ראשי » חדשות » בארץ

זה מה שנשער: סודות שערי העיר העתיקה בי-ם

כמו כל אחד מאיתנו, גם הקיסרים, הסולטנים והצלבנים ששלטו בירושלים למדו בדרך הקשה עד כמה מסובך להיכנס לעיר הזו, שלא לדבר על לצאת ממנה. התוצאה היא שערים מרשימים, שסביבם נתלו הררי אגדות

כמה שערים יש בחומות ירושלים? על השאלה הפשוטה לכאורה הזו אפשר לקבל לא מעט תשובות, וכולן יהיו נכונות או שגויות. שהרי אם מדברים על שערים פתוחים, שאפשר להיכנס דרכם לעיר העתיקה ולצאת ממנה, יש רק שבעה. מצד שני, נהוג למנות בין השערים גם את שער הרחמים הסגור. אבל אם בשערים חתומים עסקינן, מדוע ייפקד מקומם של שערי חולדה, ששימשו את מצעד עולי הרגל היהודים בתקופת בית המקדש של הורדוס? גם הם, אילו היו פתוחים, היו מאפשרים כניסה אל העיר העתיקה. ומה על "שער החפירות" שנתגלה בעת חפירות הכותל הדרומי ונפתח מחדש בידי הארכיאולוגים בנימין מזר ומאיר בן-דב? ומה בדבר "שער גינת", שהובקע בחומת ירושלים הראשונה ומוזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו?

אם שאלת מספר השערים שנויה במחלוקת, הרי בעניין שמותיהם זו כבר מלחמת תרבות של ממש. לכל שער ושער יש לפחות עוד שם אחד, ולכל אחד מהם מקור משלו, אוהדים קנאים ומתנגדים עיקשים – כיאה כמעט לכל דבר שקשור בירושלים.


שער האריות
שמות נוספים: שער יהושפט, שער השבטים, שער מרים

דרך הפתח הזה בחומה - השער הפעיל הקרוב ביותר למתחם הר הבית - נכנסו חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים כדי לשחרר את העיר העתיקה. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נכבשה ירושלים מכיוון מזרח. האגדה מספרת ש"האריות" הקבועים בתבליט אבן משני צדי השער סותתו שם כי הסולטן סולימן המפואר חשב להרוס את העיר, אך חזר בו לאחר שבחלומו הופיעו שני אריות שטרפוהו בעודו חי. האמת היא שזהו עוד מקרה עגום של בורות זואולוגית: מדובר בכלל בפנתרים, סמלו של הסולטן הממלוכי ביברס, שבשנת 1263 כבש את העיר בסערה מידי הצלבנים.


השער החדש
שם נוסף: שער עבדל חמיט

כשמו כן הוא – השער האחרון עד כה שנפרץ בחומת העיר העתיקה. הדבר נעשה בשנת 1889 באישורו של הסולטן העות'מאני ששלט באותה תקופה, עבדל חמיט. המטרה הייתה מעשית: להקל על הגישה בין המוסדות הנוצריים בתוך החומה ובין אלה שהלכו ונבנו מחוצה לה. השער, שממוקם טופוגרפית בנקודה הגבוהה ביותר מכל שערי העיר, היה סגור על מנעול ובריח בתקופה שבין הקמת המדינה למלחמת ששת הימים, כי סמוך לו עבר "הקו העירוני" - הגבול בין ישראל וירדן. מיד לאחר המלחמה הציע משה דיין להבקיע שער חדש יותר כדי לסמל את הניצחון הגדול, ואף הציע לו שם – "שער השבות". התוכנית נגנזה, והשער החדש - שבינתיים נפתח שוב - ניצל מהצורך למצוא לעצמו שם חלופי.


שער יפו
שמות נוספים: שער דוד, שער חברון

שער יפו נבנה ב-1538, אך הבאים לעיר העדיפו בכמה מאות השנים הבאות את שער שכם. רק לקראת סוף המאה ה-19, עם התרחבות הבנייה מחוץ לחומות, החל שער יפו לקבל תשומת לב רבה יותר. השיא הגיע ב-19 באוקטובר 1898: בשעה שלוש אחר הצהריים עבר קיסר גרמניה וילהלם השני דרך השער - שהורחב כך שלראשונה בתולדות ירושלים יוכלו להיכנס אליה כרכרות רתומות לסוסים. קבלת הפנים הייתה חגיגית וססגונית עד מאוד, אך וילהלם בזיכרונותיו דווקא התלהב פחות; "גל אבנים צחיח וקודר", הוא תיאר את עיר הקודש. בזכות אותו ביקור קיסרי, שער יפו הוא גם היום נתיב הכניסה המרכזי לעיר העתיקה לבעלי מכוניות. ואם יש לכם כרכרה, הוא כנראה יתאים לכם במיוחד.


שער שכם
שמות נוספים: שער ניאפוליס, שער דמשק, באב אל-עמוד, שער סטפנוס

את העמוד שהשער נקרא על שמו "באב אל-עמוד", הקים אדריאנוס קיסר בשנת 130, כחלק ממאמציו למחוק את ירושלים היהודית ולהעמיק את שורשיה של העיר הרומית שקמה במקומה, איליה קפיטולינה. העמוד הזה מופיע גם במפת מידבא, שצוירה במאה השישית ומביאה את אחד הייצוגים הקדומים ביותר של ירושלים. השער עבר מסכת שינויים ותוספות מקיפה יותר מכל שאר שערי העיר, בגלל חשיבותו האסטרטגית כזה שקיבל את פני רוב הבאים לירושלים עד המאה ה-20. במאה ה-12 הוא נסתם, ושער חדש נפתח מצפון לו. בחומת סולימן המפואר חזר שער שכם למיקומו מהתקופה הרומית.

שער הפרחים
שמות נוספים: שער הורדוס, באב א-זאהרה

החומה באזור שער הפרחים מבוצרת במיוחד, כי הצבאות שתקפו את העיר עשו זאת לרוב מצפון – כאמור, עד מלחמת ששת הימים. כמו שער האריות, גם שמו של השער הזה נולד בטעות - והפעם טעות הגייה. שמו המקורי, שניתן לו בימי הביניים המוקדמים, היה "באב א-סאהרה", כלומר שער הסהרוריים. זאת בשל האמונה שבשעות הלילה מסתובבות נשמות המתים בבית הקברות המוסלמי הסמוך. שיבוש השם והחלפת האות סמ"ך באות זי"ן הביאו למשמעות המודרנית – פרחים. אסתטי וצבעוני יותר, אותנטי פחות. כן, יש פיתוחי אבן בצורת פרחים בסביבות השער, אולם כאלה נמצאים גם ברוב שאר השערים המקיפים את העיר העתיקה.

שער האשפות
שם נוסף: שער המוגרבים

היום זו דרך הכניסה העיקרית לרחבת הכותל, אולם המעמד הנכבד ניתן לשער שהיה המוזנח והשולי ביותר בירושלים עד התקופה הירדנית. הוא ממוקם בפריפריה של העיר העתיקה - בחלקה הדרומי, באזור הנמוך ביותר גאוגרפית, סמוך לחיבור עם אפיק נחל קדרון, והרחק מהתחום הפעיל והעשיר של העיר שהיה בצפונה, באזור השוק ושער שכם. לכן הוקם שער האשפות מלכתחילה כפתח צר שמסוגלים לעבור בו לכל היותר שני אנשים זה לצד זה בעת ובעונה אחת. רק בתקופת השלטון הירדני, לאחר שאוכלוסיית הכפר סילוואן החלה לגדול, הורחב השער כך שיוכלו לעבור בו מכוניות. הסברה האומרת שמקור השם "שער האשפות" הוא בהזנחה ובעוני ששררו בסביבתו בתקופה הביזנטית, היא כנראה חסרת ביסוס היסטורי, מכיוון שהשם מופיע כבר בתנ"ך, בספר נחמיה.


שער ציון
שמות נוספים: שער היהודים, שער דוד

בין שער יפו לשער האשפות נמצא שער ציון. אין מידע רב על תולדותיו, וחשיבותו נובעת בעיקר מהמבנה הגדול הסמוך אליו, המכונה "קבר דוד המלך". לרוב הדעות בעולם הארכיאולוגיה אין זה באמת מקום מנוחת העולמים של נעים זמירות ישראל, אבל כוחה של המסורת עדיין מביא אלפי בני אדם להתפלל שם, בעיקר לקראת חג השבועות. בקומה השנייה של המבנה נמצא לדעת הנוצרים "חדר הסעודה האחרונה" - זרז חשוב למריבות חוזרות ונשנות בנוגע לבעלות על המקום. במלחמת השחרור ניסה הפלמ"ח לחבור דרך שער ציון לנצורי העיר העתיקה ברובע היהודי. הפריצה אמנם הצליחה, אבל לאחר כמה ימים נפל הרובע בידי הירדנים.


שער הרחמים
שם נוסף: שער הזהב

חתום באבנים, במקטע החומה המזרחי של העיר העתיקה, ניצב השער היחיד המוביל ישירות להר הבית. מסורות הכמיהה כלפיו קיימות בעיקר בקרב יהודים ונוצרים. הראשונים מאמינים שדרכו גלתה השכינה ודרכו היא תשוב, והאחרונים מאמינים שדרכו נכנס ישו לירושלים. לפי המסורת הנוצרית, הצלב המקורי – שבזזו הפרסים – הושב לעיר דרך שער הרחמים בידי הרקליוס, שנחשב לצלבן הראשון, בשנת 630 לספירה. המוסלמים הם שחתמו את השער ולא אפשרו מעבר של אנשים דרכו, בין השאר כדי לדכא את השאיפות הלאומיות והמשיחיות של יהודים ונוצרים כאחד. יש המאמינים שבית הקברות המוסלמי שלמרגלות השער הוקם שם בכוונה כדי שהמשיח היהודי לא יוכל לעבור בבית קברות ולא יגאל את עם ישראל לעולם. אלא שלפי ההלכה גוי מטמא רק במגע ישיר, ולכן הציפייה למשיח שיפרק את גושי האבן הכבדים הקבועים בשער הרחמים וישיב את מלכות ישראל כבראשונה עדיין קיימת, חיה ופועמת בקרב מיליוני יהודים בעולם כולו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg