ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

תככים בעבודה? "מבחוץ זה נראה הרבה יותר רע מאשר מבפנים"

ח"כ רויטל סויד מלמדת זכות על קושרי הדילים, רואה את ריבוי המתמודדים לראשות המפלגה כמחמאה, וגאה בהצלחתה בוועדה למינוי דיינים. מפוליטיקה, אגב, היא סולדת. ריאיון

"לא באתי לפוליטיקה בשביל 'סיבובון'. באתי כדי להטביע חותם, לשנות ולהתקדם הלאה להנהגת המדינה". את הדברים הללו אומרת ח"כ רויטל סויד מהעבודה, כשאנו מתיישבים לשוחח על מפלגתה שטבעה בימים האחרונים בבוץ סמיך של תככים, שקרים ופוליטיקה קטנה.

היא אמנם לא נמנית עם הרשימה הארוכה מאוד של המתמודדים לראשות המפלגה בקיץ הקרוב, אבל אפשר להתרשם ממנה כי המצב הזה זמני בלבד. "אני רק חושבת שצריך להתחיל מסלול בסבלנות, ללא ציניות ופוליטיקה מלוכלכת".

בעקבות חשיפת ההקלטה של השיחה בין איתן כבל לשלי יחימוביץ', שבה נרקם דיל בין השניים על תמיכה הדדית בהתמודדויות הצפויות בהסתדרות ובמפלגה, שאלתי את סויד אם השלהבת שנפלה בארזי האמינות והיושרה לא מוציאה לה את החשק.

היא משיבה שאף שמפלגת העבודה נמצאת באחד מרגעי השפל שלה, היא לא ממהרת להספיד אותה. "זו תקופה מכוננת עבור המפלגה ועבור הפוליטיקה הישראלית, שעוברת שינויים מפליגים", היא אומרת.

"לפני שנתיים, כששאלו אותי איך זה להיות בפוליטיקה, עניתי 'הכול מדהים, חוץ מהפוליטיקה'. עם הזמן התחלתי להבין שיש כאן עסקת חבילה. אני רק מקווה שאשאר נאמנה למה שאני מרגישה וחושבת, אף שלא תמיד זה קל, ולא ליפול לפופוליזם זול.

הקלטות חשפו: הדיל בין כבל ליחימוביץ (באדיבות: חברת החדשות של ערוץ 2)


"לגבי כבל ויחימוביץ', בוא ניתן להם ליהנות מהספק. זו הייתה מבוכה גדולה לכולם. הם מכחישים שהיה דיל, ואם היה - איך אמרו ב'ארץ נהדרת'? 'לא קרה, ואם קרה, אז מה קרה?'. בפוליטיקה יש תמיד בריתות ודילים.

"התרעומת היא מדוע הדבר לא נחשף ומדוע שיקרו. כעורכת דין אני אומרת לך שההסכם ביניהם סובל את הפרשנות שהם נתנו לו. הסעיף האומר כי יתמכו זה בזה בבחירות אינו מעיד בהכרח על דיל".

סויד פחות אהבה את הביטויים הגסים שהשמיע כבל בשיחות המוקלטות, במיוחד לנוכח העובדה שהיא עצמה הקימה את השדולה למיגור השיח האלים, הבריוני והמסית בכנסת. "אני בטוחה שהוא מצטער על האמירות האלה. הוא דיבר מדם לבו ברגע מאוד אמוציונלי".

נראה לך תקין שהם יוצאים נגד החלטה מפורשת של המפלגה לתמוך בניסנקורן לראשות ההסתדרות?
"אנחנו באמת נשב ונקבע כללים, אבל כל עוד אין כללים כל אחד יכול לפעול כפי שהוא מוצא לנכון".

מאז נאום הלווייתנים המתאבדים המפורסם של חיים רמון ב-1994, נדמה שיצר ההתאבדות של המפלגה רק הולך וגובר.
"בכל מפלגה יש תככים פנימיים, אך אצלנו, אולי בגלל די-אן-איי מובנה, עימותים נקודתיים ולא אידאולוגיים פורצים החוצה. מצד אחד זה טוב כי אתה מקבל את מה שאתה רואה, אך מצד שני זה רע כי בציבור המפלגה נתפסת כמפלגה מסוכסכת שרבה עם עצמה. אני רוצה לחדש לך משהו: מבחוץ זה נראה הרבה יותר רע מאשר מבפנים. בסופו של דבר אנחנו מחבבים זה את זה".

כמו רבין ופרס?
"בסופו של דבר גם הם היו כרוכים זה בזה, ולא רק 'אחרי מות'. העימותים שלנו מתוקשרים ומפרנסים יפה את דפי העיתונות, אבל ברגעי האמת אנחנו יודעים ללכת יחד".

וגם להחליף את המנהיג כל שנתיים. מאז רבין היו לכם שבעה יושבי ראש. בליכוד היו רק שניים בכל אותן שנים.
"זו החוקה. אם יש מנהיג שלא יכול לחזק את המפלגה אחרי כישלון בבחירות, החוקה קובעת שיש ללכת לבחירות אחרי 14 חודשים".

כלומר, אתם עומדים עם סטופר ביד ומצפים ממנהיג שיצליח לשקם מפלגה שלמה בתוך שנתיים?
"לא תמיד צריך לשקם. אחרי הבחירות האחרונות שבהן קיבלנו 800 אלף קולות ו-24 מנדטים, קשה לומר שלמפלגה דרוש שיקום. צריך רק אורך נשימה. לא משנים את החוקה".

גם אם החוקה מחייבת ולא רוצים לשנות אותה, אפשר להחליט שאיש לא יתמודד מול המנהיג.
"אנחנו מפלגה דמוקרטית. נכון שהדבר מחליש את המפלגה, ולדעתי יש לשנות את החוקה ללא קשר לזהות היו"ר. אחרי שהרצוג נבחר וזכה ב-24 מנדטים בבחירות אין צורך בשיקום אלא בשקט תעשייתי".

סויד ממקמת את מפלגתה במרכז. "במפא"י של פעם, רבים הצליחו להסתופף בצלה בשל גישתה הביטחונית, הכלכלית וכמובן החברתית. אחרי שהימין עלה לשלטון נוצרה זהות חדשה, והיא מזוהה עם השמאל. אני נמנית עם הזרם המרכזי במפלגה וכך גם רוב חברי הסיעה. היא חייבת לחדד את זהותה כמפלגת מרכז-שמאל הפונה למנעד רחב של קהלים".

אולי בעצם זו הבעיה של מפלגת העבודה, שהיא אינה חוזרת לכור מחצבתה בשמאל אלא מדשדשת במרכז?
"לא. כשאתה מתיימר להיות מפלגת שלטון, מנעד השיח שלך חייב להיות רחב יותר. חוץ מזה אינני יכולה להתנתק ממפא"י המיתולוגית, שהייתה מפלגת מרכז".
   
אבות התנועה, מ'הפועל הצעיר' ועד 'אחדות העבודה', מכצנלסון ועד ארלוזורוב, היו נעלבים קשות עכשיו.
"רבין לא היה איש שמאל, גם לא פרס בתקופות מסוימות. רבות מהעמדות שאנו משמיעים היום, כמו בנושאי שלטון החוק והדמוקרטיה, בוטאו בעבר בידי מנחם בגין וז'בוטינסקי. אנחנו נוקטים עמדות שפעם היו של הליכוד, שבעצמו פנה חדות ימינה, וכך גם הציבור".

אבל השמאל היום מתפאר בכך שהליכוד, לפחות בחלקו הגדול, עבר מרעיון ארץ ישראל השלמה לרעיון הפשרה הטריטוריאלית ואימץ את עמדות השמאל.
"ממש לא. בליכוד שולט אותו חלק שממשיך לתמוך בארץ ישראל השלמה. הקריאות לשתי מדינות הן או פופוליסטיות או נאמרות מן השפה ולחוץ ומעולם לא עמדו למבחן".

בתקופה האחרונה כמעט שלא עבר יום שבו לא הכריז מאן דהו על מועמדותו לראשות מפלגת עבודה. בפריימריז הצפויים ב-3 ביולי יתייצבו מול הרצוג ח"כ עמיר פרץ, המבקש לחזור לתפקיד אחרי הרפתקה קצרה ב'תנועה' של ציפי לבני, ח"כ עמר בר-לב, השר לשעבר מ'כולנו' אלי גבאי, ומועמד חיצוני - עו"ד אלדד יניב.

בנוסף לכך השמיעו הצהרת כוונות גם הח"כים אראל מרגלית ואיתן כבל, ועל הגדר יושבים שני הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, ראש השב"כ יובל דיסקין, וכמו תמיד יש מי שמייחל לשובו של אהוד ברק.

 
שאלתי את סויד אם ריבוי המועמדים מעיד על "מכירת סוף עונה", או דווקא על ביטחון שהמפלגה מסוגלת לחזור לשלטון. "אני לא הייתי מסתכלת על מספר המתמודדים אלא על איכותם", אומרת סויד.

"רובם ככולם אנשים ראויים שעשו דבר אחד או שניים בחייהם. אתה רואה אנשים קופצים על העגלה שכולם אומרים שהיא מקרטעת, שוקעת או טובעת, וזה מעיד על כך שהיא שוקקת חיים, שועטת קדימה וצופה פני עתיד".

כמי שמובילה אג'נדה נשית, לא מפריע לך שברשימה הארוכה אין ולו אישה אחת?
"זה צורם, הייתי רוצה לראות אישה מתמודדת. עם זאת, הנהגת מפלגה איננה משחק ילדים, במיוחד בימים אלה. נדרשים אחריות, מנהיגות, ניסיון בעבודת קבינט, ניסיון פוליטי. כרגע יש לנו שתיים: שלי יחימוביץ' וציפי לבני, אך הן בוחרות שלא להציג את מועמדותן. להעמיד אישה שאינה בשלה להנהגת מפלגה רק בשל היותה אישה - את זה איננו רוצות. כשיש גברים ונשים ראויים באותה מידה, צריך לסייע בקידום הנשים".

רבים במפלגת העבודה מצרים על כך שיחימוביץ' אינה מתמודדת הפעם ורוצים לראות אותה שבה למנהיגות. אחרים מתריעים על כך שעמיר פרץ מתבסס שוב על 'מפקד ארגזים', אחרי שהתברר כי ברשימת המתפקדים שלו במגזר הערבי יש רבים שכלל לא ידעו שהם כאלה. סויד דוחה את הטענות.

"אני לא מקבלת את האמירה על מפקד ארגזים. היום מתפקדים עם כרטיסי אשראי, ואם הייתה בעיה היא הייתה נחקרת. יש אנשים שאינם מעוניינים שישגעו אותם במיילים ובמסרונים, ולכן הם מתפקדים בלי ששמם ייחשף".

שאלתי את רויטל סויד אם אינה מצטערת שלא העניקה להרצוג גיבוי בימים שבהם דובר על אפשרות כניסה לממשלה, במיוחד כשנודע דבר הפסגה הסודית שנערכה בעקבה והאפשרות לקדם יוזמת שלום אזורית. לדבריה, הרצוג שגה כשלא שיתף את חברי המפלגה במסמך ההצהרה המשותפת שגיבש נתניהו שבעה חודשים אחרי הפסגה, כדי לבצר את הבסיס להקמת ממשלת אחדות.
  
"יש תחושת החמצה של בדיעבד, כי בזמן אמת איש לא ידע. כולם הרגישו שיש כאן ריצה כדי לקבל שמונה תיקים ותו לא. אז לא. לשם כך לא נכנסים לממשלה. אין ספק שאם היינו מודעים להזדמנות שיכולה להביא לשינוי אזורי במזרח התיכון המדמם והסוער הזה, שמשפיע על אירופה ושגלי ההדף שלו מגיעים עד אמריקה, ודאי שהיינו תומכים. הרצוג ידע ושגה כשלא שיתף, וספג ביקורת עזה, כולל ממני.

"כשאמרו שיש לאפשר לו לנהל את המהלך, לא הבנתי במה מדובר וסברתי שמדובר בתיקים וכיבודים. הוא היה צריך לכנס אותנו ולרמוז שיש משהו גדול על הפרק, ולבקש לנהל את המו"מ בשקט; אך הוא לא עשה זאת. באותה תקופה החלה ההידרדרות שלנו בסקרים, כי זה נראה כמו רפיסות ורצון להיכנס לקואליציה בכל מחיר".

לטובת העניין הגדול הזה, כפי שאת מכנה אותו, הוא היה צריך גם לוותר לנתניהו על דרישתו לקבל את כל ההבטחות בכתב?
"אינני מגלגלת את האשמה לפתחו של הרצוג. בסופו של דבר בפוליטיקה אתה שוקל על מי אתה יכול לסמוך. אם שותפיו הפוליטיים של נתניהו אומרים שהוא לא אמין, מה יגידו אלה שאינם שותפיו?" 

עו"ד רויטל סויד (50), טלי בפי מקורביה, גדלה במשפחה מפד"לניקית שורשית בחדרה, ומצד אמה היא נצר למשפחה ירושלמית ספרדית ותיקה. את נעוריה בילתה בבני עקיבא, ובתיכון למדה באולפנת כפר-פינס. היום היא מתגוררת ברעננה, נשואה ואם לארבעה, ושומרת על אורח חיים דתי.

   
את הקריירה המשפטית החלה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז תל-אביב, אך במהרה פתחה משרד עצמאי שבו ייצגה לקוחות בעבירות פשיעה חמורה, וכן ייצגה בהתנדבות נפגעי תקיפה מינית וקורבנות אלימות. את הקריירה הפוליטית החלה בלשכת עורכי הדין, והייתה סגנית יו"ר מחוז תל-אביב. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 נבחרה למקום ה-14 ברשימת העבודה, והוצבה ברשימת המחנה הציוני לכנסת.

היא מקווה ששיתוף הפעולה הפורה עם 'התנועה' של לבני יימשך גם לקראת הבחירות הבאות. "ללבני יש יכולות הנהגה מוכחות, ואני יכולה להתחבר לדברים שהיא אומרת". כשאני מעיר שלבני גדלה על מורשת ארץ ישראל השלמה, סויד מזכירה לי שהיא עצמה גדלה על מורשת המפד"ל.

לשאלה הבלתי-נמנעת מה לילדה טובה מפד"ל במפלגת השמאל הזו, היא עונה: "אני לא שמאלנית. מצאתי במפלגה בית לדעותיי. בקהילה שאני חיה בה ובערים אחרות יש דתיים רבים שמאמינים בפתרון שתי המדינות. ארץ ישראל השלמה היא חזון, אבל אנחנו צריכים לראות מה עושים עם 2.5 מיליון הפלסטינים החיים כאן. אני רוצה לחיות בשלום ובבטחה".

כשהיא מספרת כיצד הגיעה לכנסת, עיניה מתמלאות לפתע דמעות. "לא הייתה לי אוריינטציה פוליטית, אף שגדלתי בבית מפד"לניקי רצוף עשייה. אמי הייתה אפילו פעילה ב'אמונה'. ואז הגיע 'צוק איתן', ובני הבכור ירין שירת אז בדרום. בקיץ ההוא ברעננה, במזגן, חשתי חוסר אונים שלא חשתי קודם. זו הייתה חוויה מטלטלת.

"במוצאי שבת קיבלתי טלפון מירין: 'אמא, זה היה אצלנו. הכול בסדר, תודיעי לאבא'. התברר שהוא ניצל בנס מפצמ"ר שהרג חמישה מחבריו. מובן שמיד נסעתי אליו, וראיתי ילד חסר הבעה. בדרך חזרה אמר לי ניצן בעלי, 'יכולנו לחזור הביתה במצב אחר לגמרי'. למחרת בבוקר נחטף הדר גולדין.

"שבת שלמה לא ידענו מה קורה. בקבלת השבת בבית הכנסת לא ידעתי על מה להתפלל ומה לבקש עבור משפחת גולדין. זו הייתה נקודת שבר בשבילי. לא ידעתי את נפשי. אדל הקטנה ביקשה את תשומת לבי, ומשלא קיבלה אמרה: 'תפסיקי לבכות על חיילים מתים, תטפלי בנו'. חיבקתי את שני ילדיי הקטנים ואמרתי: 'לא יהיה יותר מצב שאני אהיה באזור הנוחות שלי ולא במקום שבו משפיעים. זה הרגע שבו החלטתי ללכת לפוליטיקה".
 

 
בכנסת ייסדה את השדולה למניעת אלימות ברשת, והצליחה לטלטל את ראשי פייסבוק כאשר העבירה, בינתיים בקריאה טרומית, את 'חוק הפייסבוק': על פי הצעת החוק יידרשו ניטור והסרה של תוכני הסתה לטרור, כמו קריאות האימאמים לרצח יהודים או סרטי הדרכה להכנת אמצעי חבלה.

"זו הצעת חוק שאין שנייה לה בעולם. הגשתי אותה אחרי שראיתי שהשיחות שלנו עם ראשי החברה אינן מתקדמות לשום מקום. אלה תכנים של הסתה לטרור. הכרחנו אותם להוסיף כפתור דיווח על תכנים כאלה לדף הפייסבוק".

סויד נבחרה לאחת הוועדות הרגישות ביותר: הוועדה לבחירת דיינים. היא אחת מארבע נשים שלראשונה מכהנות בוועדה, והדבר נתן את אותותיו בבחירת 32 דיינים לבית הדין הגדול, בהם שניים מהמגזר הדתי-הלאומי. "חורה לי שלא הצלחנו למנות את הרב אוריאל לביא לבית הדין הגדול. לא השגנו עדיין מה שיכולנו להשיג, שלא תהיה קבוצת רבנים הנפסלת בשל הזרם שהיא משתייכת אליהם, כמו 'צהר'", היא מודה.

"מי אתם שתפסלו רבנים אורתודוקסים שומרי הלכה בשל השקפת עולמם?! אראה הישג במינוי דיינים מתונים ואוהבי אדם המביטים על נשים וגברים באורח שוויוני, שישנו את הצביון והגישה בבתי הדין. באופן טבעי הם אלה באים מהכיפות הסרוגות. הרי את ההלכה אפשר לפרש באופן מחמיר שגורם עוול לנשים, ואפשר גם לפרשה באופן שמנסה לפתור את בעיותיהן.

"לצערי הקריטריונים למדידת המועמדים הם צבע כיפתם או מוצאם העדתי. שירות צבאי אמנם אינו מבחן לדיינות, אבל הוא בהחלט מבחן לזה שאתה חלק מהעם ומהציבור שלך, ונלחמנו בעבור זה".

היא מעידה על עצמה שאינה יכולה לסבול את הפוליטיקה הצינית והפופוליסטית. "הצלחתי להיבחר למקום ה-14, רק הקב"ה יודע כיצד. אני פה כדי להיות שליחה של עם ישראל. עמדתי במשפטים הרי גורל ותמיד ביקשתי להיות שליחה נאמנה שלא תצא תקלה מתחת ידה, ואת זה אני מבקשת גם היום".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg