ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

יוצאי ונצואלה בישראל: "תתפללו בשביל המדינה"

ישראלים שעלו מוונצואלה מספרים ל-360 על הדאגה לקרוביהם החיים במדינה מוכת המשברים: "חוששים מהמצב המתדרדר. לאנשים אין מה לאכול, אין תרופות. יש פחד ברחובות". מריה מקראקס מתחננת לעולם: "אל תשכחו אותנו"

ונצואלה על סף התהום. לאחר שבועות ארוכים של הפגנות המונים נגד המשטר - במהלכן נרשמו כארבעים הרוגים - ומשבר כלכלי שאינו נגמר, נראה כי כרגע אין כל תקווה באופק למדינה שעבר הייתה משגשגת וכיום החיים בה הפכו לסיוט.

בישראל קיימת קהילה גדולה של יהודים יוצאי ונצואלה, המספרים בשיחה מיוחדת עם 360 על המצב ובמדינה ועל הדאגה הגדולה לקרובי משפחתם וחבריהם החיים שם. יוסף דב כהן, תושב בית שמש אשר נולד בארץ, אך גדל בוונצואלה עד גיל 20, מספר: "אני נמצא כל הזמן בקשר עם החברים בווטסאפ, יש קבוצות של יוצאי ונצואלה מכל העולם. הקהילה היהודית שם מודאגת מאוד. אמנם היהודים מחוברים למדינה ואכפת להם ממה שקורה, אבל מאז שהוגו צ'אבס עלה לשלטון אלפי אנשים כבר עזבו - כמעט שני שליש מהקהילה".

לעולים מונצואלה יש משהו להגיד לכם


כהן ממשיך ומספר: "אנשים גילו שהעסק שלהם נלקח על ידי המדינה. נוצרה אי ודאות ופחד מהמצב הכלכלי והמדיני,ופגיעה גדולה בחופש. נוצר שינוי דרסטי בפוליטיקה שהפכה להיות מדינה סוציאליסטית ואנטי ישראלית, בעלת תרבות של שחיתות וניהול כושל. היום אנשים מפחדים לדבר. מפחדים מהשלטון, יש הרבה מידע מוטעה", הוא אומר.
 
ד', תושבת השרון שעלתה לישראל לפני שמונה שנים, מספרת מדוע החליטה לעזוב את מולדתה: "הגעתי לישראל בתוכנית "מסע". לא חשבתי להישאר אבל אמא שלי ואחותי אמרו לי שאין שום עתיד בוונצואלה. אמא שלי ועוד דוד נשארו שם בקראקס. הם אנשים מבוגרים וחולים, והם מפחדים. אי אפשר להשיג שם תרופות ואני ואחותי שולחות לה מחו"ל תרופות, שמפו וסבון. הם בקושי מוצאים אוכל וירדו הרבה במשקל".

ד' מספרת כי בעבר הייתה מבקרת מדי שנה את משפחתה בוונצואלה אך בשנים האחרונות חדלה מכך. "בפעם האחרונה שהייתי שם לא יכלתי לצאת מהבית. זאת הייתה פעם שכונה של יהודים אבל היום אנשים מפחדים ללכת ברחוב. לאמא שלי פרצו לבית, קשרו אותה למיטה וגנבו מה שהיה בבית. אני דואגת ודוחפת אותה לעשות עלייה. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה להתערב ולעזור. העולם צריך לראות כמה הוונצואלנים סובלים, אנשים בוכים ואין להם מה לאכול".
 

ת', ילידת ונצואלה וכיום תושבת רמת גן, עלתה לישראל בשנת 2002 לאחר עלייתו של צ'אבס לשלטון. "היו אז בוונצואלה 20000 יהודים, היום נשארו 2000 איש. הייתי עובדת בבנק, אבל אחרי שצ'אבס נבחר כבר לא הייתה לי עבודה. רציתי חיים חדשים בישראל".

ת' מספרת על המצב הקשה של משפחתה שנשארה בוונצואלה. "יש לי שם אח וגיסה, והמצב על הפנים – ממש גרוע. לפני כמה ימים הם הלכו ברחוב והגיעו תומכים של הנשיא מאדורו שירו עליהם גז מדמיע. הם רצו הביתה בפחד. המפגינים נגד מאדורו רוצים להחליף את השלטון אבל זה יקח שנים. אני מאמינה שאם הוא יפול המצב ישתפר. רוצים שיחזור המצב כמו לפני 20 שנה".
 

ת' אומרת כי לפני שלוש שנים היא ביקרה במדינה והייתה בהלם מהמצב: "אנשים חיים בשנאה ובפחד. יש תורות ענקיים בכניסה למכולות וחסרים מוצרים בסייסים. בלית ברירה אנשים פונים לשוק השחור כדי להשיג מזון, נייר טואלט, שמפו ומשחת שיניים. אני מודאגת וחוששת ממה שיהיה. המצב רק מתדרדר, ואני מקווה שלא יצטרכו להגיע למצב שבורחים ברגע האחרון".

דניאל דהן הוא תושב מודיעין שעלה לארץ בגיל 12. "יש לי שתי דודות ובני דודים בוונצואלה. הקשר עמם הוא בקבוצות ווטסאפ בעיקר ובטוויטר.  המצב לא טוב. לדודה שלי יש בעיות בלב, אבל אין טיפול רפואי ואין תרופות והם נאלצים לקנות את התרופות מאנשים שמגיעים מחו"ל. הם שוקלים עזיבה אבל קשה להם בגלל השפה ובגלל העסקים.

כולם מדברים על מחסור במוצרים בסייסים והיגיינה אישית. אנשים מתארגנים לקניות בקבוצות - כל אחד הולך לחנות אחרת ואם מישהו מוצא מצרך מסויים הוא קונה לכולם. נוצר שוק שחור גדול ואנשים התעשרו מאוד מזה. יש לי קרוב משפחה שעשה הרבה כסף בשוק השחור ואז נכנסו לו הביתה ושדדו אותו באיומי אקדח", הוא מספר.
 
דהן מספר כי מאז שהחלו ההפגנות ההמוניות בראשית חודש אפריל אנשים רבים הפסיקו ללכת לעבודה. "בעלי חנויות העבירו את הסחורות למחסנים כדי שלא יפרצו לחנות. יש אנשים שפשוט גוועים מרעב ואין להם מה להפסיד", הוא אומר.

מריה ג' היא תושבת קראקס ופעילה מוכרת בקהילה היהודית. בשיחה מיוחדת עם 360  היא מספרת על ההתמודדות עם החיים במדינה מתפוררת. "אני בהלם ובעצב גדול מאוד. אנחנו חיים במצב קשה, זאת מלחמה. אני רק מבקשת שלא תשכחו אותנו ולא תשאירו אותנו לבד בשעות הקשות", היא אומרת.
 

מה היא הדאגה הגדולה ביותר שלך?

"אני מפחדת לצאת החוצה לרחוב. יש שעות בהן מוטל עוצר באזורים מסוימים ולפעמים אני חוששת אפילו ללכת לעבודה. המצב הוא פשוט אנרכיה, אנשים מתים מרעב ואף אחד לא מתייחס".

תארי את המצב כרגע ברחובות.

"יש הפגנות גדולות מאוד. כל יום שומעים על צעירים שנורו ונהרגו. המשטרה פשוט טובחת באנשים חפים מפשע, והתקשורת לא מדווחת. עיתונאים זרים שנמצאים פה לא רשאים לדווח על האירועים או שיגורשו מהמדינה".

מהומות קטלניות בוונצואלה
 

לדברי מריה, ההתמודדות הקשה ביותר היא עם המחסור במזון ובמוצרים בסיסיים אחרים. "אנשים מסתובבים ימים שלמים ומחפשים אוכל. כדי להשיג תרופות צריך לשלם ביוקר בשוק השחור. יש סוחרים לא חוקיים שמשיגים את זה, קובעים איתם מקום ושעה והם מוכרים במחיר פי שלושה ממחיר השוק. אין חיתולים לילדים או מזון לתינוקות. זה פשוט אסון".  גם שגרת חיי היום יום של האנשים נפגעה מאוד. "הרבה ילדים הפסיקו ללכת לבית הספר כי אין להם ארוחה לקחת איתם. הם פשוט מתעלפים בכיתה באמצע השיעור. מי שיכול ללכת לעבודה עושה את זה, אבל רבים פשוט עומדים בתור לאוכל רוב היום" היא מספרת.
 
 איך אפשר לשנות את המצב?

"אני סומכת על אלוהים שיעזור לנו. חייבים להפיל את המשטר הזה בדחיפות ולהחליף אותו בממשלה של העם. לשקם את תעשיות המזון והחקלאות, להחזיר את הביטחון, ולחדש את מערכות החינוך והבריאות. אני פונה לאנשים בכל העולם: אל תסבו את מבטכם מוונצואלה. תעזרו לנו להפוך להיות שוב מדינה דמוקרטית. לא רוצים יותר רעב, לא רוצים יותר דיכוי, לא רוצים עוד ילדים מתים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg