זיכרון בסלון הנשיא: "למה אני ניצלתי ומשפחתי לא?"
במהלך מפגש "זיכרון בסלון" שהתקיים בבית נשיא המדינה, סיפרה מרים אשל כיצד לקחו אותה הגרמנים לאושוויץ, הרגו את משפחתה, וכיצד היא הצליחה להינצל. ריבלין: "החובה הבלתי מתפשרת של כולנו היא להזכיר ולומר, 'לעולם לא עוד'"
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקיים בביתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין מפגש "זיכרון בסלון", שבמהלכו סיפרה את סיפורה מרים אשל, ניצולת אושוויץ בת 87. במפגש בבית הנשיא אמרה מרים כי זהו "כבוד גדול לזכות אחרי שואה כזאת איומה, שבה איבדתי את כל המשפחה, לבוא לבית הנשיא ולקבל יחס כזה".
''זיכרון בסלון'' בבית הנשיא עם מרים אשל. ''אני לא בכיתי, חשבתי שלא צריך לבכות''
צילום: מארק ניימן/לע''מ
הנשיא ריבלין השיב מצדו: "מפגש 'זיכרון בסלון' הוא בבחינת מסורת שלה אנו שותפים. הכבוד הגדול הוא שלנו לארח אותך כאן. הצורך שלנו היום הוא בבחינת 'והגדת לבנך' לנכדינו ונינינו, מה היה שם. הדברים האלה מחייבים אותנו. החובה הבלתי מתפשרת של כולנו היא להזכיר ולומר, 'לעולם לא עוד'. NEVER AGAIN אנו אומרים לעולם". לאחר העדות נערך דיון בשאלה כיצד ייראה יום השואה בעתיד.
"זיכרון בסלון" הוא יוזמה חברתית לציון ערב יום השואה בסלון הבית, במפגש שכולל עדות של ניצול שואה, חלק אומנותי-שיתופי ודיון. היוזמה החלה לפני שבע שנים, בסלון אחד, שאליו התכנסו בספונטניות כמה עשרות חברים שהרגישו שהזיקה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה נחלשת, וביקשו למצוא דרך אישית לעסוק בנושא.
ב-2015 השתתפו כ-150,000מארחים ומתארחים בערבי 'זיכרון בסלון', והשנה נערכים מובילי היוזמה ליותר מחצי מיליון משתתפים בסלונים שונים, בהם גם מועדונים חברתיים והוסטלים שונים.
מימין - רעיית הנשיא נחמה ריבלין, בתה של העדה צביה אשל, העדה מרים אשל ונשיא המדינה
צילום: מארק ניימן/לע''מ
בפתח סיפורה האישי אמרה מרים: "לפעמים אני לא מאמינה שאני זכיתי. למה אף אחד מהמשפחה שלי לא זכה? עכשיו לדאבוני אני אעציב אתכם קצת בסיפור שלי, אבל אלה הם חיינו". לדבריה, כשהיתה בת 13 וחצי הגיעו הגרמנים למקום מגוריה, בצ'כוסלובקיה. "יום אחד בלבד עבר עד שדפקו בדלת שלנו וקצין גרמני אמר לאמא שלי, 'תכיני את הילדים שלך עם קילו מזון, אנחנו באים לקחת אתכם. חוץ ממך גברתי כי לך יש תינוק'. כעבור חצי שעה הוא בא עם אוטו ולקח אותנו, אבא ושמונה ילדים".
היא סיפרה כי "הגענו לאושוויץ, למנגלה, והוא אמר שאני לא אראה יותר את אמא שלי ואחיי הקטנים. ביקשתי אותה ואמרו לי אנשים מסביב: 'אל תדאגי, את צריכה להיות חזקה, אמא שלך כבר לא סובלת וגם לא האחים שלך'. אני יודעת שלקחו אותם במשאיות והשליכו אותם חיים לבורות. ידענו שזה מה שקורה. ואני לא בכיתי, חשבתי שלא צריך לבכות".
מפגש ''זיכרון בסלון'' בבית הנשיא. ''ביקשתי את אמא שלי ואנשים אמרו לי: 'אל תדאגי, את צריכה להיות חזקה'''
צילום: מארק ניימן/לע''מ
את סיפור ההישרדות שלה תיארה מרים וסיפרה כיצד במהלך "צעדת המוות" היא צעדה יחד עם שלוש מחברותיה. בכוחות אחרונים הן חיזקו האחת את השניה להוסיף וללכת, עד שלא יכלו עוד ומצאו מסתור באסם סמוך, כשהן נושאות תפילת "שמע ישראל". היא אמרה כי "פתאום שמענו צעדים והיינו בטוחות שבאו הגרמנים להרוג אותנו. אנחנו אומרות בקול שוב ושוב 'שמע ישראל', ולפתע מופיע מולנו חייל רוסי. הדבר הראשון שביקשנו ממנו היה אוכל. ואז הוא זה שאמר לנו 'תחליפו לבגדים שניתן לכם ותברחו מכאן, כי הגרמנים עוד נמצאים באזור'. ככה ניצלתי".
מרים אשל לבית משפחת רוט, נולדה בצ'כסלובקיה בעיירה אירשווה, בחודש יולי 1930. היא הייתה השנייה מבין תשעת ילדי המשפחה שנספתה כולה, למעט אחיה ברוך. מרים וברוך נפגשו במקרה בפראג ועלו לישראל לפני קום המדינה. ברוך נהרג בהיותו בן 156 בלבד, בקרב על רמלה במלחמת העצמאות. מרים נישאה ליעקב (גרינבוים) אשל, והקימה בישראל משפחה. היום יש לה שתי בנות, תשעה נכדים ו-38 נינים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם