גיבורות אמיתיות: גם בישולים וכביסה זה פמיניזם
את יום האישה אני רוצה להקדיש לנשים חרדיות המצויות הרחק מאור הזרקורים, אך צועדות לאורה של השלהבת הפנימית שלהן. הן שונות מאד ממני ומחברותי החרדיות שכבר מדברות ישראלית שוטפת, אבל פמיניזם אמור לאפשר לנשים להיות כל מי שהן חולמות, לא?
"בקרב הנשים החרדיות מתרחש השינוי הכי גדול" אומרים לי בעיניים בורקות "והוא קורה ממש עכשיו". הטענה ברורה, בכל היבט שבו בוחנים את האישה החרדית וזירת חייה בשנים האחרונות מגלים תמורות: יותר נשים חרדיות משתתפות בשוק התעסוקה, חלקן, לראשונה מאי פעם מעזות לדבר על קריירה. הן עורכות דין, רואות חשבון בכירות וסטרטאפיסטיות מבריקות, כולן משפיעות על הכלכלה הישראלית בלי להסמיק. יש לא מעט נשים בשרוול ארוך וגרביונים חדורות שליחות דקדושה - יזמיות חברתיות, אקטביסטיות בקהילה. נשים חרדיות כבר מדברות בריש גלי על מקומן בזירה הציבורית, בפוליטיקה. יותר נשים בפאה או שביס כותבות, מתראיינות ומשמיעות את קולן האינטלגנטי והמובחן הרחק מהעמדה המסורתית שבה היינו מצפות לראות אותן בין הסירים לשולחן השבת. והפמיניזם הישראלי סופק ידיו בהנאה- המהפכה מתרחשת ממש מול עינינו. והיא אכן מתרחשת, בצעדי ענק.
הנשים החרדיות שפרצו מחובקות אבל מה עם הרוב הדומם?
פלאש 90
אבל את היום הזה, שהוא יום האישה, אני רוצה להקדיש לנשים חרדיות אחרות. אלו שחונכו מאז יומן הראשון בגן לבנות בלבד ועד לשיעור האחרון בסמינר לייעוד אחד. שרוצות בכל מאודן להיות 'אידשע מאמע', לזכות ולפרנס בעל תלמיד חכם. אני רוצה להקדיש רגע של מחשבה לנשים שאולי נחשפו למילה המפורשת בפ' רק לאחרונה, אם בכלל. אלו שספגו ערכים אחרים, חדורי להט אידיאלוגי לא פחות מאחרות.
יש לומר כי רוב הנשים החרדיות מחזיקות את התפקיד הנשי שיועד להן בחרדת קודש, במסירות נפש של ממש למרות הקשיים העצומים. כאשר הן מביטות במראה הן רואות שם אולי אישה עייפה, עם קמטים קצת מוקדמים והרבה מאד עול על הכתפיים, גם זה של ניהול הבית ולצידו עול הפרנסה. אבל כל זה לא גורם להן לסטות מהמטרה. מהאמונה הלוהטת. הנשים הללו מעודדות את הבעל שלהן להשאר בכולל עוד קצת למרות ש'שעת ההשכבה' נותרת על כתפיהן בלבד. הן, אלו שמוותרות על תכשיט קטן לחג כי המצב בבית דחוק והן בעזרת ה' תקבלנה שכר כבר בעולם הבא.
פמיניזם לפי התפיסה שלי אמור לאפשר לנשים להיות כל מי שהן חולמות.
צילום: אי-אף-פי
ילדות חרדיות. נשים שלא נחפשו למילה המפורשת בפ'.
יוסי אלוני
הפמיניזם שלי הולך ומשתכלל עם השנים, והוא הופך מישות בודדת לעדה קטנה ומקפצת של חופש ואפשרויות. ובין כל הפמניזמים האלו נמצא גם אחד המוקדש לנשים החרדיות ההן, אלו שקל לחשוב שהן לא בוחרות כלל, שהן נכנעו לדרך שהתוותה להן. אלו שאם נצליח להביט בהן במבט חף מחשיבה נוקשה נגלה את החופש שלהן להחליט שהן מקדישות את חייהן לערך רוחני. שהן מוצאות את אושרן בתפקיד תומך לחימה, שהן מאמינות כי המימוש שלהן מתבצע, כן, כמה קשה לנשים כמונו לשמוע, דרך מעשה של מישהו אחר, דרך לימוד התורה של הגברים. אלו נשים, ותאמינו לי, ראיתי מקרים, שאם נשמוט תחת רגליהן את האידיאל הזה של לימוד תורה - הן יהיו פחות מאושרות, פחות שלמות. אלו נשים שראוי להעריץ על מאמצן האדיר לדבוק בחזון ולהצליח. כי פמיניזם, כמה מפליא, לא בא לשרת קפיטליזם קדחתני ולא להוסיף מוחות מבריקים לעולם המדע.
פמיניזם לפי התפיסה שלי אמור לאפשר לנשים להיות כל מי שהן חולמות, כל מה שעושה להן לחייך מבפנים.
זה נכון, כל הנשים הללו מאד שונות ממני ומהחברות החרדיות שלי שכבר מדברות ישראלית שוטפת, שמטרידות את מוחנו בבעיות סוציולוגיות ומייצגות את השינוי הכה מפתיע והמרענן ההוא שהביא הפמיניזם לעולמנו. אותנו מחבקים רבות. מחמיאים לנו, גורמים לנו להרגיש נכונות ואמיצות. אבל אם זה היום האחד בשנה בו אנחנו מצדיעות לנשים חזקות, בלתי מתפשרות שמנצחות ומשיגות את החלום שלהן למרות כל הקשיים מסביב, אני רוצה להקדיש אותו לרוב הדומם של 400 אלף הנשים החרדיות בישראל.
נשים שמחזיקות בתמונת ניצחון שונה לחלוטין מהופעה מוקפדת במגזין עסקי, נשים שלא רוצות להיות "כמו", שלא רוצות להיות "שוות ערך" לעולם הגברי, נשים שהעולם הפלורליסטי החדש שנטמעתי בו מאפשר לי לראות אותן בהערצה ענקית למרות שהן מגשימות יעד אחר לחלוטין מהיעד האישי שלי. הן הגיבורות האמיתיות שלי היום. אותן הנשים, אחיותי נשות החיל, המצויות הרחק מאור הזרקורים אך צועדות לאורה של השלהבת הפנימית שלהן. גאוותי הגדולה להיות שייכת לעדת הנשים החרדיות שבאומץ, תבונה והרבה מסירות מחזיקות על גבן, בלי מליצה, מגזר שלם.
רחלי איבנבוים, יזמית חברתית, ראש תחום חברה חרדית במכון 'שחרית'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם