הסגרת הבלוגר הישראלי-רוסי: קריאת השכמה למדיניות החוץ
פוטין לחץ, אבל נשיא בלארוס עשה לו דווקא: כך הוסגר אלכסנדר לפשין לאזרבייג'ן, ומצא את עצמו בתוך זירה גאו-פוליטית שלא קשורה אליו בכלל. בירושלים כנראה לא קראו נכון את מפת המקרה
בשבוע הבא ימלא חודש להסגרתו של הבלוגר הישראלי אלכסנדר לפשין לאזרבייג'ן. לפשין נעצר ב-15 בדצמבר במינסק בירת בלארוס, בעקבות בקשת הסגרה מאזרבייג'ן. לאחר מאבק משפטי הוא הוסגר לבאקו ב-7 בפברואר. זה היה אחד המעצרים המפתיעים ביותר של אזרח ישראלי, במיוחד בשל העובדה שבין ישראל לבין שתי המדינות מתקיימים לכאורה קשרים חמים ואפילו מיוחדים.
לא זו בלבד שנטען שבין ישראל לאזרבייג'ן יש מארג קשרים כלכלי וביטחוני אסטרטגי, גם בין נשיא בלארוס לשר הביטחון אביגדור ליברמן יש קשרי ידידות אישיים. כל זה לא מנע את מעצרו והסגרתו של לפשין, המתפרנס מכתיבת בלוג על מסעותיו ברחבי העולם.
עילת מעצרו של לפשין היא מסעותיו לנגורנו-קרבאך, חבל ארץ בדלני בשטחה של אזרבייג'ן. חבל המריבה נכבש בידי הארמנים המקומיים בראשית שנות התשעים בסיוע ארמניה השכנה, וכיום שולטת שם ממשלה עצמאית המכנה את החבל "הרפובליקה של אסטראך". אזרבייג'ן מעולם לא השלימה עם כיבוש נגורנו-קרבאך, אך גם לא ניסתה לשוב ולכבוש את החבל.
גם בשבוע שעבר היו לבאקו סיבות לכעס: הממשלה הבדלנית ערכה בנגורנו-קרבאך משאל-עם על שינויים בחוקה בהשתתפות מאה משקיפים בינלאומיים, בהם גם שלושה מחברי הפרלמנט של האיחוד האירופי. למרות הרוגז האזרי, איש לא נעצר לאחר שהמשתתפים הקפידו להגיע לאזור דרך ארמניה.
לפשין נעצר יום לאחר ביקורו המתוקשר של ראש ממשלת ישראל נתניהו בבאקו. כאמור, לישראל ולאזרבייג'ן יחסים קרובים: לא זו בלבד ש-60 אחוזים מתצרוכת הנפט של ישראל מגיעים מאזרבייג'ן, על פי פרסומים זרים ישראל היא ספקית נשק מרכזית לרפובליקה.
בארבע השנים האחרונות מכרה ישראל לאזרים נשק בסכום כולל של קרוב לחמישה מיליארדי דולרים. ייתכן כי חלק מהנשק הזה אף מוצא את דרכו לאזורי הלחימה על הגבול בנגורנו-קרבאך. רק לפני שנה פורסם כי ארמניה הגישה מחאה חריפה לממשלת ישראל בעקבות דיווחים שלפיהם צבא אזרבייג'ן השתמש במל"ט מתאבד מתוצרת ישראל כדי לתקוף שיירה ארמנית בנגורנו-קרבאך.
על פניו, די היה ביחסי הקרבה בין ירושלים לבאקו כדי למנוע או לפחות להזהיר את משרד החוץ מפני אפשרות של מעצר אזרח ישראלי. אולם בדיעבד נחשפה העובדה כי האזרים מנהלים כבר תקופה ארוכה רשימה שחורה של אנשים שביקרו בנגורנו-קרבאך, וממתינים להזדמנות להניח עליהם את ידם.
ומכיוון שבלארוס, כמו אזרבייג'ן, נמנית עם מדינות ברית המועצות לשעבר, בין שתי המדינות יש דיאלוג מתמשך. ביקורו של לפשין בבלארוס סיפק לאזרים הזדמנות פז לדרוש את הסגרתו, וכך גם לייצר הרתעה בינלאומית מפני ביקורים בנגורנו-קרבאך.
לפשין חשוד בעבירה על שני סעיפים של החוק הפלילי באזרבייג'ן: זה האוסר קריאה פומבית לפגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של אזרבייג'ן או תמיכה בפגיעה כזו, וזה האוסר חציית הגבול המדיני של המדינה ללא המסמכים הנדרשים או שלא במעבר הגבול. כל אחת מהעבירות הללו עלולה לגרור חמש עד שמונה שנות מאסר.
מאז נחיתתו בבאקו והעברתו לכלא מספר 3, מלווה בחיילים חמושים עוטי מסכות כאילו היה טרוריסט מסוכן, לפשין מככב בסדר היום האזרי. לא עובר יום בלי ידיעה כלשהי על תנאי מעצרו. השלטונות בבאקו יוצאים מגדרם להראות כי בניגוד לדיווחים על הפרות זכויות אדם קשות באזרבייג'ן, לפשין עצור בתנאים נוחים וזכויותיו נשמרות.
פרט לדרכון הישראלי מחזיק לפשין גם בדרכון רוסי ואוקראיני. מאז מעצרו ביקרו בתאו הקונסול הישראלי והקונסול הרוסי. אמו של לפשין ואחותו עברו מאז הסגרתו להתגורר בבאקו, והאם מבקרת אותו מדי שבוע. אולם על פי דיווחיה של אשתו בדף הפייסבוק הפעיל של לפשין, השלטונות מונעים ממנה לשוחח עמו בטלפון.
לפשין, כך נראה, נמצא במצב טוב בהרבה ממה שאפשר היה לצפות מלכתחילה, אולם על פי ארגון 'אמנסטי אינטרנשיונל' אין מקום לשאננות. ב-13 בפברואר פרסם הארגון קריאה לשחרור מיידי של לפשין וגינה את הסגרתו לאזרבייג'ן. "יש סכנה שלפשין יעבור עינויים, ייכלא בתנאים בלתי-ראויים ולא יזכה למשפט הוגן", התריע הארגון. "יש לעצור את כל ההליכים הפליליים נגדו, לבטל אותם ולשחררו".
האמירה הזו לא צצה בחלל ריק. לפני שנתיים, כאשר באקו אירחה את המשחקים האירופיים, הגיעו העימותים בין ארגוני זכויות האדם לממשלה בבאקו לשיא. על נציגי 'אמנסטי אינטרנשיונל' נאסר להיכנס למדינה. ארגון Human Rights Watch הכריז אז כי המשחקים יצאו לדרך "באווירה של דיכוי ממשלתי חסר תקדים בעידן הפוסט-סובייטי".
35 עיתונאים ופעילי זכויות אדם נעצרו, והשלטונות לא היססו לסגור גם את תחנת 'רדיו אירופה החופשית' הפועלת במימון אמריקאי וגם את משרדי ה-OSCE - הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה, שתחת חסותו פועלת 'קבוצת מינסק' לפתרון הסכסוך בנגורנו-קרבאך.
מעצרו של לפשין במינסק וההחלטה להסגירו לאזרבייג'ן היו קריאת השכמה למדיניות החוץ הישראלית, ולא רק בגלל דרישת ההסגרה הבלתי-מתפשרת. בשלב מסוים של הפרשה הייתה במשרד החוץ בירושלים אופטימיות כי מינסק תימנע מהסגרה. דרכונו הרוסי של לפשין היה אמור להעניק לו גב חזק.
ואכן, במסיבת עיתונאים ב-17 בינואר אמר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי "לא נסכים להסגרה של אזרחים רוסים למדינות שלישיות". והנה, למרות אמירה מפורשת בדרג הבכיר ביותר האפשרי, החציף נשיא בלארוס לוקשנקו פנים כלפי מוסקבה ובחר להיעתר דווקא לדרישתה של באקו ולהסגיר את לפשין. זאת לא לפני שניצל את ההזדמנות לעקוץ את רוסיה ואת ישראל גם יחד במסיבת עיתונאים בינלאומית.
"הרוסים רוצים לקבל אותו? לא. הישראלים רוצים לקבל אותו? נראה שגם לא. בלארוס הייתה יכולה לשחרר את לפשין", אמר הנשיא שלא בכל יום מזדמנת לו מסיבת עיתונאים בינלאומית, "אך לא היה נכון לעשות זאת".
לוקשנקו לא הסתפק בעקיצות. הוא שיגר רמיזה עבה לאפשרות של עסקה משולשת בין רוסיה, ישראל ואזרבייג'ן שתביא לשחרורו של לפשין. "אם ישראל תרצה, שערה לא תיפול מראשו של האיש", אמר. "גם לא צריך לפתח את זה יותר מדי כי רוב הקרחון, שאותו אתם לא רואים, נמצא מתחת לפני המים".
אז מה בדיוק קרה כאן? מה גרם ללוקשנקו להתבטא בצורה אגרסיבית כל כך? מה מסתתר מתחת לפני המים? התשובה מורכבת. בין נשיא בלארוס לנשיא רוסיה פוטין יש יחסים לא קלים, שלא לומר חשבון פתוח. רוב שנותיו של לוקשנקו כנשיא הן תמרון מתמיד בין תלותו המדינית והכלכלית הכמעט מוחלטת ברוסיה והעומד בראשה, ובין ניסיונותיו להתקרב למערב. ככל שיחסיו עם רוסיה התחזקו במהלך השנים, כך יחסיו עם המערב הידרדרו ולהפך.
המלחמה במזרח אוקראינה שפרצה ב-2014 הייתה זרז שגרם ככל הנראה ללוקשנקו להרהר לעומק בעתידה של בלארוס. כי כמו אוקראינה, גם בלארוס היא מעין מדינת חיץ בין רוסיה לאירופה. כל ניסיון של בלארוס לחמוק מאחיזת הדוב הרוסי ולהתקרב יתר על המידה למערב, עלול ליצור מצב שבו בלארוס תיחשף לגורל דומה לזה של אוקראינה.
לוקשנקו כבר עשה כברת דרך לא מבוטלת מערבה. ככל הנראה הוא הבין כבר מזמן שכלכלת בלארוס לא תיבנה מחברותה במועדון האירו-אסייתי לסחר חופשי של ולדימיר פוטין. לכן הוא פנה במקביל לדרך השנייה של התקרבות למערב.
ומכיוון שמאז הפלישה לאוקראינה ב-2014 פועל האיחוד האירופי לתקוע טריז גם בין רוסיה לבין בלארוס, זה די הצליח ללוקשנקו. האירופים הראו נכונות לתהליך מזורז של הסרת סנקציות מעל בלארוס, והחודש מלאה שנה לתהליך.
ב-15 בפברואר הוסרו רוב הסנקציות המדינתיות ונמחקו הרשימות השחורות של האיחוד האירופי על רוב האישים והחברות הבלארוסיות, הודות לסדרת מהלכים של לוקשנקו - ובהם שחרור אסירים פוליטיים וקיום בחירות פרלמנטריות.
אך דבר לא נעלם מעיניו של פוטין, ובמוסקבה נקטו אמצעים. חשבון הגז של בלארוס האמיר החורף פלאים, וחברת הגז הרוסית הממשלתית 'גזפרום' דורשת כעת ממינסק תשלום עבור חוב עתק בסך 550 מיליון דולר. בחודשים האחרונים מצא עצמו לוקשנקו במצב המזכיר את החורפים הקשים שעברו על אוקראינה בשנים שקדמו למלחמה, כאשר רוסיה עצרה את אספקת הגז והנפט דווקא בשיאה של העונה הקרה.
בצר לו פנה לוקשנקו לאיראן והחל לחזר נמרצות גם אחרי אזרבייג'ן כמקור אנרגיה חלופי. לכן, כאשר החליט אלכסנדר לפשין להגיע לביקור בבלארוס מכל המקומות בעולם, הוא נפל לידיו של לוקשנקו כפרי בשל. לא רק שהגיעה לידו האפשרות לחמם את היחסים עם אזרבייג'ן במחיר הפעוט של הסגרת לפשין - נקרתה בפניו גם ההזדמנות להשיב ולו במקצת את כבודו האבוד על ידי הצגת התנגדות לרוסיה.
הוא, לוקשנקו, יראה להם שהוא לא רוקד על פי החליל שלהם. ואם במוסקבה אומרים שלא יסכימו להסגרת אזרח שלהם למדינה שלישית, לוקשנקו לא יהסס לעשות בדיוק את זה.
כך הפך אלכסנדר לפשין, הבלוגר מישראל, לקורבן של משחק גיאופוליטי שלא היה לו שום קשר אליו. אלמלא הבלוג שלו, שבו כתב על ביקוריו בנגורנו-קרבאך, אזרבייג'ן לא הייתה דורשת אותו, לוקשנקו לעולם לא היה חולם לעצור אותו, וסרגיי לברוב לא היה דורש להימנע מהסגרתו. אבל זה בדיוק מה שקרה. וברגע שלוקשנקו החליט לשחק בגורלו של לפשין, נפתח התיאבון לעוד.
השלב הבא במשחק של לוקשנקו התרחש כאשר העכבר ממינסק החליט, למורת רוחו של החתול במוסקבה, על ליברליזציה במשטר הוויזות לבלארוס. לוקשנקו הכריז על פטור מוויזה ל-80 מדינות, כולל 27 מדינות האיחוד האירופי.
במוסקבה מאוד לא אהבו את ההתגרות הזו. ואם מבחינת לוקשנקו מדובר בניסיון למנף את הכלכלה הצולעת על ידי הקלה במשטר הוויזות, מבחינתה של רוסיה מדובר באפשרות שזרים מ-80 מדינות יגיעו לגבולה עם בלארוס וינסו להסתנן לרוסיה. כל זה היה קרוב לוודאי מתרחש גם בלי לפשין, אבל ככל הנראה הוא היה הקטליזטור.
גורמים במשרד החוץ בירושלים אמרו השבוע כי הם פועלים בערוצים גלויים וחשאיים למען לפשין, ואפילו הביעו תקווה שהוא ישוחרר בשבועות הקרובים. כאשר נשאלו על מה בדיוק נשענת התקווה הזו, לא הייתה להם תשובה ברורה. "אנחנו מקווים", אמרו וטרחו להדגיש שככל שיהיה יותר שקט סביב העניין כך ייטב, אך לא ברור על מה נשענת האמירה הזו.
מה שדי ברור הוא שבמשרד החוץ פספסו את חלון ההזדמנות, כאשר לפשין היה עדיין עצור במינסק. במקום להיתלות באילנות הרוסיים, או רק בהם, הדרך הנכונה יותר הייתה לפנות דווקא למוסדות האיחוד האירופי כדי שילחצו על לוקשנקו, רגע לפני שמסירים את הסנקציות מעל בלארוס. אבל בירושלים כנראה לא קראו נכון את המפה.
לפשין הפך כעת לנושא מרכזי בבאקו, ורק לחץ כבד בדרגים הגבוהים ביותר יכול לשנות את שצפוי לו, קרי תקופת מעצר של בין חמש לשמונה שנים. הטקסט שמופיע בפרסומים של סוכנויות הידיעות האזריות מדבר לא רק על כניסה לא חוקית לנגורנו-קרבאך, אלא גם על "קונספירציה עם תושבי האזור". השימוש במילה קונספירציה אינו מבשר טובות; הוא רומז לחקירה ממושכת שמעורבים בה אנשים נוספים, ואז נשאלת השאלה כמה זמן לפשין ייחקר.
האם בעקבות החקירה יחליטו גם להעמידו למשפט? אין לדעת. החלק היותר אופטימי בכל העניין הוא שהאזרים תמיד יוכלו לומר שבעקבות ממצאי החקירה החליטו לגרש את לפשין. זה יהיה המוצא הטוב ביותר. השאלה היא אם יש בישראל מישהו שמסוגל לנהל את זה כמו שצריך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם