ראשי » חדשות » צבא וביטחון

בין הפגזים, בגולן מתחילים לעכל את החיים באזור לחימה

בזמן שתיירי המלחמה מציפים את הרמה בהמוניהם, התושבים המקומיים מנסים למצוא צדדים חיוביים במצב החדש: "יום כזה עמוס לא היה כאן הרבה זמן", אומר אופיר, מוכר הפלאפל. אך מאחורי החיוכים מסתתרת דאגה גדולה מהלחימה שקרבה בכל יום

אחת לכמה דקות צצה באופק הקרוב פטריית עשן. היא עולה לגובה, ואחרי שניות ארוכות מגיע הפיצוץ. התיירים שלצדי מסתכלים בסקרנות על משחקי המלחמה בעמק, על טירוף הקטל ההמוני שנמשך כבר כשש שנים. דקה אחר כך עולה לאוויר פטריית עשן חדשה ומעלה באוויר בית מגורים. לעת ערב, במתחם התיירות 'וואסט' שבצפון רמת הגולן, תסביר לי אחת העובדות כי בעונה הזאת יש שני סוגי תיירות: תיירות דובדבנים ותיירות מלחמה. עם זאת, במרבית יישובי הגולן לא חשים בלחימה העזה, אלא רק שומעים את הדי הפיצוצים.
 
מאז שבת, רעש ההפגזות בגולן הסורי מרעיד את הקרקע. התושבים, שכבר רגילים לרעשים האלו, ממשיכים בשגרת יומם. אתרי התיירות בגולן היו היום מלאים במטיילים ואל רמפת התצפית ליד קוניטרה הישנה בסמוך לקיבוץ עין זיוון, פרקו אוטובוסים בזה אחר זה עשרות תיירים שבאו לראות מקרוב כיצד נראית המלחמה עליה שמעו וראו רק באמצעי התקשורת. "שמענו קצת על מה  שקורה באזור כאן, אבל אצלנו בארה"ב בעיקר מדברים על המלחמה בין הנשיא טראמפ לרוסיה. אנחנו פחות מכירים את הלחימה באזור הזה", מספר הקטור מאזה, תייר מניו יורק. לדבריו, "אני יודע על השימוש בחומרים הכימיים, אבל ברור שלכל אומה יש כאן אינטרס".

גם לידיה ווידבין, חברת הקבוצה שלו שמתגוררת בקונטיקט, לא מצליחה להסיר את עיניה מהצד הסורי של הגולן. אני שואל אותם אם לא פחדו להגיע לכאן, בצל הזליגות והפיצוצים. "סמכנו על המדריך שלנו שאין סכנה" אומרת ווידבין. "ברור שאנחנו קרובים לגבול ויש מלחמה מהעבר השני, אבל אנחנו אמריקאים. אנחנו מרגישים בלתי פגיעים וששום דבר לא יקרה לנו" צוחקת ווידבין.
 
תושבים בגולן דיווחו הבוקר כי היו עדים לשתי זליגות של פגזים שנפלו בסמוך למטעי עין זיוון. בצבא הכחישו את הזליגות, וטענו כי מדובר בירי מקלעים שהביא לשריפת שדה מוקשים. בגולן משוכנעים כי בצבא מנסים להוריד את מפלס המתח בצד הישראלי, ומעדיפים לדווח על שקט. אני שואל את מאזה כיצד לדעתו על ישראל להגיב במקרה של זליגת ירי לשטחה. "זו סוגיה קשה", הוא מודה. "הכי קל לומר: 'תחזירו להם, תיכנסו בהם אם הם פוגעים בכם ואפילו בטעות', אבל כנוצרים אנחנו הולכים בדרכו של ישו, שאומר שצריך לדבר ולפגוש את האויבים שלנו, ואולי יצא מזה משהו טוב ונגלה שהם לא באמת אויבים".
 
מאזה ו-ווידבין מסבירים: "אנחנו מורים, ובעבודה פוגשים ילדים שבאים אלינו וטוענים ש'הוא הכה אותי, והוא הכה אותי', כל אחד מאשים את השני. צריך בסך הכל לדבר ולהקשיב להם, וזה כבר פותר את המריבות" אומר מאזה. ווידבין מוסיפה: "זו שאלה קשה. קל לנו להגיב כאמריקאים בלי להבין את האיום ובלי לחיות כאן עם תחושות הפחד".

אני ואייל מרגולין הצלם משפרים עמדות לצורך הצילום ומגיעים אל עמק הבכא, אחד מאתרי קרבות הבלימה הסורים ההירואים במלחמת יום הכיפורים. מהזווית הזאת, עמק קוניטרה הסורי נפרס לכל יופיו, רק שאת השקט קורעים הדי הפיצוצים ופטריות העשן השחורות מעל לבתי קוניטרה הסורית. בגבעה סמוכה, באזור מוצב "הבוסטר", אנחנו פוגשים שני זוגות מבוגרים: אחד מטובא זנגריה והשני משפרעם. הגבר מספר כי ב-1948 המשפחה שלו התגוררה בכפר חולה שבעמק החולה. כשהכפר ננטש לאחר מלחמת העצמאות, ברחו יושביו לסוריה. הם התיישבו בקוניטרה הישנה ואחרי מלחמת ששת הימים עברו לקוניטרה החדשה. קרוביו גרים היום בחאלב. "ניצלתי את יום החופש כדי לראות איפה יורים ואיפה ההפגזות", הוא מספר. "כואב הלב לראות את מה שקורה שם", הוא אומר לפני שפטריית עשן חדשה תופסת את תשומת ליבו.
   
ויש גם מי שמרוויח מתיירי המלחמה. אופיר פוני, מוכר בחנות "פלאפל ווסט" במתחם התיירותי, מספר על פיתה עמוסה בכדורי פלאפל לבנונים כי "יום כזה עמוס במטיילים לא היה הרבה זמן". לפי פוני, "בשבילם זו תיירות מלחמה, אבל אצלנו זו שגרה. אתמול הויטרינה של הסלטים כאן רעדה לי כל היום. האם זה מפחיד אותי? בכלל לא - הכל מאלוהים". בתזמון מדויק מרעיד פיצוץ נוסף את הקרקע, ומקפיץ אותנו בבהלה. כחמישה קילומטרים מחנות הפלאפל של פוני, מעבר לגבול, יש כדורים אחרים, ומציאות מדממת שמסרבת לגווע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg