ראשי » חדשות » בארץ

"הייתי צריך להיות פושע בשביל להחזיק כוורות"

בשיחה עם 360 סיפר נעמן דג, חקלאי ממושב לכיש, על המצב העגום בשטח, ועל המלחמות שהוא נאלץ לנהל עם גנבי הכוורות והבקר. "אני נלחם. אני לא יכול לשנות את החוקים, אבל בחלק הקטן שבו אני נמצא אני מנסה לשרוד – כל הענף הזה מנסה לשרוד"

בעקבות תחקיר 360, נעמן דג, חקלאי ממושב לכיש, כוורן ומגדל בקר כבר יותר מ-25 שנים, סיפר ל-360 על המציאות בשטח. לפני כשבועיים נגנבו לו מהשטח שני עגלים לאור יום. חניכי תוכנית המנהיגות בשומר החדש ראו את הרכב שעליו הועמסו העגלים נמלט מהשטח, אך הם לא הצליחו לאתר את הגנבים והעגלים לא נמצאו.

"שטחי המרעה הם שטחים פתוחים", מסביר דג. "באירוע הזה ארגון השומר החדש היה בשטח, אבל אי אפשר להיות בכל השטח – אלה חלקות של 1,500 דונם. נכנס אוטו ממקום שלא ראו, העמיס שני עגלים, ועד שהספיקו להגיע – הוא ברח".

עם זאת, דג מעיד שנוכחות של חברי ארגון השומר החדש בשטח מצמצמת מאוד את הגנבות. "היום אנחנו שומרים על העדר ביחד עם השומר החדש ועם מתנדבים רבים, והכול ביחד עולה פי שניים ממה שעדר יכול לייצר מבחינת הכנסה", הוא אומר. "הסיבה לעזרה הזאת היא שאנשים מבינים שאם העסק יתמוטט כלכלית אני אעזוב את השטח, ובעוד 20 שנה ראש מועצת לכיש יהיה אחמד טיבי או משהו כזה. זה מה שקורה בנגב".

לדבריו, לכיש החזיקה עדר והפסידה עליו שנים על גבי שנים, ויום אחד החליטו לסגור את העסק. "קבוצה של חברים קנו את העדר לפני יותר מ-25 שנה. כשהתחלנו להפסיד כולם עזבו את העדר בזה אחר זה, ואני נשארתי אחרון", הוא אומר.
 
דג מספר שבעבר הייתה גנבת הכוורות נפוצה מאוד, אך בעזרת הברחת הגנבים והרתעתם הצליחו לצמצם את התופעה וכמעט להעלים אותה. "אני כוורן במקצוע שלי. הייתה תקופה בין השנים 2003 ל-2004, שבה גנבו לי 50 אחוז מהכוורות. כל כוורת שנייה – או שגנבו אותה, או ששדדו ממנה את הדבש".

הוא  מסביר שהגנבות נפסקו מכיוון שהוא הגן על עצמו בעזרת נשק: "הסיבה שהפסיקו לגנוב היא שאף פעם לא יריתי באוויר כשהייתי מתקרב לכוורות. היו איתורנים, וכשהזיזו כוורת היינו יודעים. זה מכשיר נהדר שמזעיק אותנו. לא יריתי באוויר, לא הרגתי ולא נתפסתי. זה סיפור של חקלאי שהצליח לשמור על השטח שלו".

דג מתאר את המאבק שהוא מנהל במהלך השנים: "במשך שנתיים תפסנו להם 15 מכוניות, שמונה חמורים וכמה טרקטורונים. הצלחנו לקחת חמישה טנדרים פלסטינאיים, ותמיד מוצאים שם איזו חרב או גרזן חדש, או מקל עם מסמרים בולטים, או קרש עם מסמרים, כדי שכשאני אתקדם לכיוון הכוורות האוטו יתפנצ'ר ואני לא אוכל להמשיך לנסוע. הם פשוט ניהלו אתי מאבק על הרכוש שלי – זה לא יאומן מה שהיה. מי שביצע את הגנבות של הכוורות והבקר באותו הזמן היו ערבים מהשטחים. זה לא תענוג גדול ללכת לישון ופתאום צריך לרוץ כמו מטורף ולפחד".

טל זמיר על פשיעה חקלאית, מתוך תחקיר 360 
 

לטענתו, בתקופה הקשה של גנבת הכוורות היו הערבים שביצעו את הפשיעה משתפי פעולה של ישראל: "השב"כ גייס אותם כדי למנוע פיגועים ביהודים, וכל זה על חשבוני ועל חשבון חיי. ברגע שגונבים לך, אז עושים לך לפעמים מארבים, והייתי צריך להיות פושע בשביל להחזיק את הכוורות".

אך למרות שתקופות חולפות ובאות, דג מעיד כי העוול שנעשה לו ולחקלאים עדיין קיים. בכל זאת הוא מנסה להילחם ולשרוד: "לא כבשנו כי אם נכבשנו. זה הסיכום של הדברים. אשתי המנוחה הייתה אומרת אם משהו לא בסדר אל תתלונן – תתקן. אני נלחם. אני לא יכול לשנות את החוקים, אבל בחלק הקטן שבו אני נמצא אני מנסה לשרוד – כל הענף הזה מנסה לשרוד".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חקלאים בחזית

גניבת ציוד, שריפת שדות, פריצות למשקים, ופלישה לשטחים. הפשיעה החקלאית בישראל - תמונת מצב מדאיגה.

לכל הכתבות של חקלאים בחזית