דרמה בשמיים: הטיל שהקפיץ את רוסיה וישראל
הערפל סביב הירי לעבר ישראל והתגובה לו טרם התפזר סופית, אולם יכולת הנ"מ של משטר בשאר אל אסד משתפרת והמתח בין י-ם למוסקבה הולך וגובר. ואולי בכלל מדובר רק במתיחות מדומה?
הקשר הטוב של נתניהו עם נשיא רוסיה הוא כלי משמעותי, אך בעל מגבלות. ובכל מקרה, קשה לדבר על הרוסים כידידים. די לראות כיצד טיפלו גופי תקשורת רוסיים בסיפור בסוריה. מה באמת קרה שם בעומק המדבר הסורי, שהקפיץ את הרוסים מעורם? מדוע זומן השבוע שגריר ישראל במוסקבה גארי קורן לשיחת הבהרה במשרד החוץ הרוסי? והאם מערך התיאום הצבאי שנבנה בעמל כה רב בשנתיים האחרונות בין ישראל לרוסיה נמצא בסכנה? הרבה שאלות, מעט מאוד מידע רשמי. דבר אחד ברור: דרגת החופש של ישראל לפעול בשמי סוריה במגמת הצטמצמות.
בואו נחזור לרגע לתיאור מה שהתרחש בשמי סוריה בסוף השבוע האחרון. הידיעות הראשונות הגיעו מסוכנות הידיעות הרשמית הסורית 'סאנא', ולפיהן "האויב הציוני תקף מתקן צבאי סמוך לעיר פלמירה", הלא היא תדמור המקראית. "בתגובה נורו לעברם טילים שהפילו מטוס ישראלי אחד ופגעו באחר".
תיאור קצת יותר אמין הגיע בהמשך מן הצבא הלבנוני, ולפיו בשעה 02:34 בליל שישי האחרון חדרו ארבעה מטוסים ישראליים לתוך שמי לבנון מכיוון הים התיכון. המטוסים שטסו ביעף נמוך נצפו שש דקות לאחר מכן מעל הכפר אל-בורייג' שעל גבול לבנון-סוריה, ומשם שיגרו טילים לכיוון עמדות של צבא סוריה באזור העיר פלמירה שבעומק המדבר הסורי.
ההערכה, על פי מקורות זרים, היא כי הטילים ששוגרו היו ארוכי-טווח כגון 'פופאי' או טילים מסוג 'דלילה' בעלי טווח ארוך יותר, שיכולים להגיע עד פלמירה. התיאור הזה, צריך לומר, מזכיר מאוד את תיאור התקיפה שהביאה לחיסולו של סמיר קונטאר בדצמבר 2015, כפי שפורסם. אז, טענו מקורות זרים, נצפו מעל אזור הכנרת מטוסים ישראליים ששיגרו טילים ארוכי-טווח אל העיירה ג'רמאנה הסמוכה לדמשק, שבה הסתתר קונטאר. הטילים חדרו דרך חלון אחת הדירות ומוטטו את הבניין שבו שהה באותה עת המחבל המשוחרר.
לא רק הטכניקה דומה, גם העיתוי. בשני המקרים בוצעו התקיפות זמן קצר מאוד לאחר פגישה בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. במקרה הראשון זה היה כמעט מיד לאחר כניסת רוסיה למלחמה בסוריה והחלת התיאום בין רוסיה לישראל, שנחשב צעד פורץ דרך ביחסים בין שתי המדינות. ההבדל הוא שאז הרוסים לא הגיבו לפעילות הישראלית. השבוע זה כבר היה סיפור אחר לגמרי.
מה השתנה? ראשית, ההגנה האווירית הסורית השתפרה משמעותית בשנתיים האחרונות, הודות להטמעת ציוד רוסי במערך הנ"מ הסורי. יתרה מכך: בשאר אסד, ששרד שש שנות מלחמה, בטוח כעת יותר מתמיד ביכולותיו ובמטרייה הצבאית והבינלאומית שמספקים לו פטרוניו הרוסים. לכן, הפעם הסורים לא הרכינו ראש והגיבו בירי טילים לעבר מטוסי הקרב הישראליים.
נכון, הטילים הללו נורו ככל הנראה באיחור משמעותי ובגובה נמוך, ולא סיכנו לרגע את מטוסי חיל האוויר שכבר היו מעבר לגבול. מבחינתם, השיגור היה בעיקרו סמלי. המטרה הייתה להראות שמעתה לא ייוותרו התקיפות הישראליות ללא מענה.
אבל אז קרה הבלתי צפוי. תוצאת השיגור הסורי, הפתטי לכאורה, הפתיעה את כל הצדדים. ישראל הופתעה, והטיל הסורי גרם לראשונה להפעלת מערכת החץ. וזה כנראה ממש לא היה צפוי. הסורים כנראה הופתעו מהתגובה, משום שמבחינתם מטרת השיגור הייתה סמלית בעיקרה. הם כנראה לא העלו על דעתם שהתוצאה תאלץ את ישראל לקחת אחריות. מבחינתם היה כאן הישג משמעותי. גם הרוסים הופתעו מאוד. לכן זומן שגריר ישראל במוסקבה לשיחת הבהרה במשרד החוץ הרוסי שעות ספורות לאחר האירוע.
במשך שלושה ימים הסתובבו בישראל כל מיני שמועות. הפרשנויות כללו דיבור מסוג "אוי אוי אוי" על שינוי מדיניות הסובלנות הרוסית כלפי תקיפות ישראליות נגד שיירות חיזבאללה בשטח סוריה. בקיצור, נראה לא טוב. אחרי שלושה ימים של ערפל תקשורתי התעשתה ישראל. מפקד ההגנה האווירית של צה"ל, תת-אלוף צבי חיימוביץ', התייצב מול המיקרופונים והסביר כי הטיל הסורי כוון אמנם לעבר מטוסי חיל האוויר ששבו מתקיפה בסוריה ולא לעבר יישוב ישראלי, אך שרידים ממנו נפלו באזור בקעת הירדן.
אילו לא היה מיורט, אמר, סבירות גבוהה שהיה נופל בבקעת הירדן ועלול היה לגרום לנפגעים ולנזק כבד. מבחינת מערך ההגנה האווירית של ישראל, שב והסביר, אין הבדל בין טיל נ"מ לטיל קרקע-קרקע. שניהם נחשבים איום בליסטי, וההנחיות בעניין ברורות מאוד: לנטרל וליירט כל איום שמסכן את ישראל. "במצב כזה אין מקום לסימני שאלה או לדילמות", אמר.
"ההחלטה ליירט את הטיל התקבלה בידי מפקד סוללת החץ ומפקד מרכז היירוטים בתוך שבריר שנייה", המשיך חיימוביץ'. "לכן לא שותפו בהחלטה מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל, ובדיעבד הם גיבו את שיקול הדעת שהופעל והצדיקו אותו. אם מחר או בעתיד יתרחש מקרה דומה, לא נהסס לנהוג כך שוב לגבי כל איום בליסטי".
ההחלטה לצאת בהסבר פומבי הוכיחה את עצמה. המשך טקטיקת ההתעלמות עלול היה ליצור מתח ואי-הבנות באשר לכוונותיה של ישראל, ויותר מזה. במקביל להסבר הפומבי של תא"ל חיימוביץ', פרסמה סוכנות הידיעות הרוסית הרשמית 'אינטרפקס' הודעה ולפיה סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב אישר את הדיווחים על שיחת ההבהרה שזומן אליה השגריר הישראלי. וכאן כדאי לשים לב לנוסח. הרוסים היו יכולים להיות בוטים מאוד, אולם הטון היה רגוע והביקורת בהחלט מעודנת. "יש לנו ערוץ קשר מיוחד עם ישראל, והיינו רוצים שהוא יתפקד בצורה יעילה יותר ושלא יהיו שום שאלות בנוגע למי בדיוק עוסק במה בסוריה", אמר.
לכן, סביר להניח שאמירתו של רה"מ נתניהו בתדרוך לכתבים בסין, ולפיה "רוסיה לא שינתה את מדיניותה ביחס לתקיפות ישראל בסוריה", מדויקת. מה גם שנתניהו שב והדגיש כי בפגישתו עם נשיא רוסיה בשבוע שעבר הבהיר כי ישראל תמשיך לתקוף את שיירות הנשק של חיזבאללה בדרכן מסוריה ללבנון. "אם יש מודיעין ויש היתכנות מבצעית אנחנו תוקפים, וכך זה יימשך".
אבל לא צריך להתבלבל. הרוסים רחוקים מלהיות מרוצים מההתנהלות הישראלית בשמי סוריה. בפעם הבאה עלולות להיות הפתעות מאוד לא נעימות. מה גם שהפעם לא מדובר בתקיפות מהסוג שהתרגלנו אליו באזורים הסמוכים לדמשק. הפעם הייתה זו תקיפה בפלמירה, בעומק המדבר הסורי. ופלמירה בעבור הרוסים אינה עוד מקום. זהו אחד הסמלים המרכזיים של מלחמת שש השנים בסוריה בכלל, ושל ההצלחה הרוסית בפרט. העתיקות הרומיות של פלמירה הן חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית האנושית כולה. השיטתיות הברברית שבה הרס דאעש את פלמירה והפך את האמפיתיאטרון שלה לזירת הוצאות להורג, זעזעה את העולם כולו.
לכן, כאשר הסורים כבשו מחדש את פלמירה בסיוע רוסי אינטנסיבי, הייתה זו אחת הפעמים הבודדות שבה העולם הריע לרוסיה. לא בכל יום זוכים בקרמלין להרגיש את החמימות המחבקת של הקהילייה הבינלאומית. והרוסים, על פי מיטב המסורת הפוליטרוקית עוד מימי מלחמת העולם השנייה, הטיסו אז לסוריה את התזמורת והיא ניגנה באמפיתיאטרון ההרוס את הקונצרט "תפילה לפלמירה" בניצוחו של המאסטרו ואלרי גרגייב. הקונצרט, ששודר ברחבי העולם כולו, הפך להישג היחצ"ני המשמעותי ביותר של רוסיה במלחמה בסוריה.
אבל ההישג הזה לא החזיק מעמד. זמן קצר אחר כך דיללו הרוסים את נוכחותם בעיר לטובת השקעת מאמץ בכיבוש חאלב. בהעדר נוכחות רוסית משמעותית בפלמירה כשל הצבא הסורי במאמציו להחזיק בעיר, ותוך זמן קצר שבה העיר ונכבשה מחדש בידי דאעש. בחודשים האחרונים שבו הרוסים והשקיעו מאמצים אדירים בכיבושה מחדש בשנית. בראשית פברואר הודיע הצבא הסורי כי הצליח במשימתו, אולם את רוב העבודה עשו שכירי חרב רוסים ואיראנים בשיתוף חיזבאללה ואנשי המיליציות השיעיות מעיראק, בסיוע חיפוי אווירי רוסי.
למודי ניסיון, פועלים כעת הרוסים נמרצות לשימור השליטה באזור פלמירה. הם הטיסו לאזור כוח לפינוי המוקשים שטמן דאעש ברחבי האזור, ופועלים גם להחזרת תושבי העיר שנטשו אותה בהמוניהם. הם גם דואגים לכיסוי תקשורתי בינלאומי נרחב בעניין. בד בבד, הרוסים ממשיכים לסייע לצבא הסורי הפועל כעת לכבוש מחדש את השטח שבין פלמירה לדיר א-זור. הדבר האחרון שהם היו זקוקים לו בשלב הזה הוא תקיפה ישראלית שתזרע דמורליזציה בצבא הסורי, שגם כך פועל בקושי רב.
ועדיין נשאלת השאלה: מה בדיוק חיפשו מטוסי התקיפה הישראליים בפלמירה?
בהעדר מידע ממשי, אחת ההערכות האפשריות היא כי המטרה הייתה בסיס חיל האוויר הסורי טיאס המכונה גם T4. טיאס הוא אחד מבסיסי חיל האוויר הסוריים הגדולים. דאעש ניסה לכבוש אותו, אך בלא הצלחה. כעת, כשהסורים שבו להחזיק בפלמירה, שב בסיס טיאס להיות אחד המרכזים הלוגיסטיים החשובים במלחמה בדאעש. הטענה הסורית הרשמית היא שישראל תקפה את בסיס טיאס משום שהוא משמש כעת מרכז לוגיסטי למלחמה של המשטר הסורי נגד המורדים. וישראל כמובן, לשיטתם, תומכת במורדים. הסבירות של הטענה הזו קלושה, בין השאר מכיוון שפעולה כזו באמת הייתה מעמידה את ישראל בעימות חזיתי מיותר לחלוטין עם רוסיה.
תיאוריה נוספת מתייחסת לאפשרות שבטיאס זוהה מצבור של טילי סקאד שהסורים התעתדו להעביר לידי חיזבאללה. זו אפשרות, אף שפלמירה רחוקה מלבנון, ורוב התקיפות הישראליות נגד מצבורי נשק של חיזבאללה על פי מקורות זרים היו עד כה באזור דמשק. גם לא היו דיווחים על פיצוצים גדולים באזור. אפשרות נוספת היא שהטילים נועדו לפגוע בבכירים בחיזבאללה או באיראן, במיוחד אם נעשה שימוש בטילים באופן שמזכיר מאוד את חיסול סמיר קונטאר. אולם בפועל אין שום מידע בעניין הזה.
ושוב: מה בכל זאת הקפיץ את הרוסים? סוכנות הידיעות 'אל-מסדר' בביירות ציטטה השבוע מקורות במערך הנ"מ הסורי, שלפיהם בעת התקיפה הישראלית בפלמירה שהו בסמוך לאחד מיעדי התקיפה יועצים רוסים. ככל הנראה מדובר באנשי המודיעין הצבאי הרוסי GRU. על פי סוכנות הידיעות, אנשי הנ"מ הסורי יידעו את היועצים על כוונתם לשגר את טיל הסקאד לעבר מטוס התקיפה הישראלי. המטרה, ככל הנראה, העברת מסר מנומס לישראל. מסר שבדיעבד הצליח להם קצת יותר מדי.
בכל מקרה, נראה שהמשך הפעילות הישראלית בסוריה תהיה נתונה בקרוב לשיקולים מורכבים יותר משהייתה קודם. נכון, שר הביטחון אביגדור ליברמן נשמע נחרץ מאוד השבוע: "אין לנו שום עניין להתערב במלחמת האזרחים בסוריה", אמר. "גם אין לנו עניין להתחכך עם הרוסים. הבעיה שלנו היא העברת נשק משמעותי מסוריה ללבנון.
לכן, בכל פעם שנזהה ניסיון להברחת נשק שובר שוויון - נפעל לסכל אותה. בפעם הבאה, אם מערך ההגנה האווירית הסורי יפעל נגד מטוסינו - לא נהסס. נשמיד אותם. בנושא הזה לא תהיה שום פשרה. ביטחון ישראל מעל הכול".
מילים כדורבנות. אבל בכנס שנערך השבוע לזכרו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, תיאר הרמטכ"ל גדי איזנקוט מציאות אזורית חדשה, שמבהירה כי לא יהיה פשוט לעמוד מאחורי ההצהרה הזו. "הנוכחות המתמשכת של הרוסים והאמריקאים בסוריה במעגל הראשון סביב מדינת ישראל, היא גורם רב-משמעות והשפעה על פעילות צה"ל", אמר בסגנונו השקט והבלתי מתלהם.
בשורה התחתונה ברור כי עם הזמן מתעצבת בסוריה מציאות חדשה, הכוללת בין השאר יכולות חדשות של הצבא הסורי להפעיל מערכות הגנה אוויריות נגד צה"ל. מערכות שקיבלו מהרוסים שנמצאים בשטח בסוריה, והמהווים חלק בלתי נפרד ממערך הייעוץ, הלימוד ובמקרים מסוימים גם ההפעלה של מערך הנ"מ הסורי המתחדש. ככל שתחריף ההעזה הסורית, כך גדל הסיכוי לתקלה מול הרוסים. במקרה כזה, ניצחון טקטי בשטח עלול להפוך לכשל אסטרטגי.
הקשר הטוב של נתניהו עם נשיא רוסיה הוא כלי משמעותי, אך בעל מגבלות. ובכל מקרה, קשה לדבר על הרוסים בהקשר זה כידידים. אחת הדוגמאות לכך היא האופן שבו טיפלו השבוע גופי תקשורת רוסיים בסיפור בסוריה. גם אם ההודעות הסוריות הרשמיות שלפיהן כוחות הנ"מ הסוריים הפילו מטוס ישראלי ופגעו במטוס נוסף לא זכו לשנייה אחת של אמינות במערב, הרי שבשופרות התעמולה הרוסיים הגלובליים כמו 'ספוטניק' ו-RT צוטטו ההודעות הסוריות השקריות בהרחבה וניתנה להם התייחסות כאל מקור אמין.
אלה אותם כלי תקשורת רוסיים שהיום נחקרים על ידי ה-FBI על חלקם בקמפיין התעמולה לפגיעה במערך הבחירות לנשיאות בארה"ב. ולגופים אלו יש נציגים גם בישראל וגישה למשרדי ממשלת ישראל, כולל המשרד לעניינים אסטרטגיים.
אם יש לישראל מטרה אסטרטגית עכשווית ביחסיה מול רוסיה, הרי שהיא להחליש ככל האפשר את הברית הרוסית-איראנית בסוריה. ראש הממשלה היה בהיר מאוד כשאמר כי בכל הסדר עתידי בסוריה, המטרה היא לסלק משם את איראן וגרורותיה. כדי להתחרות בברית הרוסית-איראנית בסוריה על כל השלכותיה הצבאיות והכלכליות, ישראל צריכה להציע לרוסיה משהו סופר-אטרקטיבי. למשל, מהלך רחב יריעה של ברית ישראלית-רוסית-אמריקאית-סונית נגד איראן, תמורת הסרת הסנקציות על רוסיה. האם יש בכלל היתכנות למהלך כזה? קלושים ככל שיהיו, לא מן הנמנע שגם בנימין נתניהו, גם פוטין ובעיקר דונלד טראמפ מגלגלים בראשם אפשרות כזו.
אקו"ם