ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

אחרי 30 שנה: אדלשטיין חזר לכלא האימתני של מוסקבה

לאחר שנשא דברים בפרלמנט הרוסי, ערך יו"ר הכנסת סיור מרגש בתחנות חייו כאסיר ציון: החל בבית הכנסת שבו התחמק בעור שיניו מהמשטרה, עבור בדירה שלו בה שתלו השוטרים סמים כדי להפלילו וכלה בבית המעצר שבו נאלץ להסתיר את סידור התפילה

במסגרת ביקורו ההיסטורי במוסקבה, קיים היום (יום ד') יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין סיור ומרגש בתחנות חייו בבירה כאסיר ציון. באופן סמלי, שחרורו של אדלשטיין מהכלא התרחש ממש בימים אלה לפני 30 שנה. הסיור התמקד בסיפורו של אדלשטיין כאסיר ציון – סיפור שהחל מעט לפני כניסת השבת, ביום שישי ה-24 באוגוסט 1984, כאשר סוכני חרש דפקו בכוח בדלת פעיל העלייה הצעיר ודרשו לערוך חיפוש.
 
מכאן התגלגל כדור שלג שהוביל לכתב אישום באשמת אחזקת סמים, למשפט פלילי חפוז ולגזר דין של שלוש שנות מאסר מהן ריצה אדלשטיין בסופו של דבר שנתיים ושמונה חודשים. אדלשטיין שוחרר מהכלא במאי 1987, והגשים את חלומו לעלות ארצה ביולי 1987.
 
מוקדם יותר היום השלים מעגל כאשר נשא דברים בפני מליאת הבית העליון של הפרלמנט הרוסי. "לפני שלושים ושלוש שנים נאסרתי, כאן במוסקבה, על ידי שלטונות ברית המועצות, בעוון לימוד השפה העברית. היום, אני עומד כאן לפניכם, כיושב ראש כנסת ישראל, ובאותה השפה שֶבעוון הוראתה נאסרתי, אני מברך אתכם בברכה היהודית העתיקה: 'שלום עליכם'", אמר אדלשטיין הנרגש.

צפו בנאום ההיסטורי. צילום: ערוץ הכנסת
 

התחנה הראשונה בסיורו של אדלשטיין הייתה בית הכנסת ארכיפובה, שגם היום נחשב לבית הכנסת המרכזי והיפהפה במוסקבה. בשנות ה-80 התכנסו באולם הקטן בבית הכנסת מסורבי עלייה, פעילים ציונים ויהודים מכל העולם.
 

היה זה מקום מפגש מוכר ומשום כך הוא גם נמצא תחת עינם הפקוחה של השלטונות.  לא רק תפילות שבת היו שם, אלא גם מפגשי פעילים, שסיגלו לעצמם קודים להעברת מידע חשאי על שיעורי עברית אסורים.

במהלך הביקור סיפר יושב ראש הכנסת על אירוע שירה בעברית שהתרחש בבית הכנסת. אדלשטיין שיחזר כיצד ממש בכניסה, על במה מאולתרת, הנחה את האירוע, כשלמרגלות הבמה התכנס הקהל והחל לשיר. אלא שעד מהרה פיזרו השוטרים בכוח את האירוע האסור. כדי שלא יזוהה על ידי השוטרים, אדלשטיין הצעיר החליף במהירות את כובעו, זינק לתוך הקהל ונבלע בתוכו במהרה.

בדירה זו חי יולי אדלשטיין יחד עם רעייתו טניה ז"ל, ושם גם נערך החיפוש הדרמטי שהוביל למאסרו. בליל שבת בסוף אוגוסט 1984, שעות ספורות לפני כניסת השבת הגיעו לדירה שוטרים במדים אזרחיים ודרשו לערוך בה חיפוש.
 

בדירה היו באותה עת גם הוריו של אדלשטיין ובני משפחה נוספים. אורחים נוספים שהוזמנו לסעודת השבת היו בדרכם למקום ממש באותם רגעים. בעת שהחל החיפוש יצא למרפסת אביו של אדלשטיין, יורי, והצליח לסמן בחשאי לאורחים שצעדו לכיוון הדירה להסתלק מהמקום, מבלי שהשוטרים הבחינו בכך. החיפוש לא היה אלים אך בהחלט תוקפני. שוטר הועמד לשמור גם בכניסה למבנה שאיש לא יימלט.

לאחר שרעייתו של אדלשטיין הדליקה נרות שבת, שלפו השוטרים "ראייה" לכאורה בתוך קופסת גפרורים: חפץ שאדלשטיין לא זיהה ולגביו נטען שהוא "חשוד כסם". לאחר מספר שעות עזבו השוטרים את הדירה אך לכל מי שהיה שם ברור שזוהי רק ההתחלה, והחשש בלבבות היה כבד.

מספר ימים אחר כך, אכן זומן אדלשטיין לתחנת המשטרה, ולאחר זמן מה נעצר ונכלא כעציר בבית המעצר בוטירקה בתא 138, עד למשפטו שהיה בחודש דצמבר.

משפטו של יושב ראש הכנסת נמשך פחות מיממה. מצורף בזה גזר הדין המקורי ברוסית ותרגום תמציתי בעברית. הרחוב מסביב לבית המשפט נסגר על ידי השלטונות בגלל משפטו של אדלשטיין – משפט שלכאורה נסוב סביב אחזקת כמות קטנה של סמים.
  

רק קומץ בני משפחה הורשו להיכנס לאולם עצמו, אך מאות, אנשי הקהילה היהודית, פעילים, עיתונאים ועוד עמדו מחוץ לבית המשפט כדי להראות תמיכה.

במהלך המשפט נטען על ידי אחד מהעדים שאדלשטיין הדליק נרות שבת תוך שימוש בקופסת הגפרורים, שלדברי העד "עוררה את חשדם של השוטרים". מנגד, סנגורו של אדלשטיין הציג את העובדה הבסיסית לפיה ביהדות לא הגבר אלא האישה היא המדליקה את נרות השבת. לאחר מספר עדויות, בעיקר מטעם השוטרים שערכו את החיפוש בדירה, הייתה השופטת מוכנה לגזר הדין.
   
לפני גזר הדין נתבקש הנאשם אדלשטיין לקום על רגליו ונתנה לו ההזדמנות לומר את דבריו. "מקווה שבית המשפט יקבל את ההחלטה הנכונה. ואם זה לא יקרה, מקווה שהעם שלי והאלוהים שלי יעזרו לי להגיע לישראל", אמר.

גזר הדין – שלוש שנות מאסר – ניתן בנר שני של חנוכה. עוד באותו יום חזר אדלשטיין לבית המעצר "בוטירקה" אך הפעם לא לתא של עצירים, אלא לכזה של "נאשמים שנגזר דינם".

בית המעצר האימתני של מוסקבה נראה כמו מבצר, ובין כתליו שהה אדלשטיין יותר משלושה חודשים. "הרגע שהשער נסגר מאחוריך בטריקה, זה הרגע שבו אתה מבין שאתה בפלנטה אחרת", אמר אדלשטיין. "אתה נכנס לתא, תא גדול עם כמה עשרות עצירים, עם מזרן דק ביד אחת וכמה חפצים ביד השנייה".
 

 
 
באירוע אחד, נערך חיפוש בתא אחר התפילין של יו"ר הכנסת. כשאלה נמצאו, חיבל בהם הסוהר במזיד והחרימם. את סידור התפילה של אדלשטיין, לעומת זאת, לא הצליחו הסוהרים למצוא. בתגובה להחרמת התפילין, פתח אדלשטיין בשביתת רעב. כשסירב לדרישת מפקד הכלא להפסיק את שביתת הרעב, נדון לעשרה ימי צינוק – שם המחסור באוכל, הקור הצורב של חודש דצמבר, והיעדר מיטה – היו כמובן קשים בהרבה.

זמן מה לאחר גזר הדין, הועבר אדלשטיין לבית מעצר אחר למספר שבועות לקראת העברתו לכלא בסיביר עד מאי 1987.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg