משחקי הרעב: מה עומד מאחורי שביתת האסירים שיזם ברגותי
שביתת הרעב שיזם מנהיג גדודי חללי אל-אקצה משרתת שאיפות פוליטיות, ושאיפה לקבוע עובדות ליום שאחרי אב-מאזן. אלא שהניסיון להציג אחדות פלסטינית מתרסק נוכח המציאות המשוסעת
שביתת הרעב שפתחו בה האסירים הפלסטינים גייסה את הפלגים הפלסטיניים השונים לאחדות לאומית זמנית, יש שיאמרו מזויפת. האסירים, שעניינם הוא בעל חשיבות עליונה בעיני בפלסטינים, הצטוו לשבות רעב, ובינתיים כל צד מנצל את מאבקם לקידום האג'נדות שלו.
מי שהודיע על שביתת הרעב ומוביל אותה היה מרואן ברגותי, מנהיג גדודי חללי אל-אקצה - הזרוע הצבאית של פת"ח. ברגותי, שנכנס ויוצא בבתי הכלא בישראל מאז היותו בן 18, נידון ב-2004 לחמישה מאסרי עולם וארבעים שנה נוספות בגין שורה של פיגועים רצחניים שעמד מאחוריהם. במאמר שפרסם ב'ניו-יורק טיימס' כפתיחה לשביתת הרעב פירט ברגותי את דרישות האסירים המגיעות לה לדעתו בזכות.
"ברגותי בונה את עצמו כמנהיג לאומי", אומר ד"ר הראל חורב מ'מרכז דיין'. "הוא מבין שהוא צריך לייצר סביבו קואליציה שתממש את רצונו להיות המנהיג, לכן הוא קורץ לכל השותפים - גם לחמאס - באמצעות שביתת רעב כללית. הבעיה האמיתית שלו היא לא ישראל או תנאי הכליאה, אלא איך הוא יוצא החוצה מהכלא".
לברגותי הייתה תוכנית בריחה, או יותר נכון אסטרטגיה שתוביל לשחרורו. הכלים להשיג אותה היו שדרוג מעמדו הפוליטי והפעלת לחץ בינלאומי על ישראל. על פי החוקה הפלסטינית, סגנו של יו"ר הרשות משמש מחליפו במקרה של נבצרות זמנית או קבועה. יו"ר הרשות, שלעת זקנה מתגלה כתאב שלטון, נלחם במוחמד דחלאן שמבקש לתפוס את מקומו, ומחסל פוליטית כל אדם שהוא רואה בו סכנה למעמדו. בדיוק בגלל הסיבה הזו הוא גם סירב במשך שנים למנות לעצמו סגן. גילו המתקדם ועמו החשש מפני מוות פתאומי או נבצרות זמנית בשל בעיה רפואית, הגבירו את הלחצים על לשכתו לבצע את המהלך, והוא התרצה.
בבחירות פנימיות שנערכו בפת"ח לתפקיד הסגן זכה ברגותי ברוב הקולות. באופן עקרוני, השלב הראשון בתוכניתו הושלם. פרשנים ואישים פוליטיים ציינו כי אם ברגותי יתמנה לסגן היו"ר, הלחצים הבינלאומיים לשחרור "הפוליטיקאי הבכיר", שיש המכנים אותו "נלסון מנדלה הפלסטיני", יאלצו את ישראל לשחררו.
אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אף שזכה ברוב קולות הבוחרים בקרב הנהגת פת"ח, את תפקיד סגן היו"ר קיבל מחמוד אל-עלול, דמות שנועדה בעיקר להפחית מתחים פנימיים בתוך הארגון. יתרה מכך, אנשיו של ברגותי נדחקו לקרן זווית, וכוחו הפוליטי נחלש.
"ברגותי התאכזב קשות, ומאז הרשות הפלסטינית נמצאת על הכוונת שלו", אומר ד"ר חורב. "הוא ראה צעירים ממנו ויריבים פוליטיים כמו ג'יבריל רג'וב הופכים לפוליטיקאים בכירים, בעוד הוא נרקב בכלא ונשכח. במאמר ששיגר ל'ניו-יורק טיימס' אפשר לראות איך ברגותי מבקש למצב את עצמו כאבי האומה שמדבר על הצורך באחדות פלסטינית, במיוחד בעניין האסירים".
התרגיל הפוליטי של ברגותי - שביתת הרעב - לא הצליח עד כה. הפוליטיקאים הפלסטינים שחשפו כמעט באופן מיידי את השימוש שעושה ברגותי באסירים לצרכיו הפוליטיים, הצטרפו לחגיגה ובחרו להשתמש בבלון שביתת הרעב שניפח ברגותי לטובתם. בחמאס הביעו תמיכה באסירים השובתים, והדגישו את הצורך ב"המשך ההתקוממות נגד הכיבוש הישראלי בגדה". אבו-מאזן ומקורבו סאיב עריקאת, שמובילים מלחמה בינלאומית נגד ישראל, יצאו בקריאה לקהילה הבינלאומית "ללחוץ על ישראל לפעול למען האסירים ולמען השלום". אפילו חברי הכנסת הערבים קפצו על העגלה, ויו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה נפגש עם פדוא, רעייתו של מרואן ברגותי, כהבעת תמיכה.
ד"ר חורב, שמתמחה ברשתות חברתיות, מציע להתבונן ברשימת שובתי הרעב כדי להבין את בסיס התמיכה החדש של ברגותי. "המפלגות אמנם זיהו את התרגיל הפוליטי שלו, אבל הוא הרוויח את הקול הצעיר המבקש להילחם בממסד ובמפלגות שמהן נואש. אף שברגותי הגיע מהממסד, הוא הצליח למצב עצמו כמי שפועל נגדו ונגד הביצה הפוליטית הפלסטינית המלוכלכת. כמו הרבה מנהיגים פופולריים, גם ברגותי ניצל את השתיקה כדי ליצור סביבו הילת מנהיג. אם הוא יצליח להציג הישג של התקוממות עממית, משהו שיצליח לסחוף את הציבור הפלסטיני לתוכו, זה יהיה מסר לישראל ולעולם שיש פה אדם חשוב בעל השפעה חברתית שנמצא מאחורי סורג ובריח ויש לשחררו".
בביקור שקיימתי באוניברסיטת ביר-זית ביום הסטודנט הפלסטיני, נחשפתי להערצה שרוחשים הצעירים למרואן ברגותי. הקמפוס שיצאו ממנו רבי-מחבלים כמו ברגותי, יחיא עיאש ואחרים, התמלא בדגלי חמאס, פת"ח והחזית העממית. כל תא המשתייך למפלגה פוליטית התרברב במנהיגיו. אך בעוד פעילי חמאס הציגו את אחמד יאסין וחאלד משעל, הסטודנטים תומכי פת"ח החביאו את אבו-מאזן ותלו כרזה ענקית של מרואן ברגותי.
"הצעירים רואים בו את הדמות המנהיגותית הבאה", מסכים ד"ר חורב. "העבודה שלו ברשתות החברתיות מועילה לתמיכה בו, וגם יוצרת דרך עוקפת לפוליטיקה הפלסטינית המסורתית שממנה התאכזב. הוא בעצם מדלג מעל ראשם של אבו-מאזן ואנשיו ונוחת בדיוק בקרב הצעירים - מוקד הכוח שלו".
"מרואן ברגותי אמנם הודיע על פתיחת השביתה ומוביל אותה, אבל הוא לא קיבל את ההחלטה לבדו", אומר מוחמד עבד אל-ענני, מנכ"ל מועדון האסיר הפלסטיני, ל'מקור ראשון'. "הוא חבר הוועד המרכזי של פת"ח, והוא עבד בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים כדי להוביל את השביתה. לאחרונה היו אירועים בתוך בתי הכלא שעוררו את הצורך בשביתת מחאה על זכויות האסירים. מי שאומר שמדובר באקט פוליטי של ברגותי, טועה. תנועת פת"ח, בתוך הכלא, הייתה זו שהתחילה את השביתה במטרה להוביל לשביתה כללית של כל הפלגים, כולל חמאס וג'יהאד, בין היתר כדי ליצור אחדות בתוך הכלא. יש פה מסר ברור מצד הרשות שצריך להפעיל לחץ בינלאומי על ממשלת ישראל, כדי שתפעל על פי החוק הבינלאומי ותיענה לדרישות האסירים".
אל-ענני מבקש להבהיר את מקומו של האסיר בחברה הפלסטינית, וגם את מקומו של מוביל השביתה מרואן ברגותי. "הציבור בישראל אולי לא מבין, אבל אצלנו נושא האסירים הוא עניין אנושי שמערב שכל ורגש ובעיקר לאומיות. בכל בית יש מישהו שנעצר, וכמעט לא תמצא אדם שלא טעם את טעם המעצרים. הרחוב הפלסטיני, בלי כל הבדל בין הפלגים, תומך באסירים הפלסטינים שפעלו כדי שהעם הפלסטיני יחיה בחופש ובכבוד וכדי שיקבל את זכויותיו. ייתכן שישנם חילוקי דעות בקרב הציבור הפלסטיני במגוון נושאים, אבל בנושא האסירים ישנה אחדות".
למרות האחדות שעליה מדבר אל-ענני, המספרים מדברים בעד עצמם. רק 1,200 אסירים הצטרפו למאבק, רובם מארגון פת"ח. למנכ"ל מועדון האסיר יש הסבר לכך: "מדובר באסטרטגיה. יש בתי כלא שרוצים להצטרף בשלב מאוחר יותר כדי שלאט-לאט מספר השובתים יעלה, והלחץ על ישראל יגבר. בנוסף, באופן סטטיסטי אסירי פת"ח היום הם 60 אחוזים מהאסירים, ולכן טבעי שהם יהיו רוב השובתים".
רשימת הדרישות שהעבירו האסירים לשירות בתי הסוהר כללה 13 סעיפים. את חלקם פירט ברגותי במאמר ב'ניו-יורק טיימס'. בין הדרישות אפשר למצוא התקנת טלפונים ציבוריים, אישור מחודש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, הכנסת ספרים, עיתונים ובגדים, והגדלת מכסת הביקורים.
מבחינת אל-ענני, אלו דרישות בסיסיות. "בגדול מדובר בהחזרת תנאי הכליאה למצב שהיה לפני עסקת שליט. למשל, הזכות ללמוד באוניברסיטאות הישראליות, טיפול באסירים חולים בבתי החולים הרשמיים כמו הדסה ותל-השומר ולא באלו של הכלא, הזכות להיפגש פעמיים בחודש עם המשפחה ולהצטלם איתם למזכרת. כמו כן, האסירים רוצים שיחזירו את ערוצי הטלוויזיה שהורידו להם, כמו ערוץ הטלוויזיה 'פלסטין'. בישראל עושים מהדרישות עניין גדול, אבל צריך לזכור שלאסירים הביטחוניים הישראלים יש תנאים טובים יותר. נותנים להם להיפגש כל שבוע עם המשפחה, יש להם טלפון וזכויות רבות שנמנעות מהפלסטינים. למה שירות בתי הסוהר מפלה? מה ההבדל בין האסירים הביטחוניים הפלסטינים לישראלים?"
אתה הרי יודע שהאסירים הביטחוניים הפלסטינים הם בעצם מחבלים שביקשו לרצוח יהודים.
"ישראל מנסה לדבר על מחבלים טרוריסטים. זאת הסתכלות לא נכונה. רבים מהאסירים הם מתנגדי כיבוש, שמבקשים מדינה פלסטינית ופתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם מאמינים בכל לבם שהדרישות הפלסטיניות הן האמת שצריכה להתקיים בשביל שהסכסוך הזה יסתיים, ובהתחשב בהיסטוריה הם צודקים. הציבור הפלסטיני רואה את הסכמי אוסלו ואת שיחות השלום, ומרגיש שהם לא הועילו לו ורק הרעו את מצבו.
"ישראל היא זו שדחפה את האסירים לעשות מה שעשו, ועכשיו היא רוצה להתעלל בהם, מונעת מהם זכויות ופוגעת בחוק הבינלאומי ובהסכמי ז'נבה. ישראל מנהלת מדיניות של הענשה כללית. אם אסיר מאגף מסוים עושה בעיות, באופן אוטומטי כל האגף נענש. זה לא בסדר. בנוסף ישנם חיפושים ליליים שנערכים בהפתעה. כוחות מיוחדים נכנסים באישון ליל לתאים ומחפשים טלפונים סלולריים או כל דבר אחר. זה גורר תגובות אלימות ויוצר בעיות נפשיות לאסירים".
מהלך שביתת הרעב שהוביל מרואן ברגותי הוצמד ל'יום האסיר הפלסטיני' שחל ב-17 באפריל. ההחלטה לפתוח בשביתת רעב התקבלה כבר לפני כמה שבועות, ייתכן שבעקבות התרגיל הפוליטי של אבו-מאזן ש"שכח" את ברגותי בחלוקת התפקידים בפת"ח. אבל בדרך התרחשו דברים שהרעו את תנאי הפתיחה של ברגותי, שכאמור ביקש ליצור אחדות פלסטינית סביב נושא האסירים.
בימים האחרונים התפתח משבר עמוק בין ארגון חמאס ליו"ר הרשות אבו-מאזן. המשבר החל כאשר יחיא סנוואר, המפקד החדש של חמאס בעזה, הורה להקים את ועדת חמאס לניהול הרצועה. הוועדה מינתה אחראים לענייני הפנים, החוץ, הכלכלה והחינוך של תושבי הרצועה, ובעצם משמשת חלופה דה-פקטו לממשלת האחדות היושבת ברמאללה. בתגובה נשא אבו-מאזן נאום ובו ציין עשור להשתלטות חמאס על עזה.
הוא תקף בדבריו את חמאס, מחה על העובדה שלמרות המאמצים הבינלאומיים שהושקעו כדי לפתור את המשבר הפנים-פלסטיני הארגון לא עשה דבר כדי לקדם את הפיוס ולסייע לאחדות הלאומית, וסיים באיום לנקוט צעדים ממשיים נגד הרצועה. בחמאס לא נשארו חייבים ואמרו כי אבו-מאזן מבקש לפתוח במלחמה שלישית על עזה, אחרי שתי המלחמות שניהלה ישראל שלא הצליחו להכריע את הארגון.
אחרי הדיבורים הגיעו המעשים. אבו-מאזן קיצץ ב-30 אחוז את משכורתם של פקידי הרשות ברצועת עזה, זאת מבלי להודיע על כך מראש, דבר שגרר תרעומת של ממש בקרב הרצועה נגד הרשות והעומד בראשה. ברשתות החברתיות הופיעו קריקטורות שבהן נראית דמותו של אבו-מאזן ככספומט, שמי שמבקש למשוך ממנו את משכורתו נותר ללא יד או ללא רגל.
עוד נקודה שפגמה באחדות הפלסטינית היא משבר החשמל בעזה. אבו-מאזן סירב לשלם את המס על החשמל שבו משתמש חמאס ברצועה. קטאר וטורקיה העבירו תרומות כדי לסגור את החוב ולהמשיך את אספקת החשמל, אבל התרומה הזו עומדת להיגמר. הדבר עלול לגרום לכך שתושבי הרצועה ייאלצו להסתפק בשש שעות חשמל ביום בלבד, מה שיפגע גם בבתי החולים הממשלתיים ברצועה.
המזרחן ד"ר הראל חורב מבהיר כי התזמון שבחר ברגותי לפתוח בשביתת רעב אינו מושלם מבחינתו. "ברור שהמשבר בעזה והפילוג בין חמאס לפת"ח פוגעים בפוטנציאל של שביתה גדולה ומשמעותית כמו שברגותי רוצה לראות. בנוסף למשבר הפנימי, ישנו גם המישור המדיני, שמאיץ בברגותי להגיע למומנטום כמה שיותר מוקדם.
בתחילת החודש הבא צפוי אבו-מאזן להגיע לבית הלבן ולהיפגש שם עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. תאר לעצמך שמפגש כזה יוליד הצהרה שלפיה הפלסטינים פותחים בתהליך מדיני עם ישראל. הצהרה כזו יכולה להוציא את כל האוויר משביתת הרעב של ברגותי. ייתכן שאבו-מאזן, שחיזוק מעמדו של ברגותי לא משמח אותו, ישתכנע להיכנס למו"מ ובלבד שהאיום הזה יוסר מעליו. אם כי הציבור הפלסטיני תמיד מחכה שבסופו של משא ומתן תגיע איזושהי בשורה.
"ישראל יכולה לעבוד בצורה של הפרד ומשול בכך שהיא תשחרר אסירי פת"ח רבים, ותיצור איזון שיהיה משקל נגד לעסקת שליט שהייתה מוצלחת מאוד מבחינת חמאס. אם ישראל תעשה מחווה לאבו-מאזן בעקבות פתיחה במשא ומתן היא תפגע באחדות השורה, ותקלקל לברגותי את מהלך האחדות סביב נושא האסירים".
עבד אל-ענני חושב אחרת: "אבו-מאזן לא יכול להתעלם מסוגיית האסירים. זה קו אדום מבחינת הפלסטינים. ישראל התחייבה לארבע פעימות שבהן היא תשחרר אסירים. לא ייתכן שאבו-מאזן יחזור לשיחות עם ישראל בלי לשחרר את אסירי הפעימה הרביעית, הכוללת אסירים שנמצאים בכלא עשרות שנים. אם דרישות האסירים לא יתקבלו, השביתה תוביל להסלמה ביטחונית. ככל ששביתת הרעב מתקדמת ומצבם של השובתים נעשה גרוע יותר, כך התמיכה בהם גדלה והפוטנציאל לעימותים ולהסלמה גדל.
"גם המהלכים הפנימיים, כמו המעבר של מרואן ברגותי מכלא הדרים לכלא קישון ופגיעה בזכויותיהם של האסירים, יוצרים תסיסה פנימית וחיצונית ומעודדים את הרחוב הפלסטיני להסלמה. כל האפשרויות פתוחות, כי נושא האסירים חשוב לעם הפלסטיני. תיתכן בהחלט אינתיפאדת אסירים חדשה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם