המשימה: מלחמה באנטישמיות בשבדיה. הכוחות: רב ואימאם
במאלמה, עיר אירופית ששמה עולה לכותרות בהקשרים של אנטישמיות וגזענות, אימאם ממוצא לבנוני ורב ממוצא מתנחלי, משתפים פעולה כדי שבני שתי הדתות יגלו איזה כוח עצום יכול להיות להם יחד. "שאנשים יגידו: אם זה הצליח שם, זה יכול להצליח בכל מקום"
כשהם נעמדים יחד לצילום משותף, אפשר להבחין מיד בקווי הדמיון בין השניים: כיפת הצמר הגדולה, הזקן והניצוץ שבעיניים. "אתה נראה קצת גבוה ממני בתמונה", צוחק האימאם סלאח א-דין בראקת לעבר הרב משה דוד הכהן.
אז הגובה שונה, והכיפה דומה. אילו עוד נקודות חיבור אתם מוצאים ביניכם?
בראקת: "שנינו בעניין של טקסטים, של עומק, להיכנס לבסיס של הידע והמסורת. שנינו גם בפוקוס על רוחניות". "הרבה מהאנשים שבאים לבית הכנסת אולי לא מודעים לצד הרוחני של היהדות, של המיסטיקה והקבלה", מסכים הכהן. "אני מקווה לשנות זאת אצל הקהילה המקומית".
"ממה שאני רואה כאן במאלמה, הקהילה היהודית צריכה עזרה דווקא עם היציאה מחוץ לבית הכנסת, אל הציבור הכללי במדינה", אומר בראקת. "טוב שהגיע רב שיש לו ניסיון בשיח בין-דתי. הגעתו לכאן תהיה חוויה מלמדת לכל השוודים. בעיניי זה גם טבעי שתהיה מערכת יחסים קרובה בין יהודים למוסלמים; הרי שנינו מיעוטים שמתמודדים עם שלל בעיות, שקשורות בעיקר לחברה הסובבת אותנו. יש אסלאמופוביה ויש אנטישמיות, כך שאנחנו בעצם באותה סירה. אם תיכנס לאתר ניאו-נאצי שוודי, תראה שהוא תוקף גם את היהודים אבל בעיקר את המוסלמים, כי היום אנחנו פשוט ציבור גדול יותר שניכר יותר בפומבי. אגב, הם מאשימים את היהודים בכך שהמוסלמים הגיעו לשוודיה".
"העניין הוא שבניגוד למה שחשבו עד לאחרונה, אי אפשר להעלים את הדת", ממשיך הרב את דבריו. "הייתה תקווה במדינות אירופה שהדת תיעלם. בפועל יש לנו קיצוניות דתית בעלייה, אבל זה גם פותח הזדמנות לדיאלוג דתי. חשוב שיהיו אנשים בעלי מסר חיובי, שמטיפים לקהילה שלהם. במקום כמו מאלמה, שיש בו כל כך הרבה רע, יש גם יותר הזדמנויות. היום רק תגיד את השם 'מאלמה' בעולם, ויגידו לך, 'וואו למה אתה הולך לשם?'. אני רוצה שאנשים יגידו 'אם זה הצליח במאלמה, זה יכול להצליח בכל מקום'.
"מניסיוני בשיח בין-דתי אני יודע שאנשים מתעייפים משיחות פוליטיות שלא מובילות לשום דבר. כאן יש פוטנציאל אחר: אם תהיה לנו כרב וכאימאם מערכת יחסים אישית, ונוכל ללמוד זה מזה - מה שישתקף מאיתנו יביא לשינוי. אני חושב שיש רעיונות מדהימים שכל אחד מאיתנו יכול ללמוד מהמסורת של האחר. ואם יעלו על סדר היום סוגיות פוליטיות שקשורות לישראל, נוכל לדון בהן ולהרגיע".
פאות ארוכות ומסולסלות ממסגרות את פניו של הרב משה דוד הכהן, יחד עם זקן עבות וכיפת צמר צבעונית גדולה. למרות תוארו המכובד, החליפה שהוא לובש לא נראית טבעית לו. עד לא מכבר הוא חי במעין חווה חקלאית ביישוב תקוע שבצפון מדבר יהודה. לפני כחודש וחצי המריא יחד עם אשתו וחמשת ילדיו לשוודיה, כדי לשמש כרבם של יהודי מאלמה, קהילה זעירה שזוכה לתשומת לב עולמית בגלל סביבתה הנפיצה.
הוא אמנם צעיר – בן 37 בלבד - אך בעל ניסיון עשיר בקידום היחסים הבין-דתיים, כתלמיד מובהק של הרב מנחם פרומן ז"ל. "הבית הרעיוני שלי הוא הישיבה בתקוע", אומר הכהן. "גדלתי על ברכיו של הרב מנחם. הוא והרב עדין אבן-ישראל, ראש ישיבת 'מקור חיים' שבה למדתי, הם ההשראה שלי". כיום הוא מסיים דוקטורט על הרב שלמה קרליבך, מקור השפעה נוסף מבחינתו.
למאלמה, העיר השלישית בגודלה בשוודיה, הוא הגיע כמעט במקרה. הכול החל כשהרב מיכאל מלכיאור - הרב הראשי לנורווגיה, ושר לשעבר בממשלת ישראל – הציע ליהודי מאלמה לבקש מהמוסדות הממשלתיים סיוע במימוש תוכנית מהפכנית: להביא רב שיעסוק בשיח בין-דתי יחד עם אימאם מקומי, דבר שיתרום לאיחוי השסע בין האוכלוסיות השונות בעיר ולשיפור תדמיתה.
חבר טוב של משה דוד הכהן היה בין המועמדים לתפקיד, וכשהחליט לוותר עליו, אמר הכהן לאשתו בבדיחות שיגיש מועמדות. במחשבה שנייה, כמי שהשתתף בכמה תוכניות מנהיגות המשותפות לרבנים ולאימאמים ונמצא בקשר רציף עם בכירים ברשות הפלסטינית, הרעיון לא נראה לו כה מופרך. אף שאינו דובר בינתיים את השפה המקומית, הוא מתקשר היטב עם צאן מרעיתו בשפה האנגלית.
את המשימה שנטל על עצמו, "לגרום בעיר שינוי חיובי באמצעות הדת ובאמצעות עבודה בין-דתית", הוא אמור לבצע בעזרת האימאם סלאח א-דין בראקת, מי שמנהל במאלמה את "האקדמיה לאסלאם". בראקת (35), אב לשלושה, הוא דמות מוכרת בתקשורת השוודית ומשמש כשר חוץ של הקהילה המוסלמית בשוודיה.
המטרה שעליה מצהירים הכהן ובראקת מזכירה אוטופיה הוליוודית: רב ואימאם חוברים יחד ללחום באנטישמיות ובגזענות. נשמע מנותק מהמציאות? בממשלת שוודיה לא חושבים ככה. משרד התרבות במדינה ועיריית מאלמה החליטו לתמוך כלכלית בפרויקט של השניים, כחלק ממאמצי הממשלה להפחית את האלימות.
רק השבוע נסגר הבניין של הקהילה היהודית הקטנה באוּמֵאוֹ שבצפון שוודיה, בעקבות שורה של אירועים אנטישמיים. צלבי קרס צוירו על הבניין, לצד המסר המאיים "אנחנו יודעים היכן אתם גרים". אחד מחברי הקהילה אף גילה כי רכבו הפרטי הושחת.
אני מגיע למאלמה כדי לפגוש את הרב והאימאם, אך גם כדי לשמוע איך מתמודדת הקהילה היהודית המקומית עם דעיכתה המתמשכת. בתקופת השיא שלה מנתה הקהילה 2,500 נפשות, ואילו כיום רשומים בה רק כ-450 חברים, אף שבעיר חיים יותר מאלף יהודים נוספים. מנגד, כ-100 אלף מתוך 300 אלף תושבי מאלמה הם מוסלמים.
חיפוש של שמה של העיר בגוגל מעלה מיד הצעות-השלמה כמו "מאלמה אנטישמיות" או "מאלמה מוסלמים". באנגלית יופיעו גם המילים "פשע" ו"מהגרים". ההקשרים הללו לא נוצרו יש מאין. בשנת 2009, למשל, נזרקו בקבוקי תבערה מחוץ לבית הלוויות היהודי בעיר, תקרית שחזרה על עצמה שלוש פעמים בתוך שבועות אחדים.
בעקבות גל אירועים אלימים, הוציא "מרכז שמעון ויזנטל" האמריקאי מעין אזהרת מסע ליהודים העומדים לבקר במאלמה. בשנת 2012 אף דנה מועצת זכויות האדם של האו"ם באנטישמיות הגוברת בעיר. גם נשיא ארה"ב ברק אובמה התייחס לנושא, ואף ביקר במאלמה בעצמו והעניק אות הוקרה לצעיר מוסלמי הנלחם באנטישמיות. ראש העיר הקודם, אילמר ריפאלו, לא ממש שיפר את תדמיתה כשהכריז "אנחנו לא מוכנים לקבל ציונות או אנטישמיות", והתכחש לדיווחים על אלימות כלפי יהודים.
תושבי העיר, בני כל המגזרים, לא יכחישו את קיומן של תקריות כאלה, אך גם הם מתקוממים כנגד הרושם שנוצר. יהודי מאלמה מספרים כי אמנם יש אנטישמיות בעירם, אך התקשורת מציגה אותה באופן מנופח. המוסלמים מצדם יגידו שממהרים להאשים אותם באופן קולקטיבי בעקבות התנהגות של כמה "צעירים לא מחונכים".
כשמגיעים לבניין הקהילה היהודית בעיר, מבינים שיהודי מאלמה לא לוקחים שום סיכון. המקום מוגן כמו בסיס צבאי: דלתות כפולות, שומרים, מצלמות אבטחה ועוד. גם תחקור של קב"ט הקהילה הוא שלב הכרחי לפני הכניסה למקום. אך העובדים שבפנים מגלים שוב את הצד האחר של החיים במאלמה: הם שמחים לשמוע שעיתונאי ישראלי מגיע לצורך כתבה, כי "אולי לראשונה נצליח לספר את הסיפור האמיתי, ולא רק יכתבו כמה רע ליהודים כאן".
יחד עם רב הקהילה אנחנו יוצאים לעבר בית הכנסת היחיד שפעיל כיום בעיר. בית הכנסת, מבנה בסגנון אר-נובו שהוקם בשנת 1903, זוכה אף הוא לאבטחה כבדה. בפתחו מצטופפים סטודנטים שוודים, רובם מוסלמים - חברי ארגון UMAF, שנלחם באנטישמיות ובגזענות בשוודיה. קב"ט הקהילה מלווה את ביקורם, והשערים החשמליים נפתחים בפניהם. "אני בהלם מכך שיהודים מרגישים שהם צריכים להיות כל כך מוגנים. זה מצער אותי", אומרת לי צעירה מוסלמית.
ראש הקהילה פרדי גלברג, שמוביל את הסיור, מסביר להם היכן עורכים את הקידוש ומהי מזוזה. הוא מציג בפני הבאים את הרב משה דוד הכהן. אחד ממדריכי הקבוצה, מהגר מעיראק, שואל האם העיר הזו אכן בלתי ידידותית ליהודים. "לא חוויתי אנטישמיות", משיב הרב, "אך אני לא רוצה להמעיט בערך המקרים שהיו. יש אירועים מסוכנים, אבל יש כאן הזדמנות למשהו טוב יותר".
"למה הגעת למאלמה?", שואל אחד הצעירים. "אני רוצה לשנות את חוקי המשחק", אומר הכהן. "יש תדמית רעה לעיר, ואני חושב שאנחנו צריכים לשנות את המצב, להיות גאים במי שאנחנו. תראו איך אני נראה", הוא צוחק, "אני את היותי יהודי לא ממש יכול להסתיר, ולא אשנה את המראה שלי בגלל מה שמישהו אחר חושב עליי. אני מקווה לעזור לקהילה היהודית, שהיא כעת מאוד מסוגרת ושקטה, ולעבוד במקביל עם הקהילה המוסלמית כדי שהחיים פה ייראו אחרת".
בואן, סטודנטית שבילדותה היגרה עם משפחתה מעיראק, מספרת כי "החברים שלי לא אוהבים יהודים. כשסיפרתי להם לאחרונה שאני מתנדבת בארגון הזה, הם כינו אותי 'אוהבת יהודים'". לתקופה מסוימת היא עצמה התקרבה יותר לאסלאם. "שמעתי אז הטפות של אימאמים במסגדים. חלק מהם אמרו דברים נוראיים על ישראל ועל היהודים, בלי להבין באמת מה הם אומרים".
הכהן, שהגיע לכאן היישר מהחיים בחווה ועדיין מנסה להסתגל לחיים העירוניים, אומר שוב ושוב כי לדעתו השוודים צריכים לגעת יותר באדמה, בצמחייה. "ברגע שיוצאים מהעיר, הטבע עושה את שלו", הוא מבטיח. הוא מספר לסטודנטים כי לו ולעמיתו, האימאם בראקת, יש מחשבה לערוך פעילות סביב מדורה בחיק הטבע, יחד עם צעירים וצעירות שסטו מהדרך. "זה נשמע לא מציאותי, אבל זה הולך לקרות בקרוב", הוא אומר.
יום לאחר מכן אנחנו נפגשים בבית הכנסת עם בראקת. לו ולהכהן כבר יש בדיחות פנימיות ודינמיקה יוצאת דופן. הם מתחבקים, והרב מברך אותו ב"סלאם עליכום". "אנחנו נפגשים כמעט כל יום", הם מספרים לי.
סיפור חייו של בראקת, איש נעים וחייכן, חוצה יבשות ותרבויות. הוא נולד באבו-דאבי להורים לבנונים, שחזרו איתו למולדתם לכמה שנים. לשוודיה הגיע עם משפחתו בגיל 7, ובבגרותו שירת בחיל האוויר השוודי כטכנאי מטוסים ולמד כלכלה. אחר כך יצא לתימן ללימודי אסלאם, שאותם המשיך בשוודיה באופן פרטי. לדבריו, כבר אז החל לחפש אפיקים לקירוב בין-דתי. הוא דובר כמה שפות, ומגלה ידיעות גם בעברית. "תמיד התעניינתי בדתות, אז קראתי את התנ"ך כדי להבין את העם היהודי. אני אוהב להשוות בין מילים בתורה לשפה הערבית", הוא אומר. שם משפחתו, מציין בראקת, דומה לשתי מילים בעברית - "ברק וברכה".
"האקדמיה לאסלאם", שבראשה עומד היום בראקת, היא ארגון שמקיים קורסים שונים בנושאים דתיים, אך אינו משתייך לאף זרם מוסלמי ספציפי. ברקאת מספר כי הוא עצמו נמצא בקשרים טובים הן עם הסונים והן עם השיעים. "אני מוזמן לשאת דרשות במסגדים ובארגונים גדולים של שני הזרמים האלה. אני גם יושב במועצה משותפת לכל הארגונים המוסלמיים במאלמה, ומייצג אותה בפעילות בין-דתית. במידה מסוימת אני מייצג את הקהילה המוסלמית במדינה ביחסים עם פוליטיקאים, עם הממשל ועם התקשורת. הפכתי להיות מעין שגריר האסלאם לשוודיה".
אנחנו מתיישבים בספרייה הקטנה שלצד האולם הגדול של בית הכנסת העתיק והמרשים. הכהן מספר בחיוך כי פגש היום לראשונה את ראשת העיר, "והיא ממש הייתה בקטע של ללחוץ לי את היד". מתברר כי זוהי עקיצה ידידותית לעבר בראקת, שזכה לפרסום שלילי לאחר שהצדיק פוליטיקאי שוודי-מוסלמי שלא הסכים ללחוץ את ידה של מנחת טלוויזיה מקומית. אותו פוליטיקאי ספג ביקורת חריפה, ונאלץ להתפטר מתפקידו. "ראש הממשלה אמר בעקבות כך ש'בשוודיה לוחצים ידיים'", מספר בראקת. "אמרתי לו, 'מי החליט שזה ככה בשוודיה? זה חוק? האם יש רק דרך אחת להיות שוודי?'. אני לא לוחץ ידיים לנשים, ואמרתי זאת בתקשורת".
איך נראה הדייט הראשון שלך עם רב הקהילה היהודית?
"זה היה בביקור הראשון של משה דוד במאלמה, כאשר הוא בא לבדוק את ההצעה לכהן כאן כרב. היה לנו הרבה זמן לדבר ולהכיר זה את זה. מצאתי אדם עם שתי רגליים על הקרקע, ועם חיבור לטבע ולרוחניות - דבר חשוב ונצרך בקהילה כזאת. אני שמח שלמרות שרוב בני הקהילה אינם דתיים, החליטו להביא לכאן רב אורתודוקסי, אדם שמפגין כלפי חוץ את יהדותו. חשוב שיראו את הצורה הזאת של היהדות, שלא הייתה פומבית עד כה. תבין, הקהילה היהודית בשוודיה, וספציפית במאלמה, כבר לא נראית לעין מרוב שהיא חוששת. בחיים לא תראה כאן יהודי הולך ברחוב סתם כך עם כיפה, ובעיניי זה חבל. הרי אם הם היו הולכים עם כיפות, כולם היו מתרגלים למציאות של יהודים כאן".
ובכל זאת, אתה לא חושב שיש אזורים שבהם כדאי להימנע מחבישת כיפה?
"לרוב אתה יכול להרגיש בטוח ללכת עם הכיפה שלך. נכון, יש סנטימנטים נגד יהודים מצד חלק מהאנשים, בהם לצערי גם כאלה מהקהילה המוסלמית או מרקע מוסלמי. הם לא בהכרח אנשים דתיים, אבל אני חושב שעל זה נצטרך לעבוד ביחד. כשזה מגיע לביטחון אישי, לא נראה לי שקיימת בעיה. אולי בזמן של קונפליקט בישראל הסיכון גדול יותר. אין עשן בלי אש, וכמובן היו מקרים שבהם היהודים לא הרגישו בטוחים. זה לא בסדר וצריך לתקן את המצב. העניין הוא שבתקשורת הכול מאוד סנסציוני, מוגזם, כי זה מוכר יותר. הימין הקיצוני מנצל את הפרסומים האלה, וזה פוגע בנו. הייתי שמח להציג תמונת מצב יותר ריאליסטית, שתשרת את כולנו".
הכהן: "אני יודע שבמסורת המוסלמית קבלת אורחים היא מצווה חשובה, ששורשיה מגיעים לאברהם אבינו. הייתי רוצה להרגיש מקובל על ידי הקהילה המוסלמית כאן בשוודיה, כי בעיניי הרבה סנטימנטים אנטי-ישראליים הופכים לאנטי-יהודיים ואז קורים דברים לא חיוביים. אדם שהולך עם כיפה, יגידו שהוא מפגין את היותו פרו-ישראלי. העניין הוא שאפשר לדבר על מסורת ולהסביר למה יהודים הולכים עם כיפה. כשיש תשובה רוחנית, בלי קשר לישראל, נוכל להתקדם מעבר לכך, ונוכל לכבד כל אחד את המסורת של האחר".
בראקת: "יש בעיה בשיח - מוסלמים רבים לא מבדילים בין ישראל ליהדות, בין יהודי וישראלי. הם גם לא מבינים שיש סוגים שונים של ישראלים, ושיש להם דעות שונות. אבל בכל מקרה, אסור לאיים על אדם, לא משנה מה המצב הפוליטי ומה דעותיו הפוליטיות. גם אם אתה פרו-ישראלי, פרו-פלסטיני, אנטי-ישראלי או אנטי-פלסטיני - מותר שתהיה לך דעה פוליטית, ואסור שתרגיש מאוים כאן במאלמה בגלל דעותיך".
הצעירים מארגון UMAF סיפרו שישנה הסתה במסגדים נגד היהודים וישראל. תופעות כאלה מוכרות לך?
"אישית לא שמעתי נאומים כאלה, ובכל מקרה אני חושב שהמצב טוב יותר כיום. הרבה ארגונים מוסלמיים גדולים מדברים נגד אנטישמיות ומתמודדים עם אלמנטים של אנטישמיות שיכולים להיות בקרבם".
הכהן: "ברגע שמבינים שאנטישמיות באה מאותו שורש כמו אסלאמופוביה, מוסלמים רבים מבינים שהם יורים לעצמם ברגל כשהם מאפשרים את שנאת האחר. אמרתי לאימאם שאשמח לנהל שיחה פתוחה במסגד, דיברנו גם על האפשרות להקרין סרטים לקהל משתי הדתות ולאחר מכן לקיים דיון. אנשים כאן בונים פילוסופיה שלמה על 'המצב בפלסטין', אבל אני עצמי חייתי שם, וגם שם נלחמתי באלימות והייתי בקשר עם מנהיגים פלסטינים דתיים".
בראקת: "צריך להבין שיש בעיות בשני הצדדים. גם אצל היהודים יש לעתים סנטימנטים אנטי-מוסלמיים, שאולי נובעים מפחד. כשמוסלמי יילחם נגד אנטישמיות ויהודי יילחם נגד אסלאמופוביה - תהיה סינרגיה מדהימה. הקשר בין היהודים למוסלמים כבר היה קיים בהיסטוריה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מחזקים זה את זה. אנחנו לא רק עובדים ביחד, אלא גם מקדמים כל אחד את המטרות של האחר".
שילוב הזרועות הזה, מקווים השניים, יאפשר לנהל מאבקים משותפים בסוגיית יחסה של המדינה החילונית אל הדת. "בעיניי חופש הדת בשוודיה מאוים", אומר בראקת. "זה כמעט טאבו לדבר על דת בפומבי, ואם תבקש מקום לתפילה באוניברסיטאות, לא יהיה לך עם מי לדבר. אנחנו צריכים להביא לכך שהדת תיתפס כחיובית יותר".
אחד הנושאים המרכזיים שעומדים לדיון בהקשר הזה הוא קיום ברית המילה. "טקסי ברית המילה היהודיים והמוסלמיים מאוימים כל הזמן על ידי החברה החילונית", אומר בראקת. "יותר ויותר פוליטיקאים מכל הספקטרום, ימין ושמאל, מדברים נגד המילה. יש לובי מאוד רציני נגדה". נושא נוסף שאליו מקווה האימאם לרתום את הרב הוא הזכות לביטויי דת בבתי הספר: "יש בתי ספר שהם לא דתיים בהגדרה, אבל כל התלמידים בהם מוסלמים, ובפועל מתקיימת תפילה פה ושם. בזמן האחרון נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים לאסור סבסוד ממשלתי לבתי ספר כאלה, וזה מאוד מסוכן עבורנו. זה דבר שיכול לגרום אפילו להתבוללות".
גם סוגיית הכנסתו של אוכל כשר או "חלאל" לבתי הספר הציבוריים בשוודיה, הפכה לסלע מחלוקת מול הרשויות. לדברי הכהן, רוב היהודים שומרי המסורת בעיר אינם מנסים לעמוד על שלהם, אלא פשוט דואגים שילדיהם יקבלו מנות צמחוניות. הוא עצמו, כמי ששלושה מילדיו לומדים בבית הספר הבינלאומי בעיר, אינו מתכוון להתפשר. במטבח הכשר של הקהילה, אשר מוכר על ידי משרד הבריאות, מכינים מנות מזון לילדיו, והן מועברות מעת לעת לבית הספר ונשמרות שם בהקפאה. "למה שהילדים שלי יאכלו פחות?", שואל הכהן. "אני לא מוכן להתיישר עם העמדה השוודית שרואה כל החצנה של דתיות כבעייתית. הבן הגדול שלי הולך לבית הספר עם כיפה ופיאות, וגאה בכך".
בראקת: "גם כשהייתי צעיר לא היה חלאל בבתי ספר הציבוריים. היו מאפשרים לנו לאכול בשר שאינו חזיר, כלומר בשר פרה אבל לא משחיטת חלאל. היו שאכלו את זה. ילדים מוסלמים רבים נאלצים לאכול מזון צמחוני בבתי הספר, וחבל שכך. בכלל, את רוב הבשר החלאל אנחנו מייבאים ממדינות אחרות, כי כאן זה אסור על פי חוק".
בראקת מוסיף ומתאר את מדינות סקנדינביה כמתאפיינות ב"חילוניות חומרית מאוד, כשבמקביל ישנו צורך רוחני גדול. אנשים מחפשים משהו נוסף". לדבריו, "יש הרבה שוודים שהמירו דתם לאסלאם בשנים האחרונות, כי הם מחפשים מטרה בחיים, תשובות לשאלות הגדולות. אני רוצה שהמוסלמים עצמם יבינו שאפשר להתקרב לאל גם בלי להיות האויב של היהודים".
האם יש משהו שאתם רואים בקהילה האחרת ומקנאים בה? משהו שהייתם רוצים לקחת לקהילות שלכם?
בראקת: "לקהילה היהודית יש ניסיון בן אלפי שנים של קיום כמיעוט, מה שלנו כמוסלמים אין. אנחנו יכולים ללמוד מהם על צורות התנהגות ופעולה של קבוצה דתית שהיא מיעוט במדינה זרה. היתרון שלנו כמוסלמים הוא המספר הגדול. שני הדברים האלה ביחד הם כוח מאוד חזק. ויש דבר נוסף שהייתי רוצה ללמוד מהקהילה היהודית", הוא אומר ומביט לתקרה הגבוהה והמעוטרת. "הבניין. אין לנו כאלה בניינים, מרכזיים כל כך ומרשימים. זה חלק מלהיות מבוסס ולהרגיש בבית כאן בשוודיה. רוב המסגדים שלנו הם בפרברי העיר. אנחנו חדשים כאן, וזה מצריך תהליך".
הכהן: "המספרים שיש לקהילה המוסלמית הם באמת מרשימים, ובקהילה היהודית היו יכולים רק לחלום על זה. חסר אצלנו גם הכבוד למנהיגי דת. אצל המוסלמים, לא משנה כמה ילד יהיה רחוק מהמסורת, אם אימאם בא לפגוש אותו הוא יתנהג אליו בכבוד. אבל בכל מקרה, אני לא אוהב את המילה קנאה, כי אפשר ללמוד מהאחר גם בלי זה. הייתי רוצה ללכת למסגדים ולפגוש יותר אנשים מוסלמים. התקשורת הרעילה עד כה גם אותי. לא פגשתי מספיק אנשים שיפריכו לי את הסטיגמות, אבל כן פגשתי הרבה מאוד תקווה".
מה שאתם עושים לא בהכרח פופולרי בקרב המיינסטרים היהודי והמוסלמי. קיבלתם תגובות שליליות בתוך הקהילות שלכם?
"אני אישית קיבלתי רק תגובות חיוביות. מה שכן, נשאלתי כמה פעמים אם זו באמת הדרך הנכונה".
הכהן: "גם בתקוע לא כולם הסכימו עם כל מה שהרב מנחם פרומן ניסה לקדם בהיבט הבין-דתי. תמיד יש סקפטיות. הדבר הכי גרוע ששמעתי היה 'אז אתה הולך לעשות שלום?'"
עם כל ההצהרות החיוביות והאופטימיות, שני אנשי הדת יודעים שברגע שיתחולל עימות צבאי נוסף בין ישראל לפלסטינים, שוב יפרצו מהומות במאלמה. מדובר בריטואל שחוזר על עצמו אחת לכמה שנים: ירי קסאמים ליישובי הדרום, מבצע של צה"ל בעזה, ואז הפגנות של מוסלמים ברחובות שוודיה ועלייה דרמטית במספר התקריות האנטישמיות במדינה.
"האירועים במזרח התיכון ישפיעו עלינו, ואי אפשר להתחמק מכך, אך בעיניי התוצאות לא צריכות להיות הרס של יחסי שכנות", אומר בראקת. "להיות שכן זה חלק חשוב במסורת שלנו. רואים איך למוחמד היה קשר טוב עם שכניו היהודים. בכל תרחיש אנחנו צריכים לזכור שאנחנו שכנים, להתמודד יחד כשכנים ולדאוג זה לזה".
הכהן: "כבר דיברנו על תרחיש שכזה, והסכמנו שלשמחתנו יש לנו הזדמנות לבנות תשתית טובה. אנחנו מקווים שישראל והרשות הפלסטינית יתנו לנו עוד קצת זמן לבנות את התשתית הזו כראוי", הוא צוחק. "אנחנו מתחילים ליצור רשתות של תלמידים בבתי הספר, כדי שיהיו לנו שגרירים ברמה של הנוער. גם אם יהיו 80 ילדים ברחבי העיר שהם 'צוות החירום' למצב כזה – הצלחנו. ננהל דיונים בכבוד, ונסביר שלחברי הקהילה היהודית יש זכות להרגיש קשר והזדהות עם ישראל, בלי שזה אומר שהם מסכימים עם כל מה שהמדינה עושה".
אפשר לנחש שהרבה מקוראי הכתבה הזו יגידו "הם שני נאיבים; מוסלמים ויהודים לא יצליחו לחיות יחד בשלום". מה התשובה שלכם?
בראקת: "שנאה תמיד תהיה, אנחנו כאן כדי לגרום לה להצטמצם. לא נצליח למגר את הנאציזם והגזענות לגמרי, אבל אפשר לצמצם את התופעות הללו, שלא יהיו פופולריות. זה לא נאיבי לחשוב שיהודים ומוסלמים יחיו ביחד כמו פעם".
הכהן: "נעשה הרבה מאוד דברים, חלקם יהיה מתחת לרדאר. תמיד יהיו אנשים שיביעו סקפטיות או ייצאו נגדך, וזה בסדר. אם תסתכל בהיסטוריה, לא כל דבר חיובי תמיד קיבל אישור של כולם, לרוב היתה אופוזיציה".
ואכן יש אופוזיציה, ולפעמים היא מגיעה מזווית מפתיעה. אילנה אדנר, ישראלית המתגוררת במאלמה, אומרת לנו כי אינה מבינה מה הצורך בפרויקט של הרב הכהן והאימאם בראקת; לדבריה, מזה שנים מתקיימת בעיר פעילות בין-דתית, בהובלת שליח חב"ד שניאור קסלמן. יצוין כי קסלמן נמצא במאלמה זה 13 שנה, אך אינו נושא בתפקיד רשמי בקהילה היהודית הממוסדת.
"פתאום מביאים מישראל מישהו לפרויקט בין-דתי כאשר יש כאן כבר כוחות בשטח", אומרת אדנר. "מה שכבר הבנו זה שראשי הקהילה היהודית מתנגדים לחב"ד. יש לנו רב פה, ועוד רבה נוספת, רבקה ליליאן, שעוסקת בקשרים בין דתיים". ליליאן, רבה שהוסמכה על ידי התנועה הרקונסטרוקטיבית בארה"ב, חיה זה כמה שנים במאלמה, ומנהלת מניין שוויוני קטן בספרייה בבניין הקהילה.
פרדי גלברג, יו"ר הקהילה היהודית במאלמה, דווקא מרוצה מאוד מההחלטה על הרכש החדש. כמי שמתגורר בעיר כבר 55 שנים, הוא עד להצטמקות ההולכת ונמשכת של הקהילה, ומקווה שכעת היא נמצאת בתקופה של שינוי מגמה. "משפחות צעירות רבות עזבו לשטוקהולם, ואחריהן עזבו גם ההורים", הוא מתאר. "כעת המצב יציב יותר. אנחנו קהילה מאוד פעילה ברמה היומיומית, ועכשיו יש לנו רב חדש".
אתה מרגיש שינוי ביחסה של האוכלוסייה הכללית כלפי היהודים?
"כשגדלתי לא הייתה כאן אנטישמיות כמו שיש היום. לצערי, הצעירים היהודים היום מרגישים שיש להם סיבה לדאוג. הם לא יכולים ללכת עם מגן דוד על הצוואר. אלה לא חיים פשוטים. לפני כמה שנים ערכנו הפגנת סולידריות עם ישראל, ומולנו התקיימה הפגנה מוסלמית גדולה. זרקו עלינו נפצים וצעקו כך שלא יכולנו להמשיך, ולבסוף היינו צריכים להימלט מהכיכר. זה הזכיר לנו אירועים אחרים באירופה במאה הקודמת. עבור רובנו זה היה דבר נורא.
"לא כל המוסלמים בעיר הם אויבים שלנו, אבל מרביתם מהמזרח התיכון, והם קיבלו חינוך שונה מזה של שוודי 'רגיל'. יש להם דעות אחרות על הדת שלנו ועל ישראל. אנחנו מנסים כעת להראות להם יותר מי אנחנו: מדי יום מגיעים אלינו שני בתי ספר שוודיים שמבקרים בבית הכנסת ולומדים על הקהילה היהודית. אנחנו רוצים שהרב יסתובב בבתי ספר עם האימאם בראקת, כדי להראות לילדים מוסלמים שיש הרבה במשותף".
האם יש עתיד ליהודים במאלמה?
"אנחנו פועלים שתהיה כאן קהילה חזקה. אולי עם פחות חברים, אבל יהודים ימצאו כאן את עתידם. העיתונות הישראלית והיהודית צריכות לבוא לכאן ולראות איך אנחנו חיים. זה לא מקום רע. יכול להיות טוב יותר, אבל סך הכול עיר נחמדה מאוד. רובנו אוהבים לחיות כאן".
גיבוש הצמד היהודי-מוסלמי אינו היוזמה הבין-דתית היחידה המתרקמת בעיר השוודית ידועת העימותים. ב"מסגד של מאלמה", בניין רחב ידיים השוכן בפרברי העיר, מתכנסים מדי חודש כעשרים בני אדם משלל דתות וזרמים: יש ביניהם מנהיגי דת בהאים, בודהיסטים ונוצרים המשתייכים לכנסיות שונות. כשהרב הכהן הצטרף אליהם לאחרונה וסיפר כיצד ולשם מה הגיע למאלמה, היו ביניהם שהתקשו להאמין.
את שהותנו כעת בבית הכנסת מנצל הרב כדי להעביר לבראקת הדרכה קצרה על פריטי היודאיקה הנמצאים במוזיאון של הקהילה. מארון הספרים הוא מוציא ספרי קודש בני מאות שנים, ומתחיל להסביר לעמיתו על עברם ואופיים. מכאן מתפתחת שיחה על החגים, על מורשת ועל מנהגי תפילה שונים.
אתם רוצים להיות אור לגויים?
בראקת: "את הידע שנצבור מניסיוננו כאן בהחלט נוכל לשתף. אנחנו רוצים להיות דוגמה טובה, אבל גם ללמוד מאחרים. בארה"ב למשל יש דוגמאות מדהימות לכך שיהודים ומוסלמים עובדים ביחד, ועוזרים זה לזה בתקופה מאוד בעייתית".
הכהן: "אם נצליח להעביר מסר, שאפשר לפעול יחד בצורה הכי אמיתית וכנה שיש, זה יוכל להיות מגנט שיגרום גם לאחרים להרגיש ככה. זה לא תלוי בי אלא באלוהים, אבל אני מקווה שניצור משהו יפהפה שיהיה בקנה מידה גדול יותר. אני מרגיש שיש פוטנציאל לאחדות. להיות אמנם הפוכים, אבל חלק מדבר אחד גדול".
"על הנקודה הזו אנחנו מסכימים", אומר בראקת. "אי אפשר להגיד ש'כולם אותו הדבר', כי זה לא נכון. ההבדלים חשובים לא פחות בשיח".
מתי תוכלו להכריז שהצלחתם במשימה?
בראקת: "אם נוכל להגיד שמוסלמים ויהודים מרגישים בטוחים לגמרי, ושהם יכולים לקיים את דתם ללא הפרעה – אז הצלחנו. זה לא המצב כיום. היהודים לא מרגישים חופשיים ובטוחים, וכך גם המוסלמים".
הכהן: "עבורי מאוד חשוב לחזק את השורשים היהודיים בקרב הקהילה. זה תהליך מתמשך שלעולם לא נוכל לומר שסיימנו אותו, כי תמיד יש לאן להתקדם. לא באתי לעשות שינוי גדול, אך כן לדחוף לכיוון מסוים, טוב יותר. זה תלוי בעזרתו של אלוהים, אינשאללה. אם אנשים ירגישו שיותר מכבדים את האמונות שלהם, הם גם יזהו עצמם יותר עם המסורת".
הזוגיות הנפלאה שלכם מתורגמת גם לקשר בין המשפחות?
"עדיין לא, אבל זו בהחלט הכוונה", אומר האימאם, והרב מוסיף: "אולי נעשה קמפינג ביחד, כשיהיה מזג אוויר נעים".
"אל תחיה באשליות", אומר לו בראקת. "בשוודיה, מזג האוויר הנעים נמשך זמן קצר מאוד".
כאשר פנינו למשרדה של ראשת העיר של מאלמה, קתרין שרנפלדט-יאמה, בבקשה לראיין אותה לכתבה, התקבלה הסכמה נלהבת. ולא במקרה: העירייה מוטרדת מאוד מתדמיתה של מאלמה, שלדעתה אינה משקפת את המציאות.
"אני חושבת שיש לנו בעיות, ואנחנו מנסים למצוא פתרונות כדי שהעיר תהיה בטוחה ומאובטחת", אומרת לנו ראשת העיר. "ועם זאת, כאשר עיתונאים מסוימים מתארים את העיר ככזו שיש בה רק פשע וגזענות, הם טועים. יש בעיות, אבל זו לא עיר חשוכה. אנחנו עובדים קשה כדי שמאלמה תהיה עיר פתוחה ובטוחה לכל אחד. כבר הבנו, בניגוד לעבר, שצריך לעבוד יחד עם 'שחקנים' שונים, ולכן אנחנו בקשר הדוק עם הקהילה המוסלמית, הקהילה היהודית ובני דתות נוספות".
לפני שבועות אחדים הפתיע נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כשדיבר על פשע וטרור שמכים בשוודיה, ואף הזכיר אירוע "שקרה שם אתמול בלילה", מבלי שלאיש יהיה מושג מה כוונתו. ההתבטאות הזו גרמה למשבר בין המדינות, וגררה ביקורת על טראמפ בתקשורת העולמית. "אני חושבת שחשוב להסתמך על עובדות", אומרת לנו ראשת העיר מאלמה בעקבות הדברים. "אנשים שיש להם דעה מוצקה על העיר בלי שתהיה להם ידיעה, עושים דבר בעייתי. אם לא היית כאן, אתה יותר ממוזמן להגיע לעיר ולהתרשם בעצמך".
הייתי יכול ללכת היום במאלמה עם כיפה ולהרגיש בטוח?
"לצערי בהרבה ערים בעולם אנשים לא מקבלים את הדתות השונות. זה חלק ממציאות שצריך להיאבק בה. אי אפשר להגיד שבכל עיר בעולם יהיה בטוח ללכת עם כיפה".
אז את לא מציעה לעשות זאת במאלמה?
"ממש לא אמרתי את זה. כל אחד צריך להיות עצמו בעיר, ועבור רוב האנשים בטוח כאן, אבל אי אפשר להבטיח שלא יהיו בעיות. יש בעיות כמו בערים אחרות".
היא עצמה אינה שוללת מציאות של גל הגירה נוסף ממדינות מוסלמיות שונות לעירה. "פליטים רבים כיום עוזבים את בתיהם, וצריך לדאוג שהעולם יהיה בטוח עבורם. הייתי רוצה שעוד מדינות ייקחו חלק באחריות למצבם. לשוודיה יש סיבה להיות גאה בטיפול שלה בפליטים".ראשת העיר מאלמה: "טראמפ מוזמן לבקר ולהתרשם".
אקו"ם