מארב במינכן: פרשת הריגול הרוסי שמסעירה את אירופה
ההוכחות למעורבות הרוסית בכמעט הפיכה במונטנגרו בקיץ האחרון, הן חלק ממבצע משולב מבית היוצר של הביון הבריטי. במהלכו, הפכה ועידת מינכן בשבוע שעבר לזירת קרב בין רוסיה למערב
בסוף השבוע האחרון יצא ה'סנדיי טלגרף' הבריטי בכותרת מפוצצת: "גורמים בכירים בווייטהול: רוסיה זממה להפיל את ממשלת מונטנגרו ולרצוח את ראש הממשלה מילו ג'וקנוביץ'".
לכאורה, סקופ מדהים על מה שכמעט התרחש לקראת הבחירות במדינה באוקטובר האחרון. אבל בן פרמר, הכתב לענייני ביטחון של ה'טלגרף' שזכה ללקט פירורים בווייטהול - כך נהוג לכנות מקורות בממשלה הבריטית - לא היה היחיד שידע על כך.
יומיים לפני החשיפה הבריטית העניק ראש ממשלת מונטנגרו הנוכחי דושקו מרקוביץ' ריאיון למגזין 'טיים', ובו טען כי במהלך הקיץ האחרון הייתה מונטנגרו נתונה לבליץ של התערבות רוסית גסה בתהליך הבחירות. "בכירים בממשל הרוסי, כולל קצינים בשירותי הביון", אמר מרקוביץ', "לא התביישו לפנות לפוליטיקאים ולאמצעי תקשורת במונטנגרו, ואפילו לראשי הכנסייה, ולהזהירם מפני בחירות שישובו וימצבו בשלטון את ראש הממשלה מילו ג'וקנוביץ' הפרו-מערבי, התומך בכניסת מונטנגרו לנאט"ו".
כן, כבר יותר מעשור יש לרוסים טענות קשות למערב. במיוחד בכל הנוגע לתהליך התפשטות ברית נאט"ו והאיחוד האירופי מזרחה, לאזורים הנחשבים מבחינתם שטחי השפעה רוסיים קלאסיים ובהם המדינות הבלטיות ואוקראינה. אבל מונטנגרו היא מקרה מיוחד.
במאתיים השנים האחרונות ניהלו רוסיה ומונטנגרו רומן מתמשך. בראשית המאה ה-19 פנה דנילו הראשון, שליט מונטנגרו, לאימפריה הצארית וביקש את הגנתה מפני אויביה הרבים של הממלכה הקטנה. בקשתו נענתה, והאימפריה הרוסית הכריזה על עצמה כעל מגינת הממלכה ההררית הקטנה. בהמשך אף נישאו הנסיכה אנסטסיה והנסיכה מיליצה, בנותיו של המלך ניקולס הראשון, לבני האצולה הרוסית.
השפעתה של האחות הרוסית הגדולה נמשכה עמוק לתוך המאה העשרים, שבה הייתה מונטנגרו חלק בלתי-נפרד מיוגוסלביה. רק ב-2006, לאחר יותר מעשור של מלחמות שבמהלכן התפרקה יוגוסלביה לשש מדינות, הכריזה מונטנגרו על עצמאותה. מאז, להוותה של מוסקבה, מנהלת מונטנגרו מדיניות פרו-מערבית עקבית. בקרמלין רואים בעיניים כלות כיצד הממלכה האדריאטית הקטנה, שהייתה בת חסות, חומקת מידיהם ועמה גם הסיכוי האחרון לנמל מים חמים בים האדריאטי.
התהליך הזה נמשך כבר זמן מה, אבל בשנתיים האחרונות השתנו דברים במוסקבה. רוסיה כבר אינה אותה מדינה מובסת של השנים שאחרי התפוררות ברה"מ. ב-2014 העביר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הילוך. הפלישה למזרח אוקראינה, סיפוח קרים והתייצבותה המסיבית של רוסיה לצד בשאר אסד בסוריה, טרפו את הקלפים. בקרמלין הבהירו שלא יעברו עוד לסדר היום על מה שהם רואים כפלישה לחצרה האחורית של רוסיה. במערב לא השכילו עד כה להתמודד בהצלחה עם ההתפתחות הזו.
אבל זה, מתברר, רק קצה הקרחון. בקיץ האחרון התרחשו שני תהליכים נפרדים-אך-מקבילים בשתי יבשות שונות, שבהם נחשף כי במסגרת מאבקה מנהלת רוסיה פעילות חשאית אך אגרסיבית של התערבות מתמשכת בתהליכי הבחירות של מדינות המערב. הדבר נתפס כפגיעה לא רק בריבונות, אלא בנשמת אפה של הדמוקרטיה המערבית.
הפרשה הראשונה שהעלתה את העניין לסדר היום של הקהילייה הבינלאומית הייתה כמובן פריצתם של האקרים רוסים למחשבי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. זאת במטרה לפגוע במועמדותה של הילרי קלינטון ולקדם את מועמדותו של דונלד טראמפ, שנחשב מועמד מועדף על הרוסים.
במקביל צץ גם סיפור הבחירות במונטנגרו, שהפך בסוף הקיץ האחרון מסיפור בחירות מנומנם לחופי הים האדריאטי לתפוח אדמה בין-גושי לוהט. כעת גוברים החששות כי רוסיה נמצאת בעיצומו של קמפיין התערבות גם בבחירות הקרובות בגרמניה, בצרפת ובהולנד.
מה בדיוק התרחש שם במונטנגרו? הסיפור, למען האמת, אינו ברור וחד-משמעי כפי שהוא מוצג בימים האחרונים בתקשורת הבריטית, אך לצורך העניין נציג פה כרגע את 'גרסת ווייטהול' לניסיון ההפיכה הרוסי במונטנגרו.
ואלה עיקרי הסיפור:
במהלך 2016 הגיעו לסרביה, שכנתה של מונטנגרו, שני קציני מודיעין רוסים, ולדימיר פופוב ואדוארד שירוקוב. בין סרביה למונטנגרו יש יחסים קרובים מאוד וגבול פתוח, ובאופן מעשי קשה מאוד להבדיל מיהו סרבי ומיהו מונטנגרי. כך שסרביה, לצורך העניין, הייתה בסיס עבודה נוח מאוד בעבור קציני המודיעין הרוסי. השניים הביאו עמם לסרביה ציוד הצפנה מתוחכם וכסף בסכומים גדולים. המטרה הייתה לייצר בסרביה את התשתית האנושית והמבצעית למבצע הפיכה במונטנגרו.
במסגרת התוכנית יצרו הקצינים הרוסים קשר עם לאומן סרבי ופעיל אנטי-מערבי מוכר בשם אלכסנדר סינדז'ליץ'. בשלב הבא הם שכרו את שירותיו של מירקו ולימיטרוביץ', קצין בדימוס במשטרה הסרבית ובעל קשרים, והורו לו לשכור בית מסתור ולרכוש נשק ותחמושת לקראת היום הגדול. בינתיים הלכה והתגבשה תוכנית הפעולה ולפיה ביום הבחירות, 16 באוקטובר, יסתננו הקושרים לבושים במדי משטרת מונטנגרו וחמושים בנשק חם לתוך קהל הבוחרים הפרו-רוסי ויסיתו את ארגוני האופוזיציה להסתער על בניין הפרלמנט.
אז יפתחו הקושרים המחופשים כשוטרים באש לתוך קהל הבוחרים, ויגרמו להם לחשוב שהמשטרה האמיתית היא שיורה בהם בדם קר. בזעמם יסתערו הבוחרים על הפרלמנט וירצחו את ראש הממשלה הפרו-מערבי מילו ג'וקנוביץ'.
לכאורה, תוכנית מעולה. אבל היא כשלה. החוליה החלשה בתוכנית, כך לטענת ראש ממשלת מונטנגרו דושקו מרקוביץ', היה השוטר לשעבר מירקו ולימיטרוביץ'. ברגע האחרון הוא נתקף הרהורי חרטה על העניין כולו, ופנה לשירותי הביון המונטנגריים וחשף בפניהם את התוכנית להפיכה ולרצח ראש הממשלה. בעקבות פנייתו נערכו מעצרים נרחבים בסרביה ובמונטנגרו, ובין העצורים היה גם ראש הרשת הסרבית אנדרי סינדז'ליץ'.
אולם שני קציני המודיעין הרוסים פופוב ושירוקוב נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. ההערכה של ה-MI6, שירות הביון הבריטי, היא כי השניים נמצאים ברוסיה כבר מזמן. ימים ספורים אחרי ניסיון ההפיכה ביקר בבלגרד ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה, ניקולאי פטרושב. על סדר יומו של פטרושב היו דיונים על העברת ציוד צבאי רוסי לסרביה, כולל שישה מטוסי מיג 29 כתרומה לחיל האוויר הסרבי. אולם במסגרת הבנות שקטות בין הממשלה הסרבית לקרמלין שב פטרושב למוסקבה כשעל סיפון מטוסו גם החברים פופוב ושירוקוב.
עד כאן גרסת ווייטהול. האמת, לא היו בגרסה הזו גילויים מרעישים, רוב הפרטים ידועים זה מכבר. מה שעושה את ההבדל הוא טענתם של "מקורות בווייטהול", המצוטטים בכתבת ה'סנדיי טלגרף', ולפיהם רוסיה היא שעומדת מאחורי ניסיון ההפיכה הכושל. אבל גם זו לא טענה שמרעידה את אמות הספים. הטכניקה של שימוש בקבוצות של פעילים מקומיים אנטי-מערביים היא טכניקה מוכרת לעייפה, המכונה Plausible Deniability ("התכחשות סבירה"), שנועדה למסך את הקשר הרוסי וליצור מרחב הכחשה.
המעניין בכל הסיפור הזה הוא שהפרטים שסיפק ראש ממשלת מונטנגרו ל'טיים מגזין' עשו הרבה פחות רעש מהמהומה שעוררו מקורות עלומים בווייטהול. בדעת הקהל הבינלאומית, כנראה, מה שמגיע מלונדון - גם אם הוא לוט בערפל - משכנע יותר מפרטים המגיעים מפי הסוס. גם אם הוא ראש ממשלת מונטנגרו.
אז מה בכל זאת חשף ראש ממשלת מונטנגרו באותו ריאיון ל'טיים מגזין'? "היו לנו רמזים שמשהו מתרחש", אמר, "אך עד 12 באוקטובר לא הייתה לנו הוכחה כלשהי. רק אז הגיע אלינו אדם וחשף בפני שירותי הביטחון שלנו את המזימה. הוא גם זה שיידע אותנו על נוכחותם של שני האזרחים הרוסים, שבדיעבד התברר כי הם שייכים ל-GRU, המודיעין הצבאי הרוסי".
אותו איש, שראש ממשלת מונטנגרו נמנע מלנקוב בשמו, הוא על פי 'גרסת ווייטהול' מירקו ולימיטרוביץ', מי שעשה את עבודת השטח של שכירת בית בטוח ורכישת נשק ותחמושת בעבור שני קציני המודיעין הרוסים.
וזה המקום לשאול מה בעצם קרה בשבוע האחרון. מדוע אנו קוראים פתאום, תחילה ב'טיים מגזין' ובהמשך ב'סנדיי טלגרף' וב'דיילי מייל', על אירוע מלפני כמה חודשים?
התשובה היא כי ככל הנראה מדובר במבצע בריטי משולב של מודיעין ויחסי ציבור, המשקף את הדאגה הגוברת בבריטניה מהתנהלותה האגרסיבית של רוסיה. די להתבונן באינפוגרפיקה של ה'טיים מגזין' וה'סנדיי טלגרף' כדי להבין שהמידע המתאר את ניסיון ההפיכה בשישה שלבים בשני אמצעי התקשורת מגיע מאותו מקור המכונה "מקורות בווייטהול".
אז מהי אם כן מטרתו של המבצע, ומדוע הוא מפורסם דווקא עכשיו? ככל הנראה, בבריטניה חשים שהגיע הרגע לחשוף את מעורבותה הגסה של רוסיה בתהליכי בחירות במערב, ולעורר את המודעות לסכנה הרוסית במדינות אירופה - במיוחד בצרפת, בגרמניה ובהולנד, שבהן צפויות השנה בחירות.
מטרה לא פחות חשובה היא דעת הקהל באמריקה. הבריטים היו הראשונים שהביעו דאגה מהרומן הרוסי של דונלד טראמפ. למעשה, הדיווחים הראשונים על כך שארגוני מודיעין חוששים לשתף את עמיתיהם האמריקאים במידע רגיש, מקורם בבריטניה. מן הסתם, גם זהותו של מחבר 'הדוסייה של טראמפ' – המסמך החושף את קשריו של הנשיא האמריקאי עם רוסיה, שהוא סוכן MI6, אינה לגמרי מקרית.
גם העיתוי שנבחר אינו מקרי. בסוף השבוע האחרון נפתחה ועידת מינכן השנתית לביטחון, שהיא הדאבוס של שרי החוץ ושרי ההגנה, היועצים לענייני ביטחון לאומי ושושואיסטים רמי-דרג. הוועידה מעוררת עניין רב בעולם ובכל שנה טורחים אמצעי התקשורת לשלוח לשם עיתונאים מתוך הנחה שבכל מקרה תיווצר שם דרמה ומובטח לפחות סיפור טוב אחד או שניים. עבור עיתונאים זו הזדמנות פז להתעדכן ולפגוש מקורות בדרגים בכירים. השנה, ניסיון ההפיכה במונטנגרו נבחר ככל הנראה להיות המוקד.
זו הייתה מלכודת מתוכננת היטב לשר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, שבנאומו במינכן כינה את נאט"ו "מוסד של עידן המלחמה הקרה", שהתפשטותו מייצרת את המתחים באירופה. "אני מקווה שמנהיגים אחראים יבחרו לייצר 'סדר עולמי צודק', אם תרצו, סדר עולמי פוסט-מערבי", אמר. וזה בתמצית מה שרוסיה חותרת אליו. סדר עולמי שבו העדיפות הפוליטית, הכלכלית והטכנולוגית של המערב אינה מאפילה על רוסיה ועל שאיפותיה. לא בכל יום מדבר שר החוץ הרוסי היבשושי במונחים כאלו. ודאי לא במונחים שמזכירים יותר את אלכסנדר דוגין, הנביא-פילוסוף של הקרמלין.
מה גרם ללברוב לדבר במונחים כאלו? הרוסים כנראה הבינו שמולכדו. ועידת מינכן הפכה לזירת קרב תקשורתית מודיעינית והרוסים מצאו את עצמם במיעוט. מול לברוב ניצב קאדר שכלל את שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון ומזכיר המדינה האמריקאי הטרי רקס טילרסון.
ההדלפה המרכזית מהוועידה הייתה שככל הנראה הנושא שהשניים דנו בו היה מונטנגרו, מן הסתם דווקא בשל הדאגה הבריטית מפני התנהלותו הבלתי-צפויה של הממשל החדש בוושינגטון בסוגיית היחסים עם רוסיה. עוד היה שם שר החוץ הבריטי, מייקל פאלון, שהזהיר מפני "שינוי חד" בהתנהלותו של הקרמלין. וכמובן, נכח במינכן גם התובע הכללי של מונטנגרו, שחילק ריאיונות עם נתונים מתוך החקירה.
העסק כולו היה מתוכנן תקשורתית היטב, ובהחלט זכה להצלחה. אבל נותרו הרבה סימני שאלה. בעיקר משום שעם כל המלל והמידע המעוצב, הוכחות של ממש להפיכה הרוסית לא היו שם. משהו דומה, או אולי מתקרב לזה, פורסם באופן מחוכם באמצע השבוע, וכך החזיק את הנושא בחיים עוד כמה ימים. שגרירת פולין בפודגוריצה, בירת מונטנגרו, העבירה מידע לארגון העיתונאים החוקרים BIRN בסרביה-מונטנגרו, ולפיו קצין המודיעין אדוארד שירוקוב, החשוד בניהול מבצע ההפיכה יחד עם עמיתו ולדימיר פופוב, הוא דמות מוכרת לממשלת פולין.
בגלגולו הקודם, הסבירה השגרירה, כיהן שירוקוב כסגן הנספח הצבאי הרוסי בוורשה. אולם אז היה שמו אדוארד שישמקוב. הוא הוכרז בפולין פרסונה נון-גרטה, אישיות בלתי-רצויה, לאחר שנחשד בריגול. בהמשך גורש מפולין לאחר שמגזין החדשות הפולני Wprost פרסם תעתיקי שיחות מפלילים של אישים בצמרת הפוליטית והכלכלית של פולין, בהם שר הפנים וראש הבנק הלאומי הפולני, שר החוץ ושר האוצר. הפרסום הרעיד את פולין וגרם להתפטרויות בצמרת - כולל זו של שר החוץ הפולני רדוסלב שיקורסקי.
מה בדיוק היה חלקו של שישמקוב בעניין? הנקודה הזו נותרה בלתי-פתורה. אולם התובע הכללי של מונטנגרו, מילובוי קאטניץ', חזר מילה במילה על גילוייה של השגרירה הפולנית. למותר לציין כאן שפולין היא אחת המדינות היותר מודאגות בברית נאט"ו מהתנהלותה של רוסיה, במיוחד לאחר שבחודש שעבר הציבו הרוסים טילי איסקנדר במובלעת הבלטית על גבול פולין.
כמו בשלב הראשון של המבצע הבריטי המשולב של מודיעין ויחסי ציבור, גם השלב השני התנהל במתכונת זהה. את דברי השגרירה והתובעת השלים פרסום ברשת 'סקיי ניוז' הבריטית, שהציג את צילומי הדרכון של האדון שישמקוב-שירוקוב. על פי הצילומים, תאריך הלידה של שישמקוב ושירוקוב זהים, וגם התמונה זהה כמעט לחלוטין.
על פי רשת הטלוויזיה, מקורות מודיעין מערביים טענו כי הדרכונים מוכיחים שהרוסים עומדים מאחורי ניסיון ההפיכה במונטנגרו וכי שישמקוב-שירוקוב הוא קצין במודיעין הצבאי הרוסי. ואולם, עקבותיו של שירוקוב עצמו נעלמו. באינטרפול יש על שמו צו מעצר, אולם הוא כנראה שוכן מזמן לבטח על אדמה רוסית.
למרות כל הפרטים המעניינים הללו, צריך לומר שיש חורים גדולים בסיפור. אחד הגדולים שבהם הוא שגם ראש ממשלת סרביה ככל הנראה היה על הכוונת של החבורה. כך גם העובדה שממשלת מונטנגרו שחררה את ראש הקושרים המקומיים, הפעיל הסרבי אלכסנדר סינדז'ליץ', המתהלך חופשי בסרביה.
המציאות כנראה מורכבת הרבה יותר מהסכֵמה של הפיכה בשישה שלבים כפי שהיא מופיעה בהסברים המערביים, והשורה התחתונה בסאגה הבלקנית הסהרורית צפויה לעמוד למבחן כבר בחודשים הקרובים: האם תהפוך מונטנגרו הזערורית לחברה ה-29 בנאט"ו או לא.
אקו"ם