בחצי יום בליבריה, נתניהו שם סוף לדיבורים על בידוד
מסע הבזק לאפריקה - 12 שעות לכל כיוון ו-9 שעות בלבד על הקרקע - הביא להחזרת השגריר לסנגל ולחידוש הקשרים עם מאלי המוסלמית. מבירת ליבריה כיוון נתניהו לעצרת האו"ם, ולשבירת הרוב המתדלדל נגד ישראל
שעה קלה לפני שנחתנו שאלתי את ראש הממשלה מה הטעם לטוס 24 שעות, הלוך ושוב, למדינה נידחת במערב אפריקה, לעקוף בדרך את מדינות ערב שלא מאפשרות למטוסים ישראליים לעבור בתחומן, וכל זה כשהביקור עצמו אמור להימשך תשע שעות בלבד? השאלה רק התעצמה כשעם נחיתתנו זיהיתי בשדה התעופה הפרימיטיבי של ליבריה, שני מטוסי הרקולס של חיל האוויר שהקדימו להגיע לפנינו גדושים באמצעי אבטחה. כלומר, הנסיעה של נתניהו לחלק זה של העולם, גם עלתה הון תועפות למשלם המיסים.אז האם כל זה משתלם? נתניהו השיב מראש שנוח יותר לפגוש במקום אחד את מנהיגי כל המדינות עמן נועד היום (א'), מאשר לטוס אל כל אחד מהם בנפרד. ההישגים שקצר ביקורו במשך היום הוכיחו מעל לכל ספק, שהמאמץ השתלם. ראשית, המשבר עם סנגל בא על סיומו. אך חשוב יותר, ישראל התקדמה היום התקדמות משמעותית לקראת צירופה כמשקיפה באיחוד אפריקה. ירושלים מנסה כבר שנים רבות לשוב למעמד המשקיפה, בעיקר משום שבאופן פרדוקסלי הרשות הפלסטינית נהנית מהתואר.
ראש הממשלה נתניהו נפגש עם נשיא סנגל, מאקי סאל (צילום: לע"מ)
עד לאחרונה הייתה שרת החוץ של דרום אפריקה, נקוסנה דלמיני-זומה, אבן הנגף שחסמה בכל דרך את ישראל. כשזומה עברה לתפקיד אחר, ודרום אפריקה ריככה עמדות, בישראל קיוו שכעת תתגשם משאלת החזרה לאיחוד. אלא שאז צץ משבר 2334 שהוביל לעימות עם סנגל - מדינה שמונה 15 מיליון איש - ושוב סתם את הגולל על החלום. כעת, כשהמשבר יושב ומדינה אפריקאית נוספת הפנימה שלישראל אכפת כיצד מצביעים לגביה בפורומים הבינלאומיים, אין ספק שהתקדמנו.
אחרי סנגל באה מאלי. עד לשנות ה-70 היו לישראל יחסים עם מדינת ענק זו. שלא כמו מדינות אפריקאיות אחרות, מאלי המוסלמית סירבה לחדש את הקשרים עם ישראל בשנות ה-90, מה שעורר תסכול מתמשך בירושלים. אמנם מתחת לרדאר הקשרים המשיכו להתקיים, אך רק היום, בפגישה בין נתניהו לנשיא מאלי, מודיבו קייטה, גם פומבית הם יצאו מהקיפאון. הישג מוחשי שני של הביקור.
אך מעבר לכאן ועכשיו ישנם המהלכים ארוכי הטווח, אשר ניתן להניח כי התקדמו היום צעד ממשי קדימה בוועידת אקוואס בליבריה. לב ליבם של המהלכים האלה הוא השיפור המתמיד, העקבי והברור במעמד ישראל בעולם. בניגוד למוחלט לנבואות, שכבר הפכו לגרוטסקיות, על בידוד מדיני, על הריסת היחסים עם אמריקה או על אבן אירופה, ישראל תחת נתניהו הולכת ומתחזקת.
ישראל התקדמה היום התקדמות משמעותית לקראת צירופה כמשקיפה באיחוד אפריקה. נתניהו בקבלת הפנים עם נשיאת ליבריה
צילום: אריאל כהנא
כאן בליבריה היה זה הכבוד הרב שנתניהו התקבל בו. הוא היה היום האורח המרכזי בוועידה והמנהיג הלא אפריקאי הראשון לנאום בפני הפורום, אשר שליש ממנו מורכב ממנהיגי מדינות מוסלמיות. יתירה מכך, 15 המנהיגים החברים בפורום לא נבהלו מניסיון של מוחמד השישי, מלך מרוקו, לכפות את עצמו כנואם מרכזי נוסף בוועידה, אלא דבקו בהחלטתם לשמוע רק את נתניהו. אין עדות גדולה מזו לעוצמתה של ישראל ולהערכה העצומה לה היא זוכה כאן. כמו במזרח אפריקה אשתקד, גם כאן במערבה, אנשים מתקשים להאמין שאנחנו מונים בסך הכול שמונה מיליון בני אדם.
כל התהליכים האלה מוליכים לכך שחזון נתניהו לניפוץ הרוב האוטומטי מתקדם עקב בצד אגודל. במשרד החוץ יודעים למנות כבר היום מדינות שעברו מעמודת הנגד לעמודת הנמנע, ומעמודת הנמנע לעמודת התמיכה. יש את כל הסיבות לחשוב שאם ננהג בשום שכל, המגמה הזו תימשך.
ולסיום, יש נקודה יהודית נוספת שצריך להזכיר כשמגיעים לחלק נחשל זה של העולם. סוכנות מש"ב של משרד החוץ, כמו גם רופאים ומתנדבים אחרים, כבר עושים כמיטב יכולתם כדי לסייע כאן לאוכלוסייה הענייה. אבל כיהודים המאמינים שמציון תצא תורה ושעלינו להיות אור לגויים, עלינו כמדינה וכעם לעשות הרבה יותר. לא רק משום שריבוי עשייה כזו ייתן תמורה מדינית, אלא גם ובעיקר משום שזהו ערך יהודי.
מתחת לרדאר הקשרים המשיכו להתקיים, אך רק היום, בפגישה בין נתניהו לנשיא מאלי, מודיבו קייטה, גם פומבית הם יצאו מהקיפאון. ראש הממשלה בפגישתו עם נשיא מאלי
צילום: קובי גדעון/ לע''מ
לכן אגב, אין די ב-10 שגרירויות ו-20 דיפלומטים שיכסו את כל אפריקה. כדי שהשאיפות המדיניות והערכיות יתגשמו, נתניהו צריך להסיט משאבים ולוותר על F-16 אחד לטובת נציגויות הרבה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם