לא על חשבונם: המאבקים בתוך קהילת המודיעין
רשות הסייבר המתרקמת מעוררת התנגדות גופי של מודיעין החוששים מכרסום בהם. וגם: מה עשה שר החוץ הגרמני בזמנו הפנוי בישראל, ועל איזו פרשת ריגול הוא ונתניהו היו מדברים אם היו נפגשים
חסר תקדים, או אולי לא? פרשן ערוץ 2 אמנון אברמוביץ' חשף השבוע כי ראשי קהיליית הביטחון והמודיעין פנו בשבוע שעבר במכתב לנתניהו, והביעו התנגדות נחרצת להרחבת הסמכויות של רשות הסייבר הלאומית. בין החותמים ראש השב"כ נדב ארגמן, וראש המוסד יוסי כהן. רבים ניסו השבוע להבין מה עומד מאחורי הפנייה הזו. כיצד קורה שהצמרת הביטחונית האמונה על שמירת סודיות, משגרת פתאום מכתב שמאשים את ראש הממשלה בפגיעה בביטחון המדינה.
על מה בדיוק יצא קצפם של ראשי מערכת הבטחון? מדיווחו של אברמוביץ עולה כי במכתבם לראש הממשלה טוענים ראשי קהיליית המודיעין כי הצעת החוק להקמת רשות לאומית למלחמה בסייבר "פוגעת בביטחון הלאומי". לטענתם, כאשר נתניהו בישר להם על הקמת הרשות שתקציבה 200 מיליון שקלים, הובטח להם כי היא תוקם בתיאום מלא עמם, אך לאחר שקיבלו לידיהם את פרטי הצעת החוק, חשכו עיניהם. במכתב נאמר כי "טיוטת החוק מבקשת להקנות סמכויות נרחבות לרשות הסייבר שייעודה לא הוגדר בה בבירור, ויש בה כדי לפגוע פגיעה חמורה בליבת העיסוק הביטחוני של קהילת הביטחון בתחום הסייבר".
אך על מה בעצם מדובר? תשובה חד-משמעית אין, מכיוון שמדובר בטיוטה מסוווגת של החוק, ולציבור אין אפשרות לקרוא אותה. עם זאת, על פי החלטת הממשלה מפברואר 2015 מטרת הרשות הלאומית למלחמה בסייבר היא "לנהל, להפעיל ולבצע בהתאם לצורך את כלל מאמצי ההגנה האופרטיביים ברמה הלאומית במרחב הסייבר, בתפיסה מערכתית, לטובת מענה הגנתי שלם ורציף למול תקיפות סייבר, ובכלל זה טיפול באיומי סייבר ובאירועי סייבר בזמן אמת, גיבוש תמונת מצב שוטפת, ריכוז ומחקר מודיעין, ועבודה עם הגופים המיוחדים". בראש הרשות עומד בוקי כרמלי, הכפוף לד"ר אביתר מתניה, ראש מערך הסייבר הלאומי הפועל מתוך משרד ראש הממשלה.
ח"כ עמר בר-לב, החבר בוועדת המשנה לסייבר של ועדת החוץ והביטחון, אמר השבוע כי איננו זוכר מקרה בהיסטוריה הישראלית שבו "כל ראשי השירותים - כולל מנכ"ל משרד הביטחון, כולל ראש המוסד, כולל ראש שב"כ וסגן הרמטכ"ל בשם הרמטכ"ל - יצאו ביחד במכתב כזה לראש ממשלה. אני לא רוצה להגיד מרד, אבל זה יותר קרוב למרד מאשר לחצי מרד. יש כאן הרמת דגל אדום, אפילו כמה דגלים אדומים".
אז מה בדיוק קורה פה? האם אכן אנו צופים בסוג של מרד מצד בכירי מערכת הביטחון נגד ראש הממשלה, על רקע חשש מפלישה לטריטוריות שלהם ונגיסה בסמכויותיהם?
"לא הייתי מכנה זאת מרד", אומר גורם המצוי בקרביה של הצמרת הביטחונית-פוליטית. "מה שקורה הוא אירוע מסוג מלחמות המודיעין, שמתרחשות כעת גם בארה"ב ובמדינות אחרות על רקע הכוח האימתני שצוברים מנגנוני הסייבר הצבאיים והאזרחיים. מדובר במאבק שליטה על עוצמות פוליטיות וכלכליות אדירות. במה שקשור אלינו, מדובר בשיקולי ביטחון אותנטיים. גם אם לא מדובר באופן ישיר בכסף, זה בהחלט קשור גם בכסף.
"מעבר למכתב עצמו", מוסיף הגורם, "מה שחשוב כאן הוא העיתוי. אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שראשי מערכת הביטחון פועלים יחד כדי לסכל את הקמתו של גוף מקצועי. אני יכול לחשוב לפחות על שני מקרים קודמים: המקרה הראשון התרחש בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש הממשלה. באותה תקופה קידם אולמרט את החקיקה להקמת המל"ל, המועצה לביטחון לאומי.
המשותף להקמת המל"ל ולרשות הסייבר הוא כניסתו של ארגון חדש לזירה הביטחונית-מודיעינית, תוך קבלת סמכויות שעד אז היו בשליטתם הבלעדית של גופי המודיעין והביטחון הקלאסיים - צבא, שב"כ, מוסד. ומכיוון שלא מדובר בארגונים בעלי גישה ספורטיבית במיוחד, ראש המוסד דאז מאיר דגן, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש השב"כ יובל דיסקין התנגדו לחקיקה שתוביל להקמת המועצה לביטחון לאומי. הם הלכו אז יחד לאולמרט ואמרו לו 'תפסיק את החקיקה'".
ואכן, בספרו 'המל"ל' מתאר עוזי ארד, לשעבר ראש המל"ל והיועץ לביטחון לאומי, כיצד פעלו ראשי מערכת הביטחון להרוג את חוק המל"ל בעודו באבו. על כך, כותב ארד, העיד לימים צחי הנגבי: "כל גורמי הביטחון באו ואמרו לי: 'עצור את המפלצת הזו, המתעצבת בוועדת חוץ וביטחון'... ראש המוסד דגן ושר הביטחון ברק דיברו על לבו של רה"מ להרוג את הדבר הזה מהר ככל שניתן".
לדברי הגורם ששוחחתי עמו, ההתנגדות לחוק המל"ל גרמה להוספת שורה בחוק המל"ל, הקובעת כי סמכויות הגוף החדש לא יבואו על חשבון גופים אחרים. "אותה שורה בדיוק מלווה כעת גם את תהליך הקמת רשות הסייבר", הוא אומר.
"המקרה השני שמזכיר את מה שקורה עכשיו", ממשיך הגורם, המכיר מקרוב את הנפשות הפועלות,"הוא ההתנגדות המפורסמת של הרמטכ"ל אשכנזי, ראש המוסד דגן וראש השב"כ דיסקין לפעולה באיראן, כפי שחשפה אילנה דיין. זו הייתה התנגדות שבוטאה בתוקף, וככל הידוע לי גם אז היה מכתב. המשותף לשני המקרים הוא התחושה של חולשת ראש הממשלה. כאשר ראשי מערכת הביטחון הפעילו לחץ על אולמרט נגד הקמת המל"ל הוא כבר דימם בגלל ועדת וינוגרד. ואז באו החקירות. גם במקרה הנוכחי יש תחושה עמומה של חולשת ראש הממשלה.
מעשית, נתניהו פעל נכון מבחינה תהליכית. הוא קבע שיקום ארגון, נכתבה טיוטת חוק שאפתנית, ונקבע אדם לעמוד בראשו. אך התחושה היא שראש הממשלה איבד מהסמכות שלו. התובנה היא שמכתב רב-עוצמה כזה, החתום על ידי ראשי השירותים, הרמטכ"ל ומשרד הביטחון, יגרום לכך שלא יהיה לו קל להגיד להם 'רבותיי סליחה, זוזו הצדה'. לכן מהלך כזה יכול להצליח. ככל שאני מכיר את הנפשות הפועלות, פרסום המכתב הוא חלק מהמהלך.
"לאריק שרון זה לא היה קורה", אומר הגורם. "כשאריק החליט על ההתנתקות, הוא עשה את זה בלי לשאול את המודיעין ובלי דיונים מעמיקים, ואיש לא צפצף. מדוע? כי הייתה לו אוטוריטה עצומה. הוא פיטר שרים שהתנגדו למהלך, וברגע שפעל בכוחנות בקבינט גם לא היו מכתבים מאורגנים במערכת הביטחון. בדיעבד זו הייתה קטסטרופה. איש לא חשב ששנתיים אחרי ההתנתקות חמאס יקום ויהפוך את עזה למצבור טילים. נכון, רשות הסייבר היא עניין שונה. נתניהו אמנם פעל נכון, אך ייתכן שהגיע לתוצאה שגויה. רשות סייבר חייבת לקום. בעניין הזה אנחנו בפיגור עצום אחרי מדינות אחרות".
אופרטה. אין דרך אחרת לתאר את ביקורו של שר החוץ הגרמני השבוע בישראל. אופרטה היא סוג של אמנות במה הדומה לאופרה, אך עוסקת בנושאים פחות רציניים ומתאפיינת בקלילות, חן והומור. אז חן לא היה שם השבוע, אבל הומור עוקצני היה גם היה כאשר זיגמר גבריאל אמר כי לא יקרה שום אסון אם לא ייפגש עם נתניהו.
המפגש בין גבריאל לנתניהו בוטל לאחר ששר החוץ הגרמני סירב לדרישה שלא להיפגש עם 'שוברים שתיקה'. מה שפינה לאורח לא מעט זמן, שעתיים ליתר דיוק, למפגש במכון למחקרי ביטחון לאומי. האווירה במפגש הייתה מעולה. שני הצדדים הקפידו שהסאגה עם ראש הממשלה לא תעיב על האירוע. המכון פרסם הודעה ולפיה "השר קיבל סקירה מקיפה על האיומים וההזדמנויות בחזיתות השונות מפי מומחי המכון, בראשות אלוף (במיל') עמוס ידלין.
שר החוץ הציג את עמדות גרמניה ואת הדרכים להתקדמות מדינית מול הפלסטינים, וביקש לשמוע ממומחי המכון רעיונות שיאפשרו התקדמות כזו". דיברו שם גם על סוריה ועל מצבם של מיליוני הפליטים שנמלטו ממנה.
שר החוץ הגרמני אמר כי "ישנה תובנה מוטעית שאם הסכסוך הישראלי-פלסטיני ייפתר - כל בעיות האזור תיפתרנה. זו טעות; הבעיות בסוריה, בעיראק, הטרור - יישארו כאן. אנו יודעים זאת. הדברים אינם קשורים זה בזה". אם רוצים מאוד, אפשר לראות ברסיס האמירה הזה ניסיון להעביר מסר שישאיר בכל זאת משקע ישראלי חיובי מהביקור. זו אמירה שבדרך כלל שומעים רק מישראלים.
בשורה התחתונה, תיאום עמדות מראש היה יכול למנוע את ההתבזות ההדדית. זה לא קרה. גם בירושלים וגם בברלין יהיו כנראה מי שיקבלו על הראש. אפשר אולי להתנחם בכך שרק ידידים יכולים לריב באינטימיות קולנית כזו.
אם בכל זאת הייתה נערכת פגישה בין ראש הממשלה לשר החוץ הגרמני, הם מן הסתם היו מחליפים מילה או שתיים על דו"ח המודיעין של משרד הפנים הגרמני, שחלקים ממנו התפרסמו בשבוע שעבר בעקבות שאילתה בבית הנבחרים הגרמני, הבונדסטאג. על פי הדו"ח, אנשי המודיעין הרוסי והמודיעין האיראני הפועלים בגרמניה מקדישים חלק ניכר מעבודתם לריגול אחר מטרות ישראליות במדינה.
על פי נתוני המודיעין הגרמני, בעשור האחרון היו האיראנים מעורבים ביותר מ-20 מקרי ריגול על אדמת גרמניה. הרוסים מקדימים את האיראנים ב-27 מקרי ריגול ידועים, ואחריהם ממוקמים ארגוני הביון הסיניים והטורקיים עם 15 פרשיות ריגול ידועות.
בנוגע לאיראנים, רוב המקרים קשורים בניסיונות להברחת חומרים וטכנולוגיות לטובת תוכנית הגרעין. מחצית ממדינות גרמניה הפדרלית דיווחו על ניסיונות להוציא משטח גרמניה פריטים וחומרים שיכולים לשמש בתעשיית הגרעין. אולם האיראנים לא הסתפקו רק בניסיונות הברחה, ועל פי הדו"ח הם גם ניסו להתנקש בחיי אזרחים גרמנים.
המקרה העיקרי שמפרט הדו"ח עוסק במהגר פקיסטני בשם מוסטפה חיידר סעיד נפיקי, שנעצר לפני ארבעה חודשים בעיר ברמן. על פי הדו"ח, הפקיסטני שלמד הנדסה בגרמניה גויס על ידי המודיעין האיראני, ככל הנראה על ידי 'כוח קודס' של משמרות המהפכה, האחראי למבצעים סמויים מחוץ לאיראן.
בין המטלות שבהן נחשד נפיקי היה מעקב אחרי תנועת יהודים בעלי תפקידים בכירים בגרמניה, במטרה להתנקש בהם. אחד ממושאי המעקב היה ריינהולד רובה, איש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שכיהן גם כראש הקונגרס היהודי-גרמני. נפיקי עקב אחרי רובה ושגרת חייו בברלין, כדי לממש את זממו. בחודש שעבר גזר בית המשפט בברלין על נפיקי ארבע שנות מאסר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם