ראשי » חדשות » בארץ

היום לפני 69 שנים: הטבח בשיירת הדסה

ב-13 באפריל 1948 יצאה שיירת אספקה לבית החולים הדסה בהר הצופים המבודד. בכניסה לשייח' ג'ראח נקלעו הרכבים למארב וספגו אש במשך שעות ארוכות, בעוד מאמצי החילוץ מתעכבים. בבית החולים מציינים מדי שנה את זכרם של 77 ההרוגים

במהלך מלחמת העצמאות, אזור הר הצופים בו שוכנים בית החולים הדסה והאוניברסיטה העברית היה מובלעת בלב האוכלוסייה הערבית בירושלים. ההר היה באותם ימים מנותק למעשה מהחלקים העבריים של העיר, כאשר כביש הגישה היחידי אליו עבר בדרך צרה ומתפתלת בתוך שכונת שייח' ג'ראח הערבית.

הדרך לבית החולים נחשבה למסוכנת מאוד, ובמסגרת "מלחמת הדרכים" שהתנהלה בירושלים בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות, התחוללו התקפות רבות נגד כלי תחבורה של יהודים. בראשית חודש אפריל של שנת 1948, החל להחריף מצבו של בית החולים המבודד ונוצר צורך דחוף להעביר אליו אספקה וכוח אדם, על אף הסיכון שהיה כרוך בדבר.
 
בשעות הבוקר של יום ד' בניסן התש"ח, ה-13 באפריל 1948, יצאה לדרכה מאזור כיכר ציון השיירה שהורכבה מרופאים ואחיות, סטודנטים ומרצים מהאוניברסיטה, חולים ואנשי הגנה. סמוך לשעה עשר בבוקר הגיעה השיירה לשכונת שייח' ג'ארח, שם עלה הרכב המוביל על מוקש באחד מעיקולי הדרך.

חלק מכלי הרכב נמלטו בהצלחה, אך אמבולנס ושני אוטובוסים נלכדו במארב וספגו מטח כבד של אש מקלעים, על אף שהניפו דגל לבן לאות כניעה. התוקפים היו אנשיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, מנהיג הכוחות הערביים בירושלים שנהרג בקרב על הקסטל רק ימים ספורים קודם לכן, ועוד כמה עשרות לוחמים שהגיעו מסוריה. במשך השעות הראשונות להתקפה נפגעו רוב נוסעי האוטובוס, כאשר במקביל החלו ראשי ההגנה במשא ומתן עם הבריטים במטרה לחלץ את הפצועים.
 
בעוד הדיונים מול הבריטים נמשכים בעצלתיים, היו נוסעי השיירה לכודים בתוך הרכבים במשך שעות ארוכות בשל האש שנורתה עליהם. בשלב מסוים החלו מכלי הדלק של האוטובוסים לדלוף כתוצאה מהירי, והתוקפים הערבים ניצלו את המצב והציתו את הרכבים על יושביהם, כאשר נוסעים שניסו להימלט מן האוטובוס הבוער נורו למוות. בסך הכול נרצחו בהתקפה על שיירת הדסה 77 יהודים, ביניהם מי שהיה מנהל בית החולים הדסה, דוקטור חיים יסקי.
  
במשך שנים רבות הוזכר המספר של 78 הרוגים בשיירה, אך החוקר משה ארנוולד חשף בספרו על המצור בהר הצופים במלחמת העצמאות כי כנראה חל בלבול בספירה בשל ההרוגים הרבים והקושי בזיהוי הגופות. בשל השריפה באוטובוס, רוב גופות ההרוגים לא זוהו ו-45 מתוכן נקברו בקבר אחים בבית הקברות בסנהדריה. כעשרים מבין קורבנות השיירה לא הובאו לקבורה כלל ועד היום לא נמצא מידע על גורלם.

בימים שאחרי אסון השיירה העלו ראשי היישוב היהודי טענות קשות נגד השלטונות הבריטיים, שלא עשו דיים כדי למנוע את ההתקפה ואף בלמו את ניסיונות החילוץ של הפצועים, שחולצו רק לאחר שבע שעות. חלק מהנוסעים ששרדו סיפרו כי התחננו לסיוע מחיילים בריטים שהיו בקרבת מקום, אך הם רק צפו על המתרחש באדישות.

מקרה חריג נרשם כאשר קצין בריטי החליט על דעת עצמו לסייע ללכודים והצליח להתקרב עם רכבו לאוטובוס, אך הנוסעים חששו לעזוב את האוטובוס תחת אש. במחקרים מאוחרים יותר התגלה כי כנראה שהיו בידי כוחות ההגנה בירושלים אזהרות על התקפה ערבית מתוכננת, כנראה כנקמה על אירועי דיר יאסין, שהתרחשו חמישה ימים קודם לכן.
  
בבית החולים הדסה הר הצופים מציינים מדי שנה את זכרם של ההרוגים בשיירת הדסה, אשר ביניהם היו רופאים, אחיות ואנשי צוות של בית החולים. מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה, פרופ׳ זאב רוטשטיין, אמר במעמד הטקס: "אנו מחויבים לפתח ולהעצים את האזור, שידע קרבות ונופלים רבים. אנו חייבים זאת לחללי השיירה ולבני משפחותיהם. עבורם ועבור תושבי ירושלים נוסיף ונפאר את בית החולים הדסה הר הצופים". בטקס נכחו גם נציגי המשפחות השכולות אשר הדליקו נר לזכרם.

השתתפה בהכנת הידיעה: דליה מזורי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg