ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

ספר חדש חושף: תגובת קלינטון כשגילתה שהפסידה

צמד כתבים פרסם ספר המגולל את הרגעים הקריטיים ביום הבחירות בארה"ב, כשנתוני האמת החלו לזרום. רגע אחרי שהמועמדת הדמוקרטית נכנעה והתקשרה ליריבה כדי לאחל "מזל טוב, דונלד" - היא שוחחה עם אובמה ואמרה לו: "אדוני הנשיא, אני מצטערת"

בסביבות השעה 19:45 בסוף יום הבחירות בארצות הברית, כשהילרי קלינטון ועוזריה עדיין חשבו שהם בדרכם לבית הלבן, חדשות מטרידות הגיעו מפלורידה. סטיב סקייל, סופר הקולות הטוב ביותר שהיה לדמוקרטים במדינה, אמר לאנשי הקמפיין שהם עומדים להפסיד בשדה הקרב הכי גדול בארה"ב. כן, קלינטון הייתה במצב טוב באזורים מסוימים, אבל המספרים של טראמפ באזורים הרפובליקאים היו גדולים בצורה בלתי נתפסת.
 
"את עומדת להפסיד", אמר סקייל, והיכה בהלם את היועצים בברוקלין שעד אז היו נינוחים ובטוחים בניתוחים המוטעים שלהם.

השיחה עם סקייל מסמנת את תחילתו של תיאור מרתק של השעות האחרונות והנוראיות של ריצתה הארוכה של הילרי קלינטון לנשיאות, כפי שמספרים הכתבים ג'ונתן אלן ואיימי פארנס בספרם "Shattered" ("הרוסה" או "מנופצת", משחק מילים על תקרת הזכוכית שאותה לא הצליחה לעבור).

בזמן שהחשש הוחלף באימה במלון "פנינסולה", הקמפיין של קלינטון הגיב כמו שאולי הייתם מצפים: ביל זעם, הילרי נהייתה מאופקת, ועוזריהם השאננים התחילו להאשים אחד את השני. לא עבר זמן רב לפני שביל קלינטון התקשר לחברו הוותיק, מושל וירג'יניה טרי מקאוליף, ואמר לו לא לטרוח לבוא לניו יורק. לא תהיה שם חגיגת ניצחון.
 
קצת אחרי 23:00, אחרי שרשת "פוקס ניוז" הכריזה על המנצח במדינת ויסקונסין, אלן ופארנס מדווחים שאנשי הקמפיין קיבלו סדרת שיחות מהבית הלבן שלחצו על הילרי קלינטון להודות בהפסד, למרות שהפערים במדינות רבות היו קטנים במיוחד. הנשיא ברק אובמה חשב שהסיפור גמור, ולא היה מעוניין בבלגן של ספירה מחדש.
קודם התקבלה שיחה מהמנהל הפוליטי של הבית הלבן, דיוויד סימאס, למנהל הקמפיין של קלינטון, רובי מוק. "הנשיא לא חושב שחכם למרוח את זה", אמר סימאס.

אבל קלינטון המשיכה למרוח את זה.

אז אחר כך היא קיבלה טלפון מהנשיא עצמו. "את צריכה להודות בהפסד", דחק בה אובמה, שחזר על המסר בשיחה נוספת עם יו"ר הקמפיין של קלינטון, ג'ון פודסטה.

לבסוף, קלינטון אמרה "תנו לי את הטלפון". ואז מי שהייתה בדרכה להיות האישה הראשונה בנשיאות התקשרה ליריב שלה ואמרה את המילים שאותן לא ציפתה מעולם שתגיד: "מזל טוב, דונלד".
  
כמה רגעים מאוחר יותר, אובמה היה שוב על הקו, הפעם בשיחת ניחומים. "אדוני הנשיא", אמרה קלינטון בשקט, "אני מצטערת".

ההתרחשות הדרמטית במלון "פנינסולה" חושפת פיסת היסטוריה שכמעט לא דווחה בתוך השיגעון שהתרחש באותו לילה, כשארה"ב והעולם התמקדו כמעט רק בניצחונו המתהווה של דונלד טראמפ. הודות לאלן ופארנס אנחנו יודעים כעת איך קלינטון הגיבה ברגע שבו היא הייתה אמורה להפוך לנשיאה האישה הראשונה. ואנחנו יודעים כיצד הקלינטונים הגיבו באותו רגע, כשהעם אמר להם: לא עוד.

אך למרות הדרמטיות שברגעים האלה, הם באים, משום מה, בעמודים האחרונים של הספר ועומדים ברובם בנפרד משאר העמודים – שמהווים בעיקר אוסף ציטוטים של כל דיאלוג בקמפיין הארוך וחסר השמחה של קלינטון. מי רוצה לחוות מחדש את העימותים בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית? או לקרוא 20 עמודים על כינוסי המפלגה באייווה (היא ניצחה, בקושי) ו-20 עמודים נוספים על הבחירות המקדימות בניו המפשייר (היא הפסידה, בגדול)?
 

הספר "Shattered" הוא בבסיסו המשך ל-"HRC", ספר של אלן ופארנס מ-2014 שתיעד את תקופתה של קלינטון במחלקת המדינה. הוא גם הראשון מתוך מה שלבטח יהיו ספרים רבים על מה שבאמת קרה בתוך הקמפיינים של 2016. לראשוניות יש את היתרונות שלה – כנראה בדמות מכירות ותשומת לב – אך במקרה הזה הגרסה המהירה מתבררת כמגבילה מדי.

האם זה משנה מי היה עצבני על מי בברוקלין כשאיננו יודעים עדיין מה התפקיד ששיחקו הרוסים בבחירות, או מדוע הודיע ראש ה-FBI ג'יימס קומי באופן פומבי בסוף אוקטובר על פתיחה מחדש של חקירת הודעות הדואר האלקטרוני? השאלות האלו לא ממשות נדונות כאן, מלבד כמטרה לחציה של קלינטון אחרי הבחירות.

ההישארות במעגל הפנימי של קלינטון גם מרחיקה את הסיפור בצורה מוזרה הרחק מטראמפ, שנעדר מרוב הספר למרות שהיה כוח דומיננטי לאורך הבחירות. בניגוד לכך, המאבק המקדים של קלינטון נגד הסנאטור ברני סנדרס מוורמונט תופס את רוב החלק הראשון של הספר. הכותבים מספקים מידע מפורט, אך הרעיון המרכזי שלהם מוכר: סנדרס היה פופולרי באופן בלתי צפוי, קלינטון לא ממש הצליחה להבין איך להתמודד מולו, אך למרות זאת הצליחה לשרוד אותו.
 

הספר מותיר את השאלה מדוע קלינטון הפסידה פתוחה. היא ואנשי הקמפיין שלה משוכנעים שראש ה-FBI היה המשתנה הקריטי – ויש די ראיות כדי להוכיח את העמדה הזו. אך האפיזודה הזו אינה עונה על השאלות למה המרוץ באזורים שהם דמוקרטיים באופן מסורתי היה כה צמוד מלכתחילה, או מה קלינטון יכולה הייתה לעשות כדי לשנות זאת.

חלק נרחב מהניתוח של הבחירות בדיעבד ביקר את קלינטון ואת הקמפיין שלה על התמקדותם במדינות מתנדנדות כמו צפון קרוליינה, במקום להשקיע יותר מאמצים במדינות בצפון ארה"ב. עמדה זו זוכה לתהודה ב"Shattered".

בוויסקונסין, היא לא הופיעה מספיק. במישיגן, מארגנים מקומיים חשבו שעדיף שהיא לא תתקרב. בפנסילבניה, היא השקיעה מאמצים אגרסיביים במיוחד. בכל שלוש המדינות, היא הפסידה בפחות מאחוז אחד. אז מה היא יכולה הייתה לעשות?
 
התשובה בספר חוזרת תמיד למודל של מנהל הקמפיין מוק, שאנחנו מוזכרים פעם אחר פעם כי היה שגוי. אבל נגיד שהיה לו המודל הנכון – האם משמעות הדבר הייתה שלקלינטון הייתה ביד אסטרטגיה מנצחת, או שהיא הייתה יודעת שהיא עומדת להפסיד? הכותבים אינם מספרים זאת.

מה שאנחנו כן יודעים הוא שקלינטון ביססה את כל הקמפיין שלה על הרעיון שטראמפ בלתי קביל מבחינה חברתית וחסר ניסיון באופן מסוכן. אנחנו גם יודעים שהאסטרטגיה הוכחה כלא מספקת, אך אנו מקבלים מושג מועט בלבד כיצד התהוותה האסטרטגיה הזו או האם נשקלו אלטרנטיבות לכך. שאלה נוספת שלא נחקרה היא עד כמה האמירה של קלינטון על מצביעי טראמפ ה"נתעבים", שהפכה לקריאה לקרב של מתנגדיה, פגעה בה בקרב מצביעים לבנים ממעמד הפועלים.

העולם בדרך כלל לא נרעש מספר על המועמד המפסיד בבחירות, למרות שייתכן כי קלינטון יוצאת דופן במובן הזה, עקב רמת הפרסום שלה וכל השאלות כלפי הדמוקרטים שעדיין אופפות את ההפסד ההרסני שלה. אלו שעוקבים מרותקים אחרי קלינטון ב-25 השנים האחרונות ירצו להוסיף את "Shattered" לספרייה שלהם. אך מי שמעוניין בתשובות לשאלות האלה ירצו לחפש במקום אחר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg