עשור לשלטון חמאס בעזה: לתושבים אבדה התקווה
התמיכה בחמאס נותרה יציבה על כ-33 אחוזים, אולם הדיכוי כלפי מתנגדי הארגון והתנאים הקשים זורעים ייאוש ברצועה. רבים מהאזרחים סבורים: "אין עתיד לאנשים כאן"
הישגים עגומים מאוד נרשמים לזכות חמאס ביום השנה העשירי לשלטונו בעזה – הפסקות החשמל והמים הארוכות ביותר אי פעם ברצועה, אבטלה בשיעור של 60 אחוזים בקרב הנוער ומספר הולך וגדל של אלפי בני אדם הממתינים להזדמנות נדירה לצאת מהשטח שמצוי במצור.
בהיעדר אפשרות להציע פתרון, תנועת הטרור האסלאמית הכפילה את מאמצי הדיכוי שלה. היא כלאה כמה אנשים שהעזו להתלונן עליה בפומבי, כולל צעירים שארגנו הפגנות רחוב נגד קיצוצי החשמל וסופר שכתב בפייסבוק ש"החיים נעימים רק למנהיגי חמאס".
סקרי דעת הקהל מצביעים על כך שמחצית מהאוכלוסייה ברצועה הייתה עוזבת את עזה לחלוטין אם הייתה לה אפשרות כזאת, אבל שהתמיכה בארגון הטרור – למרות שלוש מלחמות קצרות והרסניות עם ישראל – יציבה ונותרה על בערך כ-33 אחוזים. כשהאופוזיציה הפוטנציאלית נרדפת, אין נתיב ברור לחילופי ממשל בעזה.
בינתיים, בשביל מרבית 2 מיליון התושבים בעזה, החיים רק צפויים להפוך גרועים יותר. הבידוד הבינלאומי של חמאס, המסרב להכיר בישראל, ככל הנראה יימשך – ואיתו גם הסגר שמטילות ישראל ומצרים על הרצועה מאז שחמאס תפס את השליטה בה ביוני 2007.
תוכנית פוליטית חדשה שחמאס מקווה כי ישפר את תדמיתו במערב ובקרב מדינות ערב הדגישה במקום זאת את הקשיחות האידיאולוגית של התנועה: בעוד שמסמך העקרונות החדש נוקט טון רך יותר, הוא מאשר מחדש את הקריאה למאבק מזוין וליצירת מדינה אסלאמית בפלסטין ההיסטורית, הכוללת את מדינת ישראל דהיום.
יש גם סימנים לכך שאחד התומכים הזרים האחרונים של חמאס, קטאר, מצוי בצרה. ביום שני ארבע מדינות ערב ניתקו את קשריה עם נסיכות המפרץ העשירה, בין השאר בגלל תמיכתה בקבוצות אסלאמיות כגון חמאס. קטאר, לפי הדיווחים, אף ביקשה מכמה מנהיגי חמאס ששהו שם בגלות כפויה לעזוב את שטחה.
חמאס מתמודד גם עם לחץ כלכלי מצדו של יושב ראש הרשות אבו-מאזן, שאת כוחותיו גירש מעזה לפני עשור. לאחר שנמאס לו ממאמצי הפיוס, אבו-מאזן הזהיר ממקום מושבו ברמאללה כי יקצץ עוד במענקים לעזה, כגון תשלומי החשמל שמועברים לישראל.
דובר חמאס סלאח ברדוויל פטר את ההצעות ולפיהן חמאס יוותר על שלטונו, אך הכיר בכך שעסקה שתשפר את גורלה של עזה אינה צפויה להתממש כל עוד אבו-מאזן בן ה-82, המנהל בפועל את המובלעות הפלסטיניות ביהודה ושומרון, נותר בעמדת הכוח שלו. לדבריו, חמאס מעולם לא קיבל הזדמנות למשול. "כיצד אתה יכול להעמיד מישהו על אחריותו בעקבות כישלון שהוא לא יצר?" שאל ברדוויל, בהתייחסו למצור הישראלי.
באחרונה הועמד ברדוויל באור מגוחך ברשתות החברתיות אחרי שטען כי עזה נותרה "יציבה". הסופר המקומי עבדאללה אבו-שארכ אף נשלח לבית הכלא אחרי שרשם בפייסבוק בתגובה כי "אנשים אינם יציבים". "הם לא יכולים לעשות דבר בגלל שאתם (חמאס) שולטים בעזה באש ובברזל (...) החזרתם את עזה לימי הביניים", הוא כתב.
לאחר שחרורו בשבת הוא כתב שנמנעה ממנו האפשרות לישון במשך חמישה ימים, וכי אילצו אותו לעמוד במשך פרקי זמן ארוכים או לשבת על כיסאות קטנים.
חמאס רומס בכוחניות כל התעוררות של אי שקט. שלישיית חברים מובטלים בשנות העשרים לחייהם מהעיירה בית-להיא בעזה אמרו כי חמאס הטריד אותם לאחר שהצליחו להוציא אלפים למחאת רחוב נדירה נגד הפסקות החשמל הכרוניות בינואר. לטענתם הם נעצרו, הוכו וזומנו חזור ושוב למתחמי הביטחון ברצועה.
הפעיל מוחמד אל-תלולי (25) אמר כי הלחץ הצטבר שוב לפני כמה שבועות, בזמן שהחריפו הפסקות החשמל – כשארבע שעות של חשמל הפרו את החדגוניות של היעדרו במשך 14 עד 18 שעות. אל-תלולי ציין כי הוא וחבריו קיבלו איומים על חייהם בשביל למנוע מהם למחות, וכי מדובר בצעד יעיל שכן איש אינו יכול להגן עליהם מפני חמאס. "אנשים שואלים אותנו בכל יום אם אנחנו מתכננים הפגנה חדשה" אמר אל-תלולי, שדיבר בחדר מקושט בתמונות של דמויות מהפכניות כגון צ'ה גוואה, "אבל אנחנו מפחדים".
ארגוני זכויות אדם פלסטיניים טוענים כי מעשי חמאס בעזה הם שיקוף של הפעולות שנוקטים יריביו ביהודה ושומרון. שתי הממשלות ביצעו מעצרים שרירותיים ונהגו באופן לא ראוי באסירים, ושתיהן מפקחות על הרשתות החברתיות ועל החברה האזרחית בשביל להשתיק ביקורת נגדן.
סמיר זכות, מארגון זכויות האדם העזתי "אל-מיזאן", אמר שמנהיגי חמאס סובלים פעמים רבות בשתיקה ביקורת של דמויות מוכרות, אך מכים בעוצמה כשהם מאתרים איום על שלטונים. במהלך העשור האחרון חמאס גם הוציא להורג 28 בני אדם, רובם משתפי פעולה עם ישראל לכאורה, אחרי משפטים שגונו כזיוף. הללו כוללים שלושה בני אדם שנורו ונתלו בחודש שעבר אחרי שבית משפט שדה הרשיע אותם תוך פחות משבוע. השלושה הואשמו במעורבות ברצח מנהיג חמאס מאזן פוקהא ליד בניין דירות בעזה בחודש מרץ. חמאס חקר באלימות עשרות בני אדם, וטען כי פעולה זו סייעה לו לאתר עשרות משתפי פעולה.
קרובי משפחתו של אחד מהשלושה שהוצאו להורג, עבדאללה אל-נשאר בן ה-38, אמרו כי הם מאמינים שאכן שיתף פעולה עם ישראל, אחרי שפותה בזכות אישור ישראלי לצאת מעזה. אבל אביו, אחמד, אמרו כי לבנו לא היה קשר לרציחתו של פוקהא, וכי לא הגיע לו למות.
עלייתו של חמאס לשלטון קיבלה תמיכה בזכות התסכול מהשחיתות של התושבים במהלך שליטתה של תנועת פת"ח בעזה. חמאס גם דחה את ניסיונותיו של פת"ח לשאת ולתת על הקמת מדינה פלסטינית בשטחים שישראל כבשה ב-1967, כולל עזה.
ב-2006, חודשים לאחר נסיגתה החד-צדדית של ישראל מעזה, חמאס הביס את פת"ח בבחירות הפלסטיניות. ניסיונות כושלים כתוצאה מכך להגיע להסכם על חלוקת השלטון והלחימה בין הצדדים ברחובות הביאה לבסוף ביוני 2007 להשתלטות של חמאס על עזה.
אחמד אל-נסאר (63) אמר כי הצביע לחמאס בתקווה "שיעשו משהו טוב בשם הדת", אך סיכם כי "אין עתיד כאן לאנשים אלה".
חמאס טוען כי שלטונו עמד מלכתחילה בפני מכשולים. ישראל ומצרים, בהתבסס על סיבות ביטחוניות, כופות סגר חונק ואוסרים על מרבית התנועה לרצועה וכניסתן של סחורות. שלוש מלחמות מול ישראל, שהוצתו בין השאר בגלל ההתחמשות הניכרת של חמאס, הרסו עוד יותר את רצועת השטח הקטנה ואת כלכלתה.
בינתיים, הקהילה הבינלאומית דבקה בתנאים המקוריים שהציבה לחמאס בשביל לעמוד בקשרים עם התנועה, כולל גינוי האלימות, אפילו בזמן שקראה להסיר את הסגר מעל הרצועה.
המצב הזה הותיר את העזתים במצב ביניים אומלל. "חיינו הפכו לסדרה ארוכה של המתנה", אמר עבד מוקדד, מורה בעזה, "אתה ממתין להופעת החשמל, לפתיחתם מחדש של המעברים, לשיפור המצב – ודבר לא נעשה".
אקו"ם