ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"אין שום אדם מלבד נתניהו שהיה עומד ב-8 שנות אובמה"

נתניהו מבחינתו הוא דמות חקוקה בהיסטוריה, התקשורת מתנהגת כמו גילדה, ולציונות הדתית יש אידיאלים אבל פרקטיקה מתבדלת. ד"ר רן ברץ מסיים את תפקידו כראש מערך הדוברות בלשכת ראש הממשלה עם מסקנה ברורה: "מעולם לא היה מצבנו המדיני טוב יותר"

זמן קצר אחרי שקיבל מראש הממשלה בנימין נתניהו את ההצעה לשמש ראש מערך ההסברה שלו, כינס ד"ר רן ברץ אספה משפחתית בביתם שבכפר-אדומים. בדיון השתתפו רעייתו אדווה וארבעת ילדיהם - צור יהודה, נעמה ציון, יאיר ישראל ועוז בנימין.

"הילדים היו חצויים", הוא מספר. "את חלקם ריגשה העובדה שאני הולך לעבוד עם נתניהו, אבל דווקא הבן השלישי אמר לי 'אני לא רוצה שתיקח את התפקיד, אני רוצה שתהיה בבית'. האסימון נפל לי כשניסיתי ללכת למשחק כדורגל של הבן שלי. כדורגל הוא אחד הדברים החשובים לי ולילדים, ואני זוכר את עצמי במגרש, בזמנים שהלשכה לא אמורה לעבוד לכאורה, מנסח הודעות על האו"ם מתחילת המשחק ועד סופו, והכול תוך כדי צעקות של השופט וצעקות עידוד מהקהל. אז הבנתי שבתפקיד הזה אני באמת לא יכול ללכת לשום אירוע משפחתי".
 
עשרה חודשים בתפקיד מנהל מערך הדוברות של ראש הממשלה, הספיקו לרן ברץ כדי לבקש מנתניהו להשתחרר. לפני שלושה שבועות שב למשרדי פורום קהלת, וחזר לפרסם מאמרים באתר 'מידה' שאותו ייסד. ביקשנו לדבר איתו על השנה וחצי המסחררות של חייו, אלה שהחלו בעימות עם הבית הלבן כאשר נתניהו ביקש למנותו, והסתיימו באכזבה רבתי של ברץ מהתקשורת הישראלית. בין לבין הוא ראה מקרוב כיצד מתנהל קודש הקודשים של מדינת ישראל, קרי לשכת ראש הממשלה; למד בגוף ראשון את מגבלות הכוח של ראש ממשלת ישראל מול נשיא אמריקני, וחווה על בשרו את כוחה המסרס של הבירוקרטיה הישראלית.

מלכתחילה רצה נתניהו למנותו לראש מערך ההסברה, אלא שאז התברר כי בדף הפייסבוק שלו קטל היועץ המיועד במילים בוטות כמעט כל אישיות פוליטית במרחב. על הנשיא ריבלין, למשל, כתב כי "אפשר אפילו לשלוח אותו במצנח רחיפה לגולן הסורי שבשליטת דאעש. יום למחרת הם יחזירו אותו עם רצון לפתוח במשא ומתן". על תגובת הנשיא אובמה לנאום נתניהו כתב כי "ככה נראית אנטישמיות מודרנית", ואת מזכיר המדינה שלו, ג'ון קרי, שלח ל"קריירה משגשגת באחד ממועדוני הסטנד-אפ בקנזס סיטי, במוסול, או המתקן בחולות".

פרסום הפוסטים בכותרות ראשיות, כמו גם הביקורתיות הבוטה של ברץ על התקשורת הישראלית, הציתו סביבו מחול שדים. נשיא המדינה ריבלין ביקש הבהרות. הבית הלבן מתח ביקורת על מינויו. ברץ פרסם הבהרה, למען האמת מובנת מאליה, כי התבטאויותיו שיקפו את עמדתו כאדם פרטי ולא את זו של נתניהו. ראש הממשלה, שלא הכיר את הפוסטים האישיים, חיכה עד שוך הסערה כדי לבצע את המינוי.
 
אולם בכך לא תמו העיכובים. נציבות שירות המדינה החליטה שד"ר ברץ, עורך אתר אינטרנט ואדם בעל יכולת ביטוי רהוטה, אינו עומד בקריטריונים לתפקיד שיועד לו. נתניהו נאלץ להתחכם, ואחרי שבועות מתישים של התכתשות עם הנציבות מינה את ברץ ל"מנהל מערך הדוברות בלשכת ראש הממשלה", כלומר תואר אחר אבל אותו תפקיד.

"בסוף התברר שנציב שירות המדינה חזק מנשיא ארה"ב", אומר ברץ באירוניה. "הוא זה שמנע ממני להיות ראש מערך ההסברה בתואנות של משפטנים. אני מעריך שהוא פשוט הושפע מהלחץ התקשורתי עליו. ישבתי בוועדת איתור ואמרתי לו: 'ראש מערך הסברה מורכב מארבעה תפקידים - ניהול, תקשורת, הסברה ודוברות. הדבר היחיד שאין לי בו ניסיון זה דוברות'. מה הייתה המסקנה שלו? שאני לא יכול להיות ראש מערך הסברה, אבל יכול להיות ראש מערך הדוברות".

במבט לאחור, שיערת את עוצמת הסערה שהפוסטים הללו יחוללו? אתה מצטער היום על כתיבתם?

"לא שיערתי את העוצמה, אבל אני מצטער רק על הפוסט שבו התנצלתי עליהם. יש דברים שאולי הייתי כותב מעט אחרת, אבל עדיין הייתי כותב".

היו מי שטענו שאולי אתה לא מבין את כוחה של הרשת, שנתניהו לא בדק בגוגל לפני שמינה אותך, שהיית צריך למחוק את הפרסומים הבעייתיים לפני הודעת המינוי.

"זה בדיוק הפוך, מי שכותב פרווה לא מכיר את הכוח של הרשת. לא היה לכבודי למחוק פוסטים, וזה גם לא היה עוזר. הייתי בפרופיל מסוים וככה הכירו אותי. אם אתה מנסה להסתיר, לפעמים זה יותר גרוע".
  

שמונה חודשים היית בעצם בהמתנה למינוי?

"התייבשתי, אבל זו הייתה תקופה נפלאה. הייתי תלוי באוויר, נתניהו לא ירד מהמינוי ואני נותן לו המון קרדיט על כך, אבל הייתה לו מניעה למנות אותי. אז המשכתי לחכות, הייתי המון עם המשפחה וזו הייתה באמת תקופה טובה. בחיים של אנשים עובדים ויוזמים אין הרבה תקופות שהם יכולים להקדיש בהן כל כך הרבה זמן למשפחה. זה נכס. אתה שואל אותי אם היית רוצה להתמנות מיד? ברור. האם זה יצא לטובה מבחינתי? ברור. מה שמעציב אותי זה שמשה דיין (נציב שירות המדינה, א"כ) מנע ממני את תפקיד ראש מערך ההסברה. כל השאר בסדר גמור".

המקרה הפרטי שלו, שבו ראש ממשלה לא מצליח למנות אדם לתפקיד במשך תקופה כה ארוכה, מהווה בעיני ברץ דוגמה לחידלון הכולל של הפקידות. "אתה נכנס לקודש הקודשים ומזדעזע מהבירוקרטיה הישראלית. יש חוסר התאמה מוחלט בין מה שהציבור חושב שהממשלה יכולה לעשות, ובין מה שהמערכת המדינתית באמת יכולה לעשות. תמיד ידעתי את זה, אבל חשבתי שבמשרד ראש הממשלה זה לא יהיה. אבל דווקא שם זה קיים, ובממדים גדולים.

"במקום שהמערכת הבירוקרטית תשרת את קובעי המדיניות, היא הפכה את עצמה ל'שומרי הסף', כלומר זו שתפקידה למנוע מהנבחרים לעשות. אם חולפות שנתיים מרגע שאדם מתבקש לעבודה ועד שהנציבות מאשרת את שיבוצו, המשמעות היא שכאשר הוא מתחיל לעבוד כבר אין בו צורך. המצב הזה ישתנה רק כאשר יום אחד הוא יגיע לנקודת קיצון".
 

קצוץ-תואר החל ברץ את תפקידו ביולי 2016. אחד המהלכים הראשונים שקרו בתקופתו היה רצף התדרוכים של נתניהו למערכות התקשורת. בזה אחר זה הוזמנו קבוצות של עורכים וכתבים לשיחות ממושכות, או נכון יותר הרצאות, של ראש הממשלה. ברץ מגלה כעת מה עמד מאחורי המהלך החריג.

"כמו הרבה דברים, התדרוכים הללו התחילו כדבר קטן ושגרתי. היה תדרוך שנקבע מראש למערכת אתר nrg. כשיצאנו אמרנו 'זה היה מצוין' והחלטנו לפגוש עוד מערכת תקשורתית, וזה הפך להיות הרצאה. התדרוכים היו מצוינים, כי כשפוגשים את נתניהו פנים אל פנים מקבלים רושם אחר ממה שמקבלים באמצעים מתווכים, כולל עיתונאים שחלקם לא פגשו אותו מעולם ויצאו נפעמים".

במבט לאחור, מה יצא לכם מהתדרוכים האלה? העוינות כלפיו פחתה?

"קודם כול הוא שינה את הרושם של חלק מהאנשים שמסקרים אותו ומדברים עליו. היה באזז חזק מאוד וחיובי הרבה יותר מרוב הדברים שנכתבים עליו. לגבי העוינות - הרי לא אוהבים אותו מסיבות פוליטיות, לא רק אישיותיות. אנשים שלא אוהבים אותו גם לא אוהבים את זה שהוא בשלטון, כי לדעתם הוא מייצג את מי שמצליח להביא את בוחרי הימין לקלפי ואת הימין לשלטון, וזה לא ישתנה".
 

לראש הממשלה יש אכן אובססיה לעניין התקשורת כפי שיש טוענים?

"בסדר היום שלו, מבחינת חלוקת משאבים, שני הנושאים שראש הממשלה עוסק בהם הכי הרבה זמן הם התחום הביטחוני והבינלאומי. אחרי זה הפוליטי, ואחר כך הכלכלי. אלה ארבעה דברים שבאים לפני תקשורת. ברור שזה מטריד אותו ושהוא היה רוצה לשנות".

למה בעצם הוא רצה לסגור את תאגיד השידור?

"למה רצה? רוצה. הקמת התאגיד - אני חוזר על המסרים שלו, והם אמיתיים לגמרי - הייתה טעות של הממשלה הקודמת שלו עם לפיד. יצא חוק לא טוב. אתה שופך המון כספי ציבור כדי לקבל עוד מאותו דבר. צריך לפעול כדי שיהיה יותר גיוון בתקשורת".

אז מה ההיגיון להתרפק על רשות השידור הישנה?

"הם היו יותר קשובים, קצת יותר מאוזנים, ועם הכי הרבה אתיקה באופן הדיווח. הבעיה היא שיש להם רייטינג נמוך, אבל לפחות אתה עובד עם המוּכר שהוא יותר טוב, וזה עדיף מאשר לבנות משהו שיהיה כמוהם בעלויות יותר גבוהות ועם חוק שמנתק את היכולת לקבל פידבק. זה חוק שערורייתי, כי אין גוף במדינת ישראל שכל כך מנותק מהציבור שמממן אותו כמו התאגיד. כמעט בכל המדינות השידור הציבורי מצטמצם והפרטי מחליף אותו. מה שצריך לעשות בישראל זה לצמצם את השידור הציבורי, והתאגיד עושה את ההפך".
 
ואת כל זה נתניהו גילה רק בסוף?

"הבלגן התחיל כשהוא גילה את זה, ולא הצלחנו לבלום את המהלך בגלל כחלון".

האם לדעתך צריך שידור ציבורי בישראל?

"ברור שלא. בחזון האוטופי שלי אין שידור ציבורי. כיום הציבור גם משלם על שידור ציבורי כסף, וגם לא צורך אותו".

היעדר האפשרות לשנות את קו הסיקור כלפי נתניהו בפרט ואת הקו החדשותי בכלל, היה זרז משמעותי בדרך להחלטתו של ברץ לעזוב את התפקיד בטרם עת: "כשהייתי בלשכה אמרתי לעצמי שלסיזיפוס היו חיים קלים יותר, כי הוא לפחות הגיע מדי פעם לראש ההר. לי לא היה אפילו הרגע הזה. תדרכתי עיתונאים עשרות ומאות פעמים, ולא ראיתי לזה השפעה.

"היתרון של עבודה בלשכה הוא גישה לנתונים שאין לאף אחד אחר, כולל לתת לאנשים בלעדיות על חלק מהדברים. הייתי מאוכזב ברמות שלא תתוארנה. אתה יושב עם עיתונאי ונותן לו דברים מעניינים ועובדות, ואומר לעצמך 'מזה הוא לא יכול להתעלם, כי הוא איש מקצועי ובן אדם רציני', ובכל זאת בדיווח שלו זה מתאדה ונעלם לחלוטין.

"הפתעות מאכזבות במיוחד היו לי מכמה עיתונאים שחשבתי שהם אנשי אמת, אך בסוף הוכרעו על ידי אינטרסים קטנים, אם זה של עבודה, או של שנאת נתניהו, ולפעמים התחנפות לקולגות. זה דבר מתסכל. חלק גדול מהעבודה הוא המון טקסים והודעות סתמיות. סדר היום מלא בדברים רוטיניים שלא מתאימים לאופי שלי. אני לא מהאנשים שאומר 'טוב, אתה כבר בתפקיד הזה, אז תעשה עוד שנה'. ראיתי שאני לא משפיע וביקשתי לפרוש".
 

תן דוגמה.

"ב'צוק איתן' זה היה הכי בולט. כשיצא דו"ח המבקר היו עיתונאים שידעו ברמת הפרט איפה המבקר 'עושה פאולים', אבל הם לא דיווחו. הם הציגו רק את הדו"ח, ולא התייחסו לדברים שהם יודעים - ואני יודע שהם יודעים - שאינם נכונים. ואתה עומד בבליץ תקשורתי, ולא משנה כמה הודעות תוציא, האמת לא מעניינת אותם. אז עדיף לי להיות בחוץ ולכתוב מאמר על האמת".

אחת הפרשיות הגדולות שנקשרו בשמו של ברץ הייתה התגובה החריפה מאוד שפרסמה לשכת ראש הממשלה לתחקיר של אילנה דיין על התנהלות לשכת נתניהו. התחקיר עצמו נשכח זה מכבר; לא כך התגובה, שבה נכתב בין השאר כי "אילנה דיין היא אשת שמאל קיצוני... להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מתייחסת דיין כאל 'גזל קרקעות'... בין המובילים של העליהום המתוזמר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו... התוכנית שלה הערב אינה אלא תשדיר תעמולה פוליטי נגד ראש הממשלה ורעייתו שכולו מִחזור של רכילות מסולפת ושקרים מרושעים... (ה)תוכנית... יורדת לשפל המדרגה בניסיון לפגוע בראש הממשלה באמצעות השתלחות בבני משפחתו".

ברץ מסרב לומר גם היום מי ניסח את הטקסט הבלתי שגרתי הזה, אך לא מתחרט על אף מילה. להפך. "האסטרטגיה פשוטה. מי שטוען טענות ענייניות, מקבל תשובות ענייניות. מי שמנסה להסיט את הדיון לשרה נתניהו וליאיר נתניהו ולבלפור, עושה 'פאול' וזה לא ראוי. אם שרה נתניהו לא יוצאת בהכרזה מדינית, היא לא עניינו של אף אחד. כל מי שתוקף את המשפחה מקבל תגובה חריפה. המטרה היא לומר שזה לא לגיטימי. האסטרטגיה הזו שעיתונאים מלכלכים ומקבלים תשובה עניינית צריכה להיפסק. כמו שלא רלוונטי להוציא תגובה על הבעל של אילנה דיין".
 
אך לא רק בדיין או במעגל השותפים לעמדותיה מדובר, טוען ברץ, אלא בגילדה שמאלצת את כל חבריה, בכלל זה הימניים, ליישר איתה קו. "מהר מאוד אתה מזהה שהם עובדים כמו גילדה. מי שיכתוב מאמר שאילנה דיין עשתה תוכנית של צהובון דרג ג', ינדו אותו".

זה לא נכון, זו הייתה תוכנית חשובה. העדויות של מאיר דגן למשל היו חשובות לטוב ולמוטב.

"יש לי שאלה אליך, מה הגילדה חושבת על מי שמגן על נתניהו? קח את התאגיד בתור דוגמה, כמעט לא היה עיתונאי שתמך בצד של נתניהו בעניין התאגיד, אף שאני אומר לך שהרבה עיתונאים חושבים כמוהו".

ד"ר רן ברץ (44) לא חשב מעולם שיום אחד יגיע לשמש דוברו של ראש הממשלה. הוא בכלל פילוסוף שעשה את דרכו האקדמית באוניברסיטה העברית. ברץ נולד למשפחה חילונית מגוונת מבחינת עמדות פוליטיות. "אני בא מבית מאוד הטרוגני, יש נציגות יפה לימין ונציגות לצד השני. אך ורק בזכות הסקרנות האדירה שלי לנושאים האלה קראתי המון וגיבשתי דעה. הלב הציוני הוא לא דבר נדיר".

בשנות ילדותו התגוררה המשפחה בפתח-תקווה, כאשר אביו עובד כאורתופד בבית החולים 'בילינסון' בעיר. לאחר מכן עבר עם משפחתו לרעננה, ולמד שם בתיכון אוסטרובסקי הוותיק. את שירותו הצבאי עשה ביחידת מודיעין מוטסת של חיל האוויר. "כשבוז'י הגיע כראש אופוזיציה לפגישת עדכון חודשית, פגשתי אותו בלשכה. לחצנו ידיים והוא שאל אותי 'איפה גדלת, איפה למדת', האם אני קשור לברץ מדגניה - כן, בקשר רחוק, ואשתי באה ממשפחת סולץ שידועה בתנועת העבודה. אז הוא אומר לי 'אתה ממש מהשבט הלבן'. עניתי לו 'מתישהו מקבלים שכל'. נראה לי שהוא לא אהב את התשובה".

אחרי שנה במחיצת נתניהו, ברץ מלא שבחים כרימון. "אין ספק שהוא דמות היסטורית, משכמו ומעלה. הוא חקוק בתולדות ישראל, לטוב מבחינת אוהביו, לרע מבחינת שונאיו. יש לו שילוב יכולות שנדיר למצוא בבן אדם אחד, והן מאפשרות לו להיבחר וגם לשמר את הדברים שחשוב לשמר, הן בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני והן בתחומים אחרים. ההשפעה שלו רוחבית. למרות הבירוקרטיה והפקידות, המערכות בסוף מסתגלות. מדינת ישראל מדברת היום אחרת בכלכלה. אם הוא לא היה שם, היינו נשמעים אחרת. הוא הטביע חותם שההיסטוריון העתידי ייראה.
 

"אין היום במדינת ישראל מנהיג של מפלגה או מנהיג ציבור שיכול לטפל במשברים טוב יותר מביבי. תמיד אומרים 'פאניקר', 'לחוץ' וכדומה, אבל אין דבר רחוק יותר מהמציאות. כשרק נכנסתי, למשל, היה משבר השבת עם ישראל כץ והחרדים, ויאיר לפיד קפץ. משבר רציני, שרק עכשיו יש לו תיקון מבחינת הסקרים. ראיתי אותו מטפל במשבר גם פוליטית וגם עניינית. הוא קר רוח, חושב בצורה מאוד צלולה, ריאליסטי מאוד בציפיות שלו ובדרכי הפעולה, מתייעץ עם המון אנשים. אני לא אומר שלא נעשו טעויות, אבל המשבר טופל בקור רוח, בחיפוש אלטרנטיבות, בתיקון טעויות בזמן מהיר. הוא עושה את זה כמו מאסטר, והוא גם מאוד מנוסה".

זה נכון גם בהיבטים המדיניים, כלפי מדינות העולם?

"אם לא נתניהו, אין שום אדם בסביבה הפוליטית של היום ובמרחק של שנים, שהיה עומד בשמונה שנות אובמה. שום אדם. אתה לא מבין את מידת הלחץ. זה היה ממשל מאוד קשה, מאוד חזק ואגרסיבי, והוא ידע מה הוא רוצה. הוא היה בפוקוס היסטרי על הסיפור הישראלי-פלסטיני, ברמה של היכרות עם כל בקתה בכל 'פיסטין', עם כל האמצעים שיש לאמריקה. הם ראו בהכול עין בעין עם עבאס, שבסוף ברח מהם ולא רצה הסכם. והנה, בתמונה המדינית הכוללת, בכל פרמטר אובייקטיבי, מעולם לא היה מצבנו טוב יותר. אין שום דמיון בין מה שקורה היום ביחסים של ישראל עם העולם, לעשור שלפני".

מה גילית על נתניהו עצמו שלא ידעת?

"יש לו חוש הומור. שאלו אותו בפייסבוק למה לא רואים את זה, למה הוא נמנע. עכשיו הוא קצת יותר מראה את זה. הוא אדם מאוד ריאליסטי וחכם וקצת ציני, אבל לא בציבור, זו לא פוזיציה נכונה. אבל מאחורי הקלעים הוא ציני מאוד.

"נתניהו לא נח, אין לו מוד כזה בכלל. טורבו, איש חריף בצורה בלתי רגילה. גם אלה שמקללים אותו, כולם מעריכים אותו. קשה מאוד שלא. הוא מתחזק כמה מערכות במקביל, עובר מדיון לדיון, מהחלטה להחלטה, והכול עושה באינסטנט ומקבל החלטות. אינסוף החלטות ביום, מאוד החלטי. מתנגדיו לוקחים את הדברים שהוא בכוונה לא מחליט בהם, וזה קשקוש. הוא מקבל המון החלטות בתחום הביטחוני, הבינלאומי, בפוליטיקה ובכלכלה".
 
למה אין לו סלולרי?

"אסור שיהיה לו. יש לנו בעיה קשה שאנשים צריכים את הדבר הזה כדי לשרוד, והם לא מבינים שזה אמצעי ריגול מספר אחת בהיסטוריה. זו הסיבה שאסור להיכנס ללשכה עם סלולרי".

סוגיית עמונה העסיקה רבות את לשכת נתניהו ואת ברץ עצמו בתקופה ששירת בה. הוא כופר בטענה שהקמת היישוב החלופי לעמונה או נכונות נתניהו להשאיר את היישוב במקומו גררו את החלטה 2334 במועצת הביטחון, זו שאובמה נמנע מלהטיל עליה וטו לטובת ישראל. "ההערכות שאני הכרתי ומה שגם חשבתי היה שאובמה יביא בכל מקרה את 2334 כמורשת שלו, ולא משנה על מה. הוא חיפש את האמתלה. לכן אני לא קושר בין עמונה ובין 2334".

דווקא בהיותו איש ארץ ישראל השלמה ומתנחל בעצמו, הלקחים שלו כאחד שהיה שם מחייבים אוזן קשבת. "יש לי המון ביקורת על סיפור עמונה. השבוע הרי אישרו להם יישוב חדש ליד שילה, קרוב מאוד למקום שהוצע להם מלכתחילה. כלומר נוצר משבר מיותר לגמרי, ומדינת ישראל כולה משלמת את מחיר המשבר המיותר הזה.

"המזל שלנו הוא שנתניהו טיפל בזה בכפפות של משי מול המתיישבים, ובשום שכל מול הקהילה הבינלאומית. חלק מההתעקשות שלהם עברה את הסף הסביר שממשלה יכולה לתת לארבעים משפחות. ממשלה צריכה לטפל בעניינים לאומיים, ולא יכולה להקדיש כל כך הרבה משאבים, כסף וכוח אדם, לארבעים משפחות שקיבלו פתרון לא רע בכלל, שהיה מקובל על ראשי יש"ע ושהיה טוב למפעל ההתנחלויות.
 

"בסוף אנחנו משלמים על כך בזירה הבינלאומית ובזמן הממשלתי היקר, עד שבשלב מסוים אמרתי אמירה קשה מבחינתי, 'שיפנו אותם'. ביבי לא רצה, גם כי הלב שלו עם ההתיישבות וגם מסיבות פוליטיות. כמובן, הפינוי היה קשה מאוד לאנשים שגרו שם הרבה שנים, ועדיין צריך לנהל את המאבק על ההתיישבות בשכל. אי אפשר לנהל את זה בהרגשה שאנחנו נגרום לממשלה לשלם תג מחיר על הפינוי. בסוף זה בדיוק הפוך. מי שתשלם על גישה כזו בטווח הארוך זו ההתיישבות. אסור להתיישבות להגיע למצב שהיא נטל. זה יוצר ניכור, זה כרוך בעלויות אדירות, זה נזק".

לדעת ברץ, האופן שבו פעלו תושבי עמונה ומנהיגיהם ("ואני חושב שמי מהם שהיה בקשר איתי לא יתלונן על חוסר סיוע"), והאופן שבו הובילו את המאבק הפוליטיקאים הדתיים, משקפים את "הציפיות הבלתי אפשרויות של הימין שמימין לליכוד. יש מנהיגים בציבור הזה שיודעים זאת, ולמרות זאת פורטים על הנימים האלה של הציבור. הם מסרבים להכיר במצב הגרוע, הקשה והבעייתי של מעמד השטחים בעולם. אנשים חיים בפנטזיה, כמו למשל שטראמפ מביא איתו איזה שינוי ביחס לבנייה מעבר לקו הירוק. ולי הכי קל בעולם להגיד את זה, כי אני הכי בעד בנייה".

פרשת עמונה היא בעיני ברץ חלק ממכלול רחב יותר, המחייב לדעתו את המגזר הדתי וההתיישבותי לבחון את עצמו. כאיש ימין חילוני שעובד בשיתוף פעולה הדוק עם הימין הדתי, הוא מזהה פער בין האידיאלים שהציבור הדתי מניף ובין יישומם בפועל. במיוחד חורה לו ההסתגרות המגזרית, בארץ בכלל וביו"ש בפרט. להתבדלות הזו, הוא מזהיר, יש ויהיה מחיר כבד. "אני עיוור-כיפות. התנועה האהובה עליי ביותר היא התנועה למען ארץ ישראל השלמה, שהיה בה חיבור בין חילונים ודתיים. אבל דת באופן טבעי היא דבר קהילתי, וזה יוצר סוג של צרכים מגזריים שלא מאפשרים להציב בראש את האינטרסים הלאומיים.

"אני יודע שהציבור הדתי-לאומי מאוד רגיש למבקריו. זה לא טוב, צריך ללמוד להתמודד עם ביקורת. אני מאשים את הימין הדתי שהכשיל חלק גדול ממאמץ ההתיישבות כשבנה יישובים קטנים והומוגניים. לציבור הדתי יש אידאות לאומיות, אבל פרקטיקות מגזריות. ועדות הקבלה - ואמרתי את זה גם ביישוב שלי שהוא מעורב - הן אסון. המפתח הוא המאסה. מנין נוצרו גושי ההתיישבות? מהמאסה. לצערי יש העדפה של איכות ודוֹמוּת על פני המאסה; אני בעד ארץ ישראל, ובגלל זה אני מתגד לשטויות של ועדות קבלה. יש פה עניין לאומי, בינלאומי.
 
"ישראל לא במצב שהיא יכולה לשבור את הכלים עם ארה"ב. אופציה כזו לא קיימת. אנחנו נהנים מיחס טוב של ארה"ב בגלל הערכים המשותפים, אבל מבחינת יחסי החוץ של ארה"ב מול העולם הערבי ומול אירופה, משקל-הנגד שלנו קטן. גם אילו היית שם את בנט כנשיא ארה"ב, שאחראי לאינטרסים של אמריקה, לא היית מקבל יד חופשית לבנות. זו אשליה מוחלטת. יש פה עניין עדין של התחשבות באינטרסים של בעלי הברית שלנו, שמשלמים מחירים על הדברים שחשובים לנו.

"טראמפ רוצה להקים קואליציה סונית אנטי-איראנית, וכל מי שנכנס לקואליציה הזו משלם מחיר גבוה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מדליק את הרחוב הערבי, ולכן כשח"כים עולים להר הבית זה באמת מערער אותם רגשית. כלומר, נשיא שיגיד 'תבנו הרבה' מחליש את היכולת של המנהיגים הערבים לעבוד איתו".

אז למה במקרה של הנאום בקונגרס נתניהו לא פחד 'ללכת על הראש' של אובמה?

"ההשלכות של איראן גרעינית חמורות ודרמטיות הרבה יותר לגורלה של מדינת ישראל מאשר אם נצליח להביא עוד 200 אלף מתיישבים, ולא נצליח".

אפשר לשנות את מעמד יו"ש בזירה הבינלאומית?

"אנחנו צריכים לנצח כל יום, מתנגדי ההתיישבות צריכים לנצח פעם אחת. בשביל לפנות יישוב צריך פעם אחת הסכם, מביאים משטרה, מפנים וזהו, החרבת מפעל של חמישים שנה. לכן צריך לראות שמי שתומך בהתיישבות לא מביא אותה למקום שהיא שנויה עוד יותר במחלוקת. צריכים לעבוד בשכל ובזהירות".

יש שאלה גדולה המלווה את נתניהו מאז 2009, והיא האם נאום בר-אילן שלו אכן משקף מדיניות אמיתית או שכל כולו הונאה אסטרטגית?

"נאום בר-אילן משקף תפיסה אוטופית, אבל נתניהו הוא ריאליסט מאוד, ולכן הנאום לא משקף שום דבר מעשי. באוטופיה של ביבי יש מדינה פלסטינית שמכירה בישראל ובהתנחלויות גדולות שנשארות בשטח, וגם מוותרת על זכות השיבה ומוכנה לפיקוח ביטחוני שלנו. האם זה משהו מעשי? לא בטווח הנראה לעין. ניהול הסכסוך והקשרים השוטפים עם הפלסטינים חשובים הרבה יותר מלהגיע לקץ כל הבעיות והסכסוך, כי היומיום יותר חשוב מהחזון. חזון הוא לא בלתי חשוב, אבל לא מספיק".
 

למה נתניהו לא אומר במפורש שנאום בר-אילן אינו מעשי?

"למי הוא צריך להגיד את זה?"

לעולם. אפילו מה שאתה אומר עכשיו זה יותר אמת ממה שהוא אומר.

"אם מצאת עכשיו מציאה, דירה במחיר זול בתל-אביב, תלך לקנות אותה או שתפרסם שיש דירה במחיר זול? מה יש לך להרוויח מזה שתאמר?"

שלא תיתפס כשקרן.

"אתה לא שקרן, כי אם הפלסטינים לא עשו את השינוי הזה, והחברה הפלסטינית לא יכולה לוותר על זכות השיבה, אז מה יש לדבר?"

אז הכול משחק האשמות?

"קוראים לזה דיפלומטיה".
 
אבל אם זו הערכתו הריאלית, השאלה היא אם לא עדיף היה לנצל את שמונה השנים האלה לדברים אחרים. האם לא עדיף היה להגיד 'בגלל שזו אוטופיה לא ישימה, בואו נלך לכיוונים אחרים, אפקטיביים, בשטח - אוטונומיה, קונפדרציה או הצעות ריאליות אחרות'.

"מה שאתה קורא לו ריאליסטי הוא פנטזיה מוחלטת של הימין המתנחלי. כנגד הגישה של השמאל, לקדם את ישראל באמצעות מהלך ביהודה ושומרון, האסטרטגיה של נתניהו הפוכה. הוא מבקש לעשות את ישראל למעצמה למרות המצב של יהודה ושומרון. האלטרנטיבה שאתה רוצה לא קיימת. אנחנו מדינה קטנה שתלויה ביחסיה עם העולם, כאשר המעמד של יו"ש לא משתפר ולא ישתפר בזמן הקרוב.

"אנחנו לא עם לבדד ישכון ולא משנה מי יהיה ראש ממשלה, הוא צריך להתמודד עם 200 מדינות בעולם. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. זה לא קיים. דרך אגב, נתניהו הלך בעולם ואמר שאינו מבין למה צריך לפנות יהודים. אלה דברים נהדרים לאוזן שלי, אבל הם לא אפקטיביים, כי מבחינת העולם הזמן קפא ב-1967. מבחינת העולם אין חמישים שנה של התפתחות, אלא חמישים שנה של גזל ונישול. צביעות? ברור. דו-פרצופיות? ברור. סטדנרט כפול? ברור. אבל זה המצב".

אם כך, תרים ידיים, למה לך להיות איש ארץ ישראל השלמה?

"אנחנו חייבים לתווך את החזון שלנו למציאות. אנחנו לא יכולים לדבר על החזון כאילו אין מציאות. יש מי שמציע להפוך את מדינת ישראל לארבעים אחוז ערבים - אני נגד".

בוא נדבר על פרשת המתנות.

"זו פרשה מגוחכת ומטופשת שלא תגיע לשום מקום, חסרת משמעות לחלוטין. אני אדם ליברלי, לא מעניין אותי מה אנשים אוכלים ושותים".
 

הוא מקבל כסף מחברים שלו.

"זה חסר משמעות, אף אחד לא יקנה את האינטרסים של מדינת ישראל בסיגרים מנתניהו, זו פשוט בדיחה פאתטית. אם כבר הביקורת עליו הפוכה, שהוא לא נותן טובות הנאה בכלל, הוא בונקר לגמרי, אף אחד לא רואה ממנו כלום. זה פשוט עיסוק תפל".

מה לגבי מושגים כמו נהנתנות שמוצמדים לראש הממשלה?

"בהתחשב בהקרבה שהוא עושה כדי להיות ראש ממשלה, לדבר עליו במונחי נהנתנות זה פשוט מגוחך. הוא היה יכול להרוויח הון כאדם פרטי שגר בקיסריה. אבל הוא אדם שעובד בבלפור, 18 שעות ביממה. אורח החיים שלו סגפני בטירוף. הוא לא יודע מה זה לנוח, הוא לא לוקח חופשות, הוא יתקשר אליך בשתיים בלילה אם עלה לו רעיון. אין לו הנאות חוץ מניהול המדינה. אז הוא נפגש עם מילצ'ן ושתה שמפניה, וכשהוא מדבר עם אנשים בטלפון הוא מעשן סיגרים. זה חסר משמעות ולא רלוונטי".

ומה אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט על העמדה לדין?

"אם נתניהו היה שואל אותי, הייתי אומר לו לא לעשות כלום עד שהוא מורשע, כי לא תהיה הרשעה בשום תיק".

מה הדבר שאולי הכי הפתיע אותך ממה שנחשפת אליו בלשכה?

"הזדעזעתי מחלק מהקצינים הבכירים, גם מהמלצות מדיניות וגם מכל הסיפור של אלאור אזריה. לתחושתי, יש בצבא מגמה של שיח ערכים שבאה על חשבון מה שאני חושב שצריכה להיות רוח צה"ל, ובסיפור של אלאור אזריה זה התבטא באופן ברור. אני לא חושב שהוא טעה, כי הייתה סכנה בזירה ואף אחד לא נטרל אותה עד שהוא הגיע ונטרל אותה; העובדה שהיה צריך לחכות כל כך הרבה זמן כשבזירה חושבים שיש לו חגורת נפץ, היא הכשל.
 
"הייתי מצפה שבצבא תהיה העמדה הזו, שתהיה סביבה מקצועית, ואז גם אם הוא טעה הוא עשה טעות מבצעית. אבל הטעות המקצועית היא שהוא זיהה סכנה או שהיה יכול לפעול מבצעית אחרת, והצבא לוקח את זה ככשל ערכי והופך את זה למשפט פלילי. הציפיות שלי מהאנשים שדיברתי איתם היו אחרות לגמרי - שלא יהיו לי מחנכים בתנועת נוער אלא מפקדים, והתאכזבתי. יש דברים שאני לא יכול לספר במסגרת דיוני קבינט; צה"ל צריך להיות התקפי יותר ולצפות מהדרג הפוליטי שיעצור אותו כשצריך, ולא הפוך".

איזה מחיר אישי גבה ממך התפקיד?

"כמעט לא הלכתי לאירועים משפחתיים, לא הלכתי לשום דבר שהוא טריוויאלי וחברי, אין לך זמן. אתה סתם פוגע באנשים, אתה הולך ולא נמצא איתם. המשפחה הייתה תומכת, אשתי הפכה לעובדת בשתי משרות מלאות, ואני הפכתי לאבא עוזר. זה היה קשה מאוד, וכל הכבוד לה".

איך היה מבחינת הילדים? הבאת אותם ללשכה?

"ריגש אותם שאני עובד עם ביבי, היה להם נחמד, אבל אף פעם לא הבאתי אותם ללשכה, הם לא נפגשו עם נתניהו. אגב, אני אישית לא פגשתי את אובמה ואני רק שמח על זה. יש פה עניין כפול - מצד אחד אבא עובד עם ראש ממשלה, ומצד שני אבא לא בבית. זה כמו להתגייס לצה"ל לתפקיד שלא רואה בית ושאתה עובד גם בשבתות. כשסיימתי כולם שמחו, למרות שהקסם קצת התפוגג. גם עכשיו אני בחוץ חלק מהזמן, אבל מנצל כל רגע כדי לפצות אותם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg