ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

בדרך הקשה: כך הפסיד טראמפ בקרב על ה'אובמה קר'

צירוף של רברבנות, היעדר ניסיון ואי הסכמה במפלגתו, הביא לכישלונו המהדהד הראשון של נשיא ארה"ב. למרות שהתחייב לכך, תוכנית הבריאות שהוביל ברק אובמה לא בוטלה. האם הלקח יילמד?

עשרים יום לאחר כניסתו לבית הלבן, צייץ נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בטוויטר: "אנחנו נבטל ונחליף באופן מיידי את 'אובמה-קר', ואיש מלבדי לא יכול לעשות כן. נחסוך דולרים, ותהיה לנו תוכנית ביטוח בריאות טובה הרבה יותר". היה ברור שטראמפ מציב את ביטול תוכנית הדגל של הנשיא היוצא בראש סדר העדיפויות שלו עם כניסתו לתפקיד. ביום שישי שעבר הוא רשם כישלון ראשון.

באותו יום בבוקר, אחרי בדיקת יחסי הקולות על ידי מצליף הרפובליקנים, גרר יו"ר בית הנבחרים פול ראיין לחדר צדדי את חבר הקונגרס מרק מדוז, רפובליקני מצפון קרוליינה שהוא יו"ר קבוצת מחוקקים שמרנים המכונה 'ועידת החופש במפלגה'. "אתה טוען שאתה מדבר בשם 'ועידת החופש'. האם אתם כן או לא?" תבע לדעת. "אנחנו לא", השיב מדוז. ראיין עזב את החדר. דקות לאחר מכן משך את הצעת החוק לביטוח הבריאות החדש, שעליו עמלו הוא וחבריו למפלגה במשך ימים רבים.
 
שבע שנים חלמו הרפובליקנים לבטל את 'אובמה-קר', או בשמו הרשמי "חוק הגנת החולה וטיפול בר-השגה". מתברר כי גם הרוב המוחלט שלהם בקונגרס לא עזר. בשבוע האחרון עוסקת התקשורת בארה"ב בדבר אחד בלבד: איך קרה שהנשיא הנבחר, שכבש את אמריקה בסערה, נכשל באופן מחפיר כבר במבחנו הראשון.

"ביטוח הבריאות הוא נושא טעון שמפלג גם את המפלגה הרפובליקנית עצמה בין מתונים לשמרנים יותר", אומר ל'מקור ראשון' מאט פרודי, סגן העורך הראשי של 'ניו-יורק טיימס'.

"הם ניסו להעביר את החוק מהר מדי. באופן טבעי הם רצו לרשום ניצחון ראשון, אבל הנושא סבוך ומורכב מדי, ומעורב בו כסף רב וגם בריאותם של אנשים רבים. צריך להבין שבית הנבחרים מורכב מפוליטיקאים המתמודדים על מקומם מדי שנתיים, כך שהם נמצאים במערכת בחירות מתמדת, והשיקולים שלהם שונים ונובעים מרצונם לשוב ולהיבחר. בתוך המפלגה יש אג'נדות שונות ומנוגדות, והן באו לידי ביטוי בעמדותיהם של חברי הקונגרס בנושא הזה".

פרודי מזכיר כי גם אובמה עצמו עבר שבעה מדורי גיהינום במפלגתו שלו עד שהצליח להעביר את החוק, וגם זאת רק לאחר ש"הצמיד אקדח לראשיהם" כלשונו.

תכנית הבריאות של טראמפ נכשלה בקונגרס (צילום: רויטרס)

 
בדבר אחד מסכימים רוב הפרשנים: הכישלון נבע מצירוף של יוהרה ורברבנות יתר, היעדר ניסיון, וחוסר הצלחה של הנשיא לאחד את המפלגה מאחוריו גם לאחר שנבחר. הוא משקף מציאות בעייתית: חודשיים אל תוך נשיאותו, לטראמפ אין עדיין קואליציה שהוא יכול לסמוך עליה, למשול באמצעותה ולממש את הבטחותיו במערכת הבחירות. יותר מכך, אומרים פרשנים, הוא עלול למצוא את עצמו לבד כאשר ינסה ליצור קואליציה כזו.

הניסיון לבטל את 'אובמה-קר' נכשל משום שהוא קיבל אפס קולות מתוך המפלגה הדמוקרטית, משום שלא איומיו ולא שידוליו של טראמפ היו יעילים דיים להזיז מספיק רפובליקנים, ומשום שלא יכול היה לסמוך על מנהיגי הקונגרס שישנו בשבילו את המציאות הזו.

"אולי זוהי דווקא תוצאה הגיונית של האופי הבלתי קונבנציונלי של נשיאות טראמפ", משער ג'רלד סייב מה'וול-סטריט ג'ורנל', במאמר המערכת של העיתון. "טראמפ הגיע לוושינגטון כפוליטיקאי עצמאי כמעט, הוא ניהל מערכת בחירות נגד הממסד הרפובליקני ובעצם לא אומץ מעולם על ידי הפלג השמרני במפלגה".

טראמפ מיהר להאשים את אנשיו שלא הצליחו לגייס תמיכה ולו של נציג דמוקרטי אחד. התברר כי האופוזיציה הדמוקרטית הציגה חזית אחידה ובלתי ניתנת לחדירה ולערעור, אולם בסופו של דבר הבעיה הייתה דווקא אצל הרפובליקנים. טראמפ כשל ביכולתו להעביר די רפובליקנים מהססים להצבעה מפלגתית אחידה. הבעיה הגדולה ביותר בחזית הרפובליקנית הייתה חוסר יכולתו למשוך לצדו קבוצה של חברי קונגרס, השמרנים ביותר.
 

 
הנשיא החדש מיהר מדי. הוא היה להוט לקיים את הבטחת הבחירות שלו, ולא השקיע די זמן ומאמץ להבטיח את הצלחת המהלך. הוא לא אפשר את הזמן הדרוש לקיים מפגשים ולהיערך ללובי ראוי. "שלושה שבועות הוא התאמץ, ואחר כך כנראה התעייף", אומר דאג היי, לשעבר מנהל התקשורת של הוועידה הלאומית הרפובליקנית וסגן ראש המטה של מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים לשעבר, אריק קנטור.

לשם השוואה, כדי לקדם את 'אובמה-קר' הקדיש הנשיא לשעבר שנה וחצי של נאומים ופגישות, כמו אותה שיחה פתוחה עם נציגי הרפובליקנים ב'בלייר האוס', שבה עלו הנושאים המציקים להם: העלויות התופחות, והתנהלותן הלא הגונה של חברות הביטוח. שתי המפלגות הסכימו אז כי יש צורך למנוע בזבוז ורמאות בתוכניות הביטוח הממשלתיות, וכי נדרשות רפורמה בתביעות כלפי רשלנות רפואית, רפורמה בשוק הביטוח הרפואי, הרחבת אפשרויות הביטוח, ומתן אפשרות לעסקים קטנים להתארגן לקבלת תנאים מועדפים.

בעקבות הפגישה הציג אובמה כמה נושאים שהועלו על ידי נציגים רפובליקנים ושלדעתו ראויים לבחינה. אמנם המפגשים הללו לא גרמו לאצבע רפובליקנית אחת להתרומם בעד החוק, וכמה דמוקרטים אף הצביעו נגדו - אבל החוק עבר בזכות הרוב הדמוקרטי המסיבי. לטראמפ יש רוב רפובליקני גדול אף יותר, אך הוא כשל.

טענת הדמוקרטים הייתה ש-600 מיליארד הדולרים שיקוצצו מהתקציב לטובת החוק בעשר השנים הקרובות יעלו את הגירעון הממשלתי, וכי מיליוני אנשים יפסידו את ביטוח הבריאות שלהם. חשש זה היה מנת חלקם של כמה רפובליקנים שהתברר כי היו לשון מאזניים.

אחד המתנגדים המובילים לביטול 'אובמה-קר' הוא הסנטור הרפובליקני טום קוטון מארקנסו, שעוד לפני ההצבעה ביקש מחבריו להאט את הריצה לעבר הרפורמה. הוא ביקש לבחון את השפעת החוק על התקציב הממשלתי, כמו גם את השאלה כמה אמריקאים יפסידו את הביטוח הרפואי שלהם או יזכו לביטוח רפואי אם החוק יעבור. קוטון ביקש להעביר את החוק לוועדת התקציב של הקונגרס לפני הבאתו להצבעה. "עם חברים כאלה, מי צריך אויבים?" נאנח אחד מאנשי הנשיא.

טראמפ עצמו הגיב באמירה טיפוסית: "כבר שנה וחצי אני טוען שהדבר הטוב ביותר מבחינה פוליטית הוא להניח ל'אובמה-קר' להתפוצץ מעצמה. למעשה היא כבר מתפוצצת". אבל תחושת האכזבה לא נעלמה ממנו. "למדתי הרבה על נאמנות, חקיקה וכללי המשחק המסתוריים בקונגרס". הוא הבטיח להשתמש בעתיד בלקחים אלה.

השתלשלות העניינים מותירה את הנשיא טראמפ בבדידות גדולה יותר מזו שכל נשיא אחר היה מוצא את עצמו בה במצב דומה. לדעת פרשנים, טראמפ זקוק עכשיו לקואליציה שולטת שאינה מסורתית, ושלא תהיה מבוססת על קווי המתאר המפלגתיים. עד כה, זה לא קרה.

ג'ון מוריי, לשעבר עוזר מנהיג המפלגה הרפובליקנית בבית הנבחרים, אומר ל'וול-סטריט ג'ורנל' כי "ניצחונו של טרמאפ איחד קבוצה מעניינת מאוד של אנשים, אך מה שאנו רואים הוא שקבוצה זו אינה בהכרח מסכימה בינה לבין עצמה בנושאים כמו תפקיד הממשלה או ההוצאות הכספיות. זו קואליציה קשה לחיבור".
 

 
עובדה זו מעידה יותר מכול על החשדנות הרבה השוררת בחוגי המפלגה כלפי טראמפ. רבים בתוכה עדיין חושבים שהוא אינו חולק עמם אותן אמונות ותפיסות עולם, וכי לא עשה די כדי להכניס את עקרונותיהם אל תוך הצעת החוק. רבים מהם באים ממחוזות שמרניים, שבהם התרסה נגד הנשיא או מנהיגים אחרים בקונגרס מטעמים אידאולוגיים אינה צעד מסוכן מבחינה פוליטית. גישה זו באה לידי ביטוי ביום שישי שעבר.

בדיונים האינסופיים ברשתות הטלוויזיה לאורך השבוע שאלו המראיינים והמרואיינים זה את זה שאלה אחת: לאן כל זה יוביל? טראמפ יהיה חייב למצוא דרך לבנות קואליציה אמינה שאיתה יוכל לבצע את תוכניותיו. הצעד הבא שעליו כבר דיבר הוא רפורמה מקיפה במערכת המס. זה הכיוון שרבים ממפלגתו מעוניינים לקדם, ויפה שעה אחת קודם. אולם גם רפורמה במס היא משימה מסובכת ורבת-פנים.

יו"ר בית הנבחרים פול ראיין אמר כי דיבר עם הנשיא ויועציו וכי "יש הסכמה רחבה ביחס לצורך להנהיג רפורמה במס ובאשר לטיבה". הוא זכה לתמיכת שר האוצר סטיבן מנוצ'ין, שאמר כי "יהיה קל יותר להעביר את הרפורמה במס מאשר את ביטוח הבריאות המסובך והמפותל". גם אם תחושת הצריבה מהכישלון לא חלפה, ביום שישי אחר הצהריים טראמפ כבר הבטיח לכתבים: "אנחנו הולכים מיידית לרפורמה במס".

מנגד, שורה של פרשנים - בהם גם ברשת 'פוקס ניוז' - הציעה לטראמפ להתמקד בנושאים שבהם גדולים יותר סיכוייו להשיג קואליציה תומכת, לפחות עד שתתבהר תמונת ממשלו. "עליו להשיג נקודות בדחיפות, לקדם נושאים קטנים ולהראות שהבית הלבן עובד", מציע מוריי.

הוא עשוי לנסות להשיג תמיכה דו-מפלגתית, שנראתה אפשרית זמן קצר אחרי הבחירות, בנושא שגם הדמוקרטים אוהבים: שיפור התשתיות האמריקאיות. בניית כבישים, גשרים, מחלפים ומנהרות. פרויקטים כאלה מניבים מקמות עבודה, במיוחד לאנשי הצווארון הכחול, מצביעי טראמפ שסייעו להכניסו לבית הלבן. הוא יצטרך למצוא "טריק" לשכנע את השמרנים הסקפטיים בדבר ההוצאה הממשלתית.

כך שמהכישלון העז עוד יצא מתוק לטראמפ: הוא יצטרך למצוא דרך ליצור סוף סוף צוות עבודה מגובש שיעבוד יחד ויממש את עיקרי תוכניותיו.

בינתיים, לאחר שבשבוע שעבר דווח כי שופט בית המשפט המחוזי לערעורים בהוואי הורה שלא לקיים לפי שעה את הצו הנשיאותי המגביל את ההגירה לארה"ב משש מדינות מוסלמיות, השבוע נמצא השופט שיפסוק פסיקה הפוכה. אמנם מדובר בפסיקה הצהרתית שאין לה משמעות מעשית לעת עתה, אך היא מספקת לבית הלבן תחמושת חדשה במאבק המשפטי מול הפסיקות שחסמו את ביצוע הצו.
 

 
הפסיקה החדשה ניתנה על ידי השופט המחוזי אנתוני טרנגה מאלכסנדריה, וירג'יניה, שקבע כי לנשיא יש סמכות רחבה בנושא הגבולות וכי הוא לא חרג מסמכויותיו בצו המחודש המבטל את תוכנית ההגירה של הנשיא אובמה. לטענת הנשיא התוכנית מיועדת להגן על אזרחי ארה"ב מפני טרור. השופט טרנגה, שמונה בשעתו על ידי הנשיא ג'ורג' בוש הבן, קיבל את טיעוני טראמפ ואמר כי "הנשיא זיהה טווח רחב של נסיבות ותנאים המעלים בסיס לגיטימי של דאגה לביטחון הלאומי העולה מן הצו".

בפסיקה בת 32 עמודים חולק השופט טרנגה על עמיתיו מהוואי וממרילנד שפסלו את הצו בנימוקים של אפליה על בסיס דתי. השניים הסתמכו על הצהרותיו של הנשיא בעת מערכת הבחירות כדי להכריע כי הוא אכן פועל ממניעים אנטי-מוסלמיים, אולם טרנגה קבע כי אין להסתמך על הצהרות אלה שכן הנשיא שינה את הצו הנשיאותי, צמצם אותו והפך אותו למגביל הרבה פחות מהצו הראשון.

למשל, בצו המתוקן הוסרה הפסקה המעניקה עדיפות למהגרים נוצרים ממדינות מוסלמיות, והוא פוטר מהמגבלות אנשים שבעבר אושרה אזרחותם או שקיבלו אשרת כניסה לארה"ב.

לפסיקתו של טרנגה אין כאמור משמעות חוקית מיידית, שכן הוא לא ביטל את פסיקותיהם של שני השופטים הקודמים והן נשארות בתוקף. אולם היא נותנת בידי הממשל תקדים לקראת המשך ההידיינות המשפטית. כזכור, הנשיא הבטיח כי ימשיך להילחם וכי יגיע "עד בית המשפט העליון". במשרד המשפטים הביעו סיפוק רב מהפסיקה החדשה, ודובר המשרד אמר כי "כפי שבית המשפט הסביר נכון, הצו נופל בתחום סמכויותיו של הנשיא להגן על ביטחון המדינה".

ביום שלישי ננעלה ועידת המדיניות השנתית של איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית. הוועידה נחשבת לאחד האירועים הפוליטיים החשובים בבירה האמריקאית. כל פוליטיקאי רואה לעצמו חובה לבוא, להתחכך, להשתתף בדיונים השונים, ובאי המזל או הבכירים שבהם זוכים אף לנאום ולמחיאות כפיים, במיוחד אחרי אמירות המסתיימות בשורה "ישראל היא ידידתנו הגדולה ביותר" וכי "אור יום לא יוכל לחדור דרך היחסים שבין שתי המדינות" (שורה אהובה במיוחד על נואמים מנוסים בוועידות איפא"ק השונות, המבטאת יחס חם לישראל בניגוד לאמירה הפוכה של אובמה).
 

 
מועמדים לנשיאות הבטיחו מעל במה זו כי יעבירו את השגרירות לירושלים, וסנטורים משתי המפלגות באים כדי להבטיח את הקדנציה הבאה שלהם בגבעת הקפיטול. מי שאינו בא, יכול להתחיל לסמן את דרכו אל מחוץ לפוליטיקה האמריקאית. להוציא, כמובן, אלה שאינם תומכי ישראל מובהקים, אלה המותחים ביקורת רעשנית וארסית על הממשלה בירושלים ועל העומד בראשה, ואלה המוגדרים על ידי הארגון עצמו כאנטי-ישראלים. באמריקה כמו באמריקה, הרשימה הזו קטנה יותר לעומת מצעד התומכים במדינת היהודים.

18 אלף איש גדשו השנה את מרכז הקונגרסים הענק בוושינגטון. מדי שנה המספר המדווח עולה, ולא רק משום שבשנים האחרונות קמו לאיפא"ק מתחרים משמאל דוגמת ג'יי סטריט, המטיפה להקמת מדינה פלסטינית ולנסיגה מוחלטת משטחי יו"ש.

השנה קיים ג'יי סטריט ועידה מקבילה בהשתתפות בכירים פלסטינים, שדיברו בעיקר עם עצמם. אלא שהשנה התקיימה הוועידה בעוצמה נמוכה מבעבר, ודאי ביחס לוועידה של השנה שעברה שהייתה נוצצת וענקית עד שמארגניה נאלצו להעתיק את מקומה לאולם הכדורסל המקומי, ובה עברו בסך כל המועמדים לנשיאות משתי המפלגות.

השנה לא זכינו לראות את נשיא ארה"ב עומד על הבמה והסתפקנו בסגנו מייק פנס, שנשא נאום נלהב. גם ראש ממשלת ישראל נתניהו הסתפק בנאום משודר בווידאו. גם מספר המרצים האורחים מישראל צומצם באופן ניכר. את ההצגה גנבה שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי, שמסיבת העיתונאים הראשונה שלה ובה גינתה את צביעות המוסד הבינלאומי כלפי ישראל הפך לוויראלי ברשתות החברתיות. "יש שריף חדש", הכריזה היילי, והפכה לאהובת הקהל.
   
תפקידה החשוב ביותר של איפא"ק כיום, ומכאן החשיבות של ועידתה, הוא שמירת התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. בשנים האחרונות חל כרסום מסוים בתמיכה זו, ומצטיירת תמונה שלפיה הדמוקרטים שגדלו על מסורת של תמיכה בישראל שינו את טעמם, ואילו הרפובליקנים, שבעבר לא גילו הזדהות נלהבת עם מדינת היהודים, הפכו לתומכיה המובהקים. שמונה שנות נשיאותו של אובמה, שבמידה רבה ניתק עצמו ממסורת התמיכה הדמוקרטית בישראל,  העצימו את התחושה הזו. מולה ניצבת איפא"ק כמשמרת התמיכה המסורתית.

אף שהממשל הנוכחי משמיע מוזיקה ערבה יותר לאוזניים ישראליות, צריך לזכור שטראמפ לא יהיה נשיא לנצח וכי גם בתקופתו דברים עלולים להשתנות. בישראל מבינים, שגם אם האווירה השתנתה, עדיין חשוב מבחינתה לשמר תמיכה דו-מפלגתית משמעותית, חסרת פניות ושאינה תלויה בדבר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg