המלחמה בסמים: הנשיא דוטרטה רוצה להוריד את גיל האחריות הפלילית לתשע
פעילי זכויות אדם מתריעים שהצעת החוק שבה תומך הנשיא תנציח את מעגל העוני והסחר בסמים, אך דוטרטה נחוש "ללמד אחריות" את ילדי בית הספר
באחת הפעמים שרודריגו דוטרטה דיבר על קמפיין המלחמה בסמים שלו, הוא הרהר בקול ברעיון של רצח ילדיו. אם בנו היה משתמש בסמים, אמר הנשיא באפריל, הוא היה הורג אותו במו ידיו. אחרי שבעה חודשים ו-7,000 מקרי הרג ב"מלחמת הסמים" שהכריז, ילדיו של נשיא הפיליפינים חיים ונושמים. אבל אי אפשר לומר את אותו הדבר על אלפי ילדים ובני נוער אחרים במדינה.
מלחמתו של דוטרטה בסמים הופכת במהירות לקמפיין נגד ילדי השכבות החלשות. מאז שעלה לשלטון ביולי שעבר, אחרי שהבטיח "להרוג את כל" הפושעים במדינה, חלק מהאזרחים הצעירים והפגיעים ביותר בפיליפינים נלכדו באש הצולבת, וילדים בגיל ארבע וחמש נורו למוות. אלפים אחרים איבדו במעשי האלימות את הוריהם, לעתים קרובות המפרנסים במשפחה, ורבים עוד יותר היו עדים לחיזיון המקברי של מסע קטל בתמיכת המדינה. הם שרדו את הירי במחבוא, או שנאלצו לראות גופות מושחתות מוטלות לתוך התעלות שבהן הם שיחקו 'מחבואים'.
כעת דוטרטה ובעלי הברית הפוליטיים שלו תומכים בחוק שיוריד את גיל האחריות הפלילית מ-15 לתשע, מה שיעניק לכוח המשטרה במדינה, הידוע בחסינות מפני מעשי האלימות שלו, טווח נרחב יותר למאבק נגד "חשודים" שעדיין יש להם שיני חלב. הנשיא קידם את הצעד כדרך לגדוע "דורות של פושעים" באיבם. גנבים בגיל בית הספר ובלדרי סמים צריכים "ללמוד אחריות", הוא אמר. טיוטת החוק מזכירה את ה"פינוק" שהוא מנת חלקם של עבריינים צעירים.
ארגוני זכויות אדם ופעילי רווחת הילד טוענים מנגד שחיי ילדים שנמצאים בשולי הסחר בסמים הם הכול מלבד פינוק. מתקפה על ילדים בגיל תשע, 11 או 13, הם אמרו, אינה מועילה ואף אכזרית. "המלחמה בסמים היא אלימה - עינויים, הוצאות להורג ומשפטי בזק נוצלו לחסל חשודים בשימוש בסמים", אמרה רואנה לגספי, מנכ"לית 'מרכז הזכויות ופיתוח הילד', המתעד את מעשי ההרג במלחמה בסמים. החוק הוא מאמץ להרחיב את הקמפיין הזה, היא הוסיפה, באמצעות הפללת קטינים ומתן לגיטימציה לאלימות ממשלתית נגד בני נוער.
הנשיא דוטרטה שיווק את קריאתו "לטבוח" בחשודים בשימוש בסמים כאמצעי להגן על דורות העתיד, אך נראה שהוא תופס את מותם של ילדים צעירים כדרך להגיע למטרה.
באוגוסט נורתה למוות ילדה בת חמש, דניקה מיי גרסיה, בידי חמושים לא מזוהים שהגיעו לסבא שלה, שנחשד בשימוש בסמים. לפי דיווחי התקשורת, כשהתוקפים נכנסו לביתה ניסה הסב לברוח דרך הדלת האחורית. דניקה, שהתרחצה בחדר האמבטיה, נפגעה מכדור שחדר לעורפה ויצא דרך לחיה הימנית.
זמן לא רב לאחר מכן נורתה ילדה בת ארבע בהיסח הדעת במבצע מעצרים של שוטר סמוי, כשנקלעה בין אביה שנחשד בשימוש בסמים ובין המשטרה. שני המקרים עוררו תרעומת ציבורית, אבל הנשיא ואנשי צוותו לא שינו את מדיניותם.
כשנשאל על מותם של ילדים בריאיון באוקטובר לרשת 'אלג'זירה', דוטרטה טען שהילדים ההרוגים הם "נזק סביבתי" של המלחמה. "יש כאן 3 מיליון מכורים לסמים, והמספר הזה צומח. כך שאם לא נתמודד ישירות עם הבעיה הזאת, לדור הבא תהיה בעיה חמורה", הוא אמר. "בארצי אין חוק שאומר שאיני יכול לאיים על פושעים. לא אכפת לי מה אומרים החבר'ה של זכויות האדם. יש לי חובה לשמר את הדור הזה. אם זה כולל פגיעה בזכויות אדם, לא אכפת לי", הוא קבע וצירף קללה, "אני חייב לזרוע פחד".
ואכן, לילדים ובני נוער רבים הפחד הוא בן לוויה קבוע כעת. קטינים המתגוררים בקרבת בגירים שחשודים במעורבות בסחר בסמים הם קורבנות ישירים של האלימות, וגם עדי ראייה למה שרבים מחשיבים כפשעים בחסות המדינה.
בסוף דצמבר הגיע צעיר בן 18, עדין ובעל דיבור רך שכיום עונה לשם "ריאן", לביתה של חברתו, כדי לראות אם אחיה יוכל לתקן את אופניו. ריאן, שעבד מאז שהיה בן 12, היה זקוק לאופניים כדי לנסוע לעבודתו. כשהיה בפנים התקרבו למקום ארבעה גברים על אופנועים, ירדו מכלי הרכב ופתחו באש לעבר הבית הרעוע. הם הרגו שבעה בני אדם, כולל שלושה בני נוער.
ריאן נורה בירכו הימנית, אך שרד. כעד הראייה היחיד שניצל מטבח "קשור בסמים", הוא חושש שיחוסל בידי מתנקשים רעולי פנים או בידי בעלי הברית שלהם במשטרה המקומית. הוא מתגורר כעת במקום מפלט: כנסייה במרכז מנילה. "זה המקום הבטוח היחידי", הוא אומר.
מומחים סבורים שהילדים שיסבלו ביותר מחוק הפשיעה החדש יהיו העניים. הרוב המוחלט של רציחות הסמים מכוון כלפי משתמשי סמים עניים וסוחרי סמים המתגוררים באזורים עירוניים צפופים. כפי שנכתב בדו"ח שפרסם באחרונה ארגון 'אמנסטי אינטרנשיונל', זו פחות מלחמה נגד סמים ויותר "מלחמה נגד עניים".
רבים מ-7,000 ההרוגים עבדו בתחומים האפורים בכלכלת המדינה. הם נהגו בריקשות, למשל, או מכרו מזון. חלק היו מפרנסים יחידים. משפחות בשכונות העוני של מנילה מתקשות להשיג את הסכום הדרוש לתשלום על הלימודים בבתי הספר או לרכישת מזון, שלא לדבר על הוצאות הלוויה. לדברי פעילי זכויות הילד, מעשי ההרג מנציחים את מעגל העוני שגורר ילדים ובני נוער לסחר בסמים.
לפי אחת מפעילות זכויות הילד הוותיקות בפיליפינים, שסירבה להיחשף בשמה מחשש שהמשטרה תפגע בה ובעבודתה, כמה מהילדים המוחלשים ביותר במנילה – כולל יתומים ובני נוער המתגוררים ברחובות – "נקטפו" בידי שוטרים שנדרשו למלא את המכסות שלהם במבצעים נגד הסמים. צעירים נעצרים "כי יש להם קעקוע או כי הם נראים רזים, כמו משתמשים בסמים", היא אמרה. לעתים קרובות הם נזרקים לבתי כלא למבוגרים, ואמורים לדאוג לעצמם.
לגספי מ'מרכז הזכויות ופיתוח הילד' אמרה כי מערכת הכליאה צפופה מדי, אינה זוכה לדי תקצוב, ואינה מותאמת להגן על קטינים ולשקם אותם. "כן, יש ילדים שמנוצלים בידי ארגוני הסחר בסמים לביצוע פשעים, אבל אנחנו טוענים שהילדים הללו הם קורבנות", היא קבעה. "אין להעניש ילדים באמצעות כליאתם בגיל צעיר. הם יחיו אז בתרבות של פשע. הילדים הצעירים יתערבבו בקרב מבוגרים או נערים בני 17 שביצעו מעשי רצח".
הארגון שלה וקבוצות להגנת הילד כמו יוניס"ף תוקפים בחריפות את חוק גיל האחריות הפלילית, ומנסים לשכנע את דוטרטה ותומכיו שמאסר ילדים נואשים לא ימנע מהם לשמש כבלדרים לסוחרי סמים או למכור סמים.
כל זה מותיר צעירים כמו ריאן, עד הראייה בן ה-18, עם אפשרויות מוגבלות בלבד. הוא לא ירגיש בטוח עד שהאנשים שהרגו את חבריו יהיו בכלא, או עד שדוטרטה יגביל את המשטרה. תוכניתו היחידה כעת היא להתחבא. הוא יישאר בכנסייה, הסביר ריאן, "עד שיגדל".
אקו"ם