רמטכ"ל צבא שווייץ לשעבר: "הישראלים לימדו אותנו לטוס"
לוטננט-גנרל קריסטוף קקיס משוכנע שארצו וישראל כמעט תאומות: שתיהן מדינות קטנות, ולשתיהן יש צבא גדול ומאומן היטב. בריאיון בביקורו בארץ הוא מספר על האתגרים האמיתיים של מפקד הצבא ועל החשש שהטרור של האסלאם הקיצוני יצליח להפר גם את השלווה בשווייץ
מטוס "אתיופיאן איירליינס" המריא ב-17 בפברואר 2014, מעט לאחר חצות הלילה, מאדיס-אבבה. בטיסה השגרתית לרומא היו כמאתיים נוסעים ואנשי צוות. אבל לפנות בוקר, זמן לא רב לפני הנחיתה, השגרה התנפצה: כשהטייס יצא לשירותים נעל אותו טייס-המשנה מחוץ לתא הטייס, ושינה את נתיב המטוס. תחילה הודיע החוטף שבכוונתו להגיע לצרפת ולבקש שם מקלט מדיני, אך כשהבין שהדלק שברשותו אוזל החליט לנחות בנמל התעופה בז'נבה שבשווייץ.
למרבה הפלא, גם לאחר שהמטוס נכנס לתחום האווירי של שווייץ, מטוסי קרב צרפתיים הם אלה שליוו אותו עד לנחיתה. באמצעי התקשורת האירופיים פורסם שטייסי חיל האוויר של שווייץ, שמדינתם הנייטרלית לא ידעה מלחמה זה מאתיים שנה, פשוט אינם פעילים בשעות כאלה. "מלחמה עם שווייץ? נסו בין 8:00 ל-12:00", לעגה אחת הכותרות. היו מי שטענו שהצרפתים נאלצו ללוות את המטוס החטוף כי השעה הייתה מעט אחרי שש בבוקר, "בזמן שהטייסים השווייצרים רק מתעוררים ואוכלים את ארוחת הבוקר שלהם".
שלוש שנים אחרי התקרית ההיא, לוטננט-גנרל במיל' קריסטוף קקיס, שכיהן כרמטכ"ל צבא שווייץ באמצע העשור הקודם, עדיין זועם כשמזכירים באוזניו את הלעג שהופנה לעבר החיל שבו גדל. "האפקט התקשורתי שראינו היה שטות גמורה", אומר קקיס. "כשהטייס נכנס למרחב האווירי האיטלקי, הוא שינה את קוד הטרנספונדר (התקן אלקטרוני הקולט ומשדר אותות - מ"פ) והראה לעולם שהוא כבר לא משרת בחברת תעופה אלא פועל באופן עצמאי, ולכן מאותו רגע ואילך הטיסה שלו אינה צפויה. אחרי שהודיע שהוא לא רוצה לנחות ברומא אלא בפריז, מטוסים של צבא איטליה עקבו אחריו באוויר. בסביבות 4:40 לפנות בוקר האיטלקים הבינו שהוא יכול לנחות בשווייץ או בצרפת, ויצרו קשר עם הקצינים שלנו, שנמצאים בתורנות 24 שעות ביממה.
"כשהטייס החוטף ראה שאין לו מספיק דלק כדי להגיע עד פריז, הוא נוכח לדעת שייאלץ לנחות בז'נבה. שדה התעופה שם עוד היה סגור, כי פותחים אותו רק בשש, ובכל זאת החליטו לפתוח ולהיות מוכנים לכל תרחיש. צריך להבין שהשינוי בתוכניות של החוטף קרה בתוך דקה וחצי, ולא באמת היה זמן לכוחות שלנו להגיב. אבל התקשורת בחרה להגיד שחיל האוויר השווייצרי לא מסוגל לעשות דבר לפני שמונה בבוקר, ולא הצלחנו להפסיק את שרשרת השטויות הזו. זהו שקר, עשינו את עבודתנו גם בין ארבע לארבע וחצי לפנות בוקר".
אין זו הפעם הראשונה שקקיס (72), הידוע גם בשם החיבה פילו, מגיע לישראל. הפעם הוא נחת פה כדי להרצות באוניברסיטת תל-אביב, ביום עיון מיוחד שעסק ביחס בין חילות האוויר לציפורים. ישראל ממוקמת בצומת בין שלוש יבשות, והיא נתיב נדידה מרכזי לציפורים. פוטנציאל החיכוך בין הציפורים הנודדות ובין כלי הטיס הוא רב, ועלול להיות הרה אסון.
כטייס קרב מכיר קקיס מקרוב את האיום הזה, אך הכנס הוא גם הזדמנות לשיח צבאי היסטורי, והרמטכ"ל לשעבר בא כדי לספר לקהל המאזינים על הקשר הסודי בין ישראל לשווייץ בסוף שנות השבעים. אימונים משותפים שערכו חילות האוויר של שתי המדינות אפשרו לטייסי שווייץ ללמוד מהניסיון הקרבי העשיר של עמיתיהם הישראלים, ואילו לטייסינו התאפשר להתנסות בקרבות אוויר מדומים מול מטוסים ששימשו באותה עת את האויב. לדברי קקיס, הלמידה מהישראלים גרמה לחיל האוויר של ארצו לחשב מסלול מחדש, וגם הולידה חברות שנמשכת עד היום.
אבל לפני שנשמע ממנו על קשריו עם ישראלים, נברר שאלה מסקרנת אחרת: מה עושה רמטכ"ל של מדינה שלא הייתה מעורבת במלחמה כבר מאות שנים? ככל הנראה, התשובה היא את אותם הדברים - אבל לאט. "העובדה שאתה נייטרלי לא אומרת שאתה לא עושה כלום", אומר קקיס. "המשמעות היא שעליך להגן על עצמך בכוחות עצמך. לשווייץ יש מה שנקרא 'נייטרליות חימוש'. אתה צריך להיות שווייצרי כדי להבין מה זה אומר באמת.
"אם נסתכל על אירופה, אפשר לומר ששווייץ יושבת בדיוק במרכז העוגה. מדינות אחרות סביבנו, דוגמת גרמניה, צרפת ואיטליה, הן שותפות מרכזיות בברית נאט"ו ומקיימות הגנה באמצעות בריתות. אנחנו לא חלק מברית, ולכן אנחנו לבד לגמרי. זה מסביר היטב מדוע יש לנו עניין בישראל ובמדינות אחרות שיושבות גם הן לבדן. ישראל למדה הרבה מהמערכת הצבאית שלנו, ולנו יש אינטרס להיות בקשר עם מערכות כמו שלכם, בגלל הניסיון הרב שצברתם".
מסורת הנייטרליות של ארצו, הוא מודה, עומדת למבחן בימים אלה של טרור באירופה, לחימה מול דאע"ש ומעורבות בינלאומית בסוריה. "למזלנו, עד כה לא נפגענו קשות מהטרור כמו בלגיה או צרפת, אבל אני חושש שיום אחד זה יקרה, ונהיה בבעיה. צריך לעשות מאמץ מודיעיני אדיר, כי היום הכול היברידי: זו לא מדינה אחת שרוצה לפלוש למדינה אחרת, אלא שכונה שיכולים להיות בה גם טרוריסטים וגם אזרחים תמימים, וצריך להשקיע כדי להבין מה קורה, מי האיש הרע. צריך להחליף מידע מודיעיני ברמה עולמית, ולהפעיל כוחות מיוחדים וכוחות סייבר. תמיד יש מחשבה שמה שקרה לאחרים לא יכול לקרות גם לנו, אבל צריך להבין שכל אחד הוא מטרה אפשרית".
ב-1815, לאחר נפילתו של נפוליאון, נוסדה בשווייץ קונפדרציה עצמאית שהתחייבה לנייטרליות, דהיינו הימנעות ממעורבות במלחמות, ושמירה על השלום העולמי. במשך השנים דבקו השווייצרים בהתחייבות הזו באופן מלא. הקרב היבשתי האחרון שנערך בשטחם היה ה"זונדרבונד" של שנת 1847, מלחמה קצרה ועקובה מדם שגבתה את חייהם של 130 בני אדם - אולם היא לא הייתה עימות נגד כוחות זרים, אלא מלחמה פנימית בין הקנטונים.
גם במלחמת העולם השנייה, ששיסעה את אירופה כולה, הצליחה המדינה הקטנה להישאר מחוץ למעגל הקרבות. לאחר שמטוסים משני הצדדים הלוחמים הפרו את ריבונותה, הפילו השווייצרים בשנת 1944 מטוס גרמני אחד. בדיעבד התברר שלהיטלר הייתה תוכנית סדורה לכיבוש שווייץ, "מבצע טננבאום", אך היא מעולם לא הוצאה לפועל.
כששואלים את קקיס אם לא השתעמם כרמטכ"ל שווייץ, הוא שולף מיד את קרב זונדרבונד ואת האיום ההיטלראי ומספר עליהם כאילו התרחשו זה עתה. "בהינתן המצב מול הנאצים, מדובר במזל אמיתי: להיות במרכז מלחמת העולם ולהצליח להישאר בלתי מעורבים באופן קונקרטי. אני מוקיר את המנהיגים הקודמים שלנו על שנהגו כך. יחד עם זאת, יש לנו והיה לנו צבא חזק, וכל המדינה הייתה מוכנה. אלפי מטענים היו מוכנים לפיצוץ. כל גשר וכל תעלה היו נקרעים ממקומם כדי למנוע פלישה של הגרמנים, אילו ניסו".
הטייס הוותיק סא"ל במיל' אליעזר אדר, שטס עם קקיס במבצע האימונים הסודי ההוא בשנות השבעים, מבין את הרצינות של אנשי הצבא השווייצרי. "צריך לקבל את העובדה שזו מדינה שחושבת שהיא במצוקת ביטחון, ואסור לצחוק על כך", הוא אמר כשהצטרף לשיחה בשלב מאוחר יותר בריאיון. "גם אתמול בארוחה פילו אמר לי: 'אנחנו מדינות זהות, גם לכם וגם לנו יש אויבים מסביב'. אין להם מפה שמראה את המדינה שלהם, יש רק מפות שמראות אותה מבחוץ. הם כל הזמן במגננה".
כבר במאה ה-19, ולמרות הכרזת הנייטרליות שלה, החזיקה הקונפדרציה של שווייץ בצבא לאומי אדיר ממדים, מהגדולים באירופה. בשנת 1962 הגיע מספר החיילים לשיא של 880 אלף איש, ולא בכדי. בשנים ההן חששה שווייץ מ"ברית ורשה" של מדינות מזרח אירופה, שהוקמה כמענה ל"ברית נאט"ו" המערבית. אבל מאז נפלה חומת ברלין, ברית המועצות קרסה, ובהתאם לכך ידע כוח האדם של צבא שווייץ קיצוץ מתמשך. זה היה אולי האתגר העיקרי של קקיס, שבשנת 2002 מונה בפועל לאיש מספר אחת בצבא השווייצרי, ונשא בתואר הרמטכ"ל מ-2004 עד 2007.
"השווייצרים מצטיינים בהסתייגות משינוי", הוא אומר. "אם אתה רוצה לשנות חוק, אתה מחכה שנה וחצי ויותר רק כדי להחליף בו מילה אחת. לכן היו מי שלא האמינו שאצליח לצמצם את כוח האדם מ-440 אלף איש ל-220 אלף בלבד. חשבו שאני משוגע. בקרב הכוחות המזוינים היו לי בעיות קשות עם אנשים שלא רצו בשינוי כי הם נפגעו ממנו באופן אישי, אחרי שתכננו קריירה צבאית והאמינו שזה הולך להיות המקצוע שלהם לחיים".
כיום חל בשווייץ גיוס חובה על גברים מגיל 19 שנמצאו מתאימים לשרת. הם עוברים תקופת הכשרה ואימון שנמשכת 18 שבועות, ונקראים למילואים במהלך עשר השנים הבאות. נשים אינן חייבות בשירות, אך אלה מהן שבוחרות להתנדב יכולות להגיע בצבא לכל תפקיד. קקיס אומר שהוא בהחלט בעד העירוב בין המינים ביחידות הקרביות: "בעבר חשבתי שזו בעיה, אבל אחרי שראיתי מקרוב כל כך הרבה נשים בתפקידים שונים, אני יודע שהן מתאימות לכל דבר. אם נשים רוצות שירות קרבי - תנו להן לעשות זאת. אישה יכולה בהחלט להיות טייסת, לוחמת ואפילו רמטכ"ל. נוכחתי גם לדעת שכשיש אישה בסביבה, ולו אחת, כל האווירה משתנה. אותו בסיס או אותה יחידה הופכים כך לחברה נורמלית. אם יש רק גברים, האווירה היא מאצ'ואיסטית ויוצאת מאיזון".
משימותיו של צבא שווייץ כוללות בין השאר מעורבות בניהול אירועים בינלאומיים, כגון הפורום הכלכלי העולמי המתכנס בכל שנה בדאבוס. עוד מוטל עליו לסייע לאוכלוסייה במקרה של אסון טבע. "יש לנו בעיה אדירה של אקלים משתנה", אומר קקיס. "אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר מפולות שלגים, ונגזרות מכך גם בעיות ביטחון: בכל פעם שיש שיטפונות, תושבים שמתגוררים למרגלות ההרים מאבדים את בתיהם, ואז נוצר צורך באלפי אנשי ביטחון שימנעו הרס וביזה".
הציוד הצבאי שבידי שווייץ לא נועד רק להתמודדות עם אסונות טבע. הצבא נשען על מערכות נשק מתקדמות ביותר, כולל מערכות מתוצרת ישראל. ב-2015, למשל, רכשו השווייצרים שישה מל"טים מחברת "אלביט", וזאת על אף ניסיונות של תנועות החרם לטרפד את העסקה. מנגד, מערכות שיוצאו משווייץ עוררו בישראל דאגה רבה. במשך השנים נטען ששווייץ מעורבת עמוקות באספקת חומרים וטכנולוגיות לגרעין האיראני. כבר בשנות התשעים דווח בישיבה בכנסת שראשי המודיעין בארץ ובארה"ב "מצביעים על שווייץ כמי שתפסה את מקומה של גרמניה בתור הספק הראשי של חומרים" למשטר האייתוללות. תחקיר "מעריב" שפורסם באותם ימים קבע שחברות שווייצריות הן המקור האירופי העיקרי לתשתיות הנשק הכימי והביולוגי באיראן.
אני שואלת את קקיס כיצד הוא רואה את מצבה הביטחוני של ישראל, שאחת לכמה שנים מוצאת עצמה בעימות צבאי גדול. "אני חייב להגיד שקשה לי להבין זאת", הוא משיב. "אני מעריך תהליכים רבים אצלכם, אתם באמת הכי טובים, אתם גיבורים - אבל יש לכם אינספור מפות דרכים שאפשר להגיע באמצעותן לשלום, ובמשך כל כך הרבה שנים זה לא עובד. אם יהיו לכם שלום וביטחון, כל הדברים האחרים ישתפרו, כי שלום הוא מוצר בסיסי לכל מדינה".
דרוש פרטנר בשביל שלום.
"אני לא אומר שזו אשמתה של ישראל, ובכל זאת אתם חלק מהמשחק. אני מודע לכך שהצד השני חלש במשילות, אבל התקווה העמוקה שלי היא שזה יעבוד ביניכם. לנו בשווייץ יש ארבע תרבויות שונות בתכלית השינוי - הלטינית, הגרמנית, הצרפתית ותרבות רומאנש - וכולן החליטו לחיות בשלום זו עם זו. זה מה שהופך את שווייץ למה שהיא. אולי זה פשוט יותר מעניין לכם, כשיש מפעם לפעם מלחמה שבה אתם מראים כמה אתם חזקים. בעיניי גבול הוא לא גבול, אלא נקודת קשר. עליכם לשאוף למתוח גשר, לקיים תקשורת".
גם את פעילות תנועות ה-BDS בעולם הוא רואה כקצר שניתן לגישור. בנושא הזה יש בין ישראל ובין ארצו לא מעט חיכוכים. בשנת 2015 פורסם שממשלת שווייץ מימנה כנס של "שוברים שתיקה", ובתחילת 2017 סירב משרד החוץ השווייצרי לספק מידע על מימון שניתן לארגונים המקדמים חרם על ישראל, בנימוק שחשיפת המסמכים יכולה לפגוע באינטרסים הבינלאומיים של שווייץ.
"כשאני קורא על הנושא אני מרגיש לעתים קרובות שאף אחד לא מנסה למצוא פתרון אמיתי", אומר קקיס. "כל צד רק כופה את הדעה שלו במקום ללכת לדיאלוג. בסוף היום צריך לשבת ולראות אילו טענות הן שטויות ולהרחיק אותן, ואילו טענות יש סיכוי לקבל. כך יימצא הפתרון. אבל אם אתה מרגיש שרק אתה צודק ולצד השני אין צ'אנס, לעולם לא תתפשר".
על המקרה של אלאור אזריה הוא לא שמע, אבל יש לו מה לומר על טוהר הנשק ועל הטיפול באויב מנוטרל: "יש חוקים ברורים, מוסכמות ואפילו רשימת נהלים למקרה כזה. מצד שני, קשה מאוד להתמודד מול טרוריסט, כי בהגדרתו הוא אדם בלתי צפוי. אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח אם יש לו או אין לו חגורת נפץ, והכול קורה בשבריר שנייה. לעתים קשה לדעת מה הכי נכון לעשות. עם זאת, אני לא חושב שצריך להרוג סתם. המטרה שלי היא לא להרוג טרוריסט, אלא לוודא שהוא יישפט בטריבונל המתאים. אבל אני מבין איך דברים יכולים לקרות בסיטואציה מורכבת".
הריאיון עם קקיס בן ה-72 נערך במלון "דן פנורמה" בתל-אביב. הוא אב לשלושה ילדים וסב לחמישה, איש גבה קומה, לבבי ובעל חוש הומור. במהלך ההרצאה שלו, הקהל צוחק שוב ושוב ברעם שמרעיד את האולם.
הוא נולד בעיר נשאטל במערב שווייץ, מול הרי האלפים, והיום הוא מתגורר בטריי, השוכנת מעט דרומה משם. שפת האם שלו היא צרפתית, אך הוא דובר גם גרמנית ואנגלית. ב-1966 עבר קורס טיס והחל לשרת בכנף של חיל האוויר השווייצרי העוסקת בצילום טקטי. בהמשך הפך לטייס קרב, ובמקביל למד לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת לוזאן. במשך השנים ישב בתא הטייס של מטוסי קרב מדגמים רבים, ממיראז' ועד אף-18, ושימש גם כמדריך טיסה.
"פעם אחת הייתי קרוב מאוד למוות", הוא מספר. "זה היה ב-1977. ישבתי במושב האחורי של מיראז' כדי לצלם תמונות, ופתאום התנגשנו במטוס אחר. היינו בגובה נמוך, והייתה לנו שנייה אחת למלט את עצמנו לפני שיהיה מאוחר מדי. שני המטוסים התרסקו, אך למזלנו כולנו שרדנו. הטייס שגרם להתנגשות לא ידע להסביר מה אירע, כי הוא לא זכר דבר מהתאונה".
לא פחדת אחר כך לעלות שוב על מטוס?
"ממש לא, טסתי כבר ביום המחרת. מבחינת חיל האוויר הייתי רק עד ראייה, ולא הייתה לי אחריות לתאונה. הלכתי לבית החולים, בדקו שכל העצמות במקום, הרופאים שאלו אם אני מרגיש טוב, ואמרתי 'כן, אני רוצה לטוס שוב'. היה לי ויכוח ארוך איתם".
קקיס המשיך להתקדם בחיל האוויר השווייצרי במשך 37 שנים, ובשיאן שימש מפקד מחלקת המבצעים, ונחשב למספר 2 בחיל. הוא כבר סומן כמפקד העתידי של הזרוע האווירית, אבל אז הושק בצבא שווייץ מהלך צמצום כוח אדם ובנייה מחדש, וקקיס מונה לעמוד בראש הצבא כולו ולהוביל את הרפורמות.
גם בשווייץ, מתברר, לא עושים חיים קלים לרמטכ"ל שלא צמח בצבא היבשה. "אף אחד מקודמיי בתפקיד לא הגיע מחיל האוויר, והיה מי שחשב שלא אצליח להבין כוחות יבשה, כי זה עולם אחר", מספר קקיס. "קושי נוסף היה שאני, כדובר צרפתית, מגיע ממיעוט בשווייץ. רוב אזרחי המדינה דוברים גרמנית, והמנטליות שלהם אחרת. כשמישהו מקבוצת מיעוט נהיה רמטכ"ל, לא חסרים מי שלא יהיו מרוצים".
בשירותך הצבאי חלמת על התפקיד הזה?
"לא הייתה לי שאיפה בלעדית להיות מספר אחת. נבחרתי לכך בתהליך ארוך, שבתחילתו היו 43 מועמדים. חלקם היו מוכנים לאכול אבק כדי לזכות ברמטכ"לות. אני דווקא הייתי מרוצה מאוד בחיל האוויר".
בשלב הזה הצטרף לשיחה סגן-אלוף במיל' אליעזר אדר, מדען ותעשיין שעשרות פטנטים רשומים על שמו, לשעבר טייס קרב מוערך שצבר אינספור גיחות במטוסי מיראז', פנטום ואף-16. ב-1979, במסגרת שיתוף הפעולה הסודי בין חילות האוויר של שתי המדינות, ביצע אדר אימונים יומיומיים בשמי שווייץ. יחד איתו היה שם הטייס קובי ריכטר - כיום אלוף-משנה במיל' ונשיא חברת "מדינול" המייצרת סטנטים ללב.
קקיס ואדר מתחבקים בחום. אדר מציג לנו מחברת גדולה שבה תיעד בכתב ידו את פרטי הטיסות הרבות שביצע, לצד תמונות ותעודות הערכה. באחד התצלומים נראים אנשי הטייסת שלו, ובהם רון ארד. במחברת מפורטות גם גיחות מעבר לקווי האויב, שעל רבות מהן אי אפשר לדבר עד היום. חלקן מסומנות בעט אדום, וכשקקיס מבחין בכך הוא אומר לאדר בחיוך: "אלה טיסות מעניינות במיוחד, או שבמקרה היה לך עט אדום איתך?"
ההמראות של אדר מבסיס חיל האוויר פיארן בשווייץ מופיעות גם הן במחברת. במשך שלושה שבועות וחצי עלו מדי יום לאוויר טייסים מישראל ומשווייץ, אלה לצד אלה, וניהלו קרבות אוויר מדומים. בתרגילים האלה השתתפו מטוסי מיראז' מהדגם ששירת בחיל האוויר הישראלי, ומטוסים מדגם אף-5 טייגר, שהיה בידי שווייץ ושימש באותה עת גם את חיל האוויר של ערב הסעודית. "היוזמה הזו יצאה לפועל הודות לחברות קרובה מאוד בין גנרלים, וגם בגלל מפגש אינטרסים", אומר קקיס. "לכם היה אינטרס ללמוד על מטוס שיכול לאיים מצד סעודיה. הגנרלים שלנו היו נכונים לחשוף הכול על המטוסים האלה, והישראלים היו מוכנים ללמד אותנו איך לטוס".
כדי שלא ייוודע דבר קיומם של האימונים המשותפים, הישראלים התגוררו בבתי הטייסים המקומיים, ובהם קקיס. בין המתאמנים נוצר קשר אישי חם, ומפקד בסיס פיארן דאז, פול לוטהולד, אף שלח את בנו מיכאל לשנת חישול אצל אדר בקיבוץ עין-גב. כיום לוטהולד הבן מפקד על בסיס פיארן.
"במונחי עקומת למידה", ממשיך קקיס, "למדתי בשלושת השבועות האלה יותר מבכל תקופה אחרת בחיי. הייתי כבר טייס קרב ומדריך טיסה עם ותק של למעלה מעשור באוויר, וחשבתי שאני יודע הכול, ובכל זאת, ההזדמנות לעבוד יחד עם הישראלים הייתה מתנה בשבילנו: הבחורים האלה עברו את מלחמת ששת הימים, הם עברו את מלחמת יום הכיפורים, יש להם הכול בדם.
"האיש שייצר את מטוסי המיראז' הוא שלימד אותנו להטיס אותם, אבל אנחנו עבדנו רק לפי הספר. הטייסים שלכם, כמי שטסו כדי לנצח מלחמות, משתמשים במטוס מחוץ לקופסה, וזה משהו שלא נתקלתי בו עד אז. אחרי טיסה אחת עם ישראלים הבנתי שאני לא יודע כלום, ושאם הייתי צריך לצאת למלחמה, ודאי הייתי מאבד את חיי כבר בקרב הראשון".
הצוות הישראלי לימד את השווייצרים רבות על תמרונים באוויר, והדגים להם דרכים מהירות להסתובב ולהפיל מטוסי אויב. המארחים היו המומים כשהוצגה בפניהם "המראת אדר". "אני לוקח כל מטוס וממריא איתו בתשעים מעלות, גם כשאין לו כוח. כשעשיתי את זה, קקיס היה בפניקה כללית", מספר אדר על ההמראה התזזיתית הקרויה על שמו. "מרגע שעליתי על האף-5 ידעתי שהמטוס הזה הוא סתם פרסומת. טרנטה אמיתית. זה מטוס ארוך מאוד, וקשה להמריא בו ולקבל זווית התקפה. בעיה נוספת היא שכל מי שמטיס אותו חושב שהוא טייס טוב, וזה יוצר אשליה גדולה מאוד. נפגשתי יום אחד עם טייס ירדני והוא אמר לי 'יותר טוב בשבילך שלא ניפגש באוויר'. אני רק חייכתי, כי הוא פשוט לא ידע מה הוא מדבר".
הכנס באוניברסיטת תל-אביב הוקדש לזכרו של טייס המסוקים והצפר רן לפיד ז"ל, שנהרג בשנת 2009 בתאונת מסוק אזרחי. את הכנס ארגן פרופ' יוסי לשם מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, מומחה ותיק לחקר ציפורים. בקהל היו בכירים לשעבר בחיל האוויר, ובהם אלוף במיל' הרצל בודינגר ותא"ל במיל' אברהם עשהאל.
בשלושת העשורים האחרונים איבד חיל האוויר הישראלי שלושה טייסים ו-11 מטוסי קרב בגלל פגיעת ציפורים. מחקר רב-שנים שערך לשם, בשיתוף חיל האוויר, החברה להגנת הטבע, מרכז הצפרות הישראלי וגורמים נוספים, הביא למסקנה שתאונות כאלה אינן גזרת גורל, ושאפשר למנוע אותן באמצעות תצפיות ושימוש בעזרים טכנולוגיים.
"כשמתנגשת בך ציפור, זה כמו פגז גדול. אתה יכול למות במקום", אומר אדר. "אפשר להתנגש בהן בקלות, כי אתה מכסה הרבה שטח כשאתה טס. לפעמים הן גם על המסלול, וזה מסוכן לא פחות. כיום יש טכנולוגיות שמסייעות להרחיק אותן ולמנוע סיכון מיותר". בין האמצעים האלה אפשר למנות מכשיר שמשמיע קול בתדר גבוה ומרחיק את הציפורים, ודאון ממונע שמלווה את הלהקות לאורך שעות.
קקיס מספר שגם הוא חווה מפגשים עם ציפורים במהלך טיסה. "זה קרה לי פעמים רבות", הוא אומר. "היה לי מזל, כי אף אחת מהן לא התנגשה בי חזיתית. אבל בהחלט ספגתי פגיעות ציפורים במנוע, בכנף, בכל מקום". בסיום הרצאתו ציין שאפשר לרתום ציפורים לצרכים מבצעיים. "הרחפנים שנמצאים באוויר מהווים איום מסוג חדש. כדי להתמודד איתם, חיל האוויר הצרפתי קנה ארבעה עיטים, והוא מאמן אותם לתקוף רחפנים".
כיום משמש קקיס עמית מחקר ב-GCSP - מרכז למדיניות ביטחון שמטרתו קידום שלום, הגנה ויציבות. בכובעו זה הוא גיבש עמדות נחרצות בסוגיות הבוערות באירופה ובעולם. למשל, את ההחלטה על ה"ברקזיט", פרישתה הצפויה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הוא רואה כאקט נמהר. "הבריטים עצמם ודאי היו מופתעים מתוצאות ההצבעה, כי הם בעיקר רצו לאותת לדרג הניהולי שלהם - כמו שאתם לפעמים מנסים לאותת לנתניהו, והוא לא תמיד מבין. כשהתבררו התוצאות, וההשפעה שלהן על העולם, הבריטים הופתעו. כרגע הם בצרות, ולכן הם באים לשוויץ ושואלים: 'איך אתם יכולים לקיים שותפות עם האיחוד האירופי בלי לשבת שם הלכה למעשה?'. למעשה, זו מגמה כללית באירופה - כל הארגונים מאבדים מכוחם. בכל מקום רואים שינוי מנטליות, שהוא לא חיובי בעיניי".
נשיא סוריה בשאר אל-אסד, שתקף בנשק כימי וביולוגי באזורים שבשליטת המורדים, מעורר אצל קקיס שאט נפש. "זה בלתי מתקבל על הדעת. מנהיג שנותן הוראה לתקוף בנשק מהסוג הזה הוא פושע, ואם הוא עושה זאת נגד בני עמו הוא פושע בריבוע. קל לו להכחיש, אבל בסוף מישהו נתן את הפקודה. החיילים רק עושים מה שהדרג הפוליטי אמר להם לעשות".
תוצאות המלחמה בסוריה מגיעות בשנים האחרונות עד לפתח ביתכם, בדמות גלי פליטים ומהגרים. איך צריך להתמודד איתם?
"אנשים באירופה חושבים שיש רק סוג אחד של הגירה, וזה לא נכון. משפחה שאיבדה הכול בסוריה ובורחת - זה לא אותו מקרה כמו מישהו שמחפש עבודה בבריסל או בפריז. אני חושב שאנחנו באירופה עשירים מספיק כדי לקבל את האנשים האלה, אבל צריך לשלב אותם באמת. אם אתה שם אלפי בני אדם בנקודה נידחת כלשהי, ונותן להם להתגורר בגטו, זה לא יעבוד".
בד בבד מביע קקיס דאגה מהתפשטות האסלאם בעולם המערבי. "צרפת נמצאת בבעיה אמיתית, כי יחסית למדינות אירופיות אחרות, יש בה כמות אדירה של מוסלמים. משפחה צרפתית ממוצעת לא מביאה לעולם הרבה ילדים, אבל הצד השני מייצר ילדים כמו משוגע. במשפחה מוסלמית יכולים להיות שמונה ילדים, לעתים מכמה נשים. מהבחינה הדמוגרפית צרפת תהפוך למדינה מוסלמית, והיום מתחילים שם להבין את זה". בשווייץ עצמה, אגב, נערך בשנת 2009 משאל עם על הצעתו של הימין לאסור את הקמתם של צריחי מסגדים. רוב האזרחים תמכו באיסור, אך הדרכים ליישומו נתונות עד היום במאבק משפטי.
ללבישת בורקה הכוללת כיסוי פנים מתנגד קקיס מטעמים ביטחוניים. "אני לא יכול לקבל מישהו אם אני לא יכול לראות אותו. לא עוזר שיש לך תעודת זהות, אם אתה לא מראה כלום מהחיצוניות".
ומה תענה למי שיגיד שהבורקה היא חלק מהמסורת שלו?
"אומר לו: בבקשה, קבל גם את המסורת שלי. אם יש לך תעודת זהות ופנים, נא הצג את שניהם לבדיקה".
לפני סיום אני שואלת אותו אם קריירה צבאית במדינה שלווה משאירה מקום לחיי משפחה. "את זה עלייך לשאול את כריסטין, אשתי", עונה קקיס. "נישאנו לפני חמישים שנה, וזה עדיין עובד, אז כנראה התשובה חיובית.
כריסטין, שמבוגרת ממני בשנה, התחתנה עם בחור מאוד צעיר - הייתי בסך הכול בן 22 וחצי, טייס קרב בתחילת דרכו ולא רמטכ"ל וכל השטויות האלה. היא חשבה שאהיה טייס לנצח ואז דברים השתנו, אך היא גילתה הרבה גמישות והסתגלה לכול".
רעייתו עובדת כספרנית, וכעת היא דואגת שיהיו לו ספרי קריאה משובחים בבית, אחרי שבמשך שנים קרא רק ספרים על דוקטרינות צבאיות. לשאלה מי הסופר האהוב עליו, קקיס עונה כקלישאה של טייס: אנטואן דה סנט-אכזופרי, מחבר "הנסיך הקטן" וטייס בעצמו.
גם קקיס וגם אדר, שני טייסים מהוללים, כבר אינם טסים. הם נחתו וקורקעו לנצח. "הפסקתי לטוס ב-2010", אומר אדר בן ה-70. "גם ככה טסתי הרבה מאוד שנים. לפעמים אני חולם על טיסות, ובחלום אני תמיד בא לטוס ופתאום רואה שחסר לי ציוד, אני לא מוצא את הקסדה שלי, ואני מאחר".
קקיס, מנגד, עזב את תא הטייס ממש לאחרונה. "הייתי מדריך טיסה אזרחי והכשרתי חמישה-שישה טייסים בכל שנה. הפסקתי לטוס כי איבדתי קצת מכושר הראייה בעיני השמאלית, עברתי סדרת ניתוחים ארוכה, ומבחינתי זה סימן. אני לא מתגעגע למטוס, כי הכנתי את עצמי בחצי השנה האחרונה לאפשרות כזו, אבל בראש שלי אני עדיין טס".
אקו"ם