ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

הבריטים מיואשים: אין מועמד שיעצור את הטרור

על סף הבחירות, בריטניה מצויה במשבר מנהיגות קשה. הסקרים אחרי הפיגוע בלונדון מנבאים הגדלת הפער לטובת מיי, אך הציבור אינו תולה בה תקוות גדולות. "אף אחד מהמועמדים אינו מנהיג אמתי"

קצת למעלה מ-24 שעות לפני פתיחת הקלפיות בבחירות הכלליות בבריטניה, דומה כי אירוע הטרור שהתרחש במוצאי השבת האחרונה עדיין מצליח להאפיל עליהן. העמודים הראשונים של כל העיתונים הבריטים זנחו היום (ג') לחלוטין את העיסוק בבחירות, וכולם הוקדשו להיבטים שונים של הפיגוע – בעיקר זעם ושאלות נוקבות כלפי רשויות החוק שהניחו לפחות לשניים משלושת הטרוריסטים להסתובב חופשי ברחובות, למרות סימנים מוקדמים על השתייכותם לאסלאם הרדיקלי. קוראי החינמון הנפוץ "מטרו", למשל, היו צריכים להרחיק עד עמ' 18 כדי לקרוא ריאיון שערכו שני עיתונאים עם מנהיג מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין, אחד משני האישים המרכזיים בבחירות אלה, לצד תרזה מיי מנהיגת המפלגה השמרנית.

אך על פי שחלפו שלוש יממות מאז הפיגוע, אזור גשר לונדון ושוק בורו הסמוך אליו עדיין חסומים לתנועת אנשים וכלי רכב. השוטרים המוצבים במקום לא ידעו גם היום לומר מתי ייפתח השוק מחדש, והמסתורין סביב המתרחש במקום רק גובר אם מביאים בחשבון עובדה מדהימה למדי – ארבעה אזרחים עדיין מוגדרים נעדרים בעקבות הפיגוע. מדובר כידוע בכרך מערבי מרושת היטב בתקשורת מכל סוג ומין, ולא ממש ברור כיצד ארבעה בני אדם יכולים להיעלם כך במשך כל כך הרבה זמן. הציבור הבריטי המנומס לא שואל יותר מדי שאלות, והתקשורת הבריטית המאוד לא מנומסת כנראה החליטה שלא להעמיס שאלות מיותרות על אנשי ה-MI5  והסקוטלנד יארד, שנתונים גם ככה ללחצים גדולים למנוע את הפיגוע הבא, שלא מעט כאן סבורים שהוא רק עניין של זמן.
 
שני סקרים שפורסמו לאחר הפיגוע צופים הגדלה של הפער לטובת השמרנים וראשת הממשלה המכהנת, כשהם מנבאים שבעה עד 11 אחוזים יותר ממפלגת הלייבור. הסקרים האחרונים לפני הפיגוע הראו תוצאה צמודה הרבה יותר, ומהבחינה הזאת ייתכן שהציבור הבריטי מתאגד סביב מנהיגיו המכהנים בעת חירום. ייתכן שזה יספיק למיי, וכרגע נראה שקורבין צריך לחולל את הלא ייאמן בכדי לזכות בבחירות. אלא שבעידן טראמפ, כל "לא ייאמן" מצריך הסתייגות והמתנה לתוצאות האמת שיתחילו לזרום בחמישי בלילה. באופן כללי אפשר לומר שישנה התלהבות מעטה מאוד ברחוב הלונדוני לגבי בחירות אלה.
 
במשך שעות רבות של שיטוטים באזורים רבים של העיר לא נצפה אפילו שלט בחירות אחד לצד כלשהו, והמקומות היחידים שבהם תמונותיהם של מיי וקורבין מתנוססות הם תחנות ההימורים. סיזר, מוכר בחנות בדים בשוק "שפרדס בוש", אמר לנו כי בכלל לא משנה מי ייבחר. "הבעיות הקשות שאיתן אנחנו הלונדונים מתמודדים הן לא טרור אלא דיור, חינוך ובריאות. ובשלושת הנושאים הללו אני וחבריי כבר הפסקנו להאמין לכל המועמדים. עכשיו פתאום כולם מתעסקים במספר השוטרים כי התקשורת החליטה להתעסק בסוגיה הזאת בעקבות הפיגוע, אבל זה בדיוק מראה שאף אחד מהם לא מנהיג אמתי, הם פשוט נסחפים ברוח".

ואכן, כמעט כל לונדוני שאיתו אנו מדברים השבוע מגיע בסופו של דבר ללב העניין, והוא בעיית המנהיגות הקשה של הפוליטיקה הבריטית. כשעל הגריל ניצבים שני אנשים – מיי וקורבין – שאף אחד מהם לא נחשב כשיר להנהגה על ידי רוב הציבור הבריטי ותמיכה במי מהם נחשבת לברירת מחדל בלבד, גם ההתלהבות והעניין סביב בחירות שיתקיימו כאן עוד יומיים רחוקים מלהרקיע שחקים, בלשון המעטה. וכשמשבר המנהיגות הזה פוגש טרור מתגבר, מתקבל סוג של ייאוש: מיי נתפסת כמי שאינה יודעת להתמודד עם הטרור, וקורבין נתפס כמי שבצורה מסוימת אף עודד אותו בהתבטאויות כאלה ואחרות. חנוך לוין כתב פעם כי "בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח". יש לשער שהוא לא היה חוזר על המשפט הזה לו היה מסתובב כאן היום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg