לחזור לימי בריה"מ: רוסיה מנסה להפוך שוב למעצמה
תקיפת ארה"ב בסוריה הציבה את הבית הלבן בעמדת חיכוך מול הקרמלין. מאז עליית פוטין לשלטון שואפת רוסיה למצב עצמה, כמו בימי בריה"מ, כמעצמה בינלאומית, ומנסה לשלוח זרועות לחלקים רבים בעולם. מפת ניסיונות ההשפעה של מוסקבה ברחבי הגלובוס
כאשר נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב הודיע בשנת 1992 על פירוקה, איבדה מדינת-הענק רבים מנכסיה בזירה הבינלאומית וארה"ב הפכה למעצמה היחידה בעולם. מאז ראשית שנות האלפיים, עת עלה לשלטון ולדימיר פוטין, מאתגרת רוסיה - היורשת של בריה"מ - את ארה"ב ואת האיחוד האירופי, ומנסה למצב עצמה כמדינה בעלת השפעה רבה בזירה הבינלאומית. כך הפכה רוסיה בהתמדה לתמנון רב-זרועות ששוב, כבימי בריה"מ, מתיימרת להגיע לחלקים רבים ברחבי העולם תוך מאמץ להשפיע ולתקוע יתד. מובן שהדבר מעלה את מפלס הלחץ מול הדוב הרוסי, והמדינה בעלת השטח הגדול בעולם נתפסת מחדש בעיני רבים כעוצמתית ומאיימת. ניסינו לבנות את מפת האינטרסים, גם אם חלקית, של הקרמלין ברחבי הגלובוס.
אוקראינה: בתחילת 2014 סיפחה רוסיה את חצי האי קרים שהיה בריבונות אוקראינית מאז פירוק בריה"מ בתחילת 1992. במקביל השתלטו נאמניה של רוסיה על המחוזות דונייצק ולוגנסק בחלק המזרחי של אוקראינה, תוך שימוש בכוח צבאי. מאז נמשך העימות המדמם על אש קטנה אך בשני הצדדים נערכים לחידושו המלא, זאת בין היתר על רקע המאמצים שעושה אוקראינה להפוך לחלק מהאיחוד האירופי ולשתף פעולה עם ברית נאט"ו. בינתיים רוסיה קובעת עובדות בשטח, ולאחרונה הכירה במסמכים הרשמיים, כגון תעודות זהות ותעודות אקדמיות, שהנפיק בשנים האחרונות הממשל הפרו-רוסי בדונייצק ובלוגנסק. בכיר בממשלת הבדלנים בדונייצק הכריז בחודש שעבר: "למעשה אנחנו כבר חלק מרוסיה".
ארמניה/אזרבייג'ן: רוסיה היא אחד הגורמים המשפיעים על הסכסוך רב-השנים בין ירוואן לבאקו סביב חבל נגורנו-קרבאך שפרץ בסוף שנות ה-80 לקראת התפרקות בריה"מ. באזרבייג'ן יש הטוענים כי ארמניה הפכה בעשור האחרון ל"פרוטקטורט של רוסיה", כשהדבר בא לידי ביטוי בהצבת כוחות צבא רוסיים בשטח ארמניה ובהשפעה רוסית על הליך קבלת ההחלטות בירוואן. במקביל, מוסקבה מנהלת יחסי מסחר ענפים בתחום הנשק עם אזרבייג'ן. ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב הסביר את העובדה שרוסיה מוכרת נשק לשתי האויבות המושבעות גם יחד, בטעמים פרקטיים: "אם אנחנו נוותר על השווקים האלו אחרים ייכנסו לשם, ואולי גם יפרו את האיזון הקיים היום בין הצדדים".
אסטוניה/לטביה/ליטא: מאז סיפוח חצי האי קרים אימצו המדינות הבלטיות - רפובליקות סובייטיות לשעבר שהצטרפו לברית נאט"ו בתחילת העשור הקודם - רטוריקה מתריסה כלפי מוסקבה. נשיאת ליטא, דליה גריבאוסקאיטה, אף השוותה את פוטין להיטלר והכריזה כי מוסקבה היא האיום המרכזי על אירופה כולה. בשנים האחרונות דיווחו המדינות הבלטיות על פעילות מודיעינית שערכו צוללות רוסיות מול המים הטריטוריאליים שלהן, וכוחות מערביים הוצבו בהן מחשש לפלישה רוסית. מוסקבה מצדה הגיבה בביטול לטענות מהחבל הבלטי וכינתה אותן "פרנויה", אך במקביל הציבה את מערכת הטילים 'איסקנדר' המסוגלת לשאת ראשי נפץ גרעיניים באזור קלינינגרד סמוך לגבול הליטאי, בתקווה שהדבר יעביר מסר חד-משמעי למנהיגי השלישייה הבלטית וגם לנאט"ו.
גאורגיה: הניסיון של הרפובליקה הסובייטית לשעבר ונשיאה דאז מיכאיל סאקשווילי להשתחרר מחיבוק הדוב הרוסי אל זרועות המערב, הסתיים במלחמת בזק שפרצה בקיץ 2008. התוצאות היו עגומות למדי מבחינת מחוזות אוסטיה ואבחזיה: שני המחוזות שימשו עילה לפרוץ המלחמה ונשארו בשליטה מעשית רוסית. כך גם מבחינת גאורגיה עצמה, שנכנסה לאחר המלחמה לסחרור חברתי ופוליטי שממנו לא הצליחה לצאת עד היום.
בלארוס: מחוברת בחבל הטבור לרוסיה. בשנת 1997 נחתם במוסקבה הסכם לאיחוד רוסיה ובלארוס, אך הוא מעולם לא יושם באופן מלא, זאת בין היתר בשל חשש שהובע בקרמלין בתקופות שונות ולפיו נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, שעדיין מכונה "הדיקטטור האחרון באירופה", יתמודד בבחירות לנשיאות רוסיה וגם ינצח. במקום זאת מעדיפה רוסיה לשלוט בנעשה מבחוץ, באמצעות לחץ כלכלי על מינסק ופעילות נמרצת לסיכול כל אפשרות לקשרים תקינים בין בלארוס למערב. הנשיא לוקשנקו יוצא מדי פעם למאבק נקודתי בקרמלין, אך כמעט תמיד מיישר קו עם האחות הגדולה רוסיה.
קזחסטן: עם הכרזת עצמאותה השכילה קזחסטן לפתח מערכת קשרים ענפה עם מדינות רבות המייצגות גושים שונים. עם זאת, רוסיה הצליחה לשמר את מעמדה כאחת השותפות המרכזיות של קזחסטן. מוסקבה חוכרת את העיר בייקונור ובה מתנהלת תוכנית החלל הרוסית, וקזחסטן משמשת חברה מרכזית באיחוד הכלכלי האירו-אסיאתי שהוקם בידי רוסיה כמשקל-נגד לאיחוד האירופי. העובדה שהאליטה הקזחית מתחנכת ברובה על ברכי התרבות הרוסית מקלה על יחסי שתי המדינות.
בולגריה: לאחר התפרקות 'ברית ורשה' איבדה רוסיה אחיזה במדינות הגוש הקומוניסטי, אך היום היא מנסה בכל כוחה להיאחז בבעלות בריתה לשעבר. בולגריה היא דוגמה מובהקת לכך. ב-22 בינואר הושבע לנשיאות בסופיה, לאחר שנים רבות של פזילה למערב, הנשיא הפרו-רוסי רומן ראדב, מפקד חיל האוויר לשעבר. ראדב הבטיח להילחם בשחיתות, להיאבק בבריחת המוחות הצעירים לעבר מדינות המערב ולהדק את הקשרים עם רוסיה. מתנגדיו אף טענו כי כסף רוסי הוא שמימן את קמפיין הבחירות שלו. לאחרונה התעוררה מחלוקת גדולה במדינה סביב כוונתו של ראדב להזמין את פוטין כאורח כבוד מרכזי בחגיגות לציון 140 שנה להפיכת בולגריה לישות עצמאית כתוצאה מההסכמים בעקבות מלחמת רוסיה-טורקיה. החלטה סופית בעניין טרם נתקבלה.
סרביה: במוסקבה רואים עד היום את העובדה שהקרמלין של בוריס ילצין לא מנע מכוחות נאט"ו להפגיז את סרביה במהלך שנות ה-90 כאחד הכישלונות הגדולים של מדיניות החוץ של רוסיה המודרנית. ייתכן מאוד שזו הסיבה לכך שרוסיה השקיעה משאבים רבים לשמר בחיקה את סרביה. היא עמדה מאחורי כינון אגודות ידידות רבות בין שתי המדינות בבלגרד, ופעלה, על פי טענות כוחות פרו-מערביים בבלגרד, להעלות לשלטון את האנשים הנוחים לה. כעת עומדים יחסי סרביה-רוסיה למבחן גדול לאחר שראש הממשלה אלכסנדר ווצ'יץ' נבחר לנשיאות. במוסקבה קיים חשש כי ווצ'יץ' ינתב את ארצו לכיוון שיתוף פעולה עם נאט"ו. עם זאת, במערב מעריכים כי סרביה תמשיך לזגזג בין מוסקבה לבריסל גם בשנים הקרובות.
קובה: לאחר פירוק בריה"מ הגדירו שלטונות קובה בראשות פידל קסטרו את ההחלטה הרוסית לסגת מרבים מההסכמים שנחתמו בין הוואנה למוסקבה בתקופת בריה"מ "בגידה". זאת אף שבאותן שנים התגאו בכירים קובנים בכך ש-75 אחוזים מהמידע המודיעיני על ארה"ב שמגיע למוסקבה מתקבל באמצעות מתקני ריגול המוצבים בקובה. לאחרונה הצליחה רוסיה למזער את הנזק שנגרם בתחילת שנות ה-90, וכעת דנות שתי המדינות בחידוש הנוכחות הצבאית הרוסית בקובה. אם הדבר אכן יצא לפועל, הוא כמובן יעורר את זעם האמריקאים. עוד מדינה שבה נבחן חידוש הנוכחות הצבאית הרוסית היא וייטנאם.
מולדובה: מדינה נוספת שכנראה לא תצליח להשתחרר מלפיתת השכן הרוסי. תמיכתה של רוסיה בחבל הארץ הבדלני טרנסניסטריה מערערת תמידית את המצב הפוליטי השברירי במולדובה, הנחשבת אחת המדינות העניות ביותר באירופה. הסנקציות הנגדיות שהטילה רוסיה על הכנסת סחורות מולדוביות לשטחה, בשל תמיכת קישינב במערב במשבר האוקראיני, מוטטו את הענפים המעטים של המשק המולדובי. בחודש שעבר התייצב הנשיא המולדובי החדש איגור דודון בקרמלין, והתחנן בפני פוטין לבטל את הסנקציות. בתקשורת הרוסית דווח כי דדון המתין בקרמלין כארבע שעות עד שפוטין התפנה מעיסוקיו והבטיח לשקול את הנושא.
ארה"ב: מאז כניסת פוטין לקרמלין הוא פועל בעקביות לכרסום מעמדה כמעצמה היחידה בעולם. את עיקרי מדיניותו כלפי וושינגטון ניסח בנאום תקיף שנשא בוועידת הביטחון במינכן ב-2007 שבו הכריז: "בעולם המודרני ניהול חד-קוטבי אינו מתקבל על הדעת. ארה"ב מכתיבה היום את מדיניותה למדינות אחרות במגוון רחב של תחומים. רוסיה היא מדינה בעלת יותר מאלף שנות היסטוריה, ותמיד ניהלה מדיניות חוץ עצמאית. איננו מתכוונים לחרוג מנוהג זה גם היום". בשירותי הביון האמריקאיים נבדקת היום הטענה שרוסיה הלכה רחוק מדי וסייעה באופן פעיל לדונלד טראמפ להיבחר לנשיאות. המתקפה האמריקאית בסוריה הציבה את הבית הלבן בעמדת חיכוך מול הקרמלין, ולאחריה יצאו איראן ורוסיה בהצהרה משותפת כי יגיבו לכל מתקפה אמריקאית באזור.
גרמניה: ב-25 בספטמבר 2001 שבה הנשיא הרוסי החדש פוטין את לבם של הגרמנים, כשהתייצב על במת הבונדסטאג ובנאום בגרמנית שוטפת (זכר לימיו כסוכן קג"ב) הודיע על "פתיחת דף חדש ביחסינו, תוך תרומה לבניית בית אירופי שיכיל את כולנו". כמעט 16 שנה לאחר מכן, למילים אלה לא נותר כל זכר ובין מוסקבה לברלין שוררים יחסים מתוחים מאוד. זאת בעיקר על רקע ניסיונה של גרמניה להביא לסיום המשבר האוקראיני. בברלין אף משוכנעים שהקרמלין פועל במרץ לפגוע בסיכויי הבחירה של הקנצלרית אנגלה מרקל בבחירות הכלליות הצפויות בגרמניה בספטמבר הקרוב, על פי "הדגם האמריקאי". בקרמלין כמובן מכחישים, אך על פי מאמרי הביקורת שפורסמו לאחרונה נגד מרקל בתקשורת הרוסית, הרוסים יעדיפו לראות אדם אחר בלשכת הקנצלר.
צרפת: רבים ראו בביקור שערכה לאחרונה מועמדת הימין הקיצוני לנשיאות צרפת מרין לה-פן אצל פוטין, עדות להתערבות של מוסקבה בתהליך הפוליטי הצרפתי. ברשת הרוסית אף לגלגו כי הפגישה עם נשיא רוסיה הייתה בעבור לה-פן "ראיון עבודה לנשיאות צרפת". על פי הלך הרוחות בתקשורת הרוסית בימים האחרונים, בקרמלין היו מעדיפים שאת פרנסואה הולנד יחליף כל אדם מלבד עמנואל מקרון, שמביע דעות אנטי-רוסיות מובהקות. אך ספק אם הפעילות הרוסית תצליח לשנות את יחסה השלילי של צרפת לקרמלין.
קנדה: מתחת לרדאר הפכה קנדה, מאז סיפוח חצי האי קרים, למבקרת הגדולה של רוסיה ואימצה רטוריקה קיצונית נגד מוסקבה. גם חילופי השלטון שהעלו את ג'סטין טרודו לשלטון במקום סטיבן הארפר לא שינו את המגמה. השבוע היו אלו קנדה ובריטניה שבפסגת ראשי ה-G7 הציעו להחמיר את הסנקציות המערביות נגד רוסיה. על רקע זה נערכו בתקופה האחרונה ברחבי קנדה הפגנות של מהגרים רוסים שהביעו תמיכה במדיניות הקרמלין, וערכו פעולות הסברה בקרב האוכלוסייה המקומית. ההערכה היא כי השלטון הרוסי מסייע לפעילות זו.
שבדיה: ברוח המלחמה הקרה עלו בשנים האחרונות טענות מצד הצבא השבדי ולפיהן צוללות של צבא רוסיה ערכו תמרונים צבאיים מול חופי הממלכה. "העיתונות השבדית מוצפת בדיווחים על צוללות רוסיות שנשלחו לתקוף מטרות במדינה. כשקוראים את העיתונים שם מתקבל הרושם שהים מוצף בצוללות רוסיות", אמר מומחה רוסי שצוטט ברשת RT הרוסית. "לשלטון נוח עם הכתבות האלו, כי נוצר הרושם שהשלטון מגן על האזרחים מפני מתקפה מבחוץ". במשרד ההגנה הרוסי לגלגו על הטענות שנשמעות משבדיה והגדירו אותן "סיפורים מהאגדות".
נורווגיה: מדינה שלכאורה לא עמדה בראש סדר העדיפויות הרוסי, אך עלתה על מפת הקרמלין בעקבות שורת החלטות שנתקבלו באוסלו. באוקטובר 2016 החליטה נורווגיה לאפשר הצבת כוח נחתים אמריקאי קבוע בשטחה, דבר שהכעיס מאוד את מוסקבה; עד כדי כך שיו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הרוסי פרנץ קלנצביץ' איים כי רוסיה עשויה לתקוף את נורווגיה בנשק גרעיני. בשבועות שלאחר מכן פרסם המודיעין הנורווגי דו"ח הקובע כי ניכרת פעילות סייבר רוסית במטרה לאסוף מידע ולהשפיע על תהליכים פוליטיים וכלכליים במדינה. ברוסיה הגיבו בביטול לטענות.
סוריה: מילים רבות נשפכו בנושא הנוכחות הרוסית על אדמת סוריה. הקרמלין משקיע משאבים אדירים כדי לבסס את אחיזתו של בשאר אסד במדינה שכבר קרסה ולא תשוב להיות מה שהייתה. ברוסיה עצמה נשמעת ביקורת רבה בכלי תקשורת המזוהים עם האופוזיציה, ופרשנים לא מעטים ואזרחים מהשורה טוענים בלהט כי איש אינו מבין או יודע מדוע חיילים רוסים צריכים למצוא את מותם על אדמת סוריה. מה שבטוח הוא שהביקורת לא משפיעה על מקבלי ההחלטות בקרמלין, שרק הולכים ומבססים את אחיזתם בשטח.
מצרים: לאחר קריסת ברית המועצות פנתה ארץ הנילוס מערבה, וממשל חוסני מובארכ לא אפשר למוסקבה דריסת רגל אמיתית. הנשיא הנוכחי, עבד אל-פתאח א-סיסי, למד כנראה מהדחת מובארכ שארה"ב יכולה לזנוח ידיד ברגע האמת - ופתח מחדש את שערי ארצו בפני הקרמלין. כתוצאה מכך חידשו המדינות את סחר הנשק ביניהן, והשבוע דווח כי מצרים תקבל בקרוב משלוח של 29 מטוסי מיג רוסיים. התרסקות המטוס הרוסי בסיני ב-2015, שבה נהרגו 224 נוסעים ואנשי צוות, העמידה בסכנה את התיירות הרוסית למצרים, אך זו חודשה בהדרגה בעידודם של שלטונות רוסיה.
הודו/פקיסטן: בניגוד לתקופה הסובייטית שבה נחשבה מוסקבה בת-ברית של הודו במאבקה מול פקיסטן - רוסיה המודרנית לא שמה את כל הביצים בסל אחד. היא מנהלת קשרים ענפים עם שתי המדינות היריבות. די לציין כי בשנת 2013 הופנה כ-35 אחוזים מייצוא הנשק הרוסי להודו, ובאוקטובר 2016 ערך צבא רוסיה תרגיל משותף ראשון עם צבא פקיסטן. מטרת מוסקבה באזור הזה, כך נראה, היא לנסות לדחוק את מעמדה של ארה"ב. דיפלומטים רוסים אמרו בהקשר זה לאתר 'קומרסנט' כי נראה שהתפקיד גדול על מוסקבה בתקופה היסטורית זו, והיא עוד יכולה לשלם מחיר מדיני כבד על הזיגזג בין הודו לפקיסטן.
ניקרגואה: בשנות ה-80 עמדה המדינה המרכז-אמריקאית במוקד מאבק בין-גושי, כאשר הנשיא רייגן ניסה למנוע מבריה"מ הקמת גרורה קומוניסטית באזור. כעת נראה שניקרגואה שוב מוצאת את עצמה במרכזו של העימות הרוסי-אמריקאי. השבוע פורסם בארה"ב כי רוסיה הקימה בסיס ריגול בשטח המדינה, וממנו היא מנהלת מעקב שוטף אחר אזרחים אמריקאים במרכז אמריקה. גם במקרה הזה רוסיה הכחישה כל קשר, וטענה כי "אלו טענות הזויות והמצאות".
טורקיה: מקור פעילות חשוב מאוד של רוסיה בתקופות היסטוריות שונות, וגם כעת. מוסקבה משתמשת באנקרה לקידום פרויקטים בתחום הגז והאנרגיה, ומנהלת שיח פוליטי ער עם משטר ארדואן במגוון גזרות - בהן סוריה, הזירה האזרית, ארמניה ועוד. הפלת המטוס הרוסי בגבול טורקיה-סוריה בנובמבר 2015 העמידה את יחסי המדינות למבחן של ממש, אך הרוסים הצליחו לגרום לארדואן "להתקפל", בין היתר על ידי הפסקה מוחלטת של זרם התיירים הרוסים לטורקיה - מהלך שהסב נזק אדיר לכלכלה הטורקית. אגב, איום רוסי לאיסור על תיירים לצאת לטורקיה מושמע מאז באופן תדיר בכל פעם שמתגלות מחלוקות בין שתי המדינות, בעיקר בנושא הסורי.
ישראל: מאז כינון היחסים הדיפלומטיים לפני 25 שנה, יחסי רוסיה-ישראל מסוקרים בעיקר תחת הנרטיב של הניסיון הישראלי למנוע מכירת נשק רוסי לאיראן. אולם מתחת לרדאר רוסיה פועלת בישראל, בעיקר ברחוב הרוסי, במגוון רחב של תחומים. כך למשל הצהיר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי רוסיה תומכת כלכלית בכלי תקשורת רוסיים היוצאים לאור בישראל. במקביל דווח על ניסיונות רוסיים להשפיע על דעת הקהל הישראלית בכלל ועל דוברי הרוסית בפרט, בעניין המשבר עם אוקראינה. בנוסף, בשנים האחרונות פעלה רוסיה רבות לחיזוק נוכחותה בירושלים. במסגרת זו העבירה ישראל לפדרציה הרוסית את השליטה במתחם 'חצר סרגיי' במגרש הרוסים בירושלים.
סין: רוסיה וסין העמיקו מאוד את הקשרים ביניהן בשנים האחרונות הן בתחום הסחר והקמת תשתיות משותפות והן בשיתוף פעולה צבאי. מדי פעם מעלים פרשנים ברוסיה את האפשרות של הקמת ברית פוליטית צבאית בין בייג'ין למוסקבה נגד ארה"ב והמערב, אך נראה שבין הצדדים שורר חוסר אמון שאינו מאפשר שיתוף פעולה הדוק מסוג זה. רבים ברוסיה רואים את המעבר של סינים במספרים גדולים למזרח הרחוק הרוסי כאיום אסטרטגי-דמוגרפי, והעובדה הזאת אינה מסייעת למינוף הקשר בין שתי המדינות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם