"לממשלות באירופה אין מושג לאן הכסף הולך"
הוא התריע מפני תנועות החרם הרבה לפני שכיכבו בכותרות, ועצר מדינות באירופה מלתמוך בהן כלכלית. פרופ' ג'ראלד שטיינברג מספר כיצד הארגון שהקים, NGO מוניטור, שינה את כללי המשחק
משלחת של חברי הפרלמנט האירופי הגיעה לביקור שגרתי בישראל בשנת 2004, ונפגשה עם גורמים ישראלים ופלסטינים במלון 'המלך דוד' בירושלים. אך הפעם, בניגוד לשאר ביקוריהם הרשמיים, בנוסף לתדרוך של ארגונים כמו 'בצלם' ושל פעיל השמאל הקיצוני ג'ף הלפר, נאם בפניהם פרופסור ישראלי אלמוני בשם ג'ראלד שטיינברג, שפרסם כמה מאמרים על מימון ממשלתי אירופי לעמותות הפועלות באופן ישיר לביצוע פיגועי טרור בישראל.
שטיינברג, יהודי חובש כיפה שעלה מארה"ב, חשף בפני מאזיניו נתונים על מימון בעייתי ביותר המגיע מהכיס האירופי היישר לטרור נגד ישראלים.
"שגריר האיחוד האירופי דאז קטע את דבריי ואמר לי 'אתה לא יכול לדבר על זה, זה סודי'", מתאר שטיינברג. "הוא ניסה למנוע ממני, חוקר ישראלי, להעביר תדרוך על המימון שהם מעבירים לארגונים בעייתיים ביותר. הייתה סצנה שלמה, אך דווקא חברי הפרלמנט העמידו את השגריר במקומו ונתנו לי להמשיך לדבר".
13 שנים לאחר מכן עומד שטיינברג בראש מכון המחקר 'NGO מוניטור', המעסיק עשרות עובדים ומפיק מחקרים שמשנים את המציאות בישראל, ברשות הפלסטינית ובעולם כולו. שטיינברג, שמגיע מתחום הפיזיקה והגרעין, הוא מראשוני החוקרים שדיברו על האיום שבתנועות החרם (BDS).
במשך שנים רבות הוא לא זכה להתייחסות ראויה מהממשל הישראלי ומהתקשורת, אך כיום המחקרים של הארגון משמשים משרדי ממשלה רבים, עיתונאים בכירים מסתמכים עליהם, והוא עצמו מוזמן להרצות בארץ ובעולם.
"יש היום הרבה יותר שקיפות בנושא של מימון עמותות", הוא אומר. "אנחנו נוסעים לעתים קרובות למוסדות האיחוד האירופי בבריסל, מציגים את המחקרים, והמועצות מתחילות לטפל בנושא. לרוב יש שר או סגן שר שחותם על סעיף המימון המדובר, שמוגדר כ'סיוע לתהליך השלום' או 'זכויות אדם במזרח התיכון', וכאן זה נגמר. אין להם מושג לאן אותו כסף באמת מועבר. עד השנים האחרונות זה לא הגיע לדיונים בפרלמנט, כעת המצב משתנה".
אני נפגש עם שטיינברג בעקבות זכייתו בפרס 'בוני ציון' של ארגון העלייה 'נפש בנפש', המוענק מדי שנה לעולים מארצות דוברות אנגלית "אשר תרמו תרומה משמעותית למדינת ישראל". הפרסים יוענקו בעוד כשבועיים בכנסת, ושטיינברג זכה בפרס בקטגוריית 'הסברה'.
כשאני אומר לשטיינברג שהוא מעין "שוטה הכפר" שצעק במשך שנים ואיש לא הקשיב לו, הוא מבקש להגדיר זאת אחרת: "הייתי מדמה זאת לסכר שנפתח אחרי הרבה מאוד ניסיונות. הלחץ סוף-סוף עבד. מה שהיה לי ברור כבר לפני 15 שנה, הפך היום למיינסטרים בישראל וגם באירופה. פתאום מתחילים לשים לב לעמותות, שעד כה פעלו בלי כל פיקוח".
את עולם ארגוני זכויות האדם הוא מכנה "תעשיית ה-NGO", המגלגלת לדבריו מיליארדי דולרים מדי שנה. "מדובר בתעשייה ענקית, בלי שום רגולציה, פיקוח או קוד אתי".
חוסר הפיקוח בעולם הארגונים החוץ-ממשלתיים הוא הפקרות של ממש, טוען שטיינברג. "יש להם כוח עצום מצד אחד, אבל איש אינו מפקח עליהם. בכל העולם המצב דומה, לא רק ביחס לישראל. במשך שנים הפרלמנט האירופי לא קיים דיון על מימון שהם מעבירים לארגונים, עד שבשנים האחרונות הבאנו להם דו"חות ומידע הקושר בין גופים שמימנו לטרור.
"הצעד המתבקש הבא של ממשלות, אחרי לחץ של פוליטיקאים, עיתונאים וגופים אחרים, הוא להתחיל לפקח על התעשייה הזו. אני ושותפיי מפרסמים ספרים ומאמרים אקדמיים כדי להעלות את המודעות לנושא".
ההתמקדות בישראל גובלת באובססיה לא הגיונית, הוא משוכנע. "האספקט הישראלי הוא כל כך לא פרופורציונלי. לא ייאמן כמה כסף מגיע לעמותות ישראליות או פלסטיניות, מול מקומות אחרים שיש בהם הפרות מובהקות של זכויות אדם".
כשאתה מגיע לפרלמנט באירופה או בארה"ב ומציג דו"ח שכזה, איך הם מגיבים?
"הם תמיד ישאלו 'איך זה יכול להיות', ויאמרו משפטים בנוסח 'צריך לפקח על זה'. לחלק מהפוליטיקאים זו הזדמנות לייצר כותרת ולקדם אג'נדה, ולנו כמובן אין עם זה בעיה. במדינות שפעלנו בהן כמו דנמרק, שווייץ או נורווגיה, יש חיבור של דיווח עיתונאי עם פוליטיקאים ששמים לב שהממשלה משקיעה כסף במטרות אנטישמיות ובקידום BDS או טרור. האירופים מתחילים להבין שלממשלות אין מושג לאן הכסף הולך".
ויש גם הצלחות: "ממשלת דנמרק אמרה שתקפיא את העברת הכספים לעמותות, עד שיעברו על הנושא בצורה מערכתית. כשחוקרים את הנושא מגלים שהרבה מאוד כסף הוסתר מעין הציבור".
שטיינברג (65) נולד בלונדון, אך רוב חייו הבוגרים גדל בסן-פרנסיסקו, "בבית ציוני מאוד". בשנת 1971 הגיע לישראל כסטודנט והתאהב בה, ואחרי לימודים בארה"ב עלה לארץ ב-1982. כיום הוא ואשתו גרים בירושלים, והם הורים לארבעה ילדים. הוא בעל תארים בפיזיקה, בלימודי המזרח התיכון ובמדעי המדינה מהאוניברסיטאות היוקרתיות ברקלי, קליפורניה וקורנל. כשעלה לישראל הצטרף לאוניברסיטת בר-אילן, התמנה לפרופסור למדעי המדינה וייסד את התוכנית לניהול סכסוכים ומשא ומתן.
"למרות התארים בפיזיקה, 'היצר הרע' שלי היה תמיד פוליטיקה", אומר שטיינברג בחיוך. "במשך עשרים שנה עסקתי בנושאי גרעין ולוויינים, אך כמובן יש בזה גם הרבה פוליטיקה. זו קהילה קטנה של אנשים שיש להם רקע טכני לצד ידע פוליטי".
את 'NGO מוניטור' הקים לאחר שבשנת 2001 שמע על ההכנות לוועידת דרבן (ועידת האו"ם נגד הגזענות) בדרום אפריקה, שבה הוחלט כי "ציונות היא גזענות" וכי "ישראל היא מדינת אפרטהייד".
"כשהסתכלתי על פרטי הוועידה הבנתי שצפוי אירוע אנטי-ישראלי. הרבה גופים לא-ממשלתיים פעלו מאחורי הקלעים נגד ישראל, והבנתי שאיש בעולם האקדמי לא מתייחס לכך. בכירים במשרד החוץ אמרו לי בבירור: 'אנחנו לא מתעסקים בארגונים לא-ממשלתיים אלא מדברים עם ממשלות'. אמרו לי 'אל תפריע לנו עם זה'". הוא התייאש מממשלת ישראל, ופנה לכתיבה אקדמית על אותם ארגונים, מה שהפך למכון המחקר שלו. "לא התכוונתי אז לעמוד בראש מכון עם 25 חוקרים", הוא אומר.
שטיינברג החל לחקור את נושא החרם האקדמי על ישראל, שהיו מעורבים בו בעיקר ארגוני זכויות אדם בריטיים. "אותם גופים ציטטו בעיקר את 'בצלם' ואת ארגון השמאל 'רופאים לזכויות אדם'. אבל ברגע שחשפנו מי מממן את אותם ארגונים - הדעה פתאום משתנה.
"בזמנו חשבתי, ובלי צניעות במקרה הזה, שהפיכת המידע האקדמי שלנו לפומבי תוביל לשינוי. הרי אין ארגון זכויות שבשנות הפיגועים הקשים בישראל שלח מישהו שייסע באוטובוסים כהזדהות עם הפרת זכויות האדם של ישראלים. כתבתי על זה, וממשלות התחילו לפעול בנושא ברצינות".
המכון, שהחל לפעול בסלון ביתו בירושלים, ממוקם כיום בשכונת תלפיות בירושלים. בשידוכו של דורי גולד נפגש שטיינברג עם הפילנתרופ האמריקאי הארי וקסלר. "הוא הראשון שתרם לנו ונתן לנו להקים אתר עם החומרים שלנו. הקרן המשפחתית שלו תומכת בנו עד היום".
בתקשורת הישראלית, כאמור, לא ממש התייחסו לשטיינברג ולחוקריו. "היו עיתונאים עוינים, בעיקר בעיתון 'הארץ' ובכלי תקשורת דומים, שהגדירו אותנו כ'ימין'. הרי הקרן החדשה לישראל קרובה מאוד ל'הארץ', והארגונים שהם תומכים בהם היו חלק מהמחקרים שלנו. פרסמנו גם סודות שלהם על כך שבתקופה מסוימת הם קיבלו כסף מממשלת ארה"ב כדי 'לקדם שלום וזכויות אדם'.
"אמרו שאנחנו 'ארגון ימני קיקיוני'. היה מי שניסה לפרסם עלינו דברים לא נכונים. אנחנו לא מוכנים לקבל כסף מממשלות ומנוצרים אוונגליסטים. התורמים שלנו רובם אמריקאים, 15 אחוז מהם ישראלים - יחידים או קרנות".
ארגונים כמו 'אם תרצו' שקידמו את המאבק בקרן החדשה ובמימון של ממשלות זרות, גנבו לכם את התהילה?
"אף אחד לא עושה מחקר כמונו, ורוב המידע של 'אם תרצו' הגיע ממנו. המחקרים שלנו פומביים, כך שאין כל בעיה עם זה. אך האסטרטגיה שלהם שונה משלנו".
אז הם עשו לכם שירות?
"הם לקחו נישה אחרת. הקהל שלהם עממי, אנחנו פונים לאליטה. הם אגרסיביים יותר והם שמו את הנושא על המפה, אבל גם תדלקו את האופוזיציה. הרעיון שלנו הוא 'לא משנה אם אתה ימין או שמאל, ארגוני זכויות אדם המממנים טרור הם נושא חוצה מפלגות'".
אחד העיתונים שפרסם את מחקריו של שטיינברג היה 'מקור ראשון'. "אני זוכר שבמוסף 'יומן' היה פרויקט בשם 'פרס ישראל האלטרנטיבי' (בעריכת אורי אליצור ז"ל, צ"ק). הייתי אחד הזוכים, וזה נתן לנו דחיפה. 'מקור ראשון' לקח אותנו ברצינות. לאחרים זה לקח קצת יותר זמן, וזו הייתה פריצת דרך ברורה מבחינתנו. כיום גם עיתונים וכותבים נוספים מתייחסים למחקרים שלנו בכובד ראש".
'NGO מוניטור' היה מעורב גם בחקיקה בכנסת. יחד עם ח"כ מיכאל איתן, זאב אלקין ויצחק (בוז'י) הרצוג קידמו אנשי הארגון חקיקה בנושא השקיפות של ארגונים הנתמכים בידי ישויות זרות, חוק שהוצע בשנת 2008 ואושר בשנת 2011. "מיליונים הגיעו מממשלות אירופיות, ואף אחד לא היה מוכן לפרסם את זה. לא האירופים ולא הישראלים. בקרן החדשה אמרו שהחוק הוא סוג של מקרתיזם, אך העולם לא התמוטט אחרי שעבר החוק, שקבע שארגונים אלה חייבים לדווח על כך לרשויות".
אך השינוי המיוחל בקרב מובילי דעת הקהל בישראל התרחש דווקא סביב דו"ח גולדסטון בשנת 2009, שחקר את פעילות צה"ל במבצע 'עופרת יצוקה'. "רק אז נפל האסימון אצל גורמים בממשלת ישראל וצה"ל", אומר שטיינברג.
"הרעיון של העמדה לדין של גורמים ישראליים במספרים גדולים, כמו שרים ומפקדים בצה"ל - הפך להיות ממשי. הדו"ח נכתב בעיקר בהתבססות על ארגונים לא-ממשלתיים, והיו 15 ציטוטים מארגונים כמו 'בצלם' ו'שוברים שתיקה'. אותם ארגונים ישראליים טענו שהמדיניות של צה"ל היא 'להרוג כמה שיותר פלסטינים'. זה היה לחלוטין לא מבוסס וזה הדליק אצל כולם, בכל הקשת הפוליטית, אור אדום".
מה שלא כולם יודעים הוא ששטיינברג שיחק תפקיד מרכזי בהשפעה על ריצ'רד גולדסטון בשינוי יחסו לישראל מאז שפרסם את הדו"ח שלו. "גולדסטון התלונן בפני עמית שלי, פרופסור שהכרתי, עליי ועל הארגון. הוא שאל 'למה הם כל כך שונאים אותי'. כשהוא פרסם את הדו"ח הייתה מסיבת עיתונאים בשידור ישיר ב-CNN, ואני הייתי באולפן כפרשן והסברתי למה הוא טועה. העובדה ש-CNN נתנו לי במה גררה חשיפה גדולה יותר בישראל. פתאום ציטטו אותנו ב'ניו-יורק טיימס', ב-BBC".
אותו פרופסור שנפגש עם גולדסטון הציע לערוך היכרות בין השניים. "כתבתי לגולדסטון, ונפגשנו באוניברסיטת סטנפורד בפברואר 2010. הוא אמר לי שהוא הולך 'לכתוב משהו'. היה לנו יום שלם יחד, והוא הבין שחלק מהטענות בדו"ח לא נסמכו על מחקר מספק".
ישראלים רבים ואחוז ניכר מיהודי העולם נפגעו מגולדסטון מאז הדו"ח המכפיש שלו. איך הייתה הפגישה איתו?
"לדעתי הוא יותר קורבן מאשם. הוא חי בבועה של עולם החוק הבינלאומי, והגיע לנושא מגישה דרום אפריקנית. הוא מוקף בעולם העמותות ופעילי זכויות אדם, ולפני כן לא ידע דבר על חמאס או על עזה, ומהי לחימה מבצעית".
ואכן, באפריל 2011 פרסם גולדסטון מאמר חריף ב'וושינגטון פוסט' ובו חזר בו מרבים מהממצאים שפורסמו בדו"ח המקורי. שטיינברג היה מעורב מאוד בכתיבת המאמר. "גולדסטון רצה לכתוב מאמר מחקרי, וחמישה מאנשינו נפגשנו איתו ביחידות. אמרתי לו 'אין לך זמן לכתוב מאמר אקדמי. זה ייקח כמה שנים, ואתה חייב למזער את הנזק'. נתתי לו כמה הערות על הטיוטות הראשוניות". באותה תקופה כבר התחילו להבין בממשלה את הצורך בהתמודדות עם אותם גופים, ולדברי שטיינברג משרד החוץ הקדיש תקן לנושא. כיום מטפל בנושא המשרד לנושאים אסטרטגיים.
"בלי הכסף של הקרן החדשה לישראל, איש העסקים היהודי-ליברלי ג'ורג' סורוס וממשלות אירופה - הדו"ח הראשוני של גולדסטון לא היה נכתב", משוכנע שטיינברג. הוא אף מבקש להתייחס אישית לכותב הדו"ח המושמץ, ואומר כי "חשוב לי שידעו שהוא לא רשע. הוא אמנם לא היה עיוור לנושאים אלה ועשה טעויות, אך גם עשה תשובה".
סרטון תעמולה של הקרן החדשה:
מה דעתך על כך שכלי התקשורת והפוליטיקאים בישראל הבינו בשנתיים האחרונות את איום ה-BDS, וחלקם מנצלים זאת לטובתם הפוליטית?
"הבעיה היא שהם חיכו עשר שנים לגלות שזה קיים, וכעת ה-BDS כבר בנסיגה. הם מאבדים כסף, למשל בגלל החשיפה של מקורות הכספים. חצי מהמדינות בארה"ב חוקקו חוקים מקומיים נגד ה-BDS. מי שרצה להצטרף אליהם כבר הצטרף, אבל יש נושאים יותר בוערים בעולם כיום, כגון המלחמה בסוריה או ההפגנות נגד טראמפ".
אם כך, אולי אפשר לסגור את 'NGO מוניטור'.
"אנחנו מדברים על זה", צוחק שטיינברג. "אבל ברצינות, העבודה שלנו משתנית: יש פחות פוקוס על ישראל, ויותר על שאר העולם. גיליתי למשל שיש חוקרת בהודו שעושה שם את מה שאנחנו עושים.
"בניגוד למה שקורה אצלנו, בהודו צריך אישור כדי לקבל כסף ממדינות זרות, יש שם חשש גדול מהשפעות מבחוץ. אנחנו בקשר איתה. בד בבד אנחנו עובדים חזק מול הפרלמנט האירופי, ולאחרונה ציטטו אותנו בדו"ח שלהם על מימון עמותות ומה שקורה בהיעדר פיקוח. אנחנו מוציאים את המסר החוצה בצורה רחבה יותר".
הוועדה שבחרה את הזוכים בפרס 'בוני ציון' מורכבת מאישי ציבור ומומחים בתחומים שונים. בין האישים שבחרו בשטיינברג נמצא הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש המוסד לשעבר וראש מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים אפרים הלוי, מנכ"ל נובל אנרג'י בישראל ביני זומר, אלוף (במיל') יעקב עמידרור, והשגרירים לשעבר באו"ם רון פרושאור ופרופ' גבריאלה שלו.
איך זה להיות עולה חדש בעולם האקדמיה?
"זה דווקא קל יותר מבתחומים אחרים. אני חושב שמבחינות מסוימות היה לי קל יותר לעלות ישראל כשהיא לא הייתה מעצמת הייטק. גם לא הייתי צריך בזמנו מיליון דולר כדי לקנות דירה. ישראל עוברת אתגרים, אבל עלייה היא חלק מההיסטוריה היהודית המודרנית. אתה לא יכול להיות חלק ממנה בלי לחיות בישראל, לטוב ולרע".
אקו"ם