ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"על ערש דווי הוא הזכיר את אחותו וגרונו נחנק"

ראש הממשלה סיפר על חמיו, שמואל בן ארצי, בטקס הממלכתי ליום השואה בכנסת, שבו השתתפו הנשיא, הרבנים הראשיים לישראל ובכירים רבים נוספים. השופט רובינשטיין: "כולנו פה, זו הנקמה בהיטלר". קרובי הח"כיות בן ארי ונחמיאס-ורבין הדליקו נרות זיכרון

בטרקלין שאגאל התקיים היום (ב') הטקס הממלכתי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה "לכל איש יש שם", זו השנה ה-28, בסימן "לחלץ תווי פניהם – סיפורו של היחיד בשואה". בטקס הוקראו של יהודים שנספו בשואה על ידי ראשי המדינה: יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשנה לנשיאת בית- המשפט העליון השופט אליקים רובינשטיין, הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, שרים וחברי כנסת רבים וראש העיר ירושלים ניר ברקת.
 
נשיא המדינה ראובן ריבלין אמר בנאומו כי "חללי נצר אחרון לא הותירו מי שיאמר עליהם קדיש. אלה הלוחמים שחוו את השואה היו השריד האחרון מכל משפחתם שנפלה. עלו ולחמו במלחמות ישראל. במותם היו סמל לחיבור בין שואה לתקומה. עם מותם נמחה זכר משפחותיהם שמהם באו". הנשיא ריבלין הקריא את שמותיהם של חלק מאלו שרדו את השואה ונהרגו במלחמה על הארץ, בעוד משפחותיהם כולן נספו בשואה וסיפר את סיפוריהם.

אחריו דיבר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאמר: "חמי שמואל בן ארצי ז"ל עלה ארצה בגיל 18. אביו ניסה לשכנעו להישאר בפולין אך שמואל התעקש. הוא עבד בפרדסים כחלוץ, היה באצ"ל ובהגנה. היה מורה ומחנך דגול שהעמיד דורות. הוא היה חוקר תנ"ך מופלא. סופר ומשורר. הייתה לו נפש רכה וטהורה והוא מעולם לא התאושש באמת.
 
"כשהוא היה על ערש דווי הוא היה מזכיר את שמה של אחותו התאומה יהודית שנספתה בשואה, וגרונו היה נחנק. דמעות היו זולגות מעיניו והוא לא יכול היה להמשיך לדבר. בצוואתו ביקש מאיתנו שנכתוב על המצבה שלו 'שריד למשפחתו שנספתה בשואה' וביקש שנוסיף את שמות בני משפחתו הקרובה על הקבר - וכך עשינו. אקרא בשמותיהם וכן בשמות בני משפחתו הרחוקים יותר".

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר: "סבי וסבתי ז"ל ואמי שתבדל לחיים ארוכים שרדו את הזוועות בגטו באוקראינה אבל 300 אלף יהודים לא שרדו. בין הנספים אלפי ילדים", והחל לקרוא את שמותיהם של חלק מהילדים הנרצחים.
  
השופט אליקים רובינשטיין דיבר ואמר כי "משפחת אבי עליו השלום שנורתה לקבר אחים, סבי וסבתי, ילדיהם וקרובי משפחתי ואשתי. משפחות חברי השופטים מפולין, סלובקיה. השם יקום דמם. אנחנו כולנו פה - וזו הנקמה בהיטלר. מה יותר זכות מאשר זכות למדינה יהודית ועם חופשי בארצנו".

השר משה כחלון ניצל את הבמה כדי לדבר על שואת יהודי צפון אפריקה. "השואה לא פסחה על אף אחד. אנחנו יודעים שגם על יהודי לוב עברה שואה, גם אם למדנו על כך באיחור. אני נולדתי בגבעת אולגה שם היה ריכוז גדול של יוצאי לוב, ואנחנו גיחכנו כשהמבוגרים סיפרו לנו שהם עברו שואה וזו ההזדמנות להתנצל בפניהם". לאחר מכן הקריא שמות של נרצחים במחנה ז'אדו.
 
השר אורי אריאל טען: "לעניות דעתי הגיע הזמן לומר יום הזיכרון לגבורה ולשואה. הצדעה למיליונים שעשו חסד אחד עם השני. הייתה ערבות הדדית כל השנים עד מותם ועדיין בקרב מי שחי עד היום הזה. זיכרון לסבתי שרה גולדברג וסבי משה דולדברג, דודיי. השם יקום דמם". עוד הקריאו את שמותיהם של קרוביהם שנרצחו בשואה רעיית נשיא המדינה נחמה ריבלין, השר חיים כץ, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, סגן השר יצחק כהן והח"כים ציפי חוטובלי, זהבה גלאון, עמיר פרץ, עמר בר לב, מיקי רוזנטל ואיציק שמולי.

לפני טקס הקראת השמות, הודלקו שש נרות זיכרון במנורת "השישה" לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה על ידי ששה נציגים, בהם חבר כנסת לשעבר וקרובי משפחה של חברות הכנסת המכהנות מירב בן ארי ואיילת נחמיאס ורבין.
 

יעקב נחמיאס, דודה של ח"כ נחמיאס ורבין ואביה של השחקנית חני נחמיאס, היה תינוק ב-1933, כשמשפחתו חוותה אנטישמיות קשה וברחה לארץ ישראל. אתי בן ארי, ילידת טריפולי שבני משפחתה נספו בשואה ולוותה על ידי בתה, ח"כ מירב בן ארי. לאחר שאביה ובני משפחתה נלקחו מביתם בטריפולי עברה משפחתה של אתי מסע קשה, של ימים ולילות, בהסתתרות מפני הנאצים שהסתובבו ברחובות והגיעה לטוניס.

בנוסף הדליק נר זיכרון חבר הכנסת לשעבר יאיר צבן, יליד הארץ. הוריו של אביו נותרו בעיירתם סוחובולה בפולין. ב- 1 בנובמבר 1942 הוצאו יהודי העיירה למסע רגלי מפרך, ביום שלג וכפור, למחנה קולבסין שליד גרודנו. בראשית 1943 הובלו משם לאושוויץ ושם נרצחו בידי הנאצים.
  
ראשון המדליקים היה אליאס פיינזילברג מירושלים, שהשנה ימלאו לו 100 שנים. הוא שרד לבדו בתשעה מחנות השמדה, השתתף בצעדת המוות וכשחזר לביתו גילה כי כל בני משפחתו נרצחו. היום הוא פעיל בעמותת "עמך" ומרצה לפני סטודנטים ובני נוער. לאחר מכן הדליקה ברט בדיחי, בת יחידה שהוריה הצליחו בשואה להבריח אותה למשפחה נוצרית, שם חיה שלוש שנים כנוצרייה בעוד מתכתבת מרחוק עם הוריה. כעבור שלוש שנים הגיע אביה לקחתה. נכדה הבכור, סגן גיל בדיחי, נהרג ב-2002 ברמאללה, בקרב מול מחבלים.

המדליקה הנותרת היא חיה אדלמן, שגם היא הייתה ילדה שנמסרה למשפחות של גויים בהולנד. אולם במקרה שלה אלו הלשינו על מקום המסתור שלהם והם נשלחו לברגן בלזן. בסוף המלחמה הגיע האב אל המשפחות שטיפלו בילדיו, אך הן סירבו להחזיר את הילדים. אחרי מאמצים רבים הוא הצליח לאחד את מה שנותר ממשפחתו והגיע עם הילדים ארצה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg