו החל התיק להתגלגל היה שמואל דכנר, שהפך לעד מדינה והעיד כיצד שיחד את אולמרט, כשכיהן כראש עיריית ירושלים. השוחד הועבר בדמות חצי מיליון שקלים שניתנו לאח יוסי אולמרט, שהסתבך בחובות וברח לחו"ל. השופט דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את אהוד אולמרט בקבלת שוחד בפרויקט הולילנד ובפרשה נוספת, פרשת חברת "הזרע", וגזר עליו שש שנות מאסר. אלא שבית המשפט העליון, שדן בערעור, קבע שקיים ספק אם אולמרט ידע על העברת הכספים לאחיו. ראש הממשלה לשעבר זוכה מסעיף האישום העיקרי, ועונשו קוצר משש שנים לשנה וחצי בלבד, בגין הפרשה האחרת.
הפסיקה הזו, אומרת אגמי-כהן, הרתיחה אותה. "כעסתי, כעסתי מאוד. אני חושבת שהשופטים שם התפתלו. היה להם קשה למצוא את החלופה שבה אולמרט לא ידע. כמעט כל הרמאים משתמשים בטיעון של 'לא ידעתי', שמרחיק אותם מהעברה. השופט רוזן, לדעתי, ניתח את העובדות בצורה ברורה מאוד. במשפט במחוזי נקבע שכל עדויותיו של דכנר לגבי כל שבעת הנאשמים האחרים בפרשה הוכחו כנכונות.
למה שמו את אולמרט כנאשם מספר 8? כי רצו לבסס לפני כן את מהימנותו של עד המדינה, והצליחו. כל השבעה הורשעו על סמך המידע שהוא מסר. היו גם ראיות חיצוניות, ועובדתית לא הייתה שום מחלוקת על מתן הכסף ליוסי אולמרט. המחלוקת הייתה רק לגבי רמת הידיעה של אהוד אולמרט. הניתוח של בית המשפט העליון בנושא הזה התמקד בעצים ולא ראה את היער".
הכרעת הדין בערעור, היא סבורה, פגעה בהרתעה כלפי אנשי ציבור אחרים שנגועים בשחיתות. "עוד לפני שהעליון הקל בעונשו של אולמרט, שלומי לחיאני (ראש עיריית בת-ים לשעבר – י"ד), שכל הזמן הכחיש שקיבל שוחד, החליט ללכת להסדר טיעון עם הפרקליטות. אחת הסיבות לצעד שלו הייתה העונש של שש שנות מאסר שקיבל אולמרט. לחיאני הבין שאם יגיע לבית המשפט, הוא יחטוף.
"קשה לי לקבל את הטענה שאולמרט לא ידע. שאלו את יוסי 'למה שאדם שלא מכיר אותך ייתן לך כסף?', והוא השיב: 'אתה חושב שבגלל העיניים היפות שלי? בגלל אחי'. ודכנר העיד: 'נכנסתי לאולמרט, והוא אמר לי שהוא מבקש ממני בפעם האחרונה משהו, וזה לעזור לאחיו. כשיצאתי אמרתי את זה לשולה זקן. נתתי את הכסף ליוסי כי ידעתי שזו הפעם האחרונה, ושאולמרט הבטיח לגמור את הפרויקט'. הוא כל הזמן מעדכן את אהוד אולמרט מה הוא נתן ולמי, ושולה יודעת והיא מעדכנת. למה דווקא באירוע הזה נקבע שאולמרט לא ידע? על העברות הכספים לכל האחרים הוא ידע, ורק על אחיו לא?"
ואם זה לא היה אולמרט, השופטים היו קובעים שהוא כן ידע?
"אתה אמרת".
גם תת-ניצב כורש ברנור, שמכהן היום כמפקד יאח"ה, נדרש לחקור ראש ממשלה. אלא שבמקרה שלו מדובר בראש ממשלה מכהן, בנימין נתניהו, וההבדל הזה מתבטא היטב באופי החקירה: כאשר אולמרט נחקר בפרשת הולילנד, הוא זומן למשרדי יאח"ה; נתניהו, בשל תפקידו, אירח את חוקריו במעון ראש הממשלה.
"יש פער גדול בין לחקור חשוד במשטרה לבין לחקור אותו בסביבה שלו", אומרת אגמי-כהן. "כשאתה, החשוד, נמצא בסביבה המוכרת לך - זה יותר נוח מבחינתך, וחקירה לא אמורה להיות משהו נוח. זה לא טיול. כשאתה נחקר מחוץ לסביבה שלך, גם אין לך שליטה על זמן החקירה. בבית ראש הממשלה, לעומת זאת, אם אני רוצה לשבת איתו עשר שעות ברצף, אני לא יכולה. אז ודאי שזה משפיע ומכתיב את התנאים".
בזמן חקירת ראש הממשלה, אומרת אגמי-כהן, הייתה המשטרה אמורה גם לחקור במקביל את אשתו שרה ובנו יאיר - "מה שלא נעשה כאן. הם לא נחקרו כשהוא נחקר בפעם הראשונה, אלא בשלב מאוחר יותר".
למה החקירה לא נערכה במקביל?
"זו שאלה טובה. כדי לשמר את הסיכוי של החקירה ולהגיע לראיות הטובות ביותר, אתה צריך לפעול נכון. בתיק של לחיאני עצרנו במקביל 25 אנשים כדי לקבל גרסה, ואז אתה רואה את כל הסתירות ומבין שהאיש בצרה. זה לא כמו שאתה חוקר בצורה טורית. אני לא יודעת להסביר למה זה לא נעשה במקרה של משפחת נתניהו, לא הייתי שם, אבל העובדה הזו בהחלט מטרידה".
עד כמה חמורה פרשת המתנות שקיבל ראש הממשלה מארנון מילצ'ן?
"כל מה שפורסם בינתיים זה ברמה של הדלפות. לא ראיתי את תיק החקירה, לא ראיתי ראיות ואני לא יודעת מה גרסתו של ראש הממשלה. אבל על פניו זה נראה רע מאוד, יותר רע משחיתות, משום שכאן יש התנהלות דוחה של מישהו שאתה אמור להחזיק ממנו כאדם עם ערכים. זה מה שאני רוצה לדעת על ראש הממשלה שלי? שהוא נתמך על ידי תרומות ומתנות? הוא לא עני, הוא אדם אמיד, אז למה? זה כל כך משפיל ומביך".
ובכל זאת, השאלה שתכריע את גורלו היא האם יש כאן היבט פלילי.
"גם נתניהו משתמש בפטנט של 'לא ידעתי'. אם הגרסה הזו מתיישבת טוב עם הראיות ועם שאר הגרסאות - כי גם אשתו אומרת שהוא לא ידע - יכול להיות שיש בעיה להוכיח קבלת שוחד. אולי יש כאן הפרת אמונים".
לפי הטענות שלהם, ראש הממשלה לא ניצל את תפקידו כדי לתת למילצ'ן תמורה.
"גם אם אין תמורה, זה יכול להוביל להפרת אמונים. אבל זה לא התיק היחיד, יש עוד תיקים, ואם תהיה הצטברות של מקרי הפרת אמונים - לא יהיה מנוס מהגשת כתב אישום. אני לא מקלה ראש בעברה הזו. מדובר על הפרת אמונים של הציבור, ואם מבצע העברה הוא ראש הממשלה, זו הפרת אמונים של כל העם. אז אומרים שלא צריך להגיש על כך כתב אישום, ו'זו לא הדרך להחליף ראש ממשלה, לא צריך להפיל ממשלה בשביל זה, ניתן לציבור להחליט בקלפיות'.
אבל הציבור לא בוחר בקלפי לפי פרשיות השחיתות. כשהוא בא להצביע, מה שמעניין אותו אלה ההיבטים הביטחוניים, החברתיים והכלכליים. מאוד מזלזלים בעניין טוהר המידות, וזו אחת הבעיות המרכזיות שיש לנו במדינה - שרואים את החוק כהמלצה בלבד. מה זאת אומרת, שעל הפרת אמונים לא מפילים את השלטון? אני לא מבינה את זה".
ומה לגבי הטענה למערכת יחסים חברית? היא לא שומטת את כל הבסיס לחשדות הפליליים בפרשה?
"צריך לבחון את הראיות לנתח את המערכת החברית הזו. איך נוצרה? כמה זמן היא מחזיקה? איך היא מקבלת ביטוי? האם יש אירועים משפחתיים תכופים? האם יש ביניהם שיחות תכופות? האם יש הדדיות במתן המתנות? כי החברות פה נראית כפגישה במסגרת של הון-שלטון. זה סוג אחר של חברות, אלה לא אנשים שנלחמו יחד בצבא והפכו לחברים".
מה לגבי פרשת מוזס? האם לנתניהו היה אסור לקיים איתו את השיחות שהוקלטו?
"זה נשמע חמור, אבל האם היה פה משהו פלילי? שני אנשים מדברים ביניהם על עסקים, כשאחד מהם, שמייצג את האינטרס של הציבור בכובעו כשר תקשורת, דואג לשם שלו ולאינטרס שלו במקום לדאוג לאינטרס הציבורי. זה נראה כמו הפרת אמונים קלאסית, אבל גם ראשי ממשלה קודמים ופוליטיקאים דיברו עם עורכים ומו"לים הלוך וחזור. אלא מאי? לא הייתה הקלטה של שיחה כזו, ולא היה ראש ממשלה שהוא גם שר התקשורת, ולא היה ראש ממשלה שהתעניין ברמה כזו בפרסומים עליו בתקשורת. ייתכן, ואני אומרת את זה בזהירות, שזה יגיע לעברה של הפרת אמונים".
אם יוגש נגד נתניהו כתב אישום, האם עליו לפרוש מתפקידו?
"אני חושבת שבמקרה כזה הוא צריך לתת את התפקיד למישהו אחר עד לסיום המשפט".
היום אגמי-כהן מכירה את מערכת אכיפת החוק גם מצדה האחר. כאחת הבעלים של משרד עורכי הדין "אגמי-כהן, סבג ושות'" הממוקם במגדלי בסר בבני-ברק, היא עוסקת בתחומי עברות צווארון לבן ומיסוי. "במהלך השירות במשטרה למדתי משפטים, ולאחר הפרישה השלמתי התמחות בפרקליטות מיסוי וכלכלה", היא מספרת כשאנחנו נפגשים במשרדה.
"זה תחום מאוד מעניין, כי משטרת ישראל עשתה מזמן את הסוויץ' והבינה שאם אי אפשר להגיע אל העבריין דרך החוק הפלילי, מגיעים אליו דרך הכיס, וזה עובד. כך שאת הממשק של המסים אני מכירה מהשירות שם: בכל תיקי השחיתות עבדנו בשיתוף פעולה עם רשויות המס".
איך זה להיות בצד השני?
"התשובה היא לא חד-ממדית. תמיד חשבתי שאני בצד של הטובים, וגם היום אני עדיין בצד של הטובים. יש לי כאן לקוחות שהם אנשים טובים באמצע הדרך, שפשוט מעדו. זה תלוי מי העבריין, מה האישיות שלו ומה הוא עשה. כשאני מגנה בבית משפט על אנשים כאלה, אני מרגישה שאני עושה שליחות. אני גם מלווה קורבנות או נפגעי עברות: אם מגיע אליי לקוח שנפגע מאיזה רמאי או מלבין הון, אני לוקחת את המקרה, בודקת אם יש ראיות לפגיעה, ואז מעבירה את זה למשטרה. לכן זה לא כל כך שינוי פאזה".
במשך ארבעים שנה שירתה אגמי-כהן במשטרת ישראל. לשורות כחולי המדים היא הצטרפה כבר בגיל 18, במסגרת תוכנית לגיוס בנות היישר מהתיכון למשטרה במקום לצבא. בתפקידה הראשון הייתה שוטרת תנועה. "אז זה היה רעיון מהפכני, כמו לשים היום בנות בטנקים", היא משחזרת. "כל הגברים התנגדו: איך יעלה על הדעת שבת ישראל כשרה תעמוד ברחוב? מה יעשו לה הגברים? איך יגיבו העבריינים? הרי יקללו אותה, יגדפו אותה, יכו אותה, כל מה שניתן לעלות על הדעת". כפי שתספר בהמשך, לא רק עברייני הרחוב היוו איום כלפיה. גם עמיתים לשיטור, אלה היושבים יחד איתה באותה ניידת, התגלו כמקור לצרות.
את העובדה שמדובר בעבודת משמרות ניצלה אגמי-כהן כדי ללמוד באוניברסיטה חקר המקרא ופילוסופיה. בהמשך יצאה לקורס קצינים, ובגיל 21 הפכה לקצינה הצעירה ביותר בתולדות המשטרה. היא מונתה למפקדת יחידת הסיור במרחב ירקון, לאחר מכן עברה לתחום החקירות כראש מפלג נוער באותו מרחב, ובהמשך מונתה לסגנית קצין אגף החקירות שם. לאחר ששבה מחופשת לידה מונתה לראש לשכת חקירות במרחב איילון, שימשה כקצינת נוער מחוזית בתל-אביב, ולאחר מכן הקימה את יחידת החקירות, המודיעין והבילוש במשטרת ההגירה שהוקמה אז.
תפקידה הבא היה ראש זרוע מקרקעין ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ). משם הדרך לראשות יאח"ה כבר הייתה סלולה. "זה היה מבחינתי שיא", היא אומרת על המינוי שקיבלה מהמפכ"ל דאז, דודי כהן.
את חושבת שהיית יכולה להמשיך הלאה ולקבל דרגת ניצב?
"בהתחלה הקידום שלי היה מהיר אבל אחר כך הוא הואט, גם בגללי. מסיבותיי שלי בחרתי לפעמים לא להתקדם ולא לקבל תפקיד כזה או אחר. יכולתי להגיע לדרגת ניצב, אבל בשביל זה הייתי צריכה לעבור מסלול אחר מזה שעברתי, מסלול יותר מבצעי. זה גם לא סוד שאף ראש יאח"ה, למעט אחד, לא קודם".
יכול להיות שלא זכית לקידום כי את אישה?
"אני לא חושבת שזה העניין. היה מקבץ סיבות, חלקן כאמור תלוי בי וחלקן לא. זה נכון שאין די נשים בתפקידים בכירים במשטרה. כדי להגיע לעמדה בכירה, יש דרישה של המערכת שתעשי הרבה מאוד תפקידים מבצעיים בדרך. התפקידים האלה תובעניים מאוד, דורשים המון הקרבה.
להיות מפקדת תחנה או מרחב זה להיות זמינה 24 שעות, יום ולילה. זה הרבה יותר קשה מלהיות רופאה. אישה שנמצאת בגיל הפוריות, זה קשה לה. הרוב מוותרות. הן רוצות להיות עם הילדים ולגדל אותם. קראתי שהעניין של הבחירה באמהוּת הוא הורמונלי - ככה נבראת האישה, כדי שהיא תעדיף את הטיפול בילדים על פני דברים אחרים. גם אצלי הקידום השתהה בין היתר בגלל העניין הזה".
אז צריך להשלים עם מיעוט הנשים בצמרת המשטרה?
"המשטרה צריכה לעשות שידוד מערכות ולסייע לנשים ראויות ומוכשרות לעבור את התקופה הקשה שבה הן צריכות לתפקד גם כאמהות. יש צורך בהעדפה מתקנת. לא להעדיף אותן כי הן אמהות; כשרואים שלאורך כל המסלול הן תפקדו מצוין, אבל היו צריכות להיעדר בגלל מחלת ילד או משהו כזה, לקחת את זה בחשבון".
בעת כהונתה כראש יאח"ה התפוצצו פרשיות המין של בכירי המשטרה. ניצב אחר ניצב נאלצו להתפטר בבושת פנים. זה החל במפקד מחוז ירושלים דאז ניסו שחם, המשיך במפקד מחוז ש"י קובי כהן ומפקד מחוז החוף חגי דותן, והסתיים בסגן המפכ"ל נסים מור. "נגרם נזק נורא ואיום למשטרה", אומרת אגמי-כהן על התקופה ההיא. "על חלק מהאנשים לא האמנתי. אני מצפה ממפקדים במשטרה להיות ישרי דרך, ולא להיכנע להתגברות של היצר".
האם המשטרה טיפלה בתופעה הזו כראוי?
"מה שנעשה היה מעט מדי ומאוחר מדי. אני שמחה שהיה שידוד מערכות, ושכל מי שידו הייתה בעניין הזה נמצא היום בחוץ. האם זה הספיק? התשובה היא לא".
חלק מהעברות הופנו כלפי שוטרות שהיו כפופות לניצבים. נתקלת מקרוב בהטרדה מינית במשטרה?
"כן, גם אני חוויתי את זה. הייתי אז מאוד צעירה, בת 18. את נמצאת בסביבה עם אנשים עובדים, לא עם חבר'ה צעירים בגילך, הם באים לניידת ופתאום יושבת לידם בחורה צעירה. אני מניחה שבכל מקום שיש גברים ונשים, תמיד יש מתח מיני. כך טבע האדם. השאלה היא איך מתרגמים את זה ומה עושים עם זה. לדעתי לא השקיעו די ברמת ההדרכה של השוטרים. היום עושים הדרכה, אבל זה עדיין מצריך עבודה רבה. בחלק מהמערכים במשטרה יש בחורות צעירות, וצריך לתת לגברים שעובדים סביבן הדרכה משמעותית, לפקח על ההתנהלות, ולתת גיבוי ממשי לצעירות שבאות לספר אם קורה משהו.
"בסופו של יום, הטרדות מיניות זה גם סיפור של שליטה וכוח. לכן ההדרכה בנושא הזה צריכה להיות חד-משמעית, והענישה צריכה להיות הרחקה ללא הנחות. אני אז הייתי מאוד צעירה, והתביישתי לבוא ולספר. נאמרו לי דברים ושתקתי. התביישתי שיש לי כאלו מפקדים. אמרתי - אולי אני לא בסדר, אולי אני משדרת משהו וגורמת להם לעשות את זה, אולי אני יותר מדי פתוחה. לכן הטכניקה שלי הייתה להתחמק. הייתי אומרת 'בסדר' ומתחמקת. זה מלחיץ, וגורם לך להרגיש רע. ולמה דבר כזה צריך לקרות?".
לאחר ששרשרת הפרישות הכפויות של הניצבים הסתיימה, ספגה משטרת ישראל מכה קשה נוספת: תת-ניצב אפרים ברכה, מי שירש את אגמי-כהן בראשות יאח"ה, ירה בעצמו למוות. כדור השלג שהוביל להתאבדותו החל להתגלגל שלוש שנים לפני כן. ברכה, אז ראש חטיבת החקירות במשטרה, פנה לראש אגף החקירות והמודיעין דאז ניצב יואב סגלוביץ', ודיווח שהרב יאשיהו פינטו – שברכה היה מחסידיו - הציע לו תשלום שוחד תמורת מידע מחקירה הקשורה אליו.
סגלוביץ' החליט לשלוח את ברכה עם ציוד הקלטה אל רבו, כדי לתעד את ניסיון השוחד. כשהתפוצצה הפרשה, החלו אנשי הרב פינטו לתקוף את ברכה ולהשמיץ אותו בכלי התקשורת. הם אף הגישו נגדו תלונות רבות למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בטענה שקיבל כספים מהרב לאורך השנים.
ביולי 2015 דווח שברכה, שבינתיים מונה לראש יאח"ה, צפוי להיחקר במח"ש וייתכן שיועבר מתפקידו. ימים אחדים לאחר מכן נכנס ברכה לרכב המשטרתי שלו והתאבד בירייה. לאחר מותו הכחיש משרד המשפטים את הידיעות בדבר החלטה לפתוח בחקירה נגדו.
אגמי-כהן הכירה היטב את ברכה. הם שירתו שנים רבות זה לצד זו, וכשהיא פיקדה על יאח"ה שימש הוא כסגן שלה. "אפרים היה אדם מיוחד", מספרת אגמי-כהן. "התחלנו לעבוד יחד כשהייתי ראש זרוע מקרקעין ביחידה למאבק בפשיעה כלכלית והוא היה ראש מפלג החקירות. כל הסיפור עם פינטו התחיל בתיק של עמותה שהרב פרש את חסותו עליה. התורמים של העמותה לקחו חוקר פרטי ובדקו מה קורה עם הכספים - האם הם הולכים במלואם למעשי חסד?
הבדיקה שלהם הבהירה שלא. כשהמשטרה נכנסה לסיפור עוד לא היה ידוע שפינטו מעורב, רק אחר כך התברר שהוא בעצם מנהל סתרים שם. לפינטו מאוד הפריע שיש לו תיק, והוא רצה לסגור אותו בכל דרך. כך הוא הגיע לניסיון השוחד, מה שהוביל להחלטה של ניצב סגלוביץ' ופרקליט המדינה משה לדור לשלוח את אפרים עם ציוד הקלטה".
לדעתך, זו הייתה החלטה טובה?
"נכון שקל מאוד לשפוט בדיעבד, אבל היום זה נראה כהחלטה רעה. אני משוכנעת שזה היה קשה גם לסגלוביץ' וללדור, ושזה בא אצלם ממקום טוב. הם לא רצו להזיק לאפרים, ולא צפו את מה שיקרה. אבל בשביל אפרים זה היה כנראה שבר גדול, כי מדובר ברב שלו. מערכת היחסים ביניהם הייתה מורכבת, עמוקה וממושכת, ולצאת נגד הרב בקהילה כזו, זה איום ונורא. אתה תוקע בו סכין. כנראה אחרי זה קרו עוד כמה דברים, בין היתר גם התחושה של אפרים שהמערכת לא מגבה אותו, וגם ההשתלחות בו מצד אמצעי התקשורת. כשהציגו אותו כעבריין, זה פשוט ריסק אותו".
לו היית בכובע של סגלוביץ', איך היית פועלת?
"שאלה קשה. אני לא יודעת את התשובה".
כאשר פינטו הציע לו שוחד, ברכה היה יכול להזהיר אותו שמדובר בעברה פלילית, אלא שהוא בחר ללכת עם זה לסגלוביץ'. יש לך מושג למה?
"אפשר לתת אלפי פרשנויות, אבל להערכתי הוא פשוט היה אדם ישר מדי. אני לא חושבת שהרבה אנשים היו נוהגים כמוהו, כי צריך אומץ לא רגיל. הוא לקח על עצמו סיכון גדול, והיה מעורב רגשית בצורה מאוד גבוהה. הרבה שנים יש לך רב שתומך בך, נותן סיוע נפשי ורגשי - ואז פתאום יש לך הארה מי זה האדם שהיה הרב שלך.
"אני חושבת שהוא היה בדיכאון בגלל כל הסיפור הזה. אתה מסוגל להעיד נגד אבא שלך? פתאום מוסד שנחשב מורם מתמוטט עליך ועל המשפחה שלך. אבל אי אפשר לדעת מה בלב איש. גם המשפחה של אפרים, שראתה מה קורה לו מבחינה רגשית, לא תיארה לעצמה שלשם זה יוביל".
כאשר פרשת ברכה הגיעה לסופה הטרגי, אגמי-כהן כבר לא הייתה במדים. "התקשרו אליי אנשים מהיחידה לספר לי מה קרה. הייתי המומה. במשך יום שלם הייתי בשוק מוחלט, לא יכולתי להכיל את זה. לרגע אחד לא חשבתי לפני כן שהוא עלול להתאבד, למרות שהייתה לו התבטאות אחת לפחות ברוח זו.
זה קרה כשהיה עימות בינו לבין פינטו - היו שם צעקות והתלהמות, פינטו טען שהוא כל הזמן נתן לו כספים, ואפרים אמר: 'אם זה נכון שלקחתי ממך כספים, אני מתאבד'. פינטו ענה לו: 'אז תתאבד'. אפרים אמר את הדברים במצב מאוד מיוחד, בעידנא דריתחא, ואתה לא חושב שהאיש הולך להתאבד. אבל יכול להיות שכבר אז היו צריכים להגיד: רגע, מה פתאום הוא אומר את זה? אולי הייתה צריכה להידלק נורה אדומה".
יכול להיות שהוא חשש מחקירת מח"ש?
"אני לא חושבת שהוא חשש מהחקירה עצמה כמו שהוא חשש מהפגיעה במוניטין שלו במשפחה שלו. לאדם כזה, שהיה בשיא תפארתו כחוקר מספר אחת של המשטרה, להגיע פתאום למח"ש עם כל המצלמות - זו פגיעה איומה. ולאדם שהוא סמל ליושרה, זה עוד יותר לא פשוט. לא כל אדם יכול להכיל את המפץ הזה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אפילו אם בסופו של יום החקירה לא הייתה מובילה לכלום, עדיין קשה להכיל את זה. צריך חוסן נפשי, וזה גם תלוי במצב נפשי".
אמרת שהוא לא קיבל גיבוי. מי היה צריך לגבות אותו?
"המערכת הייתה צריכה לגבות אותו יותר, או לבטא את התמיכה בצורה אחרת. המצב היה מאוד מורכב. מצד אחד מפילים עליו חשדות למעשים לא נאותים, טוענים שהוא הדליף לפינטו, מה שמעלה צורך לחקור אותו במח"ש; מצד שני ברור שפינטו מוביל את כל מסע ההכפשה נגדו, ושזה סוג של מלחמה. נכון שאתה כקצין משטרה חייב להיות אובייקטיבי, אבל מפקד יכול לבטא את הגיבוי באלף דרכים".
המשטרה הפקירה את ברכה?
"לפחות ככה זה עולה מהאירועים, וזו התחושה של המשפחה. האירוע הזה נשאר מבחינתי עלום ולא פתור, והוא יטריד אותי כל חיי".
הטלטלות הרבות שידעה המשטרה הביאו להחלטה של השר לביטחון-הפנים למנות מפכ"ל מבחוץ – את רוני אלשיך, שהגיע מהשב"כ. את תומכת במהלך הזה?
"שוטר זה מקצוע, ואתה לא יכול להיות מפכ"ל כשלא היית שוטר, לפחות בתפקיד בכיר אחד. גם יעקב טרנר בזמנו בא מבחוץ, אבל הוא עשה תפקיד של ראש אגף ואחר כך פיקד על מחוז לפני שנהיה מפכ"ל. אתה צריך ללמוד את המקצוע, להבין את המטריה. כישורי ניהול זה לא מספיק, צריך גם ידע מקצועי".
איך את רואה את המשטרה היום, במבט מבחוץ?
"יש היחלשות שלה כגוף אכיפה לאורך זמן - גם בגלל ענישה לא מספקת מצד בתי המשפט, גם בגלל קיצוץ סמכויות, וגם בגלל חקיקה שפוגעת בסמכויות שלה. עכשיו רוצים לקבוע בחקיקה קיצור של זמן החקירה. יש כל הזמן קיצוץ בתקציבים. אני כבר לא מדברת על זה שהמשטרה היא גוף קטן. יאח"ה, למשל, מכילה בסך הכול 130 אנשים - כולל מנהלי, בילוש ומודיעין. זה שום דבר.
"בכל סוף שנה יוצא דו"ח של מבקר המדינה על הרשויות המקומיות. אם אני לוקחת כזה דו"ח וקוראת אותו, אני מוציאה ממנו עברות פליליות. אבל מי יטפל בזה בכלל? יאח"ה לא יכולה, היא קטנה מדי. וכך הרשויות המקומיות נשארות מתחת לרדאר. לא מטפלים בהן מספיק, ויש שם פרצות איומות. המשטרה שלנו חלשה, והיא הולכת ונחלשת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם