שש שנים של פשפוש בקרביה של העבודה הפרלמנטרית
גם בתום שנים של עיסוק בלתי פוסק בנבכי ועדת השרים, הדיונים בה עדיין חסויים. ועדיין, כולי תקווה שהמבוך המורכב שמכונה הפרלמנט הישראלי היה נראה קצת פחות סבוך בזכות המדור. טור פרידה
זה קרה ביולי 2011. באותם ימים, ישיבות ועדת השרים לענייני חקיקה היו מרתקות וסוערות הרבה יותר לעומת איך שהן נראות כיום. הדיונים כללו לא פעם התנצחויות קולניות ואידאולוגיות בין חברי הוועדה. המריבות והמאבקים בתוך החדר הסגור גרמו לכך שבהרבה מקרים נכחו באותן ישיבות קרוב לעשרים שרים, לפחות כאשר על סדר היום עמדו הצעות חוק נפיצות ביחסים שבין ימין לשמאל.
דווקא באותה ישיבה, כשיו"ר הוועדה השר יעקב נאמן התקרב לסוף סדר היום שנקבע, נותרו בחדר רק שלושה שרים - נאמן עצמו, והשרים דאז דניאל הרשקוביץ מהבית היהודי ומשולם נהרי מש"ס. הסעיף האחרון על סדר יומה של הוועדה עסק בהצעת חוק של ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה). ההצעה קבעה כי חברה שתפעל לקדם חרם נגד אזרח ישראלי או גוף ישראלי, הדבר ישמש עילה לפירוקה.
נאמן, שהתנגד להצעת החוק אך הבין שהוא נמצא במיעוט, ניסה למשוך זמן ולמנוע את ההצבעה. בשלב מסוים, כשהבין שאינו יכול לטרפד את ההצבעה, שיגר נאמן שליח שיקרא בדחיפות לשרים בני בגין ודן מרידור, שהשתתפו באותו זמן בדיון ביטחוני של 'פורום השביעייה'. כעבור כמה דקות נכנסו השניים לחדר בריצה, כשהם מנסים להסדיר את נשימתם לאחר המאמץ הפיזי שחוו בדרך להציל את המולדת.
החוק הופל באמצעות קולותיהם של שני שרי הליכוד שהוזעקו בידי שר המשפטים. "עוצרים ישיבה של ועדת השרים כדי להביא תגבורת מבחוץ", התרעם השר נהרי, שהודה לאחר מכן שלא ראה דבר כזה בכל שנותיו כחבר הוועדה. השר הרשקוביץ העיר בציניות שתמוה ששני שרים ממפלגה לאומית, הליכוד, הפסיקו דיון חשוב של השביעייה רק כדי לבוא במיוחד ולהפיל את החוק.
כל התיאור הזה הופיע - באופן מורחב בהרבה - במוסף 'צדק' של 'מקור ראשון' לפני שש שנים, וכלל בתוכו ציטוטים של כל המעורבים באירוע, כולל השר נאמן. שבוע לאחר מכן נכנס שר המשפטים דאז לחדר ועדת השרים, כשהוא נראה עצבני וכעוס במיוחד. בידיו החזיק נאמן צילום של העמוד הרלוונטי מהעיתון.
"בדרך כלל אינני קורא עיתונים", דקלם את המשפט הקבוע שלו בנוגע לפרסומים שאינם מוצאים חן בעיניו. "אני מעדיף לקרוא את הדף היומי או את החפץ חיים, בדגש על הלכות לשון הרע". אלא שהפעם, אבוי, מישהו הביא לו את העיתון והסב את תשומת לבו לטקסט המדובר. בעוד צילום העיתון מועבר מיד ליד בין השרים, הודיע נאמן כי בכוונתו לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לבדוק ולגלות כיצד דלפו הדברים לעיתון.
מאז הספיק השר נאמן לסיים את דרכו המכובדת ועמוסת הניסיון כחבר ממשלה. את כיסאו בראשות ועדת השרים תפסה לאחר מכן ח"כ ציפי לבני. במהלך כהונתה כשרת משפטים המשיכה לבני את המסורת של עימותים וקרבות בדיוני הוועדה סביב הצעות חוק שמעיפות גיצים בין ימין ושמאל.
כיום עומדת בראש הוועדה שרת המשפטים איילת שקד, הדוגלת בגישה הפוכה לחלוטין, שלפיה מטרת דיוני הוועדה היא להרדים את הנוכחים בה. על פי השיטה של שקד, כל הנושאים הנפיצים על סדר יומה של הוועדה מאותרים מבעוד מועד ומנוטרלים עוד בטרם הדיון, באמצעות דיונים והסכמות מאחורי הקלעים. כך הפכה ישיבת הוועדה לאירוע קצר, משעמם ולא דרמטי בעליל, למעט במקרים חריגים.
אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה תפקידה של כל ההקדמה הארוכה הזו. ובכן, מדובר בסוג של טור פרידה, לפחות נכון לשלב הזה. לפני יותר משש שנים קרא לי יהודה יפרח, שהיה אמון באותם ימים על המוסף המשפטי 'צדק', והציע שנעשה משהו קצת שונה - מדור שבועי המוקדש לפעילות החקיקה ולעבודה היומיומית של הכנסת.
בעמודי המוסף שאתם קוראים תוכלו ליהנות ממיטב הניתוחים והפרשנויות של נבכי הפוליטיקה הישראלית, וברוך השם לא חסרים כאלה. העניין הוא שהכי קל לברוח לפוליטיקה שבין המפלגות, למשברים הפוליטיים ולחיבורים הבלתי אפשריים שנעשים במציאות, ולפעמים רק בדמיונם של הפרשנים. יהודה הציע שנעשה משהו אחר. משהו שיפשפש בקרביים של עבודת הפרלמנט, וינגיש לציבור הרחב את מה שבמבט ראשון נראה יבש ומרדים. העניין הוא שהיבש והמרדים הזה הוא החיים עצמם, ובמבט נוסף הוא ממש לא יבש וגם לא מרדים.
כאשר יותר מ-60 אלף אזרחים שעוסקים בתחום האבטחה בישראל התבשרו לאחרונה על חוק שאושר בכנסת ומאפשר להם לעבוד תחת עמדת שמירה מקורה, ולקבל גישה לשירותים ולעוד כמה דברים שלרבים מאיתנו נראים בסיסיים ואלמנטריים - אלה החיים עצמם; כאשר חופשת הלידה בישראל, הנחשבת קצרה יחסית לעומת מדינות מערביות רבות בעולם, הוארכה לאחרונה בשבוע ותעמוד על 15 שבועות - אלה החיים עצמם; וכאשר התקשורת הישראלית מעניקה במה למתקפות חסרות רסן נגד כל שקל שמועבר לצורך שגרת חייהם התקינה של מאות אלפי האזרחים הישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון, ואילו כאן קראתם על הצביעות הבוטה והמקוממת שעומדת לא פעם מאחורי אותן מתקפות - גם זה נכנס לקטגוריה של החיים עצמם.
לא במקרה פתחתי באירוע שהתרחש בוועדת השרים לחקיקה. זו הייתה אחת המטרות המרכזיות של המדור הזה. בעוד שרבים בציבור משוכנעים כי גורלן של הצעות החוק ועתידן מוכרעים בכנסת, כאן במדור התאמצנו להסביר שהכול בכלל קורה במקום אחר - בחדר הסגור של ועדת השרים לענייני חקיקה. זהו הגוף שמכריע האם הקואליציה תתמוך בהצעת חוק או תתנגד לה. ב-99 אחוז מהמקרים, החלטת הוועדה תכריע את גורלה של ההצעה. אלא שההחלטות שמתקבלות בגוף הזה אינן חשופות לציבור הרחב - לא אופן הצבעת השרים ולא פרוטוקול הדיון. כך קורה שדווקא בגוף החשוב והמשפיע ביותר בנוגע לכל דבר חקיקה, איש אינו יודע כיצד מתקבלות בו ההחלטות, מה עומד לנגד עיני השרים וכמה רציני (או לא) תהליך קבלת ההחלטות באותן ישיבות.
במהלך השנים הללו ניסינו ככל יכולתנו להטיל קרן אור שתחשוף מעט את הדיונים הסגורים של הגוף החשוב הזה. לא פעם גם הצלחנו. ברבים מהמקרים זו הייתה הצלחה חלקית בלבד. גם כעבור שש שנים של עיסוק בלתי נגמר בנבכי הוועדה הזו, הדיונים בה עדיין סגורים וחסויים. שום פרוטוקול אינו מתפרסם לאחר הישיבות, וגם אופן הצבעת השרים אינו גלוי. ובכל זאת, כולי תקווה שמבוך העבודה המורכב שמכונה הפרלמנט הישראלי היה נראה קצת פחות סבוך באמצעות המדור הזה.
עיתונאי, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול לממש את עצמו ללא הקוראים, המאזינים או הצופים. וכאן נכנס התפקיד המכריע שלכם במהלך כל השנים הללו. באמצעות מילה טובה, הערה בונה, ולא פעם גם בזכות הביקורת שלכם - סייעתם רבות. בסופו של דבר אתם המטרה המרכזית של השליחות הזו. לכן אין ראוי מלסיים במילה אחת לכם, הקוראים - תודה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם