ראשי » חדשות » בארץ

בא מאהבה: מייסד "מוזיאון ידידי ישראל" נלחם באנטישמיות

כשמבקרת ב"מוזיאון ידידי ישראל בירושלים" התלוננה שהמקום מנסה להפוך אותה לציונית, המייסד מייק אוונס היה מאושר. ריאיון עם הסופר והעיתונאי, אוונגליסט ואיש סודם של ראשי ממשלות ישראלים ונשיאים אמריקאיים, שתמיד נחלץ להגן על היהודים ועל מדינתם

מחמוד אחמדינג'אד הסביר לו שהציונים שולחים לאיראן עכברושים מורעלים, את בנימין נתניהו הוא זיהה כראש ממשלה כבר בתחילת שנות השמונים, יאסר ערפאת ניסה להשתיק אותו בצעקות, ואהוד אולמרט גילה לו איזו תמונה בחר לתלות בתאו בכלא. לשונו החדה של ד"ר מייק אוונס צובעת את השיחה איתו בשלל פרטים ותיאורים מפתיעים על אודות האישים המשפיעים ביותר במזרח התיכון, אך כדי להבין מה הכוח שמניע אותו במסעותיו בין ארמונות ולשכות מהודרות, צריך לחזור אל הבית שבו גדל. וכשאוונס מתחיל לספר על השנים ההן, אפשר פתאום לראות את הילד שמציץ מתוכו.

"אמי הייתה יהודייה ואבי היה נוצרי", אומר אוונס. "הוא אמנם התחתן עם יהודייה, אבל נשאר גזען מאלבמה שלא אוהב יהודים. הוא האמין שלאמי היה רומן עם גבר אחר, ושאני בכלל ממזר. כשהייתי בן ארבע הוא החל להכות אותי ולהתעלל בי. הוא מעולם לא קרא לי 'בני', ומעולם לא אמר שהוא אוהב אותי.

"בכל ערב שבת הוא היה הולך להשתכר, וכשחזר היה מקלל את אמי, צועק שאני לא הבן שלו, וסוטר לה בפניה. אני הייתי יושב באותו זמן במעלה המדרגות, בוכה ומבויש כי לא יכולתי להגן עליה מפניו. כך זה נמשך שנים על גבי שנים, עד שבגיל 11 אזרתי אומץ. כשהוא הכה את אמי, אמרתי 'תפסיק, פשוט תפסיק עם זה'. הוא מיד עלה במדרגות, תפס אותי בגרוני והחל לחנוק אותי. הייתי בטוח שאמות. התעוררתי וגיליתי שאני שוכב על הארץ, מכוסה בקיא של עצמי. באותו לילה נשאתי תפילה ומיד ידעתי את התשובה: אני לא יכול להגן על יהודייה אחת, אמא שלי, אבל מתוך הכאב יגיע כוח, תגיע מטרה. הרגשתי שנולדתי להגן על העם היהודי".

המשימה שנטל על עצמו מקבלת היום ביטוי מוחשי ב"מוזיאון ידידי ישראל בירושלים", שמציג את מורשתם של אישים נוצרים שעזרו ליהודים טרם הקמת המדינה. את המוזיאון הזה, שפועל בבניין המיועד לשימור סמוך ל"כיכר החתולות" בעיר, הקים אוונס בעזרת תרומות בהיקף מאות מיליוני שקלים שגויסו מתומכי ישראל ברחבי העולם. בראש חבר הנאמנים הישראלי של המקום עומד אלוף במיל' יוסי פלד, שמעון פרס ז"ל היה עד מותו יו"ר חבר הנאמנים הבינלאומי, ובתפקיד מנכ"ל המוזיאון מכהן בנו של אוונס, מייקל.
 
על הקיר בכניסה תלוי לוח דיגיטלי שסופר בזמן אמת הבעות תמיכה בישראל ברשתות החברתיות - אנשים שעשו "לייק" לעמודים הקשורים למוזיאון או הפיצו תכנים של ציונות ואהבת ישראל. המספר המוצג (ומתחלף) על המסך בזמן ביקורנו כאן הוא מעל 23 מיליון. לדברי אוונס, מדי יום מצטרפים לקהל התומכים כ־50 אלף איש. "המוזיאון מסייע לישראל במלחמותיה", הוא מסביר. "היום אלה מלחמות כלכליות, מלחמות מדיה ומלחמות אידיאולוגיות. אנחנו פונים אל בני דור המילניום כדי להפעיל ולחנך אותם נגד ה־BDS, ומנסים לבנות חברויות מסביב לעולם למען ישראל. כמו דאע"ש, גם אנחנו פועלים באמצעות רשתות חברתיות - רק שהם עושים את זה כדי ליטול חיים, ואנחנו כדי להציל חיים".

לגעת במשה רבנו

הריאיון עם אוונס התקיים במהלך ביקורו בארץ, לפני שבועות אחדים. הוא עיתונאי אמריקני עטור פרסים, פרשן לענייני המזרח התיכון, סופר שחתום על רבי־מכר, ובעל תואר דוקטור לשם כבוד במדעי המדינה מאוניברסיטת גרנד קניון שבאריזונה. ספריו ומאמריו עוסקים באורח החיים הנוצרי, באיום האיראני, בעיראק, בטרור, בפוליטיקה האמריקנית, בשואה ולא פחות מכך - בתקומת ישראל. לאורך השנים הוא הפך למקורבם ואיש סודם של מנהיגים אמריקנים וישראלים, ממנחם בגין ושמעון פרס ועד ג'ימי קרטר וג'ורג' בוש, ונכח אישית בלא מעט צמתים חשובים בתולדות המדינה.

לפי ההלכה הוא אמנם יהודי, אך את חייו הוא חי כנוצרי ציוני. הוא חבר בקהילה האוונגליסטית, שמאמינה כי עליית היהודים לארץ והקמת מדינת ישראל הן חלק הכרחי מתהליך הגאולה הנוצרי. "אם אתה מסתובב בטקסס למשל, ומגלים שאתה ישראלי - אנשים רוצים לגעת בך", הוא מספר על שותפיו לאמונה. "בשבילם זה כמו לגעת במשה רבנו. הם מאמינים במה שהובטח בתנ"ך, בספר בראשית פרק י"ב – 'ואברכה מברכיך, ומקללך אָאֹר'. מבחינתם, אם הם יברכו את ישראל, אלוהים יברך את אמריקה, וכך גם להפך. לכן הם מאמינים שנשיא ארה"ב חייב לדאוג לישראל".
 

בבחירות 2016 הצביעה הקהילה האוונגליסטית בהמוניה לדונלד טראמפ, ואוונס רואה בבחירתו של האיש בשורה לעם היהודי היושב בארץ ישראל. "עזרתי לגייס למען טראמפ את הקול הפרו־ישראלי האוונגליסטי, שהיה גורם משמעותי בניצחון שלו. הוא איש טוב, טראמפ. אחד שמאמין בבהירות מוסרית, ומסתכל על העולם בראייה של שחור או לבן, טוב או רע".

אבל ישנם דברים שנעים בתחום האפור. מה איתם?
"בהירות מוסרית היא הדבר החשוב ביותר עבור מנהיג. התלוויתי פעם לשמעון פרס בפגישה עם האפיפיור פרנציסקוס, והאפיפיור דיבר איתנו על 'המוסריות של המנהיגות', ואמר שכל הכאוס והכאב בעולם מגיעים ממנהיגות לא מוסרית. אם למנהיגות אין מוסר, הבעיות המורכבות ימשיכו.

"לפני טראמפ היה לנו נשיא שרק התנצל, וראה הרבה מהטרוריסטים כ'ג'ורג' וושינגטונים' קטנים - לוחמי חירות שאולי זקוקים לקצת חינוך ולסובלנות כדי שיחזרו למוטב. הנשיא הנוכחי לא מתנצל, אויבי ישראל הם אויביו, והוא באמת ובתמים רוצה להילחם בטרור".

מה אתה חושב על ההגבלות שטראמפ שואף להטיל על מוסלמים, כמו מניעת הכניסה ממדינות מסוימות לארה"ב?
"במשך תקופה ארוכה היינו כל כך ליברלים, נתנו לכל כך הרבה אנשים להיכנס, מתוך מחשבה שאנחנו רוכשים חברים ואין מה לדאוג. וכך, הטרוריסטים של אירועי 11 בספטמבר היו כאלה שחיו בקרבנו. אני חושב שטראמפ מחפש דרך לשפר את המצב, גם לאור מה שקורה כיום באירופה. ברור שאנחנו לא מאמינים שצריך להפלות גזע או קבוצת אנשים, וזה גם לא מה שהנשיא שלנו עושה. הוא מנסה לפתור את הבעיה הביטחונית, ואני מקווה שהוא יצליח. אנחנו עובדים קשה כדי לעזור לו".
 
רק כאשר שואלים את אוונס על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, אפשר לשמוע ממנו ניצני ביקורת על טראמפ. "למה לא להעביר אותה? מה הבעיה עם זה?", הוא אומר בלהט – זמן לא רב לפני שנשיא ארה"ב הודיע כי השגרירות תישאר לעת עתה בתל־אביב. "טראמפ יעביר את השגרירות לירושלים, הוא הבטיח לנו שכך יעשה. מתי זה יקרה? זו שאלה. יש מצב מורכב בסוריה, באיראן, ואיש לא יודע מה עוד יקרה כאן באזור כשהשגרירות תעבור - האם זה ייצור אינתיפאדה בירושלים, וכמה זמן היא עלולה להימשך. אבל אם טראמפ לא יעביר את השגרירות בארבע שנות כהונתו, הבסיס שלנו לא יבחר בו מחדש. והוא יודע היטב שלא יוכל להיות נשיא בלעדינו".

ההצלחה של טראמפ, שהגיע מחוץ לפוליטיקה ושעט עד לבית הלבן, גורמת לך לחשוב שאולי היית יכול לעשות זאת בעצמך?
"זו עבודה קשה מאוד, ולא הייתי רוצה להיות במקומו. צריך להיות איש מיוחד בשבילזה. המשימה הציונית שלי היא לעשות בדיוק את מה שאני עושה כרגע".

האיום של ערפאת

אוונס מזהה תמיכה נרחבת במדינת ישראל, אך גם עלייה בממדי האנטישמיות. "זו פתולוגיה שעברה מוטציה", הוא אומר. "הווירוס שגרם לשואה היה קיים הרבה לפני שהשואה התרחשה בפועל. זה היה בפוגרומים, זה נכח באינקוויזיציה בספרד. המחלה האנטישמית, והגזענית בכלל, מתאפיינת בפישוט החיים. הגזענים רוצים פתרון קל ופשוט לכל הבעיות שלהם: 'אני לא אוהב את עבודתי, אני לא אוהב את החמצן שאני נושם, אז צריך להאשים בכל זה מישהו'".
 
ולמה האצבע המאשימה מופנית דווקא כלפי ישראל?
"כי ישראל היא התכשיט של המזרח התיכון בכל הנוגע לטכנולוגיה, לרפואה. כל דבר שניתן לדמיין, ישראל השיגה. נפגשתי פעם בניו־יורק עם מחמוד אחמדינג'אד, והוא אמר לי: 'האיראנים מתים בגיל 62, ואילו היהודים מתים בגיל 82. אתה יודע למה?'. כשאמרתי שלא, הוא שלח אותי לקרוא בפרוטוקולים של זקני ציון. ואז הוא הוסיף: 'המדענים שלנו חושבים שזה בגלל עכברושים. היהודים מדביקים עכברושים ברעל, שולחים אותם למדינה שלנו דרך הים, וכך אנחנו נדבקים ומתים בגיל צעיר'. שאלתי אותו: 'אדוני הנשיא, האם זו בדיחה?', ואחמדינג'אד ענה: 'אני לא טיפוס שמספר בדיחות'. כשביקשתי שיסביר לי איך הציונים מלמדים את העכברושים לעבור בשחייה את המרחק העצום הזה לרוחב המפרץ הפרסי, הוא קם והלך. אבל שנאת היהודים לא הולכת לשום מקום".

כמו האנטישמיות, אומר אוונס, גם אופיו של הסכסוך הישראלי־ערבי עבר מוטציה עם השנים. "אויביה של ישראל הבינו שאי אפשר לשבור את רוחה על ידי כך שיפוצצו אוטובוסים או בתי קפה. לכן כיום הם מנהלים נגדה מלחמות כלכליות, כמו השימוש ב־BDS כדי לפגוע בישראל - שלא יכולה להתמודד לבד, כי היא לא כלכלה גדולה דיה.

"לראש הממשלה שלכם, שמבין במלחמות כלכליות, חשוב ליצור בריתות בינלאומיות - אם זה באפריקה, באסיה ובאזורים נוספים. הוא בנה יותר בריתות מכל ראש ממשלה אחר בהיסטוריה הישראלית. אך כדי להילחם בטרור, עליכם ליצור קשר גם עם גורמי האסלאם המתונים".

לא פעם השתתף אוונס בלוויות של קורבנות טרור ישראלים שהוא כלל לא הכיר: "אני הולך כי אני אוהב את האנשים האלה, הם האחים שלי". הוא נזכר כיצד התעמת עם יאסר ערפאת בעצרת הכללית של האו"ם, שהתקיימה בשנת 1988. "ערפאת הבין איך להפוך את הטרור לעסק, איך לגלגל ממנו מיליארדים. כשדרשו ממנו להוקיע את הטרור, הוא לא אמר את זה באופן חד־משמעי. קמתי ואמרתי לו שיגנה את כל מי שקורא להרס מדינת ישראל. הוא צעק לי: 'שתוק, שתוק. מה אני צריך לעשות כדי לגרום לך לשתוק? לעשות מופע סטריפטיז?'. חשבתי לעצמי שאם הוא יתפשט מולי, זה באמת יסתום לי את הפה".
 

האם יורשו, מחמוד עבאס, הוא פרטנר לשלום?
 "אני חושב שעבאס הוא חתיכת זבל. הוא היה 'הקצין הכלכלי' שדאג למימון טבח הספורטאים במינכן. אני רואה בו פוליטיקאי מושחת, לא שונה מכפי שהיה ערפאת. גם לאנשים שלו הוא מתנהג בצורה לא הוגנת. יכול להיות שהוא הטוב שבין הגרועים ביותר, אבל פרטנר - למה? אם לפלסטינים תהיה מדינה בעלת מרחב אווירי משלה, ישראל תחדל מלהתקיים. אסור גם שיהיה להם צבא, או בריתות צבאיות עם אויביכם. ומהי מדינה שאין לה מרחב אווירי, צבא ובריתות? זו מדינה שאינה קיימת. אז על מה אנחנו מדברים?"

מה תגיד לאלה שמאמינים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים?
"אומר להם: אתם לא נורמלים. כרגע המשמעות היא שלוש מדינות, ולא שתיים. עזה היא מדינה, מדינת טרור. גם אם עבאס יכול לעשות משהו, זה אף פעם לא יפתור את הסכסוך, כי בעזה יש אותו מספר של פלסטינים כמו ברמאללה".

מה יכול להיות הפתרון ביהודה ושומרון?
"יש לכם פה דילמה רגישה. אין בכלל שאלה של מי האדמה הזו – היא של העם היהודי, אלה שטחים מקראיים. עכשיו, איך פותרים את בעיית זכויות האדם שם? האם העם היהודי רוצה לתת קצת אדמה? זו בחירה שלכם, ולא אני אחליט בשבילכם. אני הייתי מתמודד עם בעיית זכויות האדם בדרכים כלכליות, כפי ששמעון פרס הציע בזמנו. אפשר להקים קרן נאמנות ובאמצעותה להתחיל לבנות דברים יפים. אם לדוגמה יבנו ביריחו כפר נופש חמישה כוכבים, וייצרו לפלסטינים מקורות הכנסה משמעותיים, זה ייתן להם גאווה וכבוד אנושי. כך הם יתחילו לחוש שהבושה עוזבת אותם. משבר של זכויות אדם לא ייפתר באמצעות גדר, אלא באמצעות תקווה".

חלוקת ירושלים היא אפשרית במסגרת פתרון מדיני?
"אין לחלק את ירושלים. זו ירושלים די־סי: David‘s Capital (בירתו של דוד - מ"פ). מה מאחד את כל יהודי העולם במשך אלפי שנים? ירושלים. היא מגנט שמושך את הנביאים ואת המשוגעים, היא המגנט של האנושות. העיר הזו הותקפה יותר מכל עיר אחרת בעולם, ונהרסה כליל לא אחת לאורך ההיסטוריה. היום היא בית יפה גם לנוצרים, תודות לישראל, שמאפשרת להם לבוא ולחגוג בעיר הזו את אמונתם ודתם".
   
"ישראל היא אמא תרזה של המזרח התיכון. היא עושה הכול בשביל הפלסטינים, כולל הענקת טיפול רפואי בבתי החולים שלה. תראי מה היא עושה אפילו כדי לסייע לסורים. הדילמות שיש לכם בישראל דומות למה שאנחנו עוברים באמריקה. גם אצלכם הייתה מהפכה חברתית שהביאה עמה חילון ו'עמוס עוזים' למיניהם, שמנסים לחנך אנשים נגד ציונות. אני קורא לזה 'הסינדרום של אושוויץ ומצדה' - למרות שאתה קורבן, אתה חי את חייך כדי להתנצל. אתה יכול לחשוב שבגלל ההתנצלות תהיה ראוי לכבוד, אבל זה אף פעם לא עובד באמת, כי הם מכבדים רק את הכוח שלך".

מבצע ג'ון

אוונס (70) נשוי לקרולין, פעילה בארגוני נשים נוצריים, אב לארבעה וסב ל־11 נכדים. ניכר כי הוא טיפוס אנרגטי ומלא שמחת חיים. "אני שחיין", הוא מספר, "שוחה שבעה ימים בשבוע. כתבתי תשעה ספרים בשנה החולפת, ובשנה הקודמת כתבתי עשרה. אני כותב כי אני יכול לראות את הספרים בעיני רוחי. זו מתנת אל".
הוא נולד בספרינגפילד, מסצ'וסטס. הוריה של אמו היו מהגרים מבלרוס שחוו את זוועות השואה. "אני קרוי על שם סבא־רבא שלי, רב שנשרף למוות בבית הכנסת שלו עם עוד יהודים רבים", מספר אוונס. "היה רב נוסף בבית הכנסת הזה - צבי הירשל מלצר, סבו של שמעון פרס. גם הוא נרצח שם".

בילדותו חווה גילויי אנטישמיות יומיומיים. "כשהייתי הולך עם אמי ברחוב, היו זורקים עליה עגבניות וביצים וצועקים 'מכשפה יהודייה'. גם אותי הכו, וכינו אותי 'קייק' (קיצור של הביטוי 'קרייסט קילר', רוצח ישו - מ"פ). אבל אני לא מתחרט על שום דבר שקרה לי בילדותי, להפך: זה נתן לי מטרה שהייתה גדולה ממני".

המכניזם של הרוע ושורשי התהוותו ריתקו תמיד את אוונס, אולי בגלל מה שחווה על בשרו. ספרו "התליון" (תורגם לעברית בהוצאת גפן, 2014), שמבקש להמחיש את מקורותיה של האנטישמיות, מקים לתחייה את אדולף אייכמן כנער שאחת מחברותיו לכיתה היא שרה, ילדה יהודייה. הסצנות התמימות, של ילדים בשנות התבגרותם, נטענות אידיאולוגיה מבעבעת.

לאורך השנים פרסם אוונס כתבות רבות בשלל גופי תקשורת אמריקניים מובילים, ובהם וול־סטריט ג'ורנל, יו־אס־איי טודיי, וושינגטון טיימס ועוד. הוא גם הופיע כפרשן לענייני המזרח התיכון בתוכניות רדיו וטלוויזיה של רשת פוקס, סי־אן־אן, אן־בי־סי ועוד.
 

הוא אוהב לספר כיצד כבר בשנת 1981 ניבא שבנימין נתניהו יהיה יום אחד ראש ממשלת ישראל. "פגשתי בו כאשר הוא עדיין מכר רהיטים עבור חברת 'רים'. הגעתי אז לבית משפחת נתניהו לרגל יום השנה לנפילתו של יוני ז"ל. אמרתי לאב, בנציון, שאני רוצה להביע את כאבי הגדול על נפילת בנו האהוב והגיבור. ישבנו יחד לכוס תה, ואחרי כמה דקות ביבי הגיע. יכולתי לראות את הכאב הגדול שלו על יוני, שהיה הגיבור שלו.

"מוקדם יותר באותו שבוע נפגשתי עם מנחם בגין. למחרת הביקור בבית משפחת נתניהו שוחחתי שוב עם בגין ואמרתי לו בחיוך: 'נפגשתי עם ראש הממשלה אתמול'. הוא מיד תיקן אותי: 'אתה טועה, לא נפגשנו אתמול'. אמרתי לו: 'לא, אני מדבר על בנימין נתניהו'. בגין אמר שהוא לא מכיר אותו. מאוחר יותר יועצו הציע לביבי עבודה בשגרירות ישראל בארה"ב. ראיתי גדולה באיש הזה גם כשהיה צעיר. אני מאמין שהוא בעל האיי־קיו הכי גבוה מכל ראשי הממשלה שהיו פה, אולי חוץ מבגין".

היום הוא מסובך בשלל פרשיות - המתנות מארנון מילצ'ן, הקשרים עם נוני מוזס, פרשת הצוללות – ואלה מצטרפות לביקורת הציבורית על ההתנהלות בבית ראש הממשלה. על סמך ההיכרות שלך איתו, אתה מופתע?
"אני לא רוצה להגיב על חקירות נתניהו, ואין לי מושג מה קורה שם. אני בא לכאן כדי לתמוך בישראל ולבנות עבורה חברויות. כל מה שנוגע לפוליטיקה הפנימית - זה עניינם של האזרחים הישראלים, שצריכים להצביע בבחירות ולהחליט. "נתניהו הוא חבר שלי, ואני מכבד אותו. הוא ראש ממשלה מבריק, ואני חושב שאפשר להשוות בינו לבין טראמפ: שניהם אנשים של בהירות מוסרית, וככאלה הם שנואים על השמאל. האליטה רואה בבהירות המוסרית טיפשות, הפשטה ובורות, ומתייחסת אליה בבוז. זה המחיר שאתה משלם עבור רמת מנהיגות שכזו".

אחד המיצגים במוזיאון ידידי ישראל מוקדש לקצין האירי ג'ון פטרסון, מפקדם של "גדוד נהגי הפרדות" ו"גדוד 38 של קלעי המלך" - שני הגדודים העבריים הראשונים שהוקמו במהלך מלחמת העולם הראשונה. פסל בדמותו של פטרסון "מספר" לבאי המוזיאון כיצד פעל למען היישוב היהודי בארץ ישראל, וגם כיצד הכיר את בני משפחת נתניהו. "התחברתי עם בנציון וצילה נתניהו, והם ביקשו ממני להיות הסנדק של בנם, יונתן", אומר השחקן שפניו מוקרנים על הפסל. "הם אפילו קראו לו על שמי. כמובן, איש לא יכול היה אז לשער שיונתן ייהרג לימים ב'מבצע אנטבה', ושבנימין יכהן כמה פעמים כראש הממשלה".
   
"בנציון נתניהו קרא ליוני על שמו של ג'ון פטרסון", אומר אוונס. "כן, יהודי נקרא על שם נוצרי. נתניהו האב ופטרסון היו שניהם שותפים למשימה החשובה של גיוס תמיכה אמריקנית למען מדינת ישראל".

היו מי שיצאו נגד הדברים ששם המוזיאון בפיו של פטרסון: בנימין נתניהו, ציינו, נולד שנתיים אחרי שפטרסון נפטר, כך שהטקסט הזה חסר ביסוס, וכל מטרתו היא להתחנף לראש הממשלה. אוונס מצדו טוען כי המיצג פשוט לא הובן נכונה. "ברור שפטרסון האמיתי לא יכול היה לדבר על ביבי נתניהו. זו רק טכניקה שמטרתה להחזיר לרגע את האיש לחיים, ולתת לו לדבר על העתיד. כל מי שמתח ביקורת על כך, כלל לא הגיע לכאן להיווכח במו עיניו. העיקר מבחינתם היה לתת סיפור שיוציא את המוזיאון טיפשי. זה לא שונה ממה שהאנטישמים עשו: הפשטה. לא בדקת בעצמך, אבל כולם אמרו, אז זה חייב להיות נכון".

לחגוג את הפצצת הכור

ראש ממשלה אחר שאוונס הכיר מקרוב הוא אהוד אולמרט. המפגש הראשוני ביניהם זכור לו היטב: "הייתי בחדר עם בגין רגע אחרי שחתם על ההסכם לפינוי סיני. מחוץ לדלת נשמעו צעקות רמות. שאלתי את בגין אם עליי לעזוב, והוא אמר: 'לא, זה בסדר. זה ליכודניק פנאטי שצועק, מוחה וכועס על ההסכם'. שמו של הבחור מחוץ לדלת היה אהוד אולמרט. כשפגשתי בו לאורך השנים, נהגתי להתגרות בו ולומר: 'אהוד, מה קרה לך? אתה מושפע מהשמאלנים?'".

כראש עיריית ירושלים קיים אולמרט קשרים ענפים עם ארגונים נוצריים בארה"ב, ואף נעזר בהם לגיוס כספים. אוונס עצמו הקים בשנת 2002 "קבוצת תפילה" עבור ירושלים שאספה, על פי הפרסומים, כסף עבור מיזמים של אולמרט. אלא שבמהלך הקדנציה של אולמרט כראש ממשלה הידרדרו יחסיו עם האוונגליסטים, בעקבות נכונותו לוויתור על שטחים. "הייתי מזועזע לחלוטין כששמעתי שאהוד אולמרט, שאותו אני מכיר 26 שנים, עמד ליד הנשיא בוש והכריז שהוא יפעל כדי ליישם את פתרון הקבע", כתב אוונס באתר שלו בימי ועידת אנאפוליס. "המשמעות היא חלוקת ירושלים, ואעשה הכול כדי להתנגד לכך".

כידוע, ועידת אנאפוליס לא נשאה פירות. כמה חודשים אחר כך התפטר אולמרט מראשות הממשלה בשל החקירות נגדו, הועמד לדין, ובשנה שעברה החל לרצות עונש מאסר. בשיחתנו, שהתקיימה עוד לפני פרשת המסמכים המסווגים ולפני האשפוז בבית החולים, אוונס כבר נשמע מפויס: "הוא חבר שלי, אני מכיר אותו מעל ארבעים שנה, והוא מעולם לא הפר את הבטחותיו כלפיי. בכל פעם שהגעתי לירושלים, היה חשוב לו שניפגש. שובר לי את הלב מה שקרה לאיש הנפלא הזה, אבל אני חושב שכל בן אנוש הוא בעל מגרעות. אני לא שופט את אולמרט, ואני חושב שהוא עשה גם לא מעט דברים מדהימים".
 

אוונס זוכר למשל דין ודברים בין אולמרט לנשיא ג'ורג' בוש, לקראת תקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב־2007. "אהוד התקשר ושאל את הנשיא: 'האם תתמודד עם זה?', והנשיא ענה: 'לא, אני אשלח את קונדי רייס לדיפלומטיה'. אהוד אמר 'לא, אני לא רוצה את רייס', וכשבוש התעקש, ראש הממשלה הודיע: 'אז אני אעשה את זה'. הוא ניתק את הטלפון, ועל פי מקורות זרים, כך היה. אחר כך הנשיא התקשר ושאל 'אהוד, באמת עשית את זה?'. בוש אמר לו: 'לא האמנתי שבאמת תלך על זה. עכשיו בוא אליי לחגוג'.

"אהוד הגיע לבית הלבן, לעשן סיגר ולחגוג עם בוש. הם גם התווכחו מי משניהם גבוה יותר, נעמדו גב אל גב, מדדו את עצמם והצטלמו. אחר כך הנשיא שלח לו את התמונה וכתב עליה הקדשה: 'אני נותן לך גב'. התמונה הזו תלויה כיום בתאו של אהוד בכלא. הוא איש מעולה שעשה טעויות, וזה כואב, אבל מי שחבר שלי – נשאר חבר לנצח".

פלסטינים שוחרי תנ"ך

מאז פתיחתו של מוזיאון ידידי ישראל, בספטמבר 2015, ביקרו בו כ־150 אלף איש. חיילים, תיירים מחו"ל וסתם מטיילים ישראלים מגיעים למקום, ואוונס מסתובב ביניהם, בולט בקומתו התמירה, בתנועתו הקלילה ובשפמו שהפך לסימן ההיכר שלו.

את פני הבאים מקדם סרטון שבו פונה אליהם ראש המשלה נתניהו. "אני לא מאמין שהמדינה היהודית והציונות המודרנית היו אפשריות ללא הנוצרים הציונים", הוא אומר באנגלית, על רקע מוזיקה דרמטית. דגש מיוחד שם המוזיאון על מורשתם של חסידי אומות העולם שהצילו יהודים בשואה, ובין הדמויות המככבות כאן ניתן למצוא את אוסקר שינדלר, ראול ולנברג ועוד. תרומתם של הנוצרים לעם ישראל ולמדינת ישראל מומחשת תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. במיצג הראשון יש הדמיה של ארץ ישראל התנ"כית במלוא שטחה, ולקראת סופו מפציעה לפתע בין ההרים המדבריים דמותו של אוונס, שמדבר בקול מלא פאתוס על הנס של שיבת היהודים לארץ המובטחת.
 
יש הטוענים כי המסרים שמעביר המקום הזה הם אוונגליסטיים מובהקים.
"כל אנשי הצוות במוזיאון הם יהודים", אומר אוונס. "אין כאן הטפה או מיסיונריות. בסך הכול לקחנו את הסיפורים על האנשים שעשו גדולות עבור היהודים והישראלים, והבאנו אותם בהבלטה עבור הקהל, שחלקו כלל לא שמע עליהם".

אפשר למצוא אירוניה בעובדה שאת המוזיאון בנו פועלים פלסטינים.
"הם ידעו מה הם עושים ועבדו קשה. שתיתי קפה יחד איתם והם סיפרו לי על עצמם ועל הילדים שלהם. הם לא רוצים פוליטיקה, הם רוצים לדאוג למחיה עבור משפחתם. בזמן הפריימריס בארצות הברית שלחתי לטראמפ הצעה מאוד מפורטת להתייחסות לנושא הזה".

הגיעו לכאן גם מבקרים פלסטינים?
"ודאי. כמה מהם לא אהבו את המוזיאון, אמרו שהוא ציוני מדי. נוצרים פלסטינים אוהבים את המקום הזה כי הם מכירים את התנ"ך, אך הם צריכים להיזהר בדבריהם. אסור להם להתלהב בקול מהמוזיאון, כי זה יסבך אותם עם הפנאטים בחברה שלהם".

"מה שלא פחות מעניין הוא שיש ישראלים יהודים שמגיעים הנה ומפקפקים במסרים של המוזיאון. מורה שהשתתפה באחד הסיורים אמרה לי: 'המקום הזה הוא תעמולה, אתה מנסה להפוך אותי לציונית'. עניתי לה בהתלהבות: 'נכון, נרצה מאוד שתהיי ציונית'. נראה לי הגיוני שאם היא ישראלית, היא אמורה להיות גם ציונית. למה את פה, אם את לא מאמינה בציונות?"

יש פינה במוזיאון שנוגעת בך באופן מיוחד?
"כן: סיפורה של משפחת טן־בום, שהצילה בשואה 800 יהודים. אני שיפצתי את המוזיאון שלהם בהולנד. במשך עשרות שנים נהגה המשפחה לדורותיה לקיים תפילות לשלום ירושלים. כשהנאצים עצרו את אבי המשפחה, קספר, הם דרשו שיתחייב שלא יחביא עוד יהודים. הוא ענה להם: 'היהודי הבא שיתדפק על דלתי - אכניס אותו לביתי בשמחה. זה כבוד בשבילי לתת את חיי לנבחרי האל'. קספר מת כעבור ימים אחדים, ונטמן בקבר לא מסומן. אני חושב שכדי לעמוד מול הרוע הקיים בעולם, צריך לעורר השראה באמצעות גיבורים כאלה".

לקראת סיום הריאיון מבקש אוונס לספר עוד משהו על משפחתו: "בסוף סלחתי לאבא שלי, למרות שהוא לא השתנה. לאבי היו תרנגולים בחצר, וכשבני מייקל היה בן ארבע או חמש, הלכנו שם פעם ביחד וראינו שאחד האפרוחים הקטנים פצוע. אבא שלי הרים את האפרוח ואמר: 'או, תראו את התרנגול הקטן והמסכן הזה, הוא שבר מפרקת'. אחרי רגע הוא אמר בחדות: 'אח, הכלבים יאכלו אותו' - וזרק אותו לאחור.

"ואז הוא הסתכל על בני ואמר לו: 'אתה יודע, אני איש זקן, התרנגולים האלה נותנים לי סיבה לחיות'. ומייקל הסתכל על אבי ואמר: 'זה גורם לי להרגיש מאוד מיוחד'. הוא התכוון לומר: 'ומה איתי, הנכד שלך? אני לא נותן סיבה לחיות, והתרנגולים כן?'. ובכל זאת, אי יכולת לסלוח זה כמו לשתות רעל ולקוות שאדם אחר יחלה מזה. מעולם לא כיבדתי את אבי, גם לא בטחתי בו, אבל סלחתי לו ללא תנאים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg