חמולת המחבלים שממנה יצא רוצחו של אלחי טהרלב ז"ל
המחבל שדרס למוות את אלחי טהרלב ז"ל לא היה הרוצח הראשון שיצא מהכפר סילוואד וגם לא השני. עבר עשיר בעוינות לישראל וקשר הדוק של תושבי המקום לחמאס משמשים קרקע פורייה לטרור מתמשך
סמל אלחי טהרלב, בן 20 מטלמון, היה הקורבן האחרון שנרצח בידי תושב הכפר סילוואד, מאלכ חאמד. מאלכ משתייך לחמולת חאמד שהוציאה מקרבה מחבלים נתעבים. ת'אאר חאמד, קרוב משפחתו של המחבל שדרס את אלחי בשבוע שעבר, היה הצלף שביצע את הפיגוע הרצחני בוואדי חרמייה בשנת 2002. ת'אאר התמקם בעמדה גבוהה ומוסתרת מעל מחסום צה"ל, ובשעת בוקר מוקדמת טבח בשני החיילים שעמדו בו.
ארבעה חיילים יצאו להשיב אש, וגם הם נורו למוות. ג'יפ צבאי שהגיע למקום ספג אש מדויקת מרובה הצלפים של חאמד, והפילה שלושה חללים נוספים. בהמשך נורו שלושה אזרחים בידי המחבל. תוצאות האירוע היו קשות: עשרה הרוגים, שלושה אזרחים ושבעה חיילים. ת'אאר חאמד נתפס במבצע מיוחד רק שנתיים מאוחר יותר. הוא נידון ל־11 מאסרי עולם. 'פעולת הגבורה' שלו תועדה בחלקה בסרט הפלסטיני 'עיני הגנב', שיצא לאקרנים ב־2014 והיה מועמד לזכייה באוסקר.
בן משפחה אחר, איברהים חאמד, נחשב אחד המחבלים הנתעבים שידעה ישראל. הוא שימש ראש הזרוע הצבאית של חמאס, ואחראי למותם של 46 ישראלים ולפציעתם של יותר מ-400. במשך שמונה שנים הצליח להימלט ממעצר תוך שהוא מתחפש לדמויות שונות, כולל נשים, כדי להערים על השב"כ ועל מערכת הביטחון. לבסוף נתפס ב-2006, נשפט, ונידון ל-54 מאסרי עולם. חמאס דרש את שחרורו במסגרת עסקת שליט, אבל ישראל עמדה על כך שיישאר מאחורי סורג ובריח. הוא נחשב עד היום אחד מבכירי המחבלים המוחזקים בכלא הישראלי.
רצח מלאכי רוזנפלד ב-2015 ליד שילה, בוצע בידי חוליה שהורכבה ברובה מתושבי הכפר סילוואד. גם במקרה הזה מילאה חמולת חאמד את התפקיד המרכזי. אחמד נג'אר היה האיש שמימן את החוליה והנהיג אותה מירדן, אך לתכנון הרצח היו שותפים אמג'ד נגאר ופאאז חאמד מסילוואד. מעאד' חאמד, גם הוא בן החמולה, היה ראש החוליה שביצעה את הרצח וכללה שני תושבים נוספים מהכפר.
"הכותרות מדברות על תשעה פיגועים שיצאו מהכפר בשנתיים האחרונות, אבל מה שמפורסם בתקשורת לא כולל את הפיגועים הרבים שסוכלו על ידינו עוד לפני שיצאו לפועל", אומר ל'מקור ראשון' גורם צבאי, המגלה שבסילוואד מושקע מאמץ מודיעיני רב. "מתוך 92 כפרים בגזרת בנימין הגדרנו ארבעה אזורים אלימים. הכפר סילוואד נחשב אחד הבולטים והייחודיים מבחינת הטרור. כשאנחנו מבצעים הערכת מצב על האיומים בגזרה, השם של הכפר תמיד עולה. הוא מאתגר אותנו בלא מעט אירועי ירי ופיגועי דריסה, ואנחנו משקיעים בו הרבה מודיעין וכוחות נוספים".
לדבריו, הקרבה של הכפר ליישוב עפרה ולציר 60 המרכזי, מאפשרת לו להוציא לפועל מעשי טרור בקלות יחסית. "מדובר בכפר אלים שתושביו מתייחסים בעוינות רבה לצבא ולמתיישבים. המאבק שלהם נגד ישראל הוא רציף וכולל לא רק פיגועי ראווה אלא פעילות ממושכת של טרור, כמו יידוי אבנים קבוע לעבר רכבים הנעים על ציר 60. הדרך לכפר, הנושקת לגדר היישוב עפרה, מאפשרת לצעירים להגיע בקלות, להדליק בקבוקי תבערה ולהשליך אותם לעבר היישוב.
"ההגדרה של סילוואד ככפר אלים גוררת התמודדות מיוחדת ופעילות סיכול מורחבת שכוללת כמה מהלכים. מצד אחד פועלים נגד ההסתה לטרור. כשבוחנים את מבצעי הפיגועים האחרונים במרחב, ובפרט בסילוואד, רואים שמדובר בילידי 1997 עד 2000, שהם נערים שקל להשפיע עליהם. זה אותו נוער אלים שזורק אבנים ובקבוקי תבערה ומבצע ירי לעבר מוצב עפרה הסמוך.
"הנערים האלו מושפעים בין היתר מהרשתות החברתיות, ולכן אנחנו מאתרים דפי פייסבוק המסיתים לטרור וסוגרים אותם, ואם יש צורך עוצרים גם את המפעילים. בנוסף אנחנו חוסמים את היכולת לייצר טרור בפועל: מונעים הכנסת כספים שמיועדים למימון פעילות טרור, תופסים ומשמידים בתי מלאכה לייצור נשק מאולתר ותקני, ומחרימים רכבים גנובים המשמשים לתנועה של פעילי הטרור. אנחנו מערבים את המשטרה, את השב"כ וגם יחידות מיוחדות במטרה להפעיל לחץ כולל על הכפר, כדי שתושביו יבינו שכדאי להם לשנות את התנהגותם".
חלק מהטיפול הביטחוני בכפר הוא מיפוי החמולות המרכזיות האחראיות לפעילות הטרור. "כשבוחנים את המוקדים המרכזיים מגלים שמדובר בשלוש חמולות מרכזיות - חאמד, חמאד ועיאד. הכפר עצמו מזוהה עם חמאס, ואותן משפחות מקדמות אג'נדה ויוצרות אווירה של טרור. כשאנשים, בעיקר צעירים, רואים חמולה גדולה וחזקה הם רוצים להיות חלק ממנה ומוכנים להוכיח נאמנות אליה דרך הטרור. למשפחת חאמד, שממנה יצא המחבל האחרון, יש כוח משמעותי מאוד בכפר. היא כמובן מזוהה עם חמאס, וידועה בעיסוק השורשי שלה בטרור הפלסטיני והערבי באופן היסטורי".
זאב חנוך (ז'אבו) ארליך, מוותיקי עפרה, מכיר את היסטוריית ההתנגדות של תושבי סילוואד. "אצל הערבים באופן כללי, ובכפר הזה במיוחד, המשקל הסגולי של ההיסטוריה הוא חזק מאוד. לכן אסור להסתכל על הכפר נכון להיום, ולנסות לנתח את התופעות בו במנותק מהעבר שלו. הכפר סילוואד נחשב מאז ומתמיד אנטי-ממסדי. תושביו התנגדו לשלטון העות'מאני, הבריטי, הירדני והישראלי.
"גם היום הם ממתנגדי הרשות הפלסטינית. עד כמה שאני יודע, זה היה הכפר היחיד או בין הבודדים ביהודה ושומרון שהיו בו שני מסגדים עוד בתקופת השלטון הירדני עד 1967. הסיבה היא שאחד המסגדים שימש את מתנגדיו המוצהרים של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, שנתפס בעיניהם כנציג השלטון הירדני באזור. הם התנגדו גם לנציגי המשטר הבריטי. ישנם סיפורים על מחסומים, הפגנות ואפילו ניסיונות לפגוע פיזית ולהתנקש בנציגי המשטר הבריטי שהיו בדרכם לרמאללה".
כדי לתת דוגמה לאכזריותם של תושבי הכפר סילוואד, ארליך מבקש להזכיר את סיפורו של אריך גינטר גדעון דויטהקום. "מדובר בתייר גרמני נוצרי, שראה בהקמת מדינת ישראל התגשמות נבואות התנ"ך. הוא רצה לבנות בירושלים מקדש לשלוש הדתות כסמל של שלום, ובכך גם לכפר על חטאיו כששירת תחת הגנרל רומל בצבא הנאצי. טדי קולק סירב לקבל את הרעיון, ודויטהקום פנה להקים את המיזם בהר חצור. הוא הקים צריף עץ בראש ההר, ומיד ספג התנכלויות מצד ערביי סילוואד.
"ב-1973, שנתיים לפני הקמת היישוב עפרה, הגיעו שניים מתושבי סילוואד ורצחו אותו במוטות ברזל. השניים השתחררו ממעצר בעקבות חוסר ראיות. אחד מהם, מוחמד אחמד א-זיר, נסע לכוויית והצטרף לפת"ח, ולאחר ארבע שנים וחצי נתפס שוב כשניסה להבריח נשק מירדן לישראל דרך ים המלח. כשנעצר סיפר בפירוט איך הוא וחברו שוחחו עם התייר הגרמני על רקע השקיעה, ואז הכו אותו למוות במקל של טורייה ובצינור ברזל. לאחר מכן ניקרו את עיניו".
בין תושבי סילוואד לרצועת עזה ולארגון חמאס יש קשר ארוך-שנים: "כשאריק שרון ביקש לנקות את קִני המחבלים בעזה בשנות ה-70, הוא הגלה רבים מהם לסילוואד", מסביר ז'אבו. "עד היום הכפר מורכב למעשה משתי שכונות נפרדות: אחת כוללת את מרכז הכפר, הקסבה והבתים מסביב, והשנייה היא שכונת הגולים שמקורם בעזה. לא ברור לי - לכוחות הביטחון כנראה ידוע - אם המחבלים שביצעו את הפיגועים האחרונים הם תושבי אותה שכונה, ואם היום יש קשר ישיר בין תושבי השכונה לעזה; מה שבטוח הוא שמדובר בכפר שיש לו קשר חזק מאד לחמאס, והוא משתדל לקיים את ההצהרות של הארגון להמשיך במלחמה בישראל".
אחד מכוכבי חמאס שנולדו בסילוואד הוא ראש הלשכה המדינית של הארגון, חאלד משעל. אבו-סאלח עבד א-רחמאן, שמשמש ראש הכפר, הוא קרוב משפחתו. "התפקיד שלנו הוא לעשות שלום ולא לעודד אלימות", הוא אומר ל'מקור ראשון'. "למרות מה שאתם חושבים, אני ורבים כמותי לא מעוניינים לגדל ילד 25 שנה כדי שהוא ימות. גם אני רוצה שהילד שלי יתחתן ויביא לי נכדים שיחיו בשלום ובביטחון. יש לי חברים יהודים שמבינים את הצורך בשלום. יהודים מנטורי קרתא, מ'בצלם', ממרצ, מ'יש דין' ומ'שלום עכשיו', ויש גם עורכי דין יהודים שעוזרים לנו ומגנים על הזכויות שלנו. אנחנו בני דודים, כולנו בני אברהם, אנחנו צריכים לחיות יחד. אנחנו רוצים לחיות בשלום איתכם, השאלה היא האם אתם מעוניינים בשלום".
את הנתונים על המרצחים שיצאו מהכפר הוא מסביר מזווית הראייה שלו, ונוקט טקטיקה של התקפה והתכחשות: "בשנה האחרונה בלבד ישראל הרגה לנו שבעה תושבים - ארבעה בעימותים עם הצבא בעמדה הסמוכה לכפר, ושלושה נוספים בפיגועי דריסה. לנו לא ברור שכל המקרים היו באמת פיגועי דריסה. גם במקרה האחרון אנחנו חושבים עדיין שמדובר בתאונת דרכים, אבל לא משחררים לנו תמונות שמוכיחות אחרת. באחד המקרים שתוחקרו על ידי 'בצלם', ההרוג, איאד זכריה חמיד, נורה ללא סיבה למרות שהיה מוגבל בשכלו.
"ישנן סיבות רבות שדוחפות להתנגדות. יש שתי נקודות צבאיות סמוך לכפר שמעצבנות את האנשים וגורמות להפרות סדר, לפצועים ולהרוגים. הצבא מגיע הרבה בלילות ומבצע מעצרים, לפעמים ללא כל סיבה. בנוסף ישנה ההתנחלות עפרה הצמודה אלינו, ויש מתנחלים שמשתלטים על אדמות פרטיות של אנשים מהכפר. אדמות רבות הלכו לנו לאיבוד למרות שהצגנו תעודות בעלות וקושאנים.
"גם נושא המים חשוב. לנו יש מים חמישה ימים בשבוע בלבד, בעוד שלישראלים יש כל הזמן מים. יש בעיה של חופש תנועה, והיא מעוררת מתיחות ועימותים. ירושלים כל כך קרובה אלינו בעין, אבל כל כך רחוקה. למה אנחנו צריכים לקבל אישורים מיוחדים כדי להתפלל במסגד אל-אקצה ולנסוע שעתיים ולהתעכב במחסומים לירושלים, בעוד שהמתנחלים שלידנו מגיעים בחצי שעה? בכלל לא ברור לי איך מתנחלים שהגיעו מאירופה ומארה"ב החליטו פתאום להתיישב לנו בתוך הכפר".
התמיהה נעלמת כשאני שואל אותו על בתי היוקרה הריקים הפזורים בכפר, השייכים לפלסטינים שחיים בחו"ל. "70 אחוזים מתושבי סילוואד מחזיקים באזרחות אמריקאית. עשרת אלפים חיים בלואיזיאנה, בפלורידה, בלוס-אנג'לס ובערים נוספות בארה"ב. עשרת אלפים נוספים חיים בירדן ובמדינות המפרץ, אבל תמיד ישנם נציגים של המשפחות שבאים ומעבדים מפעם לפעם את האדמה. הם שומרים על קשר אליה ומחזיקים בזכות המשפחתית להחזיק בהן.
"אם אתם רוצים לסיים את המתח בינינו, אתם צריכים פשוט להקים את ההתנחלויות שלכם ליד חיפה או תל-אביב. אומרים שנוכל להגיע לשלום רק בעוד עשר שנים; אני אומר, תפנו את ההתנחלויות, נחסוך הרבה נפגעים והרבה זמן, ונסיים את העוינות בינינו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם