למה מתעכב החוק ליידוע נפגעי טרור על שחרור מחבלים?
קרוביהם של נפגעי טרור אינם מיודעים על התהליך המשפטי של רוצחיהם. הצעת חוק שהגישה ח"כ ענת ברקו מבקשת לתקן את המצב הזה, אך בפרקליטות הצבאית מתנגדים לה
חאתם מרארי, אחד המחבלים שהשתתפו בלינץ' המפורסם ברמאללה בחודש אוקטובר 2000, שוחרר לפני חודש וחצי בבית הדין הצבאי, אחרי שקודם לכן נידון למאסר עולם. מרארי הוצא מתא מאסרו בכלא "עופר", והועבר מיד לרצועת עזה.אלא שמשפחות הנרצחים באותו לינץ' הביעו הפתעה גדולה מהמעשה, שכן גילו על דבר שחרורו של המחבל אך ורק דרך אמצעי התקשורת. "אני מאוכזב מהמערכת, שלא טרחה להרים טלפון לאמא שלי ולהודיע לה שזה מה שקורה", הגיב אז רועי אברהמי, בנו של יוסף אברהמי שנרצח בלינץ'.
מדובר בסוגיה סבוכה במיוחד, שכבר זמן רב מחפשים את פתרונה. זה חצי שנה יושבת על המדוכה הצעת החוק המבקשת לעגן בחקיקה את חובת הרשויות ליידע את משפחות השכול על הליכים משפטיים הקשורים במחבלים שפגעו ביקיריהן, וזאת במטרה לאפשר להן להביע את עמדתן. אלא שמשרד המשפטים מתנגד להצעת החוק בעקבות התנגדות הפרקליטות הצבאית למהלך.
כשנחתמה עסקת שחרור המחבלים להשבת החייל גלעד שליט, נוצר חלון זמן קצר בין החתימה על ההסכם לבין הפרסום באמצעי התקשורת. אמי פלמור, שאז שימשה ראש מחלקת חנינות במשרד המשפטים וכיום היא מנכ"לית המשרד, החלה להתקשר למשפחות הנפגעים כדי ליידע אותן על העסקה. "אני זוכר שאמי התקשרה להודיע לי ולבקש מספרי טלפונים של עוד משפחות, כי פשוט לא היה לה עוד", נזכר השבוע אב שכול ששוחחנו איתו על הנושא, "היה לי מוזר שלמדינת ישראל אין מאגר טלפונים, ואין אנשים שיעשו זאת".
בריאיון עם פלמור שנערך לפני חודשים אחדים היא סיפרה כי "הצעתי שאנחנו לא נהיה פורמליסטים, ולמרות שאין חוק או הכרח כזה נאפשר למשפחות הנפגעים להביע את עמדתן, לקבל מידע ולהיות מעורבים בתהליך, כדי לתת להן את ההזדמנות להתנגד שוב. זה לא רק לצורך התחושה טובה - יש לכך השפעה. כשנחתמה העסקה התחלתי להתקשר למשפחות ולהודיע להן. ביצעתי עשרות שיחות טלפונים, ולא הצלחתי להגיע לכולם. אם אני יכולה לשים את האצבע על הרגע הכי נוראי שהיה לי בקריירה, ואולי בכלל בחיים, זו סדרת הטלפונים הזאת".
חוק נפגעי עברה במדינת ישראל מחייב את רשויות המדינה להודיע לנפגעי העברה על הליכים משפטיים הנוגעים למי שפגע בהם, וכן להיות צד בהליך המשפטי של הפושע. בגדר זה נכללים עסקאות טיעון, גזרי דין, שחרור מוקדם ואפילו בקשות לחופשה מהכלא, שהחוק דורש לערב בהם את קורבנות העברה, כדי לאפשר להם להביע דעתם ולהתנגד.
אלא שמצבם של משפחות שכולות שונה: החוק והזכויות המיוחדות שבו מוענקות רק לנפגעי עברות מין ואלימות קשה, ובמקרה של נפגעי טרור הדין האזרחי אינו חל בכל הקשור לעסקאות טיעון - תופעה שכיחה למדי בבתי דין מעין אלה. זאת ועוד, החוק נכנס לתוקף בשנת 2005, כך שגם הזכויות החדשות שהוכנסו בו לטובת נפגעי פעולות האיבה אינן חלות רטרואקטיבית על משפחות שיקיריהן נפגעו לפני שנה זו.
יתרה מכך: בהליכים המתקיימים בבתי הדיין הצבאיים, שבהם נשפטים מרבית המחבלים, החוק לא חל כלל. לכן משפחות נרצחי הלינץ', רבות ממשפחות נרצחי משוחררי עסקת שליט וגם קרובי משפחה של קורבנות אירועים רבים נוספים גילו את דבר שחרור המחבל שפגע ביקיריהן באמצעות התקשורת. זאת, מבלי שניתנה להן הזכות כלל להתנגד.
"כל כמה שנים משפחות נפגעי פעולות איבה נאלצות לעבור טראומה נוספת בעקבות שחרור מחבלים או החזרת גופות מחבלים שפגעו ביקיריהן", תיאר את תחושתו יוסי צור, אביו של אסף בן ה-17 שנרצח לפני 13 שנה בפיגוע התאבדות באוטובוס קו 37 בחיפה וכיום פעיל מרכזי ב"אלמגור-ארגון נפגעי הטרור". הוא הוסיף כי "מחבלים זכאים לחופשות וזכאים להגיש בקשות לקיצור העונש, והמשפחות לא יודעות כלום - כי לא מספרים להם. חייבים ליידע אותן על כל מי שנמצא בשרשרת הרשע שפגעה בהן. הרי לגלות בתקשורת שמי שפגע ביקר לך שוחרר זו תחושה נוראה. זו תחושה של חוסר צדק, שרימו אותך, שפגעו בך פעם נוספת".
לדבריו, הבעיה קשה עוד יותר, שכן משפחות רבות כלל לא מבינות מה מגיע להן אחרי שפגע בהן הטרור. "משפחות נפגעי טרור ממעמד בינוני או נמוך, לפעמים כאלה שאיבדו יותר מקרוב אחד, לא מודעות לזכויות שלהן, ואין להן בכלל אמצעים לעקוב ולהגיב להליך המשפטי המורכב. חובתה של המדינה לקחת אותם ביד להגיד להן שמתנהל תהליך לקראת פעולה כזאת או אחרת, והן מתבקשות לומר מה דעתן. אם ישאירו את זה למשפחות, מעטים ירימו עצמם מעל האסון והטראומה לעשות את זה. זה לא הוגן, לא צודק ולא מוסרי".
צור הסביר עוד שבראייתו, בהקשר של חובת היידוע אין הבדל בין נפגעי טרור לקורבנות אונס. "המדינה צריכה לקחת על עצמה את הטיפול בנושא הזה בדיוק כמו נפגעי אלימות או אונס, אם לא יותר. בארגון 'אלמגור' אנו רואים חשיבות גדולה לערב את המשפחות בעניין כבר מהיום הראשון אחרי שהמחבל נתפס, כדי שלא יהיו עסקאות טיעון עם עונשים מגוחכים. הפרקליטות והשופט יצטרכו להסתכל למשפחה בעיניים כדי לחתום על עסקה, ומשם לערעורים, למאסר ובכל התהליך כולו. מוזר שהמדינה הבינה את זה לגבי עברות מין ואלימות לפני הרבה שנים, ולא מצליחה לאמץ את העיקרון המוסרי הזה גם לגבי נפגעי טרור".
כאמור, זה חצי שנה יושבת הצעת חוק שהגישה ח"כ ד"ר ענת ברקו (הליכוד), שמבקשת לתקן החוק כך שהמדינה והפרקליטות יהיו חייבות לידע את המשפחות בדבר הליכים משפטיים של מחבלים שפגעו ביקיריהן, כולל אלה המתנהלים בבתי הדין הצבאיים.
ברקו הביע זעזוע גדול אחרי שחרורו של המחבל מהלינץ' מהכלא, ובפוסט בדף הפייסבוק שלה כתבה כי מדובר ב"אבסורד". לדבריה, "אם מבצעי הלינץ' היו נשפטים בבתי דין אזרחיים, המשפחות היו זוכות לדעת שמשחררים את הטרוריסטים שפגע ביקיריהן". היא הוסיפה כי "המשפחות הללו סבלו מספיק".
למרות ההסדר הזה, ב"אלמגור" לא מרוצים. בארגון מצביעים על ההתחמקות מחקיקה כוללת של הסוגיה כניסיון להפחית מחשיבות הנושא. לדבריו, הנחייתו של הפרקליט הצבאי אף אינה מחייבת כמו חקיקה.
ב"אלמגור" טוענים כי אחת הסיבות להתנגדות משרד המשפטים והפרקליטות הצבאית היא שאין כיום מאגר נתונים של כל המחבלים ונפגעי הטרור. אם חוק מעין זה יתקבל, הרי שהקמת מערכת כזאת תהפוך לאתר מערכתי גדול מאוד.
סיבה אחרת, לדברי הארגון, היא ש"יש למישהו משהו להסתיר". יוסי צור אמר כי "הם רוצים להמשיך לסגור את עסקאות הטיעון שלהם במחשכים, בלי פיקוח ושקיפות כלפי המשפחות. יש לי הרגשה לא טובה, ואני לא מוכן לקבל זאת. מערכת המשפט חייבת להבין שבשביל המשפחות השכולות, השותפות בתהליך המשפטי היא חלק מהשיקום. מנגד, עדכונים באמצעי התקשורת רק מגבירים את הטראומה והמשבר".
"אמשיך לקדם את הצעת החוק", סיכמה ח"כ ברקו בפוסט שכתבה, "שלא תאפשר עיוות מוסרי מעין זה כלפי המשפחות השכולות, כך שכולן יוכרו כנפגעות עברה".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "אנו רואים חשיבות רבה בהשוואת מצבם של נפגעי פעולות איבה לנפגעי עברה אחרים. ככל הידוע לנו, בימים אלה הצבא עוסק בעבודת מטה לעיגון וניסוח הנחיות בכל הנוגע למתן הזכויות לנפגעים".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל רואה חשיבות רבה בקשר עם המשפחות השכולות, לרבות כל הנוגע לעדכונן בהליכים משפטיים הננקטים על-ידי הפרקליטות הצבאית נגד מחבלים שפגעו ביקיריהן. הפרקליטות הצבאית פועלת למימוש זכויותיהם של נפגעי עבירה מתוך מחויבות לנושא, ועומדת בקשר רציף עם בני המשפחות. במקביל, מתנהלת עבודת מטה מתקדמת שעניינה הליכי העדכון של המשפחות שיקיריהן נפגעו."
אקו"ם