ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

פרשת קלקיליה: התנגשות נוספת בין הדרג הצבאי למדיני

קִלקוּליה: הפרשה האחרונה היא חוליה נוספת בשרשרת ההתנגשויות: פעם אחר פעם לובשי המדים מקדמים צעדים מדיניים במסווה של הקלות לפלסטינים, אך נתקלים בהתנגדות הקבינט. אלא שנתניהו הוא שקובע את סדר היום

מסקנות ועדת עמידרור היו חדות וברורות. הדרג המדיני קובע יעדים, הצבא מגיש תוכניות ומבצע. "בכל סוגי הדיונים המפורטים לעיל, על הקבינט להתמקד ברמה המדינית, בקביעת התכלית האסטרטגית", כתבו אלוף יעקב עמידרור, אלוף יוחנן לוקר וד"ר יוסף צ'חנובר, בסעיף 19 של הדו"ח שהוגש לנתניהו אך בחורף. "תפקיד הקבינט הנו לגבש תכלית אסטרטגית, וכנגזרת מכך - תפקיד הדרג הצבאי להציג את התוכנית המבצעית למימושה", שבו וציינו בסעיף 35. כלומר, הקבינט המדיני-ביטחוני, ולא רק ראש הממשלה לבדו, אחראי למדיניות החוץ והביטחון.
 
אשר למערכת הביטחון כתב הצוות המכובד כי "תפקיד הדרג הצבאי להציג את התוכנית המבצעית למימושה (של התכלית האסטרטגית). על הקבינט לבחון האם המענה הצבאי הנבחר משרת את התכלית האסטרטגית שנקבעה על ידו, ותואם את המדיניות שגיבש... לצד הצגת החלופה שנבחרה על ידי הגוף המקצועי, יש להציג גם את החלופות שהיוו אלטרנטיבה ריאלית לחלופה הנבחרת, לצד הטעמים לפסילתם. כך תתאפשר לדרג המדיני הבנה רחבה ומעמיקה יותר, אשר יכולה להביא לשיח פורה יותר".

דו"ח עמידרור, שמסקנותיו אומצו על ידי הקבינט והפכו למחייבות, משרטט אפוא חלוקת תפקידים ברורה ולא חדשה. הדרג המדיני קובע את היעד, הדרג הצבאי מציג אפשרויות לביצוע, ומיישם את זו שהדרג המדיני בוחר. כך מתנהלים הדברים בדמוקרטיה. כך פועלות המערכות במדינה שיש לה צבא ולא להפך.

אלא שבמקומותינו משהו השתבש. בשלוש השנים האחרונות ישנן התנגשויות חוזרות ונשנות בין המערכת הביטחונית ובין הדרג המדיני בכל הנוגע למדיניות ישראל ביהודה, שומרון ועזה. הקבינט מקבל החלטות, אבל משום מה הן חוזרות אליו בסיבוב. קלקולי קלקיליה הם הדוגמה האחרונה לדפוס החוזר והנשנה.

הנה דוגמאות נוספות: בספטמבר 2014 יזם המנהל האזרחי את הכפלת שטח העיר יריחו, באמצעות מה שנקרא אז 'תוכנית נועימה'. לשטח, שחלקו שייך למושב תומר בבקעת הירדן, אמורות היו לעבור כאלף משפחות בדואיות שכיום נודדות במרחבי מדבר יהודה ובקעת הירדן. תוכנית נועימה, שמשום מה גובתה על ידי שר הביטחון דאז בוגי יעלון, הייתה ככל הידוע הניסיון הראשון בתקופתו של האלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם פעולות הממשלה ביו"ש, למסירה דה-פקטו של שטח לפלסטינים, בלי להצהיר על כך מדינית. במקרה ההוא ראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, הקים קול זעקה. גם 'מקור ראשון' נתן פומבי למהלך, והיוזמה נעצרה.
 
פחות משנה אחר כך יזם המִנהל צ'ופר אחר לפלסטינים: הרחבה של שטחי הרשות הפלסטינית בהיקף כולל של 40 אלף דונם, שהם 1.6 אחוז משטחי C. הנסיגה העמוקה תוכננה להתבצע בחברון, בטול-כרם וליד קלקיליה. שוב דלפה התוכנית לתקשורת, ושוב טרפדו אותה שרי הימין - בנט, שקד, אלקין, לוין, ארדן ואחרים. זו לא הייתה הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שבה השרים מצאו עצמם מופתעים מצעדים מדיניים במסווה של תוכניות אופרטיביות, שמעולם לא אישרו.

בחלק מהמקרים מדובר בצעדים שעולים בחיי אדם. למשל, הגבלת חופש הפעולה של צה"ל בשטחי A. קשה להאמין, אך במשך חודשים ארוכים לחץ הצבא על הדרג המדיני להגיע להסכם עם הפלסטינים שיקשור את ידיו שלו במלחמה בטרור הפלסטיני. הנימוקים היו מדיניים טהורים, כגון חיזוק הרשות הפלסטינית ומניעת קריסתו של שלטון אבו-מאזן. שבועות ארוכים נמשכה ההתגוששות בין המערכת הפוליטית לצבאית, עד שלבסוף הכריע נתניהו והוריד את הרעיון מסדר היום. אבל בכך לא נעצרו הרעיונות לנקוט מחוות מדיניות כלפי הפלסטינים, במסווה של צעדים ביטחוניים, אזרחיים או הומניטריים.

כזו הייתה 'תוכנית המקל והגזר' שאישר הקבינט בקיץ שעבר. כלפי חוץ הוצגה 'המקל והגזר' כתוכנית דגל של ליברמן להתמודדות עם גל הטרור. למעשה זו הייתה תחבולה להענקת חבילת מתנות לפלסטינים, שעד אז נבלמו בקבינט. למשל, מחנה שדמה. עשר שנים נאבקו תושבי גוש עציון, בראשם נדיה מטר ויהודית קצובר מ'נשים בירוק', כדי למנוע את מסירת המחנה הצה"לי הנטוש לפלסטינים. תחת מעטפת 'המקל והגזר', העניק ליברמן לפלסטינים מה שאהוד ברק כשר ביטחון לא נתן להם: היתר להקמת בית חולים בשדמה.

תשאלו: האם לא מגיע לפלסטינים בית חולים? ובכן, לא בית החולים הוא הבעיה. המיקום שלו בשטח C הוא הבעיה. אחרי שהפלסטינים כבר שולטים אזרחית בשטחי A ו-B, הם פועלים כבר שנים עם הקהילה הבינלאומית כדי להשתלט על אזורי C. מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, והמנהל האזרחי משום מה עוזרים להם. כגוף צבאי המִנהל אמור היה לדאוג לאינטרס הישראלי, ולמנוע נסיגה משטחים שהדרג המדיני לא החליט על עזיבתם. בפועל, המנהל של פולי מרדכי מסייע לפלסטינים ולאירופים לנגוס עוד ועוד דווקא באזורים הללו.

בין התוכניות המפורטות כאן עובר מכנה משותף אחד - מסירת שטח. דה-יורה או דה-פקטו, הציע הדרג הצבאי לקבינט, ואולי ממש לחץ עליו, להעביר אדמות משליטה ישראלית מלאה לידיים פלסטיניות חלקיות או בלעדיות. הגישה הזו באה לידי ביטוי גם בתוכניות נקודתיות שהמִנהל מקדם, כמו במחצבת טריפי שסיפורה השערורייתי נחשף ב'מקור ראשון'; במפעל המלט 'סאנאד' שבעצם הימים האלה מוקם במדבר יהודה, מאחורי גבו של הדרג המדיני ובניגוד לצו מפורש של המשרד לאיכות הסביבה; וגם במתקן הפסולת 'ראמון', שהמנהל הפעיל לחצים אדירים להקימו ורק השר זאב אלקין הצליח לעצור בציפורניים. בכל המקרים הללו פעל המנהל במהופך מהמלצת גורמי המקצוע, ולמרות התקוממות האוכלוסייה הערבית והיהודית כאחד.
 

פעם ועוד פעם ועוד פעם, התוכניות מועלות לאישור הקבינט. בניסיון הראשון הן נקראות 'שינוי מעמד השטח מ-C ל-A'. בניסיון השני, 'הלבנת מבנים לא חוקיים של הערבים בשטח C'. בפעם השלישית אלה תוכניות בינוי עתירות שטח, ובפעם רביעית אזורי תעשיה ענקיים צמודים במכוון לקו הירוק, כמו שאישר הקבינט לפני חודש. בכל המקרים האלה והאחרים, אלה שפורסמו ואלה שלא פורסמו, אלה שנבלמו ואלה שלא נבלמו, המנהל האזרחי תחת שרביטו של האלוף מרדכי מקדם מסירת קרקעות לפלסטינים, כלומר מקדם מהלך מדיני, אף שממשלת ישראל לא אישרה אותו ככזה.

במקרים הגרועים עוד יותר, כמו בפרשת קלקיליה, המהלכים נעשים מאחורי גבו של הקבינט. בשתי הישיבות שבהן נדונה תוכנית קלקיליה בספטמבר אשתקד, דובר על הלבנת מבנים לא חוקיים בפוליגונים שבאזור קלקיליה. כשהשר נפתלי בנט שאל האם מדובר על בנייה חדשה, תשובתו החד-משמעית של האלוף מרדכי הייתה "לא". בנט בכל זאת הצביע נגד, והשאיר פתק התנגדות גם בשמה של איילת שקד. מלבדו היו אז בישיבה השרים דרעי, גלנט, ליברמן וכמובן ראש הממשלה, שתמכו. בניגוד לגרסתו של שר הביטחון ליברמן, בשום שלב לא דובר על היתר של הקבינט לבנות 14 אלף או אפילו 5,000 בתים לערביי קלקיליה. מישהו כאן גנב סוסים מאחורי גבו של הקבינט.

השאלה כמובן מיהו המישהו הזה. ובכן, לפחות חלק מהשרים מפנים את האצבע למרדכי. לטענתם, האלוף מתמרן אותם ומנצל את חוסר השליטה שלהם בפרטים. "במבצע 'צוק איתן', בכל פעם הוא היה בא ומסביר לנו עד כמה המצב ההומניטרי שם חמור ומחייב הפסקת אש", מספר שר שכיהן בקבינט באותם ימים. "היינו מאשרים את הפסקת האש בלי שאף אחד היה מסביר לנו את המשמעויות, למשל הסכנה הנשקפת לחיילים כתוצאה מהפסקת האש". הוא ואחרים חשים שמרדכי נוקט שיטות מניפולטיביות גם בנוגע למהלכיו ביהודה ושומרון.

החשדות האלה לא נולדו משום מקום. לפני כשלוש שנים קיבל מרדכי הוראה מפורשת שלא לקדם תוכניות בינוי בלי אישור מדיני. ממכתב ששיגר אליו מזכיר הממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, עולה כי האלוף כבר ביצע מהלכים מסוג זה ללא סמכות. מנדלבליט כתב לו אז: "לפני מספר ימים הובא לידיעתי כי אושרו להפקדה על ידי ועדת המשנה לתכנון ולרישוי במועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי שבע תוכניות מתאר במגזר הפלסטיני. כידוע, כלל ההליכים הסטטוטוריים הנוגעים לתוכניות מתאר למגזר היהודי באיו"ש מובאים טרם קידומם לאישור הדרג המדיני. על דעת ראש הממשלה אבקש להודיעך כי כך יש לפעול גם ביחס לתוכניות מתאר במגזר הפלסטיני". זו הייתה ההנחיה של מנדלבליט למרדכי בשם נתניהו, בספטמבר 2014. כלומר, האלוף מרדכי יודע שקידום של תוכניות בנייה פלסטיניות נעשה רק באישור הדרג המדיני. אישור כזה לא ניתן לתוכנית קלקיליה. ואם כך, מדוע קודמה?
 

התשובה טמונה ביחסי הגומלין הבלתי-אפשריים שבין מתאם הפעולות בשטחים, שר הביטחון, ראש הממשלה והקבינט. ראש הממשלה ושר הביטחון לקחו אחריות וביקשו להסיט את האש אליהם ולא להפנותה לאלוף מרדכי או לצבא בכלל. "יש לנו צה"ל אחד, ואין לנו מפקדים ורמטכ"ל טובים, ראויים ומחויבים יותר. כל מי שיש לו טענות או ביקורת, שיפנה אותן אליי ולא לצבא", כתב ליברמן בפייסבוק, ואילו נתניהו התבטא בישיבת סיעת הליכוד: "אני מבקש מכם, תפסיקו להתקיף את קציני צה"ל. הם מבצעים מדיניות, הם לא קובעים מדיניות. אם יש טענות תפנו לממשלה, לשר הביטחון, לראש הממשלה - אל תתקפו את קציני צה״ל".

אבל המילים היפות הללו לא מספיקות. למרות השיפור בעבודת הקבינט מאז חולל בנט את המשבר הפוליטי לפני כשנה - משבר שכתוצאה ממנו הוקמה ועדת עמידרור - השרים עדיין חשים שהחברות בקבינט איננה מספקת להם את תמונת המידע המלאה. "מי יודע מה עוד נעשה מאחורי גבנו", אמרו אחדים מהם השבוע, בעקבות פרשת קלקיליה.

לתלונות שלהם הצטרף ראש הממשלה, שלצד ההגנה על מפקדי צה"ל האשים מפורשות את מערכת הביטחון בחריגה מסמכות. "בנושא של יחידות הדיור (בקלקיליה), המספר שפורסם לא הוצג בקבינט ואין לו שום קשר למציאות. זו פרשנות מרחיבה מאוד של החלטה שלא התקבלה. לא קיבלנו את הפרשנות הזאת וזה לא נאמר", דברי נתניהו. כלומר, יש בסיפור הזה דמות שנקטה צעד ללא אישור. האם זהו ליברמן או האלוף מרדכי?

בצבא נשבעים כמובן שפולי פועל ביושר ולפי הספר, וכל מה שעשה היה בהנחיית הדרג המדיני. כל התוכניות שהעלה לקבינט וכל הצעדים שעשה, אומרים בסביבתו של מתאם הפעולות, הוצגו על פי בקשת הדרג המדיני ונובעות מתפקידו כאחראי על האוכלוסייה הפלסטינית. פולי, הם מוסיפים, פועל אך ורק כדי לשמור על הביטחון, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
 

אם פולי עשה הכול ברשות ובסמכות, אולי זהו שר הביטחון ליברמן שקידם מהלכים בלי לעדכן את נתניהו ובלי לקבל את הסמכת עמיתיו מהקבינט? על השאלה הזו צפוי עימות בישיבת הקבינט ביום ראשון, שכן תוכנית קלקיליה לא מקובלת על שורה ארוכה של שרים. על כל פנים, מעל ליברמן ישנו כמובן ראש הממשלה. נתניהו הוא הקובע את סדר היום בקבינט ואת הצעות ההחלטה. כלומר, אפילו אם פולי לוחץ, בסוף נתניהו הוא שמעמיד אותו במצב החוזר והנשנה של התנגחות עם השרים.

כלומר, גם אם פולי הגדיל ראש, חרג מסמכות או עשה את תפקידו טוב מדי, יש לו ממונים, שר הביטחון וראש הממשלה. תפקידם לכייל אותו. את המציאות הזו בשני הצדדים היו רוצים להפסיק. באופן די מפתיע, גם בממשלה, גם בהתיישבות וגם בצבא מציעים כיוון דומה כיצד לחתוך את ההתנגשויות בין לובשי המדים לפוליטיקאים: ביטול המנהל האזרחי במתכונתו הנוכחית. שרים, ראשי מועצות ביו"ש וגורמים בצה"ל מציעים לאזרח את תפקיד מתאם הפעולות בשטחים האחראי על המנהל, ולהעביר את הסמכויות הרבות שבידי המנהל האזרחי למשרדי הממשלה. כך ייחסך מן הצבא החיכוך המתמיד עם ראש הרשויות הישראליות ביהודה ושומרון, וכך אלופים וקצינים לא ייאלצו להיכנס לוויכוחים פוליטיים עם שרי קבינט.

איך שלא הופכים זאת, תפקיד מתאם הפעולות בשטחים נכנס בתפר מדיני וביטחוני מהרגישים בישראל. בין שעליו לייצג את ישראל בפרלמנט האירופי ובאו"ם, כפי שעושה פולי מפעם לפעם, ובין שעליו להתווכח עם שרים בחדר הקבינט, מהות התפקיד היא מדינית ולא צבאית. לפיכך עדיף שהאדם הממלא אותו לא יהיה לובש מדים. שינוי כזה יהיה בריא יותר לכולם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg