ללא פשרות: מלחמת הפרקליטות במיידי אבנים יהודים
ר' בן ה-15 נכלא לצד רוצחים ואנסים, הורחק מהבית לחודשים ארוכים, וכתב אישום חמור הוגש נגדו. הסיבה: יידוי אבן שלא פגעה ולא גרמה נזק. "זו המדיניות", הסבירו לו. הפרקליטות : "אין להשלים עם התופעה של קטינים שמיידים אבנים"
"קיבלנו סמ"ס שקרא לרדת להפגנה והיה חתום בשם רב היישוב. הבאתי כמה דגלים ונסעתי יחד עם אבא. הפגנו, רקדנו על הכביש, ומפה לשם זרקתי אבן לכיוון רכב פלסטיני שלפני כן כבר הסתובב והתרחק מאיתנו. לא פגעתי בו. פתאום מתוך ההפגנה יצא רכב משטרתי, והשוטר קרא לי 'בוא, תיכנס לניידת'. לא הבנתי באותו רגע מה קורה, הייתי בטוח שהשוטר יגיד לי 'נו-נו-נו' וישלח אותי הביתה.
"באתי אליו, צחקתי, אבל אז הוא התחיל לצעוק עליי, הכניס אותי לניידת ולקח אותי לתחנת המשטרה. חשבתי שעוד שעה אני חוזר הביתה, אבל החוקר התייחס אליי בקשיחות. כשאבא התקשר אליי ועניתי לו, השוטר הפיל לי את הטלפון לרצפה, הכניס אותי לחדר והתחיל לשאול שאלות".
כך החלה ההסתבכות של ר', אשר פרטיו המזהים אסורים בפרסום בשל היותו קטין. כל מי שמכיר אותו מסכים שמדובר בצעיר נורמטיבי, שעד לאותו ערב לא היה מעורב בפעילות אלימה כלשהי. אין מחלוקת על העובדה שהוא יידה אבן לעבר כלי רכב פלסטיני, וגם לא על העובדה שהרכב לא נפגע. הנהג ככל הנראה לא הבחין שאבן הושלכה לעברו, וחוקרי המשטרה לא יודעים עד היום את זהותו.
כל זה לא מנע ממשטרת ישראל והפרקליטות לצאת למלחמת עולם נגד ר', לנהל במשך שנה וחצי הליך משפטי ולהגיע עד לבית המשפט העליון – שהטיל עליו עונש קל ללא הרשעה.
ההפגנה שבה נעצר ר' התקיימה בליל הושענא רבה, לפני כשנה וחצי. בימי חול המועד סוכות נרצחו בני הזוג איתם ונעמה הנקין בפיגוע ירי בשומרון, ונחמיה לביא ואהרן בנט בפיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים.
במחאה על המצב הביטחוני יצאו מאות אזרחים להפגין בצירי התנועה, וכך עשו גם תושבי היישוב של ר', שהתאספו בצומת מעבר מכמש שבמטה בנימין. שם כאמור נעצר הנער, שהיה אז בן 15 וחצי. במשטרה הוחלט לחקור אותו תחת אזהרה, אחרי שכבר בשטח הודה כי יידה את האבן.
"שוטר צלצל אליי וקרא לי להגיע לתחנת המשטרה", משחזר א', אביו של הקטין. "הוא אמר 'הבן שלך זרק אבנים'. בהתחלה לא האמנתי".
היכן אתה היית בזמן האירוע?
"עמדתי עם המבוגרים ודיברנו. מה יש לנו לעשות בהפגנה? עומדים בצד ומדברים. הרב אמר לרדת אז יורדים. הנוער היה מרוחק מאיתנו בערך מאה מטר, ולא בטווח הראייה שלנו".
מיד כשנודע לו דבר המעצר, יצר האב קשר עם המוקד המשפטי של ארגון "חננו". שם נאמר לו כי כדאי לבנו לשמור על זכות השתיקה בחקירה. באותן הדקות לא העלה א' בדעתו עד כמה רחוק ילכו המשטרה והפרקליטות בסיפור הזה.
"אם הייתי יודע לאן זה יגיע, הייתי אומר לחוקרים 'חבר'ה, הוא עשה שטות, מודה ועוזב ירוחם'. לא דמיינתי בכלל שזה יגיע למקומות כמו כתב אישום חמור ובית המשפט העליון. אפילו מעצר לא חשבנו שיהיה".
התוכניות של המשטרה היו שונות לחלוטין. בסיום החקירה נאמר לר' כי בבוקר יביאו אותו להארכת מעצר בבית משפט השלום בירושלים. בסביבות השעה שלוש הוא הוכנס לחדר שבו יעביר את שעות הלילה הנותרות, וישן על ספסל צר, מתחת מזגן שהקפיא את איבריו. "נפלתי כמה פעמים מהספסל, ואז פשוט נרדמתי על הרצפה", הוא מספר.
בבוקר נלקח מהחדר כשידיו אזוקות. הוא הוכנס אל ג'יפ המעצרים והובא לבית המשפט, שם קיבלה השופטת את בקשת המשטרה והאריכה את מעצרו בשלושה ימים. "היינו בהלם", מספר האב. "עורך הדין אמר 'לא הגיוני מה שקורה, מישהו פה התבלבל והגזים לגמרי'. היינו בטוחים שהשופטת טעתה, והלכנו עם זה לבית המשפט המחוזי".
היה זה ערב שמחת תורה. שלוש שעות לפני כניסת החג הוגש ערעור על ההחלטה, אך שופט המחוזי דחה אותו. "התחלתי להבין שאני בבעיה", אומר ר', "עד לאותו רגע הייתי בטוח שאני נוסע לחג לישיבה". אחר כבוד הובילו אותו השוטרים לכלא אופק, שבו מוחזקים נערים עד גיל 18. "זה כלא ידוע לשמצה", אומר האב. "אין שם עברייני צווארון לבן, כולם שם היו מעורבים באלימות ואף אלימות קשה. ברגע אחד הילד שלנו נפל לגוב האריות הזה".
את החג העביר ר' בתא מבודד. בתא הסמוך ישבו רוצחי הנער מוחמד אבו-ח'דיר, ומצדו השני - צעיר שאנס אישה. "לא ידעתי לאן אני הולך, ולא היה לי מושג מה זה אופק", משחזר ר'. "בדקו אותי שאין עליי כלום, שאלו כמה שאלות, דחפו אותי לחדר ונעלו. "מיד כשנכנסתי לשם הבנתי שאלה לא חבר'ה פשוטים. אחד רצח את חבר שלו, אחד את אמא שלו. זה היה קצת מפחיד".
ללא בגדי חג וללא מחזור תפילות, ניסה ר' ליצור לעצמו מעט מהאווירה של שמחת תורה. מכיוון שלא היה לו גם שעון, הוא אפילו לא היה יכול לדעת האם החג כבר נכנס. "אתה מביט על האור והחושך ומנסה להבין מה קורה. זה היה קשה מאוד. הייתי אמור לנסוע לישיבה, לתפילות וריקודים עם כל החבר'ה, ופתאום אני לבדי בכלא".
מלבד מעט ריקודים ושירים בתא, העביר ר' את הזמן בעיקר בשינה ובמחשבות. "דיברתי קצת עם החבר'ה האחרים דרך הקירות. כל אחד שואל את השני בצעקות על מה הוא שם, וכשסיפרתי שזרקתי אבן, אמרו לי 'חנון, ילד כאפות, אנחנו על רצח'. אמרתי לעצמי, וואו, אני לא בישיבה, הדברים פה קצת שונים. לא האמנתי לאן הגעתי".
כך פגש ר' את כלא הקטינים של מדינת ישראל. השאיפות של שכניו למסדרון, כך למד מהשיחות איתם, היו להגיע לבית כלא של בגירים, כי שם התנאים טובים יותר. הוא גם היה עד לאיומים ומעשי סחיטה. מי שנדרש למשל למסור חליפת ספורט יוקרתית שלבש וסירב לעשות זאת - שילם מחיר ברגע שייצא לסיבוב היומי בחצר. אחרי שר' נחשף לכנופיות המקומיות ולתגרות האלימות בין העצורים, הוא החליט לגזור על עצמו בידוד ולא יצא עוד מהתא.
זמן קצר לפני החג קיבלו ההורים שיחת טלפון מבנם, שהודיע כי הגיע אל הכלא. מעבר לכך לא ידעו דבר על מצבו ועל הצפוי לו בהמשך. בשעה שר' קיבל את גרסת הכלא לארוחת חג, בביתו ניסו לשמר את השגרה, אך לשווא.
אביו עזב את בית הכנסת ברגע שהחלו הריקודים, ואת הקידוש אמר בקול חנוק מדמעות. "אשתי תפקדה יותר טוב ממני, כאמא-לביאה שצריכה לטפל בכל הילדים", הוא מספר. "אני הייתי מושבת. בראש שלי כל הזמן רצו מחשבות – מה עובר עכשיו על הילד שלי. זה מצב קשה מאוד".
עורכי דין שעמם התייעצו ההורים המליצו להם שבנם לא יודה בעברה המיוחסת לו, מתוך הנחה שהפרקליטות תנקוט עמדה נוקשה בכל מקרה. "אף אחד שם לא מפעיל שיקול דעת", נאמר להם. האב בחר בקו הגנה שונה, שהובילו עורכי הדין משה שוחטמן ואיתן להמן.
"עורך הדין שוחטמן המליץ לבוא ולהגיד 'סליחה, טעיתי', כדי שהם יבינו עם מי יש להם עסק", מספר א'. "הוא סיפר לי שטיפל בתיקי אלימות קשים, של נערים שדקרו את חבריהם בפאבים, ואפילו איתם לא השתוללו ככה בהארכות מעצר. התנהלות הפרקליטות נשמעה לו הזויה".
"ייצגתי נער שהתפרע במלון באילת, ומצלמות האבטחה שם קלטו אותו תוקף באגרסיביות אדם אחר", אומר עו"ד שוחטמן. "בזמן שהקורבן ניסה לברוח, הנער שבר לו צלחת על הראש וגרם לו חבלה חמורה. הוא נעצר במקום ונלקח לתחנה, אבל כבר באותו יום שוחרר בערבות, ותוך כמה שבועות הגענו להסדר טיעון בדבר הגשת כתב אישום וסיום התיק ללא הרשעה".
למחרת החג הובא ר' לבית המשפט, והודה פעם נוספת במעשה שביצע, אחרי שכבר הודה כאמור מיד עם מעצרו. נציגי הפרקליטות, בהובלת עו"ד ארז פדן, הגישו בתגובה הצהרת תובע על כוונה להגיש כתב אישום, וביקשו הארכת מעצר נוספת עד שיוגש. "לא הבנו למה להחזיר אותו לכלא, כולנו היינו בשוק", מספר א'.
בקשת הפרקליטות התקבלה, ור' נשלח ללילה נוסף בבית הכלא לנוער. למחרת הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, הדן בעברות שעונשן שבע שנות מאסר ומעלה. לר' יוחסה עברה של "יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה", שעונשה עד עשר שנות מאסר.
עו"ד שוחטמן מעריך כי לולא התרחש האירוע באזור יו"ש, הנער היה מקבל טיפול אחר לחלוטין. לדבריו, הוא חש כי מטרת הפרקליטות הינה להשיג הרשעה בכל מחיר. "נאמר לי פעם אחר פעם 'זאת המדיניות'. במילים אחרות, גם אם שכנעתי את הפרקליט שמטפל בתיק, ידיו קשורות בכבלי 'המדיניות'. קטונתי להבין איך וכיצד היא נקבעת, ומדוע היא צריכה לעשות עוול".
במקביל לכתב האישום ביקשו בפרקליטות להשאיר את ר' במעצר עד תום ההליכים - מה שיכול להימשך חודשים ארוכים - בטענה כי הוא מסוכן לציבור. "לא ניתן לתת אמון במשיב ולשחררו לחלופת מעצר", נכתב בבקשה. "זה הזוי", אומר א'.
"בכל פעם מחדש הייתי המום מהמערכת התוקפנית הזו. יש פה ילד שלומד בבית ספר ולא עושה בעיות, אז למה רוצים להפוך אותו לעבריין? אף אחד בפרקליטות לא מפעיל שיקול דעת? הוא היה חמישה ימים במעצר, ופתאום מבקשים עוד שבעה חודשים. מה עובר עליכם?!"
אלא שכאן החליט השופט צבי סגל להעמיד את הפרקליטות במקום. ר' אמנם לא הורשה לחזור לביתו, מכיוון שהוא מתגורר ביהודה ושומרון, אך בית המשפט אפשר לו לשהות בחלופת מעצר - בבית סבו, פרופסור למשפטים בעל שם, ובישיבה התיכונית שבה הוא לומד.
נציגת הפרקליטות לא ויתרה, ודרשה לעכב את השחרור ממעצר עד למתן תסקיר על הסב. משנדחתה על הסף, הודיעה כי היא שוקלת לערער על השחרור ולכן היא מבקשת להאריך את המעצר ביממה נוספת. השופט סגל קבע כי ר' ישוחרר לחלופת המעצר בשעה 22:00, אלא אם תודיע עד אז הפרקליטות כי בכוונתה לערער לבית המשפט העליון.
בתשע בערב התבשרו ההורים כי הוחלט לאפשר את השחרור. בדיעבד התברר כי גורמים בכירים בפרקליטות ישבו ודנו בשאלה האם להניח לילד בן 15 וחצי לצאת את חומות הכלא, אחרי שזרק אבן שלכל הדעות לא גרמה נזק או נפגעים. אפשר רק לנחש כי לולא היה סבו של ר' דמות מוכרת, היה בית המשפט נענה לבקשת הפרקליטות לעריכת תסקיר, והנכד היה נשאר במעצר עוד ימים ארוכים.
הוריו של ר' נסעו יחד עם הסב אל בית הכלא, כדי להוציא משם את בנם. רק בשעה שתיים לפנות בוקר הוא שוחרר, במקום בעשר כפי שקבע השופט. עד אז שהה ר' למעלה מתשע שעות במשאית המעצרים של שב"ס כשהוא אזוק בידיו וברגליו, ללא מזון ושתייה וללא אפשרות לגשת לשירותים. לתאו הוכנס עציר נוסף, בגיר, דבר האסור על פי חוק. השותף לנסיעה דרש מר' את סנדליו, ואיים להכות אותו אם לא יקבל את מבוקשו.
"חמש שעות אנחנו יושבים ומחכים והוא עדיין בדרך", מספר האב. "הזמן חולף ולא משחררים אותו, בניגוד להוראת בית המשפט המחוזי. בינתיים הבן שלי לא יודע כלום, אף אחד לא מדבר איתו. בעשר בערב הוא אומר לעצמו: 'בטח אישן גם הלילה בכלא, אין מצב שישחררו אותי בשעה כל כך מאוחרת'. זו פשוט הייתה התעללות". כשפגש ר' סוף כל סוף את בני משפחתו, הוא אמר להם: "מזל שאין כיסא חשמלי במדינת ישראל. רק את זה עוד לא הפעילו כלפיי. מה הולך פה?"
ר' הוא הילד הרביעי במשפחה ברוכת ילדים. אמו עוסקת בחינוך, האב הוא מנהל עסקים בתחום הנדל"ן וחבר הנהלה בעמותות חסד שונות. אחד הבנים הגדולים משרת כלוחם בחטיבת גולני.
הישיבה התיכונית שבה לומד ר' נמצאת בדרום הארץ. לאחר ששהה במשך שלושה שבועות בבית סבו וסבתו בירושלים, ולאחר קבלת אישור משירות המבחן, נוספה גם הישיבה כחלופת מעצר. את הדרך לשם חויב ר' לעשות עם אחד המלווים שאישר בית המשפט.
"סבא וסבתא שלו לא מסוגלים לנהוג כל כך הרבה לכל כיוון, ולכן אישרו גם לאמא שלו להסיע אותו", מספר א'. "לי לא הרשו, כי אני מסוכן ואי אפשר לסמוך עליי; אני הרי לקחתי אותו להפגנה ההיא. אשתי הייתה אחרי לידה ונאלצה לקחת את התינוק איתה, ולכן גם אני הייתי צריך להצטרף לנסיעות לישיבה. מצאנו את עצמנו מנהלים מבצע משפחתי כזה פעמיים בשבוע".
בכל סוף שבוע נסעה המשפחה כולה לבית הסבא והסבתא, כדי להיות עם ר'. בהמשך הותר לו לשהות גם אצל הסבתא השנייה כחלופת מעצר - שוב בניגוד לעמדת הפרקליטות. הסבתא נדרשה לשמור על קשר עין רציף עם הנכד ולהשקיף עליו גם מעזרת הנשים בבית הכנסת, שמא יעזוב לבדו את המקום.
"השופט סגל כותב את זה לפרוטוקול כאילו מדובר באיזה ראש ארגון פשע שצריך השגחה סביב השעון", מתרעם א'. "ריבונו של עולם, על מה מדובר?! זה ילד בכיתה י', ממה אתם חוששים? זה אומר שסבתא לא יכולה אפילו לצאת לשירותים, ובאמירת 'שמע ישראל' היא תכסה את העיניים באצבעות פתוחות. זה פשוט מביך".
במשך ארבעה חודשים היה ר' מורחק מביתו, וקרוב לשנה שלמה היה נתון בתנאים מגבילים. בחלוף הזמן הקל בית המשפט בתנאי המעצר, אך אנשי הפרקליטות הקפידו להתנגד באופן מיידי לכל בקשה שהגישו באי כוחו של הנער. לא פחות מ-17 דיונים התקיימו בנושא. גם כאשר הותר לר' לשוב אל בית הוריו, נאסר עליו לצאת במשך חלק משעות היממה למכולת, לבית הכנסת או לפגוש חברים.
כחצי שנה לאחר האירוע, כאשר לר' כבר הותר להסתובב עם הוריו, עמדה המשפחה לצאת לסקי בחו"ל, וא' ביקש לאפשר גם לבנו לבוא איתם. הפרקליטות כהרגלה התנגדה, בטענה שנשקפת סכנה מצד הנאשם. "ניתן לסמוך עליו שיסתובב בעיר העתיקה, אבל בחו"ל הוא מסוכן? מאיזו מסוכנות אדוני חושש, שהילד יזרוק כדור שלג על מישהו במסלול?", גיחך השופט על טיעוני הפרקליטות, ואישר את היציאה לחופשה.
"בגלל הרשעות הזו של הפרקליטות הגענו לרזולוציות מביכות שבית המשפט צריך להתעסק בהן", אומר א'. "התנאים המגבילים, שנועדו לשמש ככלי למניעת מסוכנות, הפכו לכלי ענישה וזאת בניגוד לחוק. הפרקליטות התנגדה לכל בקשה בלי להפעיל שיקול דעת, וראינו את זה לאורך כל הדרך. למה היא מתנגדת? ככה. כדי להיות רעה אל הנאשם, גם כשהיא יודעת שאין שום מסוכנות".
לאור האישום החמור נגדו, נדרש ר' להשתתף ב"סדנה לעיבוד עברה" – 12 מפגשים עם נערים בני גילו אשר הואשמו בעברות רכוש, סמים ואלימות. "באחד המפגשים עשו סבב שבו כל אחד אמר כמה אלכוהול הוא שותה בשבוע", מספר הקטין. "הממוצע שם היה שני בקבוקי וודקה. אני לא שותה אפילו כמות כזו של קולה בשבוע. הייתי החנון של הקבוצה - אבל גם היחיד שישן לילה במעצר".
במעלה הדרך הצליחו עו"ד שוחטמן והפרקליטות להגיע להבנות על הסדר טיעון, שלפיו יודה ר' במעשה המיוחס לו, ובמקום בעברה של יידוי אבן יואשם רק בניסיון ליידוי אבן. בשל הסדר הטיעון, לא נדרשו הצדדים כמעט להיפגש עוד לדיונים בתיק העיקרי; זאת לעומת השורה האינסופית של עימותים ביניהם בסוגיית תנאי המעצר.
בחודש יולי, תשעה חודשים לאחר שהשליך את האבן ההיא, החל שלב הטיעונים לעונשו של ר'. התסקירים שהוצגו מטעם עובדים סוציאלים לימדו כי הנער מבין את חומרת המעשה שביצע. שכן של המשפחה, שוטר מתחנת בנימין שבה נעצר ונחקר ר', זומן לעדות אופי וסיפר כי הגיב בהלם כאשר שמע על זהות העצור.
"זה הילד האחרון שהייתי חושב עליו שיעשה דברים כגון אלה", אמר. אגב, אותו שוטר ניסה להסביר בתחנת המשטרה כבר בליל המעצר כי מישהו הרחיק לכת בטיפול בנער, אך איש לא הקשיב לו.
שכן אחר, קצין בכיר בקבע ומפקד חטיבה מרחבית עד לאחרונה, כתב בתצהיר לבית המשפט כי רישום פלילי עלול למנוע מר' להגיע ליחידות מובחרות ולהתקדם בעתיד בסולם הדרגות. "לא פעם נכחתי בדיונים בצבא בהקשר לנתוני חיילים המתאימים לסיירת, במסגרתם עלו נתונים על רישום פלילי כחלק מהמשפיעים השונים בהחלטה. לעתים קורה שצה"ל מפסיד חיילים וקצינים מעולים בגלל כתם מעברם בשנות הנעורים", כתב.
בין היתר הוצע בתסקירים כי בית המשפט יימנע מהרשעה בתיק, ויסתפק בעונש של שעות עבודה למען הציבור. אלא שהפרקליטות המשיכה בניסיונותיה להשליך כל חץ אפשרי אל המטרה. היא ביקשה מבית המשפט כי יגזור על ר' שנת מאסר בפועל, בנימוק שהאירוע שבו היה מעורב התרחש בתקופה רגישה מבחינה ביטחונית, ובתקופות כאלו יש להחמיר בענישה.
מרבית האבנים אמנם התעופפו בכיוון ההפוך – מידיהם של ערבים לעבר מכוניות של יהודים – אך לגרסת הפרקליטות מדובר באותה תופעה של אלימות מתוך מניע אידיאולוגי, ולכן יש להוקיע את המיידים ולנהוג איתם בחומרה. "הסיפור הזה המשיך להתנפח מעבר לכל פרופורציה", אומר א'. "אמנם כבר ידענו שהמדיניות שלהם היא לדרוש עונש מאסר בעברה כזו, אבל ההערכות היו שהם יבקשו שלושה עד שישה חודשים לכל היותר".
בין שלב הטיעונים לעונש לבין מתן גזר הדין, עברו על ר' ובני משפחתו שלושה שבועות מתוחים ביותר. הם הבינו כי בית המשפט בהחלט עשוי לשלוח את הבן לתקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח. "הייתה לי תקווה שהשופטים לא יאמצו את הגישה האלימה של הפרקליטות, וגם אם כן, אולי ערכאה שנייה תבטל את העונש", אומר א'. "בכל אופן, במצב כזה אתה לא ישן טוב בלילה".
בראשית חודש אוגוסט 2016 קבעה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן מבית המשפט המחוזי בירושלים כי עונשו של ר' יהיה קנס כספי ו-250 שעות עבודה לטובת הציבור, וכי לא תירשם לו הרשעה. "מדובר במעשה של אדם יחיד ולא במסגרת חבורת מיידי אבנים", היא קבעה, בסתירה לטענות הפרקליטות.
"מדובר במעשה לא מתוכנן מראש, ולא נגרם נזק לאדם או לרכוש כתוצאה ממנו... בעוד אירועי יידוי אבנים במזרח ירושלים הנם בגדר אירועים יומיומיים, המתבצעים בחלק גדול מהמקרים במהלך התפרעויות מרובות משתתפים, ומעורבים בהם עשרות צעירים וקטינים, אירועים כדוגמת זה של הנאשם הנם ספורים וחריגים", כתבה עוד השופטת בפסק דינה.
בעת המגעים להסדר הטיעון סירבה הפרקליטות לאפשרות של הרשעה מוסכמת ללא ענישה, ובדיעבד ר' הרוויח מהתעקשותה זו. "כשראיתי את הכאסח של הפרקליטות, הסכמתי ללכת אפילו על הרשעה ומאסר על תנאי, רק שיורידו מאיתנו את האיום של מאסר בפועל. בדיעבד, מזל שהם לא הסכימו", אומר אביו.
מיד לאחר שניתן גזר הדין הודיעה הפרקליטות כי היא שוקלת לערער. ב-18 בספטמבר אכן הוגש ערעור לבית המשפט העליון: הפעם לא ביקשה הפרקליטות כי ר' ירצה עונש מאסר, אלא רק שתירשם לו הרשעה. המשמעות היחידה של רישום כזה, מדגיש א', היא הטלת כתם שיפגע בשירותו הצבאי של הנער ובעתידו.
בחודש פברואר האחרון הובא התיק בפני השופטים אסתר חיות, מני מזוז ואורי שהם. בא כוח הפרקליטות הציג פסק דין שניתן שבועיים קודם לכן, ובו הפך בית המשפט העליון פסיקה של המחוזי והרשיע שלושה נערים שיידו אבנים מן המארב לעבר כלי רכב פלסטיניים. לא ייתכן שמעשה של יידוי אבן לא יוביל להרשעה, טען נציג הפרקליטות. אלא שהשופטת חיות המליצה לו למשוך את הערעור, וכך אכן קרה.
עו"ד שוחטמן מספר כי בעת הדיון במחוזי הוא ידע שהכף נוטה לטובתו של ר', ששיתף פעולה עם שירות המבחן והיה נתון בתנאים מגבילים זמן רב, אך כשהגיע התיק לעליון הוא חשש מהתקדים שהציגה הפרקליטות. בפרט גברו חששותיו לאחר שהשופט מזוז העיר על דמיון בין שני המקרים. "אני שמח שבסופו של יום גם בית המשפט העליון השתכנע שמדובר במקרה חריג שלא מצדיק הרשעה", אומר שוחטמן.
אחרי אינספור דיונים משפטיים ומלחמה עיקשת שניהלה נגדו פרקליטות המדינה, יכול היה ר' סוף-סוף לנשום לרווחה. "חששתי ממאסר", הוא מודה. "כשהפרקליטות ביקשה שנה, אמרתי לעצמי 'טוב, יש מצב שזה מה שיקרה', וכבר התחלתי לתכנן איך אעשה את בחינות הבגרות בכלא. גם כמה חודשים במקום כזה, זו לא חוויה נעימה לאף אחד. הכנתי את עצמי נפשית למקרה של עונש מאסר בפועל, ועד שזה לא נגמר בבית המשפט העליון, לא יכולתי להיות רגוע באמת".
קשה להעריך כמה משאבים ושעות עבודה, כמה כוח אדם וכמה מזמנה של מערכת המשפט, הושקעו בתיק האזוטרי הזה. כאילו מדינת ישראל נקייה מעבריינים, והפרקליטות סובלת מחוסר תעסוקה. "אני מרגיש שהפרקליטות השתגעה, היא מבזבזת משאבים ואנרגיות בלי טיפה מחשבה", אומר ר'. "גם התקופה של התנאים המגבילים הייתה סיוט. לא יכולתי לטייל עם חברים, ובמשך שנה שלמה לא יכולתי לצאת מהבית בלי אבא ואמא".
ועם כל זאת, אתה מבין שיידוי אבן על מכונית נוסעת עלול להיות מסוכן מאוד.
"ברור לי שזה מעשה בעייתי, ואני לא אחזור עליו בחיים. אם הייתי חושב לפני כן, לא הייתי זורק את האבן. כבר ברגע שנכנסתי לכלא הבנתי כמה קשה הטעות שעשיתי". גם באולם הדיונים הביע ר' חרטה על מעשיו, ואף התנצל על שבית המשפט מבזבז זמן "על השטויות שאני עושה". את דבריו שם סיים במילה "הפנמתי".
אביו מוסיף כי בשום שלב לא הקל ראש ביידוי האבן. "אנחנו לא מגבים את המעשה הזה, אלא מגנים אותו מהיום הראשון", הוא מדגיש. לצד זאת, אומר א', האירוע עדיין אינו מצדיק את התגובה הקיצונית של רשויות האכיפה. "הבן שלי עשה מעשה לא ראוי, אבל הפרקליטות בתוקפנות שלה עשתה דבר פי אלף יותר גרוע. היא לקחה ילד נורמטיבי וניסתה בכוח לשלוח אותו אל שולי החברה. זה מעשה בלתי נסלח. התנהגו פה בחוסר אחריות".
זמן קצר לפני האירוע שבו נעצר בנך, התקבל בכנסת החוק שמחמיר עם זורקי אבנים, בעקבות הסלמה באלימות הפלסטינית. מדוע המקרה של ר' צריך להיות שונה מבחינת רשויות האכיפה?
"ככלל, אני תומך ברעיון להחמיר עם זורקי אבנים. אבל אני סבור שחובה להפעיל שיקול דעת: מי הזורק? מה היו כוונותיו? האם הוא משתייך לקבוצות פורעים שמעוניינות לפגוע בחפים מפשע, או שהתפרע תוך כדי הפגנה והביע חרטה מיד? האם האבן בכלל סיכנה את הנהג, או שנזרקה באופן שלא הייתה יכולה כלל לפגוע ואפילו לא להפחיד? מה הנזק שנגרם? האם יש צורך בהרתעת הסביבה שממנה מגיע הזורק, או שמדובר באוכלוסייה שמגנה את המעשה ומסתייגת ממנו?
"את האבחנות הללו עשתה ביושר השופטת במחוזי. חבל שהפרקליטות כל כך אטומה, ולא מבינה את מה שמבינים גם בציבור וגם בבתי המשפט".
"אין לעשות איפה ואיפה בין יהודים לערבים, ואמרתי זאת גם במהלך המשפט", אומר עו"ד שוחטמן. "אם במקום ר' היה מדובר בילד פלסטיני שזרק אבן באותן נסיבות, ומיד הביע חרטה ושיתף פעולה עם שירות המבחן, כאשר ברור שאין לו קשר לארגון טרור ואין לו עבר פלילי - צריך היה לפטור גם אותו מהרשעה.
הבעיה שניצבה מול הפרקליטות בתקופת גל הטרור הייתה כמות אדירה של מיידי אבנים פלסטינים, בעיקר באזור ירושלים. ממול הייתה גם כמות מזערית של מיידי אבנים יהודים באזור יו"ש. המדיניות הייתה להראות שנוהגים בהם באותה חומרה, אלא שבלתי אפשרי לקחת תופעה אמיתית, אידיאולוגית, ולהקביל אותה ל'תופעה' מדומה.
בית המשפט המחוזי מצא שהנתונים שהציגה המדינה לגבי תופעת יידוי אבנים במזרח ירושלים אינה רלוונטית למקרה של ר', ולכן שיקול הרתעת הציבור אינו מקבל עדיפות במקרה דנן. בסופו של יום, בית המשפט קבע שאכן יש מקום להחמרה עם תופעות יידויי אבנים, אבל הוא לא מצא שקיימת תופעה כזאת בקרב המתיישבים ביו"ש.
"הופתעתי מאוד מהתנהגות הפרקליטות לאורך הפרשה", מוסיף עו"ד שוחטמן. "ברוב התיקים אנחנו מצליחים להגיע להבנות והסכמות, מה גם שבמקרה הזה ברור היה לכולם שמדובר בנער שצריך היה להזהיר אותו בתחנה ולשחרר אותו, כנהוג במקרים אחרים בנסיבות דומות – ובכל זאת מרבית הבקשות שלנו סורבו. בסופו של דבר גם פסק הדין המלומד והמנומק של כבוד השופטת פרידמן-פלדמן לא שכנע את הפרקליטות, שהחליטה לערער במטרה להרשיע את הנער בכל מחיר".
ייתכן כי סופה של הפרשה היה ידוע מראש. כבר בתחילת הדרך שוחח א' עם בכיר בפרקליטות מחוז ירושלים, ושמע ממנו כי נציגי המדינה ילכו עד בית המשפט העליון, והכול בניסיון להשיג הרשעה ומאסר בפועל. "זו המדיניות", נאמר גם לו.
כל ההתנהלות הזו לא מפחיתה את המוטיבציה של בנך לקראת הגיוס לצבא?
"נלחמנו על התיק הזה בעיקר כדי שהוא יוכל להתגייס לשירות משמעותי יותר. בשום שלב לא אמרתי לעצמי שכדאי לוותר, אלא שאני צריך להילחם ברעות החולות של המדינה. התחושה שלנו היא שלא נעשה כאן צדק. לקחו זבוב ועשו ממנו פיל, לקחו גפרור והציתו מדורה. אנחנו לא מבינים עד עצם היום הזה את ההשתוללות וההתעמרות שחווינו".
ר' נזכר כי באחד משיעורי הנהיגה שלו, סיפר למורה בקצרה את קורותיו. "הוא שאל אותי אם אני רוצה להתגייס. כשאמרתי שאני לא מבין את השאלה, המורה אמר שהוא במקומי היה מנתק קשר עם המדינה. לי אין ספק שאני הולך לשרת את הצבא ואת המדינה. זה ברור".
"הפרקליטות הלכה עם הראש בקיר מההתחלה ועד הסוף. לא היה עם מי לדבר", מאשימה ת', אמו של הקטין. "זה היה כמו קיר אטום. עניין אותם להכניס אותו לכלא וזהו. ברוך השם, יש בית משפט שאיזן את התמונה וריסן את הפרקליטות.
"אם היית אומר לי בהתחלה שככה יימשך הסיפור, הייתי אומרת שזה לא יכול להיות. פגשנו את החוקרים בבית המשפט כבר לאחר המעצר ואמרנו להם שהבן שלנו עשה טעות, אבל זה לא ילד שתכנן משהו. הוא לא מחובר לנוער שלוקח את החוק לידיים. הוא לא התכוון לפגוע, ותודה לאל גם לא פגע ולא גרם שום נזק. מה המחיר שילד כזה צריך לשלם?"
עו"ד נועם שרביט, דובר פרקליטות המדינה, מסר בתגובה לטענות שהועלו בכתבה: "הפרקליטות סבורה שאין להשלים עם התופעה של קטינים המיידים אבנים על כלי רכב, גם אם מדובר בצעירים נורמטיביים המתנהלים באופן תקין בשאר תחומי החיים, וזאת בהתחשב בשכיחותה ובהיקפה של התופעה. לכן, כמדיניות היא עומדת על הרשעתם, ובמקרים המתאימים - גם על שליחתם לעונש מאסר.
"בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, ורק לפני כחודשיים פסק שאי-הרשעה 'עלולה שלא במכוון לשלוח מסר שיפגע במאבק נגד תופעה אשר מחובתו של בית המשפט לתרום למיגורה'. בית המשפט דחה את הגישה האומרת שנער בן 15 שנים, יהא מוצאו אשר יהא, הזורק אבנים על רכב, דינו לאי-הרשעה למעט במקרים חריגים.
"במקרה המוזכר בפנייתכם, הפרקליטות ערערה על אי-הרשעתו של הנאשם. לאור הערות בית המשפט העליון שאין בכוונתו להתערב בעניינו הספציפי של הקטין, הסכמנו לחזור בנו מן הערעור".
ממחוז ש"י נמסר בתגובה: "מדובר באירוע משנת 2015, שבה אירעו כמה פיגועים בגזרה. הקטין השתתף בהפגנה לא חוקית וזוהה בידי שוטרים כשהוא מיידה אבן לעבר רכב פלסטיני שנע על הכביש. למותר לציין שהשלכת אבנים לעבר כלי רכב היא עברה חמורה המסכנת חיי אדם".
אקו"ם