מאז ועד כאן: תולדות תאגיד השידור הציבורי
כיצד הפך רה"מ נתניהו מתומך נלהב בהחלפת רשות השידור, שאמר כי "רפורמה היא חיונית וההצלחה של המהלך היא מובטחת" לאדם שמאיים לפרק את הממשלה אם יקום התאגיד הציבורי החדש?
מאבק יצרים אדיר מטלטל את המערכת הפוליטית סביב הקמת תאגיד השידור הציבורי "כאן", אשר נועד במקור להחליף את רשות השידור ההיסטורית - יש שיאמרו הארכאית - בדגם משופר של שידור ציבורי ומודרני. אך התאגיד, עוד בטרם עלה לאוויר, מהווה כעת סכנה ממשית לקואליציה ועלול להוביל לבחירות, רק שנתיים לאחר הקמת הממשלה ה-34. איך התגלגלו הדברים עד למצב העניינים הנוכחי? להלן סקירה קצרה של תולדות התאגיד.
מטרת תאגיד השידור החדש היתה להחליף את רשות השידור, אשר עם השנים גברו ההשגות והטענות כלפיה, וכן התחזקה התפישה הכללית שהיא הידרדרה אל מחוזות חוסר הרלוונטיות. הסיבות להידרדרות הן עניין שלמחלוקת, אך האשמים המיידים הם פוליטיקאים כאלה ואחרים שניסו לשלוט בתכני השידורים, ועדי עובדים חזקים (ואולי חזקים מידי) שלא אפשרו קדמה וגמישות, ואגרת הטלוויזיה שנגבתה שנים רבות ועוררה סלידה עזה בלב האזרחים כלפי הרשות.
עלייתם לאוויר של הערוצים הפרטיים ולאחר מכן של ערוצי הלוויין רק הדגישו את הבעיות. רשות השידור התקשתה לערוך את ההתאמות המתבקשות, ו-וודאי שלא ביצעה רפורמה מקיפה שיכולה הייתה להצעיד אותה אל העידן החדש ולשחררה מהכבלים הרבים שאחזו בה.
ביולי 2013 שכר שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, חברת ייעוץ חיצונית שתבחן את עתיד רשות השידור. לקראת מינויה, הקפיאו ארדן ושר האוצר יאיר לפיד את תקציב הרפורמה ברשות השידור, על רקע הערכות שיוקם גוף ציבורי חדש. אחד התומכים הנלהבים של המהלך היה לא אחר מראש הממשלה, בנימין נתניהו.
לפי נתוני הבדיקה הוקמה "ועדת לנדס". במרץ 2014 הוחלט שאגרת הטלוויזיה תבוטל החל מ-1 באפריל 2015 ושבמקום רשות השידור יוקם גוף שידורים חדש. בעקבות זאת, החליטה הממשלה בחוק ברוב גדול על סגירת רשות השידור ופתיחת התאגיד במקומה.
נתניהו שתמך בחוק אמר אז: "עובדי הרשות הטובים, ויש רבים כאלה, ימשיכו לעבוד ברשות החדשה, ועובדי הרשות שיפרשו יזכו לתנאים הולמים והוגנים. הרפורמה הזאת היא חיונית. אנחנו רוצים שידור ציבורי יותר חזק. הוא צריך להיות יעיל והוא צריך לעבור שינוי שקוראים לו במשך שנים רבות. היא לא בלי בעיות, היא בוודאי גם תעבור שינויים כאלה ואחרים במהלך החקיקה, אבל הכיוון הוא ברור, והתוצאה לדעתי גם מובטחת".
ראש הממשלה הוסיף ואמר: "אנחנו באים לממש סוף-סוף את הרפורמה, שעיקריה הם קודם כל שאזרחי ישראל יפסיקו לשלם אגרת טלוויזיה מהשנה הבאה, ובכך יבוטל המס הזה שגובה יותר מ-300 שקל בשנה מכל משפחה".
התנגד לחוק עמיר פרץ, אז השר להגנת הסביבה, שטען שהמהלך מהווה פגיעה חמורה בעובדים: "כל הכישלונות של המנהלים מוטלים על העובדים, תוך ביטול הסכמים שנחתמו עמם בעבר", אמר. ח"כ זהבה גלאון (מרצ) אמרה: "נתניהו, אבי-אבות ההשחתה ברשות השידור, ארדן ולפיד חתומים על תעודת הפטירה של 2,000 עובדים. גישתם אינה מייצגת מחויבות לשידור הציבורי, אלא מהלך פוליטי ופופוליסטי".
בעקבות החלטת הממשלה, הוקמה ועדה בנושא בכנסת בראשות ח"כ קארין אלהרר. ביולי 2014 אושר חוק השידור הציבורי החדש, שאחד מסעיפיו קבע שלפחות רבע מעובדי התאגיד יגיעו מרשות השידור ומהטלוויזיה החינוכית.
השר ארדן אמר עם אישור החוק: "היום אנחנו מתקנים את המעוות. מחזירים לעם ישראל את מה ששייך לו. השידור הציבורי מפסיק לקחת ומתחיל לתת. עם ישראל יקבל בקרוב תמורה ללא אגרה. החוק הזה הוא בשורה לכל מי שהתרבות והחברה הישראלית יקרה לו.
"החוק הזה הוא בשורה לכל מי שיודע שהחוסן שלנו לא נמצא רק בצבא חזק, אלא גם ביצירה, בהיסטוריה, בתרבות ובמורשת ישראל. בייחוד בימים לא קלים אלו, החוק הזה והדרך שבה הוא נחקק, הם עוד הוכחה לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית".
האות הראשון לסיבוך העניינים ניתן עם דחיית פירוק רשות השידור. המועד שנקבע לפירוק, ה-31 במרץ 2015, נדחה, והוחלט כי הרשות תפורק עד אוקטובר 2015. אלא שביולי נדחה הפירוק פעם נוספת, ובמרץ 2016 בשלישית.
ביולי 2016 הסכימו נתניהו ויו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, לפעול לדחיית מועד פירוק רשות השידור והפעלת התאגיד לתחילת 2018. ההסכמה עוררה התנגדות, משום הפגיעה במאות עובדי התאגיד שכבר גויסו.
בהסכמה נוספת, הפעם בין נתניהו לשר האוצר משה כחלון, נקבע לפעול לדחיית שידורי התאגיד עד ל-30 באפריל 2017 - אלא אם יודיע התאגיד כי הוא מוכן לעלות לשידור כבר בראשון בינואר 2017. ראשי התאגיד אכן ביקשו לעלות לשידור במועד המוקדם מבין השניים - אך נתניהו וכחלון סיכמו ביניהם שהתאגיד בכל זאת יחל בשידוריו ב-30 באפריל 2017.
למרות תמיכתו בתאגיד בראשית דרכו, החל להסתמן כי המתנגד הגדול להקמתו הוא ראש הממשלה נתניהו. נתניהו פנה לתאגיד באמצעות מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, והציע שיקבל לשורותיו עיתונאים שתואמים יותר את רוחו ומשנתו, כמו העיתונאי מיקי מירו. בשיחות סגורות אמר נתניהו שכל תהליך ההקמה של תאגיד השידור, וכן חברי המועצה שנבחרו, המנהלים והעובדים, אינם לרוחו וביוני 2016 החלה שרת התרבות מירי רגב להשמיע גם היא ביקורת על התאגיד.
רגב דרשה שתחנות הרדיו של התאגיד ייצגו את "כלל הציבור" ולא שיקימו "גלגל"צ 2", לדבריה. "לא אתן שכספי ציבור יממנו שוב תחנה אליטיסטית, מתנשאת ומנוכרת שמייצגת מחנה פוליטי אחד", אמרה השרה. בהמשך הודיע יו"ר הקואליציה דוד ביטן שבכוונתו להגיש הצעת חוק פרטית לביטול התאגיד. "ברור לנו שהתאגיד יהיה תאגיד שמאל מובהק, לפי ההרכב שלהם ומה שהם מדברים", טען ביטן.
בדיון ממשלתי בנושא התאגיד אמרה רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? מה, נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים? לא נבחרנו להיות עבדים של פקידים", אמרה רגב. "מקימים כאן עוד סניף של הברנז'ה". גם השר אופיר אקוניס (ליכוד) הצטרף לעדת המתנגדים ואמר: "עושה רושם שהתאגיד לא נבנה בדרך שתביא לנו את הגיוון בדעות, בעמדות ובזרמים בחברה הישראלית. אין שם עולים מברית המועצות או מאתיופיה". שר הפנים אריה דרעי הלין על שאין בתאגיד ייצוג לציבור החרדי: "אני מוכן לתת פרס למי שימצא בתקשורת הכללית בישראל עיתונאי חרדי עם כיפה שחורה. אין אף אחד. גם העיתונאים לענייני החרדים ולענייני דתות הם כולם כיפות סרוגות".
העימותים התעצמו כשהתברר כי, למרות ההכחשות הנמרצות, נתניהו הוא אכן התומך העיקרי בביטול גוף השידור החדש. בתוך כך תמך רה"מ גם בהצעת החוק של ראש הקואליציה ביטן לביטולו המיידי של התאגיד ולהחייאת רשות השידור. המציאות הסלימה עוד יותר בסוף השבוע האחרון, כשראש הממשלה אמר: "הקמת תאגיד השידור הציבורי הייתה טעות, אבל לא מאוחר מדי לתקן. אני קורא לשר האוצר לתמוך בדחייה של חצי שנה בהפעלת התאגיד ובחוק שיגביר את הפיקוח על התקשורת - כי זה מה שהעם רוצה".
לימנו התייצבה רגב, ששיגרה אמש הודעה: "שמחתי לשמוע את דברי ראש הממשלה שהקמת התאגיד הייתה החלטה שגויה. כפי שהוא אמר, טעויות צריך לתקן, בוודאי אם הן על חשבון משלם המסים. צריך לעשות את זה 'כאן' ועכשיו".
אקו"ם