מי עוד נבהל משביתת האסירים?
השמאל הישראלי עדיין חושש מהאינתיפאדה של ברגותי ולוקה ב"תסמונת שטוקהולם". רק כך אפשר להסביר את הערגה והתקוות שרבים עדיין תולים במרצח ברגותי ובדומיו
עבד אל־נאצר עוני פרואנה, ראש יחידת המחקר והתיעוד במשרד לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, תיאר לפני כיומיים במרירות את תסריט כישלונה של שביתת האסירים. לדבריו, כישלון זה בא לידי ביטוי בהשתתפות 1,500 בלבד מכלל 6,500 האסירים, ובכך שמכלל 3,500 אסירי הפת"ח לא שבתו רבים בשל פילוג פנימי בארגון.
פרואנה טוען שישראל נחושה לחסל את השביתה עוד לפני פגישתו הקרובה של אבו מאזן עם טראמפ. לדבריו, הישראלים סרבנים ולא ייענו לשום דרישה, ומוכנים אפילו שהאסירים ימותו כדי לשבור את "רוח ההתנגדות והמאבק" בנצלם את אדישות העולם, ובעיקר את שקיעת העולם הערבי בכאוס, כגורמים המסיטים את תשומת הלב משביתת הרעב של האסירים.
אסירים ביטחוניים בכלא נפחא. השמאל הישראלי עדיין חושש מהאינתיפאדה של ברגותי ולוקה ב''תסמונת שטוקהולם''.
צילום: ראובן קסטרו
לדבריו, שביב הסיכוי שחמאס יצטרף לשביתה ירד מהפרק הן בשל משקעי הפיצול בין הרש"פ לחמאס והן בשל הקרע המחמיר בין שתי הישויות. ואכן, קרב רגע האמת ביחסים המסלימים בין הרש"פ לחמאס, המסרבת לדרישת האחרון להעביר לו את סמכויות השלטון ברצועה.
בעוד חמאס צובר מיליונים מגביית מסים ומשקיעם בהתחמשות, מעבירה הרש"פ, הנתונה לביקורת אמריקנית וישראלית על תשלום כספים לטרוריסטים, כספי עתק למימון משכורות, חשמל, מים וטיפולים רפואיים לתושבי הרצועה. חגיגה זו מתקרבת לקיצה, וערב ביקור אבו מאזן בוושינגטון אין לו כל עניין להלהיט את שביתת האסירים.
השמאל הישראלי עדיין חושש מהאינתיפאדה של ברגותי ולוקה ב"תסמונת שטוקהולם", המתאפיינת באמפתיה, הזדהות ותלות רגשית של הקורבן במענהו. רק כך אפשר להסביר את הערגה והתקוות שרבים עדיין תולים במרצח ברגותי ובדומיו. עניין פעוט: מיודענו ברגותי, יוזם השביתה, הודה ברצח חמישה ישראלים ונשפט לסידרת מאסרי עולם, ועתה מנהל, בהנעת אשתו פדווא, קמפיין כושל בסגנון "נלסון מנדלה" לשחרורו תוך ניצול ציני של קיבתם הריקה של חלק מחבריו לקידום מטרותיו (בשביתת הרעב הקודמת נתפס "מנהיג העתיד" אוכל בחשאי).
אראל מרגלית וג'יבריל רג'וב. אג'נדה סהרורית.
מכיוון שנקט טרור דווקא לאחר הסכמי אוסלו, ברגותי הוא טרוריסט מועד החוזר לסורו. טבעו זה לא מנע מעדר אנשי רוח ומנהיגי שמאל שוחרי שלום לפוגשו ולהעניק לו ספרים בחתימתם, ואף לעלות לרגל לתאו.
אישים אלה תומכים בשחרורו של הרוצח, אף שבמקביל לסיסמאות השלום שהפריח טרם כליאתו שיגר חוליות טרור להרוג יהודים. עתה הם מבקשים להיענות לברגותי, הדורש טלפונים לאסירים לצורך ניהול פיגועי הטרור מתאיהם, בידיעה שאי אפשר לנטר אלפי שיחות ותוכנן המרומז.
האמת היא שגם מבחינה פלסטינית אין ברגותי נחשב למציאה גדולה, חרף זכייתו בבחירות בסוף 2016 במקום הראשון לוועד המרכזי בפת"ח. רבים בארגון המסוכסך מעדיפים שלעולם לא ייצא מכלאו. עדות למעמדו השנוי במחלוקת היא ההיענות החלקית לשביתת האסירים שיזם וכישלון הפרות הסדר והאינתיפאדה שניסה להניע בשטח.
נהיגים פלסטינים ואנשי שטח המכירים את ברגותי טוענים כי מדובר באישיות ערמומית ופתלתלה, שאין בה תכונות תרומיות הנדרשות למנהיג העם הפלסטיני. לדבריהם, זהו טיפוס המתאים יותר להנהיג כנופיה עבריינית או טרוריסטית ("זעים עצאבה"), פחדן שיימנע משלום עם ישראל רק מחשש שייחשב "בוגד". רציונל השמאל לשחרורו של הרוצח ולהיענות לדרישותיו (טלפונים) בא לידי ביטוי בסיסמה "עושים שלום רק עם אויבים". היגיון עקום זה, הנובע מהטענה שדווקא טרוריסט החוזר לסורו כברגותי הוא שינהיג את הפלסטינים לשלום המיוחל, מנותק מהמציאות וסחוף גחמות ומשאלות לב חסרות בסיס.
אג'נדה סהרורית זו הופיעה בבוטות בתקשורת במשנתו של אחד המתמודדים הבולטים להנהגת השמאל, שהעיד על עצמו לאחרונה כ"שמאלני מוצהר וגאה". גיבורנו הצטלם מחובק עם ג'יבריל רג'וב - טרוריסט עם קבלות ממש כברגותי - שהצהיר כי לו היתה ברשותו פצצת אטום, היה משמיד את ישראל. אז זהו, שברגותי יישאר בכלא וימשיך לאכול במסתרים - בלי טלפון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם