ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

בלי טורטית: שביתת הרעב המפורסמת של גנדי

לידיעת הגולש ברגותי: היום לפני 84 שנים החל מנהיגה הנערץ של הודו בצום של 21 יום, במחאה על הדיכוי הבריטי בארצו. הצומות היו חלק מההתנגדות הלא אלימה שהוביל גנדי, שהביאה לעצמאות הודו

ב-8 למאי 1933 החל מוהנדס קרמצ'נד גנדי, הידוע בכינויו "המהטמה" ("נשמה גדולה" בהינדית) בשביתת רעב שנמשכה 21 יום. בדומה לברגותי, גם גנדי החל את שביתת הרעב בכלא, אולם כאן מסתיים הדמיון בין השניים.
 
גנדי, המנהיג הנערץ ביותר בהודו, נכלא בכלא במומבאי בגין "חתירה נגד המשטר", והחליט לפתוח בשביתת רעב במחאה על הדיכוי הבריטי בהודו. נאמן לדרך שהתווה של "התנגדות ללא אלימות", גנדי לא קרא לתומכיו לצאת בפעולות מחאה או אפילו להצטרף לשביתת הרעב שלו, אלא הכריז כי השביתה היא גם לצורך "היטהרות נפשית וגופנית".

חזונו של גנדי להתנגדות לא אלימה מהווה מודל שלמעשה כמעט ולא קיים היום, כאשר חלק נכבד מהדתות השונות – ולא רק המוסלמית - דוגלות דווקא באלימות להשגת מטרות פוליטיות ודתיות. גם בהודו של ימינו, המפלגה ההינדית-ימנית השולטת כיום, ה-BJP, רחוקה שנות אור בתפיסת העולם שלה מחזון גנדי, דבר שמשחק לידי ישראל: הודו החליטה לבצע התעצמות צבאית, שחלק גדול מהמימון שלה זורם לכיסי התעשיות הביטחוניות הישראליות.
 
גנדי נולד ב-2 באוקטובר 1869 למשפחת הינדית עשירה במדינת גוג'ראט. אביו היה ראש הממשלה בנסיכות פרובנדר (חלק ממדינת גוג'ראט). גנדי ומשפחתו היו חברים בקאסטת הסוחרים והאומנים. בגיל 18 הוא נשלח לאנגליה ללמוד משפטים, בדרבון, והחל לדבוק בצמחונות, ערך אותו קידם עד יומו האחרון. בתום לימודיו חזר להודו, ונשלח מטעם חברה הודית לדרום אפריקה. הוא הגיע לדרום אפריקה כעורך דין, ושם נתקל באפליה הבוטה הנגד ההודים במדינה: הוא גורש מרכבת לאחר שסירב לעבור מקרון המחלקה הראשונה לקרון המחלקה השלישית כשהוא מחזיק בכרטיס למחלקה הראשונה, אחר כך הוכה על ידי הרכב של מרכבת נוסעים משום שסירב לנסוע כשהוא עומד על לוח העמידה של המרכבה כדי לפנות מקום לנוסע אירופאי. אחר כך , הורה לו שופט שלום בבית המשפט בדרבן להסיר את הטורבן שלו, הוראה שגנדי סירב לה.

בעקבות תקריות אלה החל גנדי לפתח את תורת "ההתנגדות הלא אלימה" שלו. הוא פעל עם ההודים בדרא"פ נגד הצעת חוק ששללה מהם זכויות שונות, ביניהן זכות ההצבעה. גנדי לא הצליח אמנם לעצור את החוק, אבל המאבק הלא אלים שלו, במסגרתו נכנסו אלפי הודים לבתי הכלא בדרא"פ, משך תשומת לב עולמית.
   
עם חזרתו להודו הוא אירגן איכרים ושכירים קשי יום למחאה מול המיסוי, שהצליחה מעל המשוער. בעקבות ההצלחה במאבק הזה הוא נתמנה לעמוד בראש הקונגרס הלאומי ההודי, והנהיג קמפיינים -לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות שונות, להפסקת האפליה נגד קאסטות בכלל וקאסטת ה"טמאים" בפרט, ולעצמאות כלכלית של הודו. הצעד הכי מפורסם שביצע גנדי הוא המחאה נגד נגד מס המלח שהונהג בהודו: וב-1930 הוא ערך את "צעדת המלח" בת 400 הקילומטרים, במסגרתה שכנע אלפי אנשים להפיק מלח ממי הים במקום לשלם את "מס המלח".

לאחר הצום של 1933 הוא ערך מספר צומות נוספים, מהם גם אחד שנמשך למעלה מחודש. את הצומות הללו הוא ערך גם כמחאה נגד הממשל הבריטי, וגם ל"היטהרות". הוא הטיף לאי אלימות ולאמת, בכל מצב. הוא חי בפשטות , הכין את בגדיו בעצמו ובהתאם לאמונתו – התקיים מאוכל צמחוני פשוט.
 
ב-15 באוגוסט 1947 זכתה הודו בעצמאות וגנדי זכה לראות את חלומו מתגשם. עם זאת, במסגרת חלוקת המדינה שקבעו הבריטים – להודו ולפקיסטן -  הוחלט כי הודו תישא בכל ההוצאות הכספיות של המדינה החדשה, פקיסטן. הלאומנים ההודים התנגדו נחרצות לצעד זה, ואחד מהם, נאדורם גודסה, פעיל הינדי קיצוני ירה בו בחזהו עם אקדח והרגו. המתנקש ועוזרו הוצאו להורג בנובמבר 1949.

גופתו של גנדי נשרפה בנהר היאמונה בדלהי, בהתאם לדת ההינדו. על פי בקשתו, פוזר רוב האפר בין הנהרות הגדולים בעולם, בהם הנילוס, הוולגה והתמזה. ב-15 ביוני 2007 הכריזה העצרת הכללית של האומות המאוחדות על 2 באוקטובר כיום הבינלאומי לאי אלימות.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg