אפקט הבומרנג: לקראת נקודת רתיחה בצפון
לאחר יירוט כלי הטיס הסורי בשמי רמת הגולן, השלב הבא במתיחות המורכבת מול סוריה בצפון מחייב זהירות יתר. אף אחד מהצדדים לא חפץ במלחמה ובירושלים לא מעוניינים להסתבך עם מוסקבה, אך צריכים להציב קווים אדומים
אויבינו מנסים להסביר לנו ש"לכל פעולה תהיה תגובה": כך ניתן להבין את אירוע כלי הטיס הבלתי מזוהה ש"זכה" אמש (ה') למפגש עם טיל פטריוט. זהו דפוס פעולה לא מפתיע ולא חדש, אך הוא בהחלט מצביע על המגמה החדשה, לפיה כל פעולה ישראלית או אשר מיוחסת לישראל תזכה להפתעה מהצד השני. בכך נקבל אפקט "בומרנג" על כל פעולה של צה"ל.מן הפן החיובי של העניין ניתן להתרשם שצה"ל היה ערוך לאירוע. בל נשכח שלפני מספר שבועות הסורים הגיבו כנגד פעילות של מטוסי צה"ל, וטיל "חץ" שוגר כדי ליירט את האיום. הפעם ניתן להבין שכלי הטיס שנשלח הוא התגובה, והמענה הישראלי נתן את שנדרש.
מערכת טילי פטריוט
צילום: דודו גרינשפן
מן הפן הפחות חיובי ניתן להבין שאנו נמצאים במגמת הסלמה. הרי ברור שישראל חייבת לעמוד מאחורי הקווים האדומים אותם היא הציבה, וכאמור, זליגת נשק מסוריה לחיזבאללה אינה קבילה. הבעיה היא שמרגע שהצהרת בפומבי, כפי שהתרחש בתקרית החץ, חובתך לממש, והדיבורים לא תמיד מועילים.
כעת הצד השני מסוגל להביך אותנו, כי כעת לכל פעולה תהיה תגובה וייתכן שמרצון להימנע מהדרדרות, בפעם הבאה נמנע מלתקוף מלכתחילה. יוצא מכך שהקו האדום שכל-כך נמנענו מלדבר עליו עשוי עכשיו להיות לנו לרועץ, שהרי הסלמה אינה אינטרס של אף אחד מהצדדים: אסד לא צריך חזית עם ישראל, בטח לא חיזבאללה ששקוע בסוריה עד מעל הצוואר. גם ישראל לא חפצה במלחמה או כניסה לתוך הקלחת הסורית.
שרידי הטילים בירדן
צילומים: Mazen B Habboub / מתוך טוויטר
אך כעת ישנה בעיה נוספת. מי שמנהל את ההצגה הוא פוטין, ממנו ישראל נזהרה מאוד והקפידה לתאם אתו את הפעילות. כשפוטין מנהל את ההצגה הדבר דורש מאיתנו להכיל על עצמנו ריסון נוסף. פוטין מעוניין בהמשך שלטונו של אסד, והטקטיקה הישראלית שנדרשת למנוע הסלמה היא הרתעת אסד. כעת, ניתן להניח שאסד הבין שישראל לא תעז לפגוע בו ולערער את שלטונו. ישראל לא תעז להסתבך עם הדוב הרוסי, ובכך נוצר לסוריה מנוף מסוים מולנו.
פיצוצים בשדה התעופה בדמשק
אז מה נדרש לבצע מעכשיו? כיצד ניתן להתמודד עם אותן הברחות של נשק "מפר איזון" מצד חיזבאללה?
ברור שמרגע שכללי המשחק מתחילים להשתנות, הערכת המצב לפני החלטות מבצעיות נהיית יותר ויותר מורכבת, וברור שמה שהיה אפשרי אתמול, לא בטוח שאפשרי היום. המשמעות היא שהפעלת הכוח כנגד סוריה ככל הנראה תהיה מדודה יותר. זהו הסיכון, אבל לצדו יש הזדמנות.
ייתכן שבמצב שנוצר יש בעיה עם תקיפות בסוריה, אבל אף אחד לא אומר דבר על תקיפות בלבנון. בהנחה ששיירת נשק מתחילה לנוע, יכול צה"ל לפעול ב"אזורי דמדומים", למשל על הגבול שבין סוריה ולבנון, או אפילו בשטח לבנון. כאן עשויה להיות התלקחות מול חיזבאללה, אך במצב בו חיזבאללה נתון כיום זהו סיכון סביר וגם שם לא מעוניינים בהסלמה. תקיפה באזור דמדומים כזה לא תתריס כלפי הרוסים, ותהיה כביכול לגיטימית.
פוטין ואסד
צילום: AP
אין ספק שה"מרובע הרומנטי" רוסיה-סוריה-לבנון-ישראל עובר לשלב הבא ביחסים שלו, שלב לא יציב ומאוד רגיש. הנפיצות עולה שלב, וכל תקרית עלולה להצית מיני-מלחמה סביב הצפון. גם הקיץ מתקרב והכל מתחבר לנקודת רתיחה אפשרית. תרחיש קיצון של מלחמה המתפתחת מתקרית לא זר לצה"ל.
זו הדינאמיקה בה הוא פועל מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. גם צה"ל וגם הדרג המדיני מאוד מנוסים במצבים האלו, וזו נקודה חשובה מאוד. הצד השני מבין זאת, וניתן להניח שהוא לוקח זאת בחשבון. הסורים יודעים שיש להם עסק עם דרג מדיני מנוסה, ועם צבא מאומן המובל על-ידי שדירת פיקוד מאוד מנוסה.
לצד כל אלו מתחייבת הזהירות הראויה – שני אירועי התגובה, הן כלי הטיס והן הטיל הסורי מלפני מספר שבועות, הם אירועים מינוריים, המהווים יותר התרסה ופחות רצון לדרדר את המצב. הדבר מעיד על כך שבצד השני, לעת עתה, החליטו לא להפוך את הקערה. בכל זאת, גם בשיגעון יש כנראה היגיון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם