ראשי » חדשות » משפט ופלילים

"אנחנו רוצים שהחרדים שתוקפים חיילים יחשבו פעמיים"

אחרי שניהל את המבצע המורכב של ביקור טראמפ בארץ וצלח את אירועי היובל לשחרור הבירה מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב יורם הלוי מתמודד עם האתגר הבא: שחיילים לובשי מדים יוכלו לעבור בשכונת מאה שערים בלי חשש מהתקפות. ריאיון

שכונת מאה שערים בירושלים נראתה בתחילת השבוע כמו שדה קרב. המראות של צעירים מיידים אבנים על שוטרים שהגיעו לפעילות מעצרים בשכונה החרדית, שודרו בכל ערוצי התקשורת. הרקע למהומה הוא שינוי בתגובת המשטרה לתופעה של תקיפת לובשי מדים בשכונה החרדית. לאחר קמפיין ה'חרד"קים' (חרדים קלי דעת) הבוטה נגד צעירים מהמגזר שהתגייסו לצה"ל, ולאחר שחיילים במדים שעשו את דרכם בשכונת מאה שערים הותקפו שוב ושוב על ידי תושבים קיצונים, נכנסו במשטרה לעובי הקורה והחליטו על שינוי אסטרטגיה. בעוד בעבר אירועי תקיפה כאלה דווחו ונחקרו אך לרוב בלי תוצאות ממשיות, החליטו במשטרת ישראל לעבור מפסיביות לפעילות אקטיבית. השיטה: הגברת הנוכחות המשטרתית בשכונות החרדיות, פעילויות מעצרים נרחבות, וגם שימוש במה שזכה לכינוי "מסתחרדים" – בלשים מחופשים לחרדים ולחיילים.

חרדים תקפו חייל במאה שערים: (צילום: קבוצת מחאות החרדים)
 

לצד תמיכה לא מבוטלת בפעילות המשטרתית, נשמעת גם ביקורת על אלימות שמפעילים השוטרים וגם על עצם השיטה של הפעלת בלשים מוסווים בשכונה, בטענה כי מדובר ב"פרובוקציה".
בהתייחסות ראשונה לאירועי השבוע החולף, דוחה מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי, את הביקורת. "אתם יודעים מה זה חייל במדים שמתגאה בסמלים שלו? שקרע את עצמו  בשבילם?", הוא אומר. "כשקיבלתי את כנפי הצניחה הלכתי איתם גם על הפיג'מה. אני זוכר כמה השקעתי כדי לקבל כומתה. אז חייל נותן את כולו למען המדינה והולך בגאווה עם הסמלים שהשיג, ואז בבית, במאה שערים, הוא מקבל אגרוף או חוטף השפלות וביצים מילדים חרדים. זה דבר שאני לא אקבל. מה ההבדל בין מאה שערים לעיסאוויה? בשני המקומות תחטוף אבנים, בשני המקומות חייל לא ייכנס. אז אני יכול להיות ראש קטן ולהגיד: 'מה אכפת לי, אז חיילים לא ייכנסו למאה שערים'. אני יכול להכריז על האזור הזה כעל שטח מסוכן ולומר לחיילים לובשי מדים אל תיכנסו, זה הכי קל, אבל אני פועל".
   
מה עומד מאחורי המדיניות לשלוח לשכונה בלשים מחופשים לחיילים או לחרדים? טוענים נגדכם שהמשטרה יוצרת עימות מכוון עם החרדים.
"זה חלק מהפעילות המבצעית. אנחנו רוצים שכשיגיע החייל הבא לשכונה, התוקפים יחשבו פעמיים אולי מדובר בשוטר. אני רוצה שהם יחששו ויאמרו לעצמם 'אם אני אתקוף את החייל במדים הזה, אולי יקפצו עליי עשרות סמויים'".
במחוז ירושלים סבורים שהשיטה מוכיחה את עצמה וכבר יוצרת הרתעה, וכי בסופו של דבר היא תאפשר לחיילים להסתובב בשכונה באין מפריע. "אנחנו כבר רואים תוצאות", אומרים במשטרה.
 

הענישה לא מרתיעה

לניצב יורם הלוי (54) קריירה מרשימה של 33 שנים במשטרת ישראל. הוא התגייס בשנת 1984 לימ"מ, יחידת העילית של מג"ב ללוחמה בטרור, שירת בה כלוחם ובהמשך הפך למפקדהּ. הוא היה מפקד יחידת המסתערבים של מג"ב, מפקד יחידת הגדעונים, ומפקד להב 433 – יחידת הדגל של המשטרה למלחמה בפשע המאורגן ובשחיתות הציבורית. לאחר מכן כיהן כראש אגף קהילה ומשמר אזרחי, מפקד מג"ב ומפקד מחוז דרום. לפני שנה ושלושה חודשים החל לפקד על מחוז ירושלים המורכב. במהלך שירותו השתתף במבצעים נועזים רבים, כמו הפריצה ל"אוטובוס האמהות" שנחטף על ידי מחבלים בשנת 1988. הוותק הזה מסייע לו במשימתו הנוכחית, לשמור על ביטחונם של תושבי הבירה. מאז נכנס לתפקידו כמפקד המחוז נבלם יחסית גל הטרור שהשתולל ברחובות העיר.

"מלחמה בטרור היא עניין של הרבה ניסיון, ידע וותק", הוא אומר, "אבל חלק גדול זה עניין של אומץ ואחריות, כי קל לשבת ולא לעשות דברים. אנחנו המחוז הכי מטורף במדינה שגם בשגרה קשה לו, ובכל זאת אנחנו יוזמים. זה חלק מפיקוד בעיניי. אנחנו יוזמים יותר מעצרים, נמצאים יותר בכפרים, מאתרים חשודים ומנסים להגביר את ההרתעה".

ויש הרתעה?
"באופן כללי אני יכול לומר שאין במדינה הרתעה מספקת. אם לפני 33 שנה, כשהתגייסתי למשטרה כלוחם צעיר, רדפתי אחרי ילדים שזורקים אבנים בעיסאוויה, והיום שוטרים שלי רודפים אחרי הנכדים של אלה שאני רדפתי אחריהם – אז אין הרתעה. בטווח הזמן הזה עצרו עשרות אלפים, אבל הרתעה היא לא רק לעצור ולהביא לבית המשפט. כנראה הענישה הקיימת לא מרתיעה. זה משחק שאני שחקן בו כבר 33 שנה. המשטרה רודפת, תופסת ומביאה לשופט".
 

מה אתה מציע?
"אם לדוגמה ילד נתפס זורק אבן על רכב או על הרכבת הקלה, והמשפחה שלו תקבל קנס של 200 אלף שקל בערבות, אני אומר לכם שהמעצר השלישי מפסיק את התופעה. גם אם הרשות הפלסטינית וקטאר יממנו את הערבויות, העלות תהיה גדולה מדי. אנחנו נחזיר להם את הכסף בתשתיות לחברה הערבית ובשירותים קהילתיים. רק ככה ההרתעה תגבר. אין הרתעה מכיוון שאין פגיעה משמעותית. כשילד זורק אבן, אבא שלו אומר לו 'תעשה מה שאתה רוצה'. למה? כי הוא יודע שכלי האכיפה והענישה שלנו מאוד מוגבלים. ההורים אומרים לי 'הילד משועמם, מה אני אעשה?'. אם אני רוצה לא לפגוע בילד אלא במשפחה, אין סעיף בחוק שמאפשר לי את זה. הרתעה היא לא ענישה רק על העבריין עצמו אלא גם על סביבת הטיפוח שלו, על קן הגידול".

ובכל זאת, גם בלי חקיקה כזו יש ירידה במספר הפיגועים בעיר.
"נכון, וזה בגלל שיצרנו גישה אחרת בטיפול בטרור. מצד אחד אנחנו קשים מאוד כלפי מי שרוצה לפגוע בנו או מסייע ותומך בכך, מצד שני אנחנו מאוד רכים כלפי כל השאר. אני מאמין שזורקי האבנים הם קומץ בחברה הערבית במזרח ירושלים. נכון שאנחנו משקיעים 80 אחוז מהאנרגיה שלנו על הקומץ הזה, אבל אסור לנו להתבלבל – זה קומץ. בשנה האחרונה אנחנו משנים את התמהיל, כדי שיותר מהמשאבים שלנו ילכו לרוב של האזרחים הטובים, מתוך גישה של 'לטפח את הטובים' ולהימנע מלפגוע בכלל בגלל קומץ. אנחנו מכניסים את העירייה לשכונות מזרח העיר, מכניסים יותר תשתיות, פינוי אשפה וצירים. ממתי פינוי אשפה אמור לעניין את המשטרה? אותי זה מעניין. אם אני אחראי על האזרחים זה אומר גם לאפשר שיפנו לתושב את האשפה, שתהיה לו מרפאה טובה ושיקבל שירותים אזרחים. אני כמשטרה מגיע לכלל הגופים ואומר 'תיכנסו לשם, אנחנו איתכם'.
 
"חנכנו עכשיו במחנה הפליטים שועפאט את המש"מ (מרכז שילוב משותף, משטרתי ומוניציפלי; י"ד ונ"ב) שמעניק שירותים אזרחיים ומשטרתיים לתושבים וכבר עושה פלאות. בסוף השבוע האחרון היו שם 17 אירועים שהיינו צריכים לטפל בהם, לעומת 90 ו־100 אירועים בכל סופ"ש במהלך השנה האחרונה. מי היה מאמין שדווקא בשועפאט נראה ירידה כזו? בספטמבר נפתח עוד מש"מ בשכונת צור־באהר וזה יהיה מרכז גדול יותר, מבנה דו־קומתי של מד"א, משרד הפנים, עירייה ומשטרה".

במהלך גל הטרור עמד הר הבית לא פעם במוקד המתיחות, ועימותים בין צעירים מוסלמים לכוחות המשטרה הפכו לעניין של שגרה והלהיטו עוד את הרוחות. מאז כניסתו של ניצב הלוי לתפקיד, המשטרה כמעט לא מתעמתת עם הצעירים המוסלמים במתחם ואינה פורצת להר. מנגד, פעילי הר הבית ויהודים המבקשים לעלות למקום מתלוננים על יד קשה כלפיהם. אנחנו מבקשים את התייחסותו של ניצב הלוי לנושא.

"הגענו למצב שיש יותר מורחקים יהודים מערבים בהר הבית, גם כי ביצענו מספר פעולות שמנעו הפרות סדר בצד הערבי, וגם כי מספר היהודים שעולים להר הבית הולך וגדל כל הזמן", הוא אומר. "המספרים מכפילים את עצמם, וזה בסדר. מה זה 'בסדר'? הלוואי שיגיעו עוד. להפך, אני קורא ליהודים 'תבואו להר הבית'. המדיניות היא שאם פלסטיני יגיב לא נכון על ההר אני אעצור אותו, וכך גם היהודי. המשימה שלי היא לשמור על השקט. בינתיים אנחנו שומרים על ההר יותר מכל גוף אחר, יותר טוב מהוואקף והירדנים".
 

יש מתיחות בין המשטרה לאנשי הוואקף. רק לפני שבועיים נעצר אחד מהם לאחר שתקף מבקרים ושוטרים.
"כל שומר וואקף שיחרוג מסמכותו אנחנו נעצור אותו. מה שקרה הוא שיהודי חרג מהכללים שהוא יודע מה הם (מדובר במבקרים שהחלו לשיר 'התקווה' ביציאתם מההר; י"ד ונ"ב), ולזה הצטרף איש וואקף שהסלים את האווירה. היהודי הורחק והשומר נעצר, וכך יהיה גם בהמשך. אני חושב שהוואקף והירדנים מבינים שכדי לשמור על הר הבית הם צריכים אותנו חזקים".

"יש יותר עלייה של יהודים ועולים יותר בביטחון, ויש פחות קריאות נגדם. בהקשר הזה אי אפשר להתעלם מהחקיקה שהוציאה אל מחוץ לחוק את התנועה האסלאמית ואת המורביטאת והמורביטון. כל גורם שמסית ומדיח וקורא לג'יהאד ולפגיעה ביהודים צריך להרחיק הכי רחוק שאפשר. הארגונים הללו פועלים כזרוע, ולזרוע יש גוף שמממן אותה. תוריד לגוף את הזרוע ותוריד את אירועי הפרות הסדר בהר, וזה מה שקרה.
 

"יותר משנה וחצי אין אבנים בהר הבית. שנה שלמה שלא היינו צריכים לפרוץ להר. התמונות שהיו פעם, שאוגרים אבנים וזיקוקים ושכוחות משטרה פורצים, לא נראו בשנה האחרונה. הבנו שאם זורקים עלינו אבנים ואנחנו מיד פורצים, אנחנו רק מחמירים את המצב. יצרנו מנגנון שמאפשר לנו לזהות זורקי אבנים ומפרי סדר ולבוא איתם בחשבון מחוץ להר. בשנה האחרונה, וגם עכשיו ברמדאן, אין הגבלות גיל לעולים להר, לא ליהודים ולא לערבים. המצב בהר הבית טוב".

מבחן מקצועיות

אנחנו נפגשים בתחילת השבוע, ימים ספורים לאחר תקופה מורכבת ומאתגרת במיוחד עבור מפקד מחוז ירושלים, כאשר שני אירועי שיא כמעט השתלבו זה בזה מבחינת לוחות הזמנים – ביקורו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, וחגיגות החמישים לשחרור ירושלים ובראשן צעדת 'ריקוד הדגלים'.

"בביקור טראמפ הרגשתי שפה אני נמדד ופה אני גם יכול ללכת הביתה", הוא אומר בגילוי לב. "תמיד דברים עלולים לקרות, וכשמדובר בנשיא ארה"ב תאר לך מה המחיר של זה. עולות לך סיטואציות שאתה לא חושב עליהן בימים רגילים. אני מדבר אפילו על משהו כמו השלכת פחית קולה ריקה על הרכב ה־58 בשיירת נשיא ארה"ב. במקרה כזה גם זריקת פחית היא אירוע בינלאומי. יש פה מבחן למקצועיות שלי, ומהבחינה הזו אני מייצג את מדינת ישראל כולה. זה כמו תחרות ספורט, כשיש ספורטאי ישראלי לא רק הוא עומד שם. מוכרים את הידע הביטחוני שלנו בכל העולם, ואז נשיא ארה"ב מתארח אצלנו, ואנחנו נפשל? איכות ניהול האירוע תקבע כיצד תיראה מדינת ישראל, ומבחינתי זה חייב להיות מוצלח".
 
השלכת פחית על השיירה הייתה יכולה להביא לפרישה שלך מהתפקיד?
"תלוי מה היו הנסיבות. אם זו תקלה מקצועית כמו התארגנות עוינת שלא עליתי עליה, אז כן, הייתי לוקח אחריות והולך. אם זה משהו פתאומי שאינו בשליטתי, אז לא הייתי פורש".

כאמור, ביקור טראמפ התרחש במקביל לחגיגות היובל לאיחוד העיר, מה שיצר אתגר מורכב במיוחד למשטרת הבירה. "היו בשבוע הזה 35 אירועים, כל אחד בסדר גודל ענק", מסביר ניצב הלוי. "גם אם היה מדובר באירוע אחד מהם, הוא היה מקבל קשב מרכזי. וצריך כל הזמן להיערך לשינויים. למשל, ההערכה שלנו הייתה שיגיעו 20 אלף איש להופעה הראשונה של המיצג על החומות, בסוף הגיעו 60 אלף וזה יצר פקק בכל העיר. ואז ביקור נשיא ארה"ב, וכמובן המון היערכויות לפניו. ואני לא לבד בסיפור: יש שב"כ והשירות החשאי האמריקני ועירייה ומשרד החוץ ושרי ממשלה וכן הלאה".

"הנשיא ביקר בכמה אתרים, ובכל מקום יש היערכות וצפי של מקרים ותגובות, פינוי של האתר, אבטחה וחזרה לשגרה. אלה היו מקטעי זמן קצרים מאוד, ואתה לא יכול להעביר כוחות ממקום למקום אלא צריך תגבור גדול של אנשים בשטח כל הזמן. אחרי טראמפ הייתה לנו הילולה בנבי סמואל עם 120 אלף איש, ואחרי זה לילה לבן של הופעות סטודנטים לכבוד יום ירושלים, ואחרי זה ריקוד הדגלים שהיה מהאירועים היותר גדולים, כמעט פי שניים מהשנה שעברה, ועם כל הרגישות של האירוע הזה. ואחרי זה צעדת של"ח של 12 אלף חיילים, ואז רמדאן ביום שישי. וכל זה בשבוע אחד. לך תיערך לזה. בסוף צריך להיערך, עם המון חשיבה ורגישות".
 

 
איך בונים מבצע כזה של אבטחת נשיא ארצות הברית?
"גם כשאתה מתוכנן מראש הכול יכול לקרות, והנקודות הרגישות הן ההמראה והנחיתה. ההכנות זה לא רק לו"ז. יצרנו מנגנונים שלמים ותרגלנו הכול, כולל נחיתה של מסוק. היינו בכותל ביום ראשון בלילה ותרגלנו שש פעמים את ההגעה של טראמפ. כשלא הסתדר משהו אמרתי 'תמריאו, ותחזרו שוב'".

במבצע הזה לקחו חלק כל גופי הביטחון. מי היה בעל הבית העיקרי?
"כל גוף במבצע מרגיש בעל בית, אבל בסוף מבחינה טריטוריאלית אני בעל הבית. היו הרבה שיקולים והתלבטויות בין הגופים. קחו לדוגמה נושא שלא מעניין את השירות החשאי האמריקני ואת שב"כ, אבל אני לא יכולתי להתעלם ממנו – פינוי הכותל לרגל ביקור טראמפ. בשביל נשיא ארה"ב יפנו הרי גם את מכה. בנו קיר של 14 מטר רק כדי להסתיר, ובנו תעלה ארוכה למעבר הנשיא. הגישה של כלל גופי הביטחון הייתה שהכותל צריך להיות סטרילי כבר ערב קודם הביקור. באתי ואמרתי 'חברים, יום שני זה יום בר־מצוות, אי אפשר לסגור את הכותל'. בניגוד לעמדת שב"כ אמרתי 'אני לא מוותר, הכול יישאר פתוח'.

"בלילה לפני הביקור עוד הקימו בכותל במות לריקוד הדגלים. גם בבוקר השארתי בסוף את הכותל פתוח להוצאת ספרי תורה לבר־מצוות. מבחינת שב"כ בשבע בבוקר לא תהיה גם ציפור מצייצת בכותל. אמרתי להם שהכותל יהיה נושם עד 11 וחצי. בתפיסה שלי אני לא רק ציר משטרתי, אלא נותן שירות. ילד מחכה 13 שנה לאירוע הזה, לעמוד בכותל ולקרוא בתורה, אז דווקא ביום החשוב הזה אני אבוא ואגיד לו 'חפש לך יום אחר'? אין מצב. לקחתי את הסיכון הביטחוני והשארתי את הכותל פתוח עד הרגע האחרון. אותו דבר פתיחת כבישים. מה אכפת לי לסגור? אבל אני עם התושבים.
 
"דוגמה נוספת היא חיסכון של מיליונים למדינה. היינו צריכים לחפש מנחת שיאפשר לתשעת המסוקים של טראמפ לנחות. רק להכשיר מנחת כזה יעלה למעלה מ־20 מיליון שקל, ועוד סכום דומה על הוצאות נלוות. מבחינתי, הכי קל להגיד 'אין ברירה, תבנו מנחת', העלות הכלכלית לא עליי. אפשרות שנייה היא להגיד 'אין מנחת, טראמפ יבוא בנסיעה', ולסגור את כביש 1 ליומיים, וזה אומר שהעיר במצור.

"באתי ואמרתי אני אקח סיכון, והלכנו על אפשרות שלישית: הכשרנו שטח במתחם התחנה בלב ירושלים, עם כל הסיכון הביטחוני שבכך. הכנסתי למערך האבטחה של המנחת 300 שוטרים. האזרח אפילו לא יודע מה מנעתי ממנו. באותו יום היו גם מבחני הבגרות במתמטיקה. גם שם נורא קל לומר 'מה אכפת לי? אני לא לוקח סיכונים, מבחינתי הכול סגור הרמטי'. אבל יש חבר'ה שלמדו קשה לקראת הבגרות, אז אפשרנו לכולם לעבור ולקחנו סיכונים. במדינת ישראל הביטחון גובר על הכול. כשאתה אומר לישראלי 'סגרתי לך את הכביש מטעמי ביטחון', הוא מבין. כך שאני יכול לעשות שימוש בטיעון הזה ולהחליט שאני לא מסכן את הקריירה שלי. אבל בסוף טראמפ הולך ואני נשאר. אבק המסוקים מתנדף, שב"כ וכולם הולכים, ואני והשוטרים נשארים עם העיר והתושבים. לכן חשוב לי לא רק המבצע, אלא גם המחירים שהאזרחים ישלמו בעבורו. אז החלטתי להסתכן כדי שהציבור ישלם כמה שפחות".
 

עברת מבצעי אבטחה גדולים בקריירה הארוכה שלך, מה היה מיוחד בביקור טראמפ?
"הביקור הזה היה שונה מאוד כי זה נשיא חדש שלא היה לנו ברור איך יתנהג. שאלנו את עצמנו מה יקרה אם הוא יגיד פתאום 'אני לא יוצא לפה אלא הולך לשם'. זה נשיא שאתה לא לגמרי יודע מה יהיה, כי כל רגע הוא יכול להחליט אחרת. רצו כל מיני סיפורים ושמועות, למשל שהוא עשוי להביא מבית־לחם איתו במסוק את אבו־מאזן, לפה לירושלים. אתם מבינים מה זה אומר מבחינה ביטחונית? אז נערכנו גם לזה. אם אומרים לי 'הוא חוזר למלון' אנחנו בודקים שהוא באמת חוזר, כי אין לדעת. כמעט לא ישנתי בשבוע הזה. בתרגילים הייתי נשאר האחרון בשטח לראות שהכול כשורה, שהשוטרים חוזרים הביתה והכול בסדר".

איך אתה מסכם מבחינתך את אירוע 'ריקוד הדגלים'?
"מבחינה מבצעית, ריקוד הדגלים בעייתי ונפיץ לא פחות מביקור טראמפ. השנה, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, התרתי להסתובב סביב העיר העתיקה ולהיכנס לשער האריות. לרגל שנת החמישים הגיעו פי שתיים מכל שנה, מאות אלפים. זה היה אירוע בקנה מידה ענק. אמרתי לכמה חבר'ה שלנו, 'תגידו, באיזה יום טראמפ היה פה?' היה קשה להם לזכור. אמרתי להם 'חבר'ה, זה היה רק אתמול'.

"אני יודע שזה יישמע לכם אבסורדי, אבל במצעד הזה מגן סאקר ועד שער שכם אני שומר על היהודים מפני הערבים, ומשער שכם ועד שער האשפות אני שומר על הערבים מפני היהודים. כשאתה מנהל כוחות אתה משחק עם כפתור גדול שאתה מעביר אותו למצבים. אתה מסובב ומעביר את הכוחות למצב מסוים, ואז משנה למצב אחר. זה המשחק, וצריך לדעת מתי לסובב את הכפתור, באיזו מהירות ולאיזה כיוון. זה קריטי. אתה לא צריך יותר מאדם אחד שיזרוק אבן וילהיט את האווירה.
   
"אתם חושבים שאנחנו לא יודעים שיש מי ששמים דבק במנעולי החנויות של הערבים לפני האירוע? זה קורה. ההנחיה שלי השנה הייתה שבארבע בבוקר עוברים, עושים סריקה ובודקים את המנעולים. אחרי הריקוד עושים עוד סריקה ובודקים אם יש מנעולים שניזוקו. כל מנעול שניזוק, והיו כאלה, הצבנו שם שוטר. כשבעל הבית הגיע השוטר חתך עבורו את המנעול הפגום ונתן לו כסף מזומן לקנות מנעול חדש. זה בכלל לא תפקיד שלי להתעסק עם מנעולים, וזה נשמע הזוי ששוטר מחכה לבעל חנות עם כסף מזומן. אבל כן, זה חשוב. אני גם מכבה שרפות וגם מנסה לעשות כאן בירושלים שגרת חיים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg