ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

הברקזיט: מרד הצרכנים של האדם הפשוט

עזיבת בריטניה מבטאת את כישלונו של האיחוד האירופי לתת מענה ברמת הרחוב למצוקות ולמשברים שאיימו על האיש ברחוב. גלי הטרור בשנה האחרונה בליווי שטפון המהגרים הוציאו את אירופה משיווי משקלה, ואנגלה מרקל היא העוגן האחרון שמחזיק את היבשת ביחד

אתמול למדנו שגם מדינות שולחות מכתבים כדי להודיע על פרידה. זה מה שעשתה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, כששלחה באמצעות דיפלומט מכתב חתום על ידה לדונלד טוסק בבריסל. זה נשמע אפילו רומנטי. אבל כך מתבצע צעד מדיני כלכלי, שמבטא מרד של צרכנים כפי שהיה בקיץ האחרון במשאל העם בבריטניה.

הסיפור על הברקזיט ועל מצב הרוח הבינלאומי שהוא מבטא כבר סופר. הוא קיבל חיזוק אדיר מבחירתו של דונלד טראמפ. הברקזיט שיצא לדרכו הבירוקרטית מבטא את כישלונו של האיחוד האירופי לתת מענה ברמת הרחוב למצוקות ולמשברים שאיימו על האדם הפשוט.
 
רה"מ תרזה מיי על הברקזיט שיצא לדרך. (צילום: רויטרס).


אגב, במקביל לזעקות הגעוואלד של האליטה התקשורתית והדיפלומטית על מרד הבוחרים נגד האיחוד האירופי ונגד הממסדים באמריקה, אפשר להבחין ביותר מבוז כלפי "האדם הפשוט". פעם התנועות הפופוליסטיות השמאליות השתמשו תדיר בביטוי "האדם הפשוט". הכל היה מכוון כלפיו: הפוליטיקה, הכלכלה וכך הלאה.

פתאום התברר שהאדם הפשוט הוא אדום צוואר, הוא גזעני, הוא לבן בכלל, הוא מובטל בהרבה מקרים, הוא מרוויח מעט מדי, הוא לא נראה הרבה יותר טוב מסטיב באנון. הוא לא יודע בדיוק מי זאת לינה דנהאם והוא לא עוקב בעניין אחרי מאמרי המערכת של הניו יורק טיימס או הכותרות ש"הארץ" מייצר באנגלית. הוא סתם אדם פשוט שרוצה להמשיך להיות אנגלי או לנופף בדגל הפסים והכוכבים ולאניני אובמה הוא מצטייר כנהג משאית שמשתין פחיות בירה באמצע  הרחוב הראשי של עיירת קולג' ירוקה עם גגות אדמדמים. אדם בזוי.
 
אבל שכחו שטרם בוטלה זכותו של "האדם הפשוט" לבחור בקלפי והיתה התעלמות מהעובדה שהוא רואה את האמריקאיות כזהותו ואיננו חושב במושגים של זהות גברית, זהות נשית, זהות שחורה לבנה מוסלמית או הומואית או יהודית. הוא רוצה כלכלה שמיטיבה איתו ולאו דווקא עם כדור הארץ.והוא רוצה שמישהו למען השם יעצור את הטרור האיסלאמי הקיצוני ויפסיק לדבר שטויות לא הגיוניות על דת השלום הידועה וכמה חשוב להביא דווקא עכשיו עוד מהגרים ועוד מוסלמים.

האיחוד האירופי סימל עידן של שלום ושיתוף פעולה במערב הפוסט-מלחמתי. לקח לא מעט שנים לבנות אותו. העקרון היה להביא לשגשוג כלכלי באמצעות סחר חופשי, לשמור את רוסיה בחוץ, לשמור על אמריקה בפנים ולשמור שגרמניה לא תרים ראש.

אלא שבשנותיו של אובמה ובמקביל שנותיו של פוטין, הרוסים נגחו את דרכם פנימה, אמריקה הייתה מסויגת ולא יצרה הרתעה כנגד רוסיה ויתר על כן – היא לא הביעה סולידריות אמתית ושותפות גורל כאשר אירופה הוכתה בגלי טרור חסרי תקדים מתוצרת דאעש. זוכרים מי היה היחיד שלא עלה לרגל למצעד בפריז כדי להזדהות עם הצרפתים אחרי הטבח ב"שארלי הבדו"?

גלי הטרור בצרפת ובגרמניה בשנה האחרונה בליווי שטפון המהגרים הוציאו את אירופה משיווי משקלה. למעשה, מי שרוצה לראות בשידור ישיר את מצב הרוח האנגלי לפני הברקזיט צריך לעקוב אחרי הבחירות בצרפת. מה שעניין את הצרפתים עד לפני כחודשיים היה מה עמדת המועמדים לנשיאות בנוגע לאסלאם. האם הוא מציע לקחת כדור שינה מתקתק לצורך כניעה רכה, או שהוא מציע התנגדות קשוחה אל מול הטוטליטריות הרצחנית של האסלאם הרדיקלי?

על רקע זה המועמד הבולט היה השמרן הימני פרנסואה פיון עד שפרשיות השחיתות נחתו עליו כמו משאית בלוקים על הראש. כנראה שהממסד הצרפתי החליט, שהוא לא רוצה לחכות עד לימים שאחרי הבחירות כמו באמריקה. הם החליטו לנטרל אותו מראש. אבל הוא עוד לא גמור. מנגד, התקשורת בנתה וניפחה את תדמיתו של עמנואל מאקרון, הליברל היאיר-לפידי שהיועצים והתקשורת והממסד כבר ישלטו בו וישמרו שלא יעשה שטויות.
אבל התוצאה היא שכרגע אף אחד לא יכול לחזות בוודאות מי יהיה הנשיא הבא בצרפת; ואולי בכל זאת תהיה מארין לה-פן.

לכן נהוג לומר היום שעתיד אירופה מונח על כתפיהן של שתי נשים, לה-פן ואנגלה מרקל. אה, כן. היסוד השלישי של השלום האירופי המותנה במטריית הכוח האמריקאית גם הוא נסדק: גרמניה הרימה ראש. נכון, זו גרמניה הטובה, האחרת. זאת שיודעת להגיד לכל מדינה ולכל מנהיג מדינה איך צריך לנהוג ומהי הדמוקרטיה ומהן ערכי הליברליזם. כך לארצות הברית, כך למדינת ישראל, יוון, רוסיה וכל השאר. אלא שמרקל מגיעה עייפה ושחוקה בעקבות החלטותיה בשנתיים האחרונות. וכל אחד אחר מלבדה, עלול לשחרר את העוגן האחרון שהחזיק את אירופה.
 
יש שני איים עם מנהיגות שמרנית יציבה ושקולה: בריטניה וישראל. המדינות היבשתיות, ובראשן צרפת וגרמניה לא מצטיינות בהיצע מפואר של מנהיגים, למעט מרקל שמחכה לנס כדי להישאר בשלטון. הכיוון, גם במדינות מזרח אירופה, הוא לעבר מנהיגות אוטוריטרית אם לא ממש רודנית. אם מישהו ירצה להיות פשטני יוכל להגיד: אירופה מגרשת בדרך כזו או אחרת את יהודיה ומכניסה במקומם גלי מוסלמים. כמובן, חוץ מהיוצא מהכלל שהם כמה אלפי ישראלים שירדו לגרמניה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד